מה יכול לעזור לאדם השרוי באבל?
”קרוב יהוה לנשברי לב” (תהלים ל״ד:19).
אם איבדת אדם יקר מציפים אותך רגשות עזים, לרבות הלם, קהות חושים, עצבות ואפילו אשמה או כעס. כפי שהוזכר במאמר הקודם, לא כל אחד מתאבל באותה דרך. לכן אולי לא תחווה את כל אותם הרגשות, ואולי לא תביע את צערך באותה דרך כמו אחרים. אולם אם תרגיש צורך לבטא את כאבך, אין כל פסול בכך שתעשה זאת.
”תנו לעצמכם להתאבל!”
הֵלואיזה, הרופאה שצוטטה קודם לכן, ניסתה להפנים את רגשותיה לאחר מות אמהּ. ”בהתחלה כן בכיתי”, היא אומרת, ”אבל מהר מאוד הדחקתי את רגשותיי — בדיוק כמו שהייתי עושה כשהייתי מאבדת מטופל. הבריאות שלי נפגעה מאוד, כנראה כתוצאה מכך. העצה שלי למי שאיבדו אדם יקר היא: תנו לעצמכם להתאבל! תוציאו את זה החוצה. אתם תרגישו הקלה”.
אך ככל שהימים והשבועות חולפים אתה עשוי לחוש כמו ססיליה, שבעלה נפטר ממחלת הסרטן. ”לפעמים”, היא אומרת, ”אני מאוכזבת מעצמי כי אני מרגישה שאני לא עומדת בציפיות של אחרים שחושבים שכבר הייתי אמורה להשלים עם מה שקרה”.
אם חולפות בראשך מחשבות כאלה נסה לזכור שאין דרך ”נכונה” להתאבל. יש המסוגלים להמשיך הלאה בקלות יחסית. אבל לא כולם. במקרים כאלה לא ניתן להחיש את התהליך, לכן אינך צריך לחשוב שיש איזשהו ”מועד מוגדר” שבו אתה אמור להרגיש טוב יותר.a
אבל מה אם אתה מרגיש שאין מרפא ליגונך ושהייאוש שוחק אותך? אולי אתה מזדהה עם יעקב הנאמן אשר ’מיאן להינחם’ כשנאמר לו שבנו יוסף מת (בראשית ל״ז:35). אם כך אתה מרגיש, אילו צעדים מעשיים תוכל לנקוט כדי שלא תתמוטט מרוב צער?
אל תזניח את עצמך. ”לפעמים אני מרגישה עייפות נוראית ואז אני מבינה שהגעתי לקצה גבול היכולת שלי”, אומרת ססיליה. כפי שניתן ללמוד מדבריה, היגון עלול לתבוע ממך מחיר כבד, הן מבחינה פיזית והן מבחינה רגשית. לכן רצוי מאוד שתקפיד לשמור על בריאותך הפיזית. דאג למנוחה מספקת ואכול מזון בריא.
טבעי שלא יהיה לך כל כך חשק לאכול, ועוד פחות מכך לערוך קניות ולבשל. אך אם לא תקפיד על תזונה טובה, אתה עלול לסבול מזיהומים וממחלות, דבר שרק יחמיר את מצוקתך. נסה לפחות לאכול בכמויות קטנות כדי לשמור על בריאות טובה.b
אם הדבר אפשרי, עסוק בפעילות גופנית כלשהי, גם אם מדובר רק בהליכה. פעילות גופנית יכולה לעזור לך לצאת מהבית. יתר על כן, פעילות מתונה מביאה לשחרור אנדרופינים, חומרים כימיים במוח היכולים לגרום לך להרגיש טוב יותר.
הייה מוכן לקבל עזרה מאחרים. הדבר חשוב במיוחד עבור מי שהתאלמן. אולי ישנן מספר מטלות שהיו באחריותו של בן הזוג, ועכשיו אף אחד אינו מטפל בהן. למשל, אם בן הזוג שלך טיפל בעניינים כספיים או במטלות הבית, אתה עשוי, לפחות בהתחלה, להתקשות לדאוג לעניינים אלה בעצמך. בנסיבות כאלה, עצותיהם של חברים מתחשבים יכולות לעזור לך מאוד (משלי כ״ה:11).
במקרא נאמר שחבר אמיתי ”לצרה ייוולד” (משלי י״ז:17). לכן אל תתבודד ואל תתרחק מחברת אנשים מתוך מחשבה שאתה תהיה לנטל עליהם. ההיפך, התרועעות עם אחרים יכולה לעזור לך לעבור את התקופה הקשה הזו. לאחר מות אמהּ, מצאה צעירה ששמה סאלי שההתרועעות עם אחרים רוממה מאוד את רוחה. ”רבים מחבריי הזמינו אותי להצטרף לפעילויות החברתיות שלהם”, היא אומרת. ”זה עזר לי מאוד להתמודד עם תחושת הבדידות העזה שהרגשתי. תמיד הערכתי את זה שאנשים שאלו אותי שאלות פשוטות, כמו ’איך את מתמודדת עם המוות של אמא שלך?’ שמתי לב שהשיחות על אמא שלי עזרו לי להתגבר על מותה”.
הרשה לעצמך לזכור. נסה להיזכר בחוויות משמחות שחלקת עם יקירך, אולי בעזרת תמונות. אמת, העלאת זכרונות אלו עלולה להיות כואבת בתחילה. אולם עם הזמן זכרונות אלו עשויים לרפא את כאבך במקום להסב לך כאב.
אתה יכול אף לנסות לכתוב יומן. תוכל לכתוב בו זכרונות נעימים ואפילו דברים שהיית רוצה לומר ליקירך אם הוא עדיין היה בין החיים. כאשר תקרא את מה שכתבת, הדבר עשוי לעזור לך להבין טוב יותר את רגשותיך. כמו כן, הכתיבה יכולה לעזור לך לבטא את שעל ליבך.
מה לגבי שמירת חפציו של האדם שנפטר? הדעות בנושא זה חלוקות, ואין זה מפתיע, כיוון שכל אדם מתאבל בדרך שונה. יש הסבורים ששמירת חפצים אישיים מעכבת את תהליך ההחלמה. ואילו לאחרים הדבר דווקא עוזר. ”שמרתי חפצים רבים שהיו שייכים לאמא שלי”, אומרת סאלי, שצוטטה קודם לכן. ”זוהי דרך טובה להתמודד עם המצב!”c
הישען על ”אלוהי כל נחמה”. במקרא נאמר: ”השלך על יהוה יהבך [משאך] והוא יכלכלך” (תהלים נ״ה:23). תפילה לאלוהים אינה רק אמצעי לחיזוק רגשי. זוהי תקשורת אמיתית וחיונית עם ”אלוהי כל נחמה, המנחם אותנו בכל צרותינו” (קורינתים ב׳. א׳:3, 4).
דבר־אלוהים, המקרא, מספק את הנחמה הגדולה מכול. השליח פאולוס ציין: ”יש לי תקווה באלוהים שתהיה תחייה הן של הצדיקים והן של הרשעים” (מעשי השליחים כ״ד:15). המחשבה על התקווה המקראית באשר לתחיית המתים יכולה להיות מקור הנחמה הגדול ביותר עבור מי שמתאבלים על מותו של אדם אהוב.d לורן, שאחיה נהרג בתאונה בהיותו בגיל העשרה, נוכחה באמיתות הדבר. ”לא משנה כמה רע הרגשתי”, היא אומרת, ”הייתי לוקחת את המקרא וקוראת בו, גם אם זה היה רק פסוק אחד. בחרתי פסוקים מעודדים במיוחד והייתי קוראת אותם שוב ושוב. למשל, דבריו של ישוע למרתא לאחר מותו של אלעזר ניחמו אותי. הוא אמר לה: ’אחיך יקום’” (יוחנן י״א:23).
”אתה לא חייב לתת לזה לשלוט בך”
אומנם הדבר כרוך בקשיים, אך ההתמודדות עם היגון תעזור לך להמשיך בחייך. אל תחשוב שאם אתה ממשיך בחייך אתה בוגד באדם היקר לך או שוכח אותו. אין לך שום סיבה לחוש אשמה. העובדה היא שאתה לעולם לא תשכח אותו. ייתכן שבמצבים מסוימים הזכרונות יציפו אותך, אבל עם הזמן כאב האובדן יפחת.
אולי גם תצליח להיזכר בחיוך בזכרונות מרים־מתוקים. למשל, אשלי, שצוטטה במאמר הקודם, אומרת: ”אני זוכרת את היום לפני שאמא שלי נפטרה. נראה היה שמצבה משתפר, והיא יצאה מהמיטה בפעם הראשונה מזה כמה ימים. כשאחותי סירקה את שערה של אימי, שלושתנו התחלנו לצחוק ממשהו וראיתי על פניה של אימי חיוך שלא ראיתי כבר הרבה זמן. היא כל כך שמחה פשוט להיות שם עם הבנות שלה”.
אולי תוכל גם להרהר בלקחים חשובים שלמדת בזמן שבילית עם יקירך. למשל, סאלי אומרת: ”אמא הייתה מורה נהדרת. היא ידעה לתת עצות נפלאות מבלי שהן יישמעו כמו עצות, והיא לימדה אותי איך להחליט החלטות נבונות בעצמי מבלי להסתמך רק על דברים שהיא או אבא אמרו”.
זכרונות מהאדם היקר לך יכולים להיות האמצעי שיעזור לך להמשיך הלאה. זה מה שגילה צעיר ששמו אלכס. ”לאחר שאבא שלי מת”, הוא אומר, ”החלטתי להמשיך לחיות כפי שהוא לימד אותי — אף פעם לא לשכוח ליהנות מהחיים. אני רוצה להגיד למי שאיבד הורה: אתה אף פעם לא תתגבר לגמרי על המוות של ההורה שלך, אבל אתה לא חייב לתת לזה לשלוט בך. אתה יכול להתאבל כמה זמן שתצטרך, אבל אל תשכח שאתה עדיין צריך להפיק את המיטב מהחיים שעוד לפניך”.
[הערות שוליים]
a בהקשר זה, מוטב שלא תמהר להחליט החלטות פזיזות, כגון מעבר לבית אחר או התחלת קשר חדש. רצוי שתחליט החלטות מעין אלה רק לאחר שעבר מספיק זמן וכבר התרגלת למצבך החדש.
b אומנם אלכוהול עשוי להקהות את כאב אובדנך, אך השפעתו זמנית. בטווח הארוך, אלכוהול לא יעזור לך להתמודד עם יגונך ואתה עלול להתמכר לו.
c מאחר שכל אדם מתאבל בדרך שונה, אל לחברים ולקרובי משפחה לכפות את דעתם האישית בנושא על האדם האבל (גלטים ו׳:2, 5).
d למידע אודות מצב המתים והבטחת אלוהים לתחיית מתים, ראה פרקים 6 ו־7 בספר מה באמת מלמד המקרא? שיצא לאור מטעם עדי־יהוה.
[קטע מוגדל בעמוד 8]
”לא משנה כמה רע הרגשתי, הייתי לוקחת את המקרא וקוראת בו, גם אם זה היה רק פסוק אחד” (לורן)
[תיבה/תמונה בעמוד 7]
להתמודד עם האשמה
אפשר שאתה סבור שהזנחה כלשהי מצדך תרמה למות יקירך. עצם ההכרה בעובדה שרגשות אשמה — מוצדקים או לא — הם תגובת אבל טבעית, יש בה כדי לעזור. זכור שאינך חייב לשמור רגשות אלה לעצמך. אם תדבר על רגשות האשמה, תחוש הקלה רבה.
עם זאת, עליך להבין שאין זה משנה כמה אנו אוהבים אדם כלשהו, לא נוכל לשלוט על חייו ולא נוכל למנוע ממנו ליפול קורבן ל”עת ופגע” (קהלת ט׳:11). יתרה מזו, אין ספק שמניעיך היו חיוביים. לדוגמה, האם העובדה שלא קבעת לו תור לרופא מוקדם יותר מלמדת שרצית שיקירך יחלה וימות? מובן שלא! לכן, האם אתה באמת אחראי למותו? לא.
אֵם אחת למדה להתמודד עם רגשות האשמה שחשה לאחר שבתה נהרגה בתאונת דרכים. היא מספרת: ”הרגשתי אשמה על כך ששלחתי אותה. אבל עם הזמן הבנתי שזה מגוחך. לא היה כל רע לשלוח אותה עם אביה לסידורים. פשוט קרתה תאונה איומה”.
ייתכן שתאמר, ’אבל יש כל כך הרבה דברים שהלוואי שהייתי אומר או עושה’. אמת, אך מי מאיתנו יכול להעיד על עצמו שהוא האב המושלם, האם המושלמת או הילד המושלם? המקרא מזכיר לנו: ”כולנו מרבים להיכשל. מי שאינו נכשל בדיבור, איש מושלם הוא” (יעקב ג׳:2; רומים ה׳:12). לכן השלם עם העובדה שאינך מושלם. אין טעם להגיד לעצמך שוב ושוב ”אילו רק הייתי... ”, כיוון שהדבר לא ישנה כלום, אלא רק יעכב את התאוששותך.e
[הערת שוליים]
e ראה החוברת כאשר אחד מיקיריך נפטר, שיצאה לאור מטעם עדי־יהוה.
[תמונה בעמוד 6]
לפעמים הורה קשיש אָבֵל צריך לנחם את ילדו הבוגר האבל
[תמונות בעמוד 9]
כתיבת יומן, התבוננות בתמונות ונכונות לקבל עזרה מאחרים הן דרכים להתמודד עם אובדן של אדם יקר