ציד המכשפות באירופה

לפני מאות שנים תושבי אירופה חששו עד מאוד ממעשי כישוף,‏ דבר שהוביל לציד מכשפות ולהוצאתן להורג.‏ תופעה זו התרחשה בעיקר בצרפת,‏ גרמניה,‏ צפון איטליה,‏ שווייץ וארצות השפלה — בלגיה,‏ לוקסמבורג והולנד.‏ ”‏רבבות מתושבי אירופה והמושבות האירופיות מצאו את מותם”‏ ו”‏מיליונים עונו,‏ נעצרו,‏ נחקרו ונאלצו להתמודד עם שנאה,‏ האשמות ופחד”‏,‏ נאמר בספר ציד המכשפות בעולם המערבי (‏Witch Hunts in the Western World)‏.‏a מה הצית את הפחד הזה,‏ ומה ליבה אותו?‏

האינקוויזיציה והספר פטיש המכשפות

האינקוויזיציה מילאה תפקיד מרכזי בציד המכשפות.‏ האינקוויזיציה נוסדה במאה ה־13 על־ידי הכנסייה הרומית־קתולית ”‏במטרה להחזיר כופרים למוטב ולמנוע מאחרים לסטות מהדרך”‏,‏ מסביר הספר בהלת המכשפות (‏Der Hexenwahn)‏. האינקוויזיציה פעלה ככוח משטרתי בשירות הכנסייה.‏

ב־5 בדצמבר 1484 פרסם האפיפיור אינוצנטיוס השמיני הצהרה רשמית,‏ ובה גינויים חריפים בדבר כישוף.‏ הוא גם הסמיך שני אינקוויזיטורים — יאקובּ שפרנגר והיינריך קרמר — כדי למגר את הבעיה.‏ שניהם חיברו את הספר פטיש המכשפות (‏בלטינית:‏ Malleus Maleficarum)‏. קתולים ופרוטסטנטים כאחד ראו בו מקור בר־סמכא בנושא כישוף.‏ החיבור הכיל סיפורי מעשיות על מכשפות על בסיס הפולקלור המקומי.‏ הוא הציג טיעונים תיאולוגיים וחוקיים נגד כישוף וסיפק קווים מנחים לזיהוי מכשפות והשמדתן.‏ פטיש המכשפות תואר כספר ”‏הזדוני ביותר.‏.‏.‏ [‏ו]‏המזיק ביותר שראה אור אי פעם”‏.‏

כאשר האשימו אדם בעיסוק בכישוף,‏ לא היה צורך בהצגת ראיות.‏ הספר מכשפות והעמדתן לדין (‏Hexen und Hexenprozesse)‏ מציין שמטרת ההליך המשפטי הייתה ”‏רק לסחוט מהנאשם הודאה באמצעות שכנוע,‏ לחץ או שימוש בכוח”‏.‏ לא אחת נעשה שימוש בעינויים.‏

בתגובה להוצאתו לאור של פטיש המכשפות ולהצהרתו של האפיפיור אינוצנטיוס השמיני,‏ פרץ ציד מכשפות נרחב באירופה.‏ נוסף על כך,‏ הודות למכבש הדפוס,‏ שהיה המצאה חדשנית באותם ימים,‏ הופצו פרסומים אלה והביאו להתפשטות הבהלה אפילו מעבר לאוקיינוס האטלנטי עד אמריקה.‏

מי הואשמו בכישוף?‏

למעלה מ־70 אחוז מהנאשמים היו נשים,‏ בעיקר אלמנות,‏ שלרוב לא היה מי שיצא להגנתן.‏ בין הקורבנות היו עניים,‏ קשישים ונשים שרקחו תרופות מצמחים,‏ במיוחד אם תרופותיהן לא הועילו לחולה.‏ למעשה,‏ איש לא היה חף מסכנה — עשירים ועניים,‏ גברים ונשים,‏ נכבדים ופשוטי עם.‏

מי שלכאורה עסקו בכישוף הואשמו בכל נגע ומדווה.‏ אנשים האמינו שמכשפות ”‏גרמו לכפור והביאו לפלישת חלזונות וזחלים כדי להזיק לתבואת האדמה ופרייה”‏,‏ נאמר בכתב העת הגרמני דאמאלס.‏ אם ברד הרס את היבול,‏ אם פרה לא הפיקה חלב,‏ אם גבר סבל מאין־אונות ואם אישה הייתה עקרה,‏ מיהרו להפנות אצבע מאשימה כלפי המכשפות.‏

כיצד זיהו מכשפות?‏ חלק מהחשודות נכפתו והושלכו אל תוך מים קרים ”‏קדושים”‏.‏ אם הן שקעו,‏ הן הוכרזו כחפות מפשע והוצאו מהמים.‏ אך אם הן צפו,‏ נקבע שהן מכשפות,‏ והן הוצאו להורג בו במקום או הועמדו לדין.‏ נאשמות אחרות נשקלו מפני שבאותם זמנים רווחה האמונה שהמכשפות קלות משקל או נטולות משקל.‏

בדיקה נוספת הייתה חיפוש ”‏תו השטן”‏ — ”‏סימן נראה לעין שהותיר השטן כשכרת ברית עם המכשפה”‏,‏ מציין הספר ציד המכשפות בעולם המערבי.‏ הבודקים חיפשו את התו ”‏על־ידי גילוח כל שערה של הנאשמת ובחינת כל פינה ופינה בגופה”‏ — ובדיקה זו נעשתה לעיני כול!‏ הם דקרו במחט כל סימן שמצאו בגופה:‏ כתמי לידה,‏ יבלות,‏ צלקות וכדומה.‏ אם הדקירה לא גרמה לכאב או לדימום,‏ הסימן נחשב ל”‏תו השטן”‏.‏

הן הממשלות הקתוליות והן הממשלות הפרוטסטנטיות תמכו בציד המכשפות,‏ ובאזורים מסוימים השליטים הפרוטסטנטים היו נוקשים אף יותר מהקתולים.‏ אולם עם הזמן החל ההיגיון להכניע את הבורות.‏ למשל,‏ הכומר הישועי פרידריך שפיי,‏ שליווה רבים שהואשמו בכישוף למקום הוצאתם להורג,‏ כתב ב־1631 שלדעתו איש ממי שהועלו על המוקד לא היה אשם.‏ הוא הזהיר שאם ציד המכשפות ימשיך באותו היקף,‏ הארץ תתרוקן מאדם!‏ במקביל לכך רופאים גילו שתופעות כמו התקפי פרכוסים עשויות לנבוע מבעיות בריאות,‏ והן אינן מוכיחות שהאדם אחוז שד.‏ במהלך המאה ה־17 חלה ירידה חדה בכמות משפטי המכשפות,‏ ובשלהי אותה מאה הם כבר פסקו לחלוטין.‏

מה אנו למדים מאותה תקופה חשוכה?‏ אחד הלקחים החשובים הוא שכאשר אנשים המתיימרים להאמין בישוע המשיח ממירים את תורתו הטהורה בשקרים דתיים ובאמונות תפלות,‏ הם סוללים את הדרך למעשים נתעבים ואכזריים.‏ המקרא ניבא שאנשים לא־נאמנים כאלה ימיטו חרפה על הדת המשיחית האמיתית והזהיר:‏ ”‏בגללם תושמץ דרך האמת”‏ (‏פטרוס ב׳.‏ ב׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏