ויליאם ויסטון

ויסטון גם מוכר,‏ בעיקר בקרב חוקרי מקרא,‏ כמי שתרגם לאנגלית את כתביו של ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו בן המאה הראשונה.‏ כתבים אלה חושפים פרטים רבים לגבי ההיסטוריה היהודית והעולם שבו חיו המשיחיים הקדומים.‏

השקפותיו של ויסטון

ויסטון היה אדם חריף שכל שחקר תחומים רבים,‏ בייחוד מדע ודת.‏ הוא האמין שסיפור הבריאה המקראי מדויק,‏ ושהתכנון,‏ היופי והסדר הניכרים בטבע מצביעים על כך שקיים מתכנן עליון.‏

בנוסף,‏ ויסטון האמין שכנסיות הנצרות התפלגו לזרמים רבים מפני שהכמורה סטתה מהכתוב במקרא ונתנה עדיפות לתורות לא־מקראיות ולמסורות מטעם ועידות הכנסייה ואבות הכנסייה.‏

ויסטון ראה במקרא ספר של אמת רוחנית,‏ ומשום כך יצא נגד האמונה בעינויי נצח באש גיהינום.‏ תפיסה זו נחשבה בעיניו כתפיסה לא־הגיונית ואכזרית הממיטה חרפה על שם אלוהים.‏ אולם הגורם העיקרי שהביא לקרע בינו לבין ראשי הכנסייה היה העובדה שדחה את תורת השילוש.‏ על־פי אמונה זו,‏ אלוהים מורכב משלוש ישויות נצחיות ושוות — האב,‏ הבן ורוח הקודש — אך עדיין ישנו אל אחד,‏ ולא שלושה אלים.‏

‏”‏מאקדמאי מוערך לאדם מנודה”‏

לאחר מחקר שקדני הגיע ויסטון למסקנה שתורת השילוש לא הייתה מבין עיקרי האמונה של המשיחיים הקדומים,‏ אלא שהיא גובשה בתקופה מאוחרת יותר בעקבות השפעה של פילוסופיה פגאנית.‏a עמיתיו הזהירו אותו מפני ההשלכות של פרסום ממצאיו.‏ אולם ויסטון לא היה מסוגל להתעלם ממה שנתפס בעיניו כסילוף טבעו האמיתי של ישוע בתור בנו של אלוהים ובתור יצור שנברא.‏

אוניברסיטת קיימברידג’‏ הסירה מתפקידו כל אדם שלימד רעיונות העומדים בניגוד לדוקטרינה האנגליקנית.‏ משמע הדבר שוויסטון עלול היה לאבד את משרתו.‏ למרות זאת,‏ הוא לא נצר את פיו,‏ וזאת בניגוד לניוטון שגם ראה בשילוש תורת כזב אך נמנע מלהביע את דעותיו בפומבי.‏ ויסטון כתב:‏ ”‏שום סיבה גשמית.‏.‏.‏ לא תניא אותי מהחלטתי”‏.‏

ב־1710 גורש ויסטון מאוניברסיטת קיימברידג’‏.‏ מכיוון שסירב להתפשר על אמונותיו,‏ הוא ”‏הפך מאקדמאי מוערך לאדם מנודה”‏.‏ על אף זאת,‏ הוא לא נרתע מלהשמיע את דעותיו.‏ למעשה,‏ בתקופה שבה הואשם בכפירה הוא כתב את סדרת החיבורים החייאת המשיחיות הקדומה (‏Primitive Christianity Revived)‏ שהתמקדו בדת המשיחית המקורית שקיימו תלמידיו הראשונים של ישוע.‏ בהמשך ייסד ויסטון את ”‏החברה לקידום המשיחיות הקדומה”‏,‏ אשר חבריה התכנסו בביתו בלונדון.‏

אף שאיבד את משרתו וספג פגיעה כלכלית,‏ ויסטון המשיך לכתוב ולשאת דרשות בבתי קפה בלונדון.‏ ב־1737 הוא פרסם תרגום של כתבי יוסף בן מתתיהו כדי לסייע בהבנת הרקע ההיסטורי של המשיחיות הקדומה.‏ עד ימינו ממשיכים להדפיס תרגום זה.‏

בשל עמדותיו האמיצות אך הלא־אהודות של ויסטון,‏ רבים כיום רואים בו ”‏דמות תמוהה”‏,‏ ציין הסופר ג׳יימס א.‏ פורס.‏ אחרים,‏ לעומת זאת,‏ מעריכים אותו כחוקר מקרא,‏ כאדם שחיפש בכנות אחר אמת דתית וכמי שהיה נחוש לחיות על־פי אמונתו.‏