צוהר אל העבר | מסמך ”הדרישה”
אולטימטום בשם אלוהים?
”אם זאת לא תעשו, ... בעזרת האל, בחוזק יד ניכנס לארצכם ונילחם בכם בכל הדרכים והאפנים, ככל אשר נוכל, ונכוף עליכם את העול והמשמעת של הכנסייה ושל הוד רוממויותיהם; לקוח ניקח אתכם ואת נשיכם וטפכם והייתם לעבדים, ... וניקח מכם את טוביכם, אף נרע ונזיק לכם ככל אשר נוכל. ... המיתות והאבידות שתבואנה עקב זאת באשמתכם תבואנה, ולא באשמת הוד רוממויותיהם או באשמתנו”.
מבין כל ההצהרות הרשמיות שהוכרזו אי פעם, זוהי ללא ספק אחת ההצהרות המוזרות ביותר. היא חלק ממסמך המכונה ”הדרישה” (בספרדית: El Requerimiento) מסמך אשר הקונקיסטדורים הספרדים נדרשו לקרוא בקול רם במהלך תקופה מסוימת במאה ה־16 כאשר הגיעו ליבשת אמריקה למטרות כיבוש.
מה בדיוק דרשו הכובשים מן המקומיים, ומדוע?
המרת דת בכפייה לנצרות הקתולית
זמן קצר לאחר שדרכה כף רגלו של קולומבוס ביבשת אמריקה ב־1492, תבעו גם ספרד וגם פורטוגל שליטה על השטחים החדשים. שתי האומות החשיבו את האפיפיור לנציג האל עלי אדמות, ולכן פנו אליו כדי ליישב את המחלוקת ביניהן. במצוות האפיפיור חילקה הכנסייה את השטחים החדשים בין ספרד לפורטוגל, בתנאי ששתי המדינות ישלחו מיסיונרים כדי להמיר את דתם של הילידים.
עם התקדמות הכיבוש ניסה בית המלוכה של ספרד למצוא דרך להצדיק את מעשי הכובשים. הספרדים טענו שמאחר שהאפיפיור פעל בשם האל כאשר העניק להם את השטחים, מותר היה לכובשים לעשות בילידים ובנכסיהם ככל העולה על רוחם וכן להגביל את חירותם.
הספרדים הכינו מסמך שנועד להודיע לתושבים המקומיים על החלטת האפיפיור. הילידים נדרשו לקבל על עצמם את הנצרות ולהפוך לנתיניו של מלך ספרד. הספרדים סברו שאם ייתקלו בהתנגדות, תהיה להם הזכות לצאת נגד המקומיים למלחמה ”צודקת” בשם אלוהים.
”הסברה הייתה שמותר לנקוט אלימות כאשר יש עילה מוצדקת לכך. לפיכך ספרד הייתה צריכה להמציא עילות מוצדקות” (פרנסיס סאליבן, פרופסור ישועי לתיאולוגיה).
”לא־צודק, מחלל קודש, שערורייתי”
בית המלוכה הספרדי קבע שיש להקריא את מסמך הדרישה, וזאת כדי להשקיט את המצפון ולהצדיק את הכיבושים הקולוניאליים. לרוב הקריאו הכובשים את ההצהרה על סיפון ספינתם לפני הפלישה או על אדמת המקום לתושבים שלא הבינו שפות אירופאיות. לעיתים הוקרא המסמך מול צריפים ריקים שננטשו על־ידי הילידים המפוחדים.
הניסיון להמיר בכפייה את דתם של הילידים הוביל לשפיכות דמים רבה. לדוגמה, ב־1550 נטבחו כ־000,2 מבני האראוקניאן בקרב בצ׳ילה. באשר לניצולים כתב הכובש פדרו דה ולדיביה למלך: ”בשל עיקשותם נכרתו ידיהם ואפיהם של מאתיים איש, וזאת לאחר שפעמים רבות שלחתי אליהם שליחים ומסרתי להם פקודות [מסמך הדרישה] על־פי צו הוד רוממותך”.a
הקראת מסמך הדרישה אולי השקיטה את מצפונם של הפולשים, אך תרמה מעט מאוד לקידום דתם של הספרדים. ברתולומיאו דה לאס קאסס, נזיר מיסיונר מן המאה ה־16 שהיה עד להשפעותיו של המסמך, כתב: ”צו זה היה כה לא־צודק, מחלל קודש, שערורייתי, לא־הגיוני ומגוחך! לא אזכיר איזו חרפה הוא המיט על הדת הנוצרית”. ההיסטוריון גונסלו פרננדס דה אוביידו ציין בכאב שהזוועות שבוצעו בילידים ביבשת אמריקה יצרו אצלם רושם ראשוני גרוע ביותר לגבי הנצרות.
האם ניתן להאשים את אלוהים בזוועות אלה שהתבצעו כביכול בשמו על־ידי גורמים בפוליטיקה ובכנסייה? המקרא מציין: ”חלילה לאל מֵרֶשע ושדי מעוול” (איוב ל״ד:10).
a על־פי כמה מקורות, מסמך הדרישה התבטל ב־1573.