המקרא — ספר מהימן — חלק ד׳‏

חורבותיהם של ארמונות ושל קברים מלכותיים מספקות רק הצצה לגדולתה,‏ לעוצמתה ולעושרה של הממלכה הקדומה הכפולה — מדי ופרס.‏ לפני ששתי הממלכות התאחדו,‏ הייתה מדי הממלכה הדומיננטית.‏ אולם ב־550 לפה״ס כבש מלך פרס,‏ כורש השני,‏ את מדי ולאחר מכן החל לשלוט על ממלכת מדי ופרס.‏ בסופו של דבר התרחבה ממלכה אדירה זו,‏ אשר מרכזה שכן בצפון המפרץ הפרסי,‏ וגבולותיה נמתחו מן הים האגאי ועד למצרים ולצפון מערב הודו,‏ וכללו גם את יהודה.‏

מדי ופרס שלטה על העם היהודי במשך למעלה מ־200 שנה — מנפילת בבל ב־539 לפה״ס ועד שמדי ופרס הובסה על־ידי היוונים ב־331 לפה״ס.‏ ספרים רבים במקרא מתייחסים למאורעות חשובים שהתרחשו במהלך תקופה זו.‏

היסטוריה מהימנה

המקרא מספר לנו שהמלך כורש השני שחרר את היהודים שהיו שבויים בבבל והתיר להם לשוב לירושלים ולבנות מחדש את מקדש אלוהים,‏ שהוחרב בידי הבבלים ב־607 לפה״ס (‏עזרא א׳:‏1–7;‏ ו׳:‏3–5‏)‏.‏ תימוכין לכך ניתן למצוא בגליל חימר המכונה גליל כורש,‏ אשר נתגלה ב־1879 בחורבות בבל הקדומה.‏ הכתובת על גבי הגליל נוקבת בשמו של כורש ומתארת את מדיניותו לגבי החזרת שבויים וכלי הקודש שלהם לארצות מולדתם.‏ ישעיהו,‏ אחד מכותבי המקרא,‏ העלה על הכתב את דבריו הנבואיים של יהוה בנוגע לכורש:‏ ”‏’‏כל חפצי ישלים’‏;‏ ולאמור לירושלים,‏ ’‏תיבנה’‏,‏ והיכל ’‏תיווסד’‏”‏ (‏ישעיהו מ״ד:‏28‏)‏.‏

למעשה,‏ כורש הורה להעביר כספים לשיקום המקדש ”‏מבית המלך”‏,‏ כנאמר בעזרא ו׳:‏3,‏ 4‏.‏ הצהרה מרשימה זו עולה בקנה אחד עם ההיסטוריה החילונית.‏ ”‏הייתה זו מדיניות עקבית של מלכי פרס לעזור בשיקום אתרים קדושים בתחומי האימפריה שלהם”‏,‏ נאמר בספר פרס והמקרא (‏Persia and the Bible‏)‏.‏

במקרא מסופר שמאוחר יותר כתבו מתנגדי היהודים איגרת לדריווש הגדול (‏מכונה גם דריווש ה־1)‏,‏ ובה ערערו על טענת היהודים שכורש התיר להם לשקם את בית המקדש.‏ דריווש הורה לחפש את הצו המקורי.‏ מה העלו החיפושים?‏ בעיר הבירה,‏ אחמתא,‏ נמצאה מגילה המכילה את הצו של כורש.‏ בתגובה כתב דריווש:‏ ”‏אני דריווש נתתי צו [‏לשוב ולבנות את המקדש]‏.‏ במהרה ייעשה”‏.‏ ההתנגדות למלאכת השיקום חדלהa (‏עזרא ו׳:‏2,‏ 7,‏ 12,‏ 13‏)‏.‏

ההיסטוריה החילונית תומכת בפרטים אלה.‏ קודם כול,‏ באחמתא שכן מעון הקיץ של כורש,‏ וייתכן ששם הוציא צו זה.‏ כמו כן,‏ תגליות ארכיאולוגיות מצביעות על כך שמלכי מדי ופרס גילו עניין רב בעניינים דתיים שהשפיעו על ממלכתם וכתבו איגרות כדי לפתור מחלוקות.‏

נבואות מהימנות

בחלום שניתן לנביא דניאל בהשראת אלוהים,‏ הוא ראה ארבע חיות עולות מן הים בזו אחר זו.‏ כל אחת מהחיות מסמלת מעצמת עולם אחרת.‏ החיה הראשונה,‏ אריה מכונף,‏ סימלה את בבל.‏ החיה השנייה הייתה ”‏דומה לדוב”‏.‏ בהמשך כתוב:‏ ”‏כך אמרו לה:‏ ’‏קומי,‏ איכלי בשר הרבה’‏”‏ (‏דניאל ז׳:‏5‏)‏.‏ הדוב האימתני סימל את מדי ופרס.‏

ואכן,‏ כפי שציינה נבואת דניאל,‏ מדי ופרס הפגינה תיאבון עז לכיבושים.‏ זמן קצר לאחר חזונו של דניאל הביס כורש את המדים,‏ ולאחר מכן פתח במלחמה נגד לודיה ובבל השכנות.‏ בנו כנבוזי ה־2 כבש את מצרים.‏ מאוחר יותר הרחיבו שליטי מדי ופרס את גבולות האימפריה אף יותר.‏

מניין לנו שפירוש זה נכון?‏ בחזון אחר הקשור לחזון זה ראה דניאל אַיִל ”‏מנגח ימה וצפונה ונגבה”‏.‏ הנבואה התגשמה כאשר ’‏ניגחה’‏ מדי ופרס עמים אחרים,‏ לרבות בבל האדירה.‏ מלאך אלוהים פירש חזון זה ואמר לדניאל:‏ ”‏האַיִל אשר ראית בעל הקרניים מלכי מדי ופרס”‏ (‏דניאל ח׳:‏3,‏ 4,‏ 20‏)‏.‏

נוסף על כך,‏ כמאתיים שנה לפני נפילת בבל,‏ חזה הנביא ישעיהו את שמו של המלך הפרסי הכובש עוד לפני שהוא נולד ואת האסטרטגיה שבה ינקוט לכיבוש בבל.‏ ישעיהו כתב:‏ ”‏כה אמר יהוה למשיחו,‏ לכורש,‏ אשר החזקתי בימינו לרד [‏לרדות]‏ לפניו גויים,‏ .‏.‏.‏ לפתוח לפניו דלתיים ושערים לא ייסגרו”‏ (‏ישעיהו מ״ה:‏1‏)‏.‏ הן ישעיהו והן ירמיהו ניבאו ש’‏נהרותיה’‏ של בבל — כלומר,‏ התעלות שבהן זרמו מימי נהר הפרת אשר שימש כתעלת מגן — ייבשו (‏ישעיהו מ״ד:‏27;‏ ירמיהו נ׳:‏38‏)‏.‏ ההיסטוריונים היוונים הרודוטוס וכסנופון מאשרים את הדיוק של הנבואה המקראית,‏ כולל העובדה שהבבלים התהוללו בלילה שבו כבש כורש את העיר (‏ישעיהו כ״א:‏5,‏ 9;‏ דניאל ה׳:‏1–4,‏ 30‏)‏.‏ לאחר שהיטה צבאו של כורש את מימי נהר הפרת ונכנס לעיר דרך השערים הפתוחים שלאורך הנהר,‏ הוא כמעט ולא נתקל בהתנגדות.‏ בלילה אחד נפלה בבל האדירה!‏

מאורע זה הוביל להתגשמותה המרשימה של נבואה נוספת.‏ קודם לכן ניבא הנביא ירמיהו שעם אלוהים יוגלה לבבל ויישאר שם במשך 70 שנה (‏ירמיהו כ״ה:‏11,‏ 12;‏ כ״ט:‏10‏)‏.‏ נבואה זו התגשמה במועדה,‏ והותר לגולים לשוב למולדתם.‏

תקווה אמיתית

זמן מה לאחר שנכבשה בבל על־ידי מדי ופרס,‏ כתב דניאל נבואה השופכת אור על מאורע חשוב מאוד הנוגע להגשמת מטרת אלוהים עבור האנושות.‏ המלאך גבריאל הודיע לדניאל מתי בדיוק יופיע המשיח — ה’‏זרע’‏ שעליו נובא בבראשית ג׳:‏15‏.‏ מלאך אלוהים אמר:‏ ”‏מן מוצָא דבר להשיב ולבנות ירושלים עד משיח נגיד,‏ שבועים שבעה,‏ ושבועים שישים ושניים”‏,‏ סך הכול 69 שבועים,‏ כלומר שבועות (‏דניאל ט׳:‏25‏)‏.‏ מתי החלה תקופה נבואית זו?‏

כורש אומנם התיר ליהודים לשוב למולדתם זמן קצר לאחר נפילת בבל,‏ אך שנים רבות לאחר מכן עדיין נותרה ירושלים שוממה וחומותיה חרבות.‏ בשנת 455 לפה״ס אפשר המלך ארתחשסתא לנחמיה,‏ שר המשקים שלו,‏ לשוב לירושלים ולעמוד בראש מלאכת הבנייה (‏נחמיה ב׳:‏1–6‏)‏.‏ הדבר ציין את תחילתם של 69 השבועות.‏

אולם 69 השבועות לא היו שבועות בני שבעה ימים אלא שבועות של שנים.‏ רוב הפרשנים היהודים תמימי דעים שמדובר כאן בשבועות של שניםb (‏דניאל ט׳:‏24,‏ 25‏)‏.‏ המשיח עתיד היה להופיע לאחר תקופה של 69 שבועות בני 7 שנים כל אחד — סך של 483 שנה.‏ הנבואה התגשמה ב־29 לספירה כאשר נטבל ישוע,‏ בדיוק בחלוף 483 שנה מ־455 לפה״ס.‏c

התגשמותה המדויקת של נבואת דניאל היא רק אחת משפע הראיות המאשרות את זהותו של ישוע.‏ ראיה זו גם נוסכת בנו תקווה לעתיד.‏ ישוע,‏ כמלך במלכות אלוהים השמימית,‏ יביא סוף לשלטונו האכזרי של האדם.‏ לאחר מכן הוא יגשים נבואות מקראיות רבות נוספות,‏ לרבות נבואות הנוגעות לתחיית המתים ולחיי נצח בגן עדן עלי אדמות (‏דניאל י״ב:‏2;‏ יוחנן ה׳:‏28,‏ 29;‏ ההתגלות כ״א:‏3–5‏)‏.‏