‏”‏מכונת הלמידה המשוכללת ביותר ביקום”‏

מוחו של תינוק כונה בצדק ”‏מכונת הלמידה המשוכללת ביותר ביקום”‏.‏ עם ביאתו לעולם ניחן התינוק ביכולת לספוג את כל המראות,‏ הקולות והתחושות שבסביבתו.‏a

התינוק מוקסם יותר מכול מאנשים אחרים — ממראה פניהם,‏ מקולם וממגעם.‏ בספר ינקות (‏Babyhood)‏ מאת פנלופה ליץ’‏ נאמר:‏ ”‏מחקרים רבים בדקו אילו מראות מעניינים במיוחד את התינוק,‏ אילו קולות מושכים את תשומת ליבו ומרתקים אותו,‏ ואילו תחושות היה רוצה ודאי לחוות שוב.‏ את כל זאת יכול לספק בנקל ובתכיפות אדם בוגר המטפל בתינוק”‏.‏ אין פלא אפוא שלהורים תפקיד כה חיוני בהתפתחות הילד!‏

‏”‏כעולל דיברתי”‏

הורים ורופאי ילדים נדהמים מיכולתו של תינוק רך ללמוד שפה משמיעה בלבד.‏ חוקרים מצאו שתוך מספר ימים מתרגל היילוד לקולה של אימו ומעדיף אותו על פני קולו של אדם זר;‏ תוך מספר שבועות הוא מסוגל להבחין בין צלילי שפת אימו לבין צלילי שפות אחרות;‏ ותוך מספר חודשים הוא מסוגל להבחין בין המילים השונות במשפט,‏ וכך להבדיל בין דיבור לבין צלילים לא־ברורים.‏

השליח המשיחי פאולוס כתב:‏ ”‏כאשר הייתי עולל כעולל דיברתי”‏ (‏קורינתים א׳.‏ י״ג:‏11‏,‏ דל׳‏‏)‏.‏ כיצד מדבר עולל?‏ בדרך כלל הוא ממלמל מלמולים לא־מובנים.‏ האם אלו סתם רעשים?‏ לא!‏ בספרה מה קורה שם בפנים?‏ — כיצד מתפתחים המוח והשכל בחמש השנים הראשונות של החיים (‏אנג׳)‏,‏ מזכירה לנו ד״ר ליסה אליוט שדיבור הוא ”‏משימה מוטורית מורכבת המצריכה תיאום מהיר בין עשרות שרירים השולטים בשפתיים,‏ בלשון,‏ בחך ובגרון”‏.‏ היא מוסיפה:‏ ”‏אולי נדמה שמלמולו המשעשע של התינוק הוא רק דרך לזכות בתשומת לב,‏ אך למעשה הוא גם מהווה אימון חשוב לקראת רכישת מיומנות הדיבור המורכבת”‏.‏

הורים מגיבים למלמול תינוקם בדיבור נלהב,‏ וגם זה משרת מטרה כלשהי.‏ דיבור זה מגרה את התינוק להגיב.‏ התקשורת הדו־כיוונית מלמדת את הפעוט את יסודות השיחה — מיומנות שתשמש אותו לאורך כל חייו.‏

שינוי בתפקיד

הדאגה לצרכיו היומיומיים של הרך הנולד בהחלט תובעת זמן רב מן ההורים.‏ התינוק בוכה,‏ ומישהו בא להאכיל אותו.‏ התינוק בוכה,‏ ומישהו בא להחליף לו חיתול.‏ התינוק בוכה,‏ ומישהו בא להרים אותו.‏ טיפול מסור זה הולם ונחוץ.‏ זוהי אחת הדרכים העיקריות שבהן ממלאים ההורים את תפקידם כמטפלים (‏תסלוניקים א׳.‏ ב׳:‏7‏)‏.‏

לפיכך אין זה אלא טבעי שהתינוק מאמין שהוא נמצא במרכז היקום ושכל מטרת קיומם של המבוגרים — בייחוד של הוריו — היא לספק את רצונותיו.‏ השקפה זו מוטעית אך מובנת לחלוטין.‏ חשוב לזכור שבמשך למעלה משנה,‏ זו הייתה המציאות שבה חי התינוק.‏ מבחינתו הוא השליט בממלכה המאוכלסת באנשים גדולים שכל תפקידם לשרתו.‏ יועץ המשפחה ג׳ון רוזמונד כותב:‏ ”‏נדרשות שנתיים בלבד כדי ליצור פנטזיה זו,‏ ונדרשות לפחות שש עשרה שנה נוספות כדי לתקן אותה!‏ ובאופן פרדוקסלי,‏ זהו תפקיד ההורה:‏ לגרום לילד להאמין בפנטזיה זו,‏ ואחרי כן לנפץ את הבועה בעדינות”‏.‏

בערך בגיל שנתיים הבועה אכן מתנפצת כאשר תפקיד ההורים משתנה,‏ והם הופכים ממטפלים למחנכים.‏ עכשיו מתברר לתינוק שהוריו אינם נוהים עוד אחריו,‏ ושבעצם הוא אמור לנהות אחריהם.‏ התינוק הודח מכס המלוכה,‏ והוא אינו מוכן לקבל את השלטון החדש.‏ ברוב תסכולו הוא מנסה ליטול בחזרה את רסן השלטון.‏ כיצד?‏

להתמודד עם התקפי זעם

בערך בגיל שנתיים חל שינוי קיצוני בהתנהגותם של תינוקות רבים,‏ שינוי הבא לידי ביטוי לרוב בהתקפי זעם.‏ תקופה זו מתסכלת מאוד את ההורים,‏ ולכן היא זכתה לכינוי ”‏גיל שנתיים הנורא”‏!‏ לפתע המילים המועדפות על הפעוט הן ”‏לא!‏”‏ או ”‏לא רוצה!‏”‏.‏ הוא מתוסכל מעצמו ומהוריו בעודו נאבק ברגשותיו המנוגדים.‏ מצד אחד הוא רוצה להיות רחוק מהוריו,‏ ומצד שני הוא רוצה להיות קרוב אליהם.‏ ההורים המבולבלים אינם מבינים מה קורה,‏ ונדמה שלא משנה מה הם עושים,‏ שום דבר אינו מצליח.‏ מה קרה פתאום?‏

ובכן,‏ חישבו לרגע על השינוי הקיצוני שחל בחייו של ילדכם.‏ עד לא מזמן כל שהיה עליו לעשות כדי לגרום למבוגרים לרוץ אליו היה לבכות.‏ עכשיו הוא מתחיל להבין ש”‏שלטונו”‏ היה זמני בלבד ושמעתה הוא יצטרך לעשות דברים מסוימים בכוחות עצמו.‏ לאט לאט הוא מבין שעליו להיכנע להוריו,‏ כפי שמבהיר זאת המקרא באומרו:‏ ”‏הבנים,‏ שימעו בקול ההורים בכל דבר”‏ (‏קולוסים ג׳:‏20‏)‏.‏

במהלך תקופה קשה זו צריכים ההורים להמשיך להפעיל את סמכותם.‏ אם יעשו זאת בצורה נחושה,‏ אך אוהבת,‏ יסתגל הילד למצב החדש.‏ והדבר יכשיר את הקרקע לשלב הבא בהתפתחותו המופלאה.‏

אופי מוסרי

בעלי חיים,‏ ואף מכונות,‏ מסוגלים לזהות מילים ולחקות דיבור.‏ אך רק בני אדם מסוגלים לעצור לרגע ולבחון את עצמם.‏ לכן בסביבות גיל שנתיים־שלוש כבר מסוגל הילד לחוש רגשות כגון גאווה,‏ בושה,‏ אשמה ומבוכה.‏ אלו הם צעדיו הראשונים לקראת הפיכתו לאדם בוגר בעל מעלות מוסריות — אדם המסוגל לדבוק בנחישות בטוב,‏ גם כאשר אחרים בוחרים לעשות את הרע.‏

בערך בגיל הזה חוזים ההורים בפלא מרגש נוסף.‏ ילדם מתחיל להיות מודע לרגשות הזולת.‏ בגיל שנתיים הוא רק שיחק לצד אחרים,‏ ואילו כעת הוא משחק עם אחרים.‏ הוא גם שם לב מתי הוריו במצב רוח טוב,‏ והוא רוצה לשמח אותם.‏ ולכן הוא מגלה מן הסתם נכונות רבה יותר ללמוד.‏

במיוחד בגיל שלוש מתחיל הילד ללמוד להבחין בין מותר לאסור ובין טוב לרע.‏ ברור אפוא שזה הזמן שבו צריכים ההורים לחנך את ילדם במטרה לעזור לו להפוך למבוגר אחראי.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 5]‏

תוך מספר ימים מתרגל היילוד לקולה של אימו ומעדיף אותו על פני קולו של אדם זר

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 6]‏

במיוחד בגיל שלוש מתחיל הילד ללמוד להבחין בין מותר לאסור ובין טוב לרע

‏[‏תיבה בעמוד 6]‏

מדוע התפרצויות הזעם חוזרות ונשנות?‏

”‏יש הורים הסבורים שהתפרצויות הזעם קורות בשל תגובה מוטעית מצידם לדרישות הילד”‏,‏ כותב ג׳ון רוזמונד בספר הדן בהורות (‏New Parent Power)‏. ”‏ההיגיון אומר שאם הם אשמים בהתפרצותו של הילד,‏ עליהם לתקן את העוול מהר ככל האפשר.‏ לכן אם הם אמרו לילד לא,‏ הם יאמרו לו כן.‏ או אם הם הפליקו לו בישבן,‏ הם ייתנו לו יותר ממה שביקש כדי להשקיט את מצפונם.‏ המניפולציות האלו עובדות.‏ התקף הזעם נפסק,‏ ההורה חש הקלה והילד לומד שהתקפי זעם הם דרך מוצלחת להשיג את מבוקשו,‏ ולכן בעתיד התפרצויותיו יהיו תכופות יותר וחמורות יותר”‏.‏