זנבו של החרדון

החרדון,‏ סוג של לטאה,‏ מסוגל לנתר בקלות ממשטח אופקי לקיר אנכי.‏ אם המשטח חלקלק,‏ הלטאה אומנם מאבדת את אחיזתה,‏ אך לאחר שהיא מזנקת,‏ היא עדיין מצליחה לנחות כראוי על הקיר.‏ מה מאפשר לה לעשות זאת?‏ הסוד טמון בזנבה.‏

נקודות למחשבה:‏ כשלטאות אלה מזנקות ממשטח מחוספס,‏ המספק להן אחיזה טובה,‏ הן קודם כול מייצבות את גופן ומותחות את זנבן כלפי מטה.‏ פעולה זו מאפשרת להן לזנק בזווית הנכונה.‏ אולם כשהלטאות מנתרות ממשטח חלקלק,‏ הן לרוב מאבדות את יציבותן ומזנקות בזווית הלא־נכונה.‏ במקרים כאלה הן מתקנות את זווית גופן כשהן באוויר על־ידי הרמת זנבן כלפי מעלה.‏ זהו תהליך מורכב.‏ ”‏הלטאות חייבות לשנות בכל רגע את זווית זנבן בצורה מדויקת כדי לשמור על תנועה יציבה”‏,‏ נאמר במחקר שפורסם מטעם אוניברסיטת קליפורניה בברקלי.‏ ככל שהמשטח חלק יותר,‏ כך צריכה הלטאה להרים את זנבה גבוה יותר על מנת לנחות כראוי.‏

בחינת זנב החרדון עשויה לסייע למהנדסים לתכנן כלי רכב רובוטי שיוכל לעבור בקלות בין סוגי משטחים שונים מבלי לאבד את יציבותו.‏ ניתן יהיה להשתמש בכלי רכב זה לחיפוש ניצולים לאחר רעידות אדמה או אסונות אחרים.‏ ”‏קלות התנועה של הרובוטים אינה מתקרבת כלל לזו של בעלי החיים”‏,‏ אומר החוקר תומס ליבי,‏ ”‏לכן כל דבר היכול להפוך את הרובוט ליציב יותר נחשב להישג”‏.‏

מה דעתך?‏ האם זנב החרדון התפתח בתהליך אבולוציוני?‏ או האם הוא מהווה הוכחה לקיומו של מתכנן תבוני?‏