אל־ח’‏וואריזמי

‏”‏גדול המתמטיקאים הערבים”‏

אל־ח’‏וואריזמי כתב על השימוש המעשי בשיטה העשרונית.‏ כמו כן,‏ הוא פישט שיטה לפתרון בעיות מתמטיות מסוימות והנגיש אותה לאנשים מן השורה.‏ הוא הסביר את השיטה בחיבורו הספר על השחזור והאיזון.‏ מהמונח ”‏אל־ג’‏בר”‏ שמופיע בשם הספר בערבית,‏ כיתאב אל־ג’‏בר ואל־מוקאבלה,‏ נגזרה המילה ”‏אלגברה”‏.‏ לדברי סופר לענייני מדע,‏ אחסן מסעוד,‏ אלגברה היא ”‏הכלי המתמטי החשוב ביותר שפותח אי פעם,‏ כלי בעל תרומה רבה לכל תחומי המדע”‏.‏a

‏”‏דורות רבים של תלמידי תיכון היו מעדיפים שהוא [‏אל־ח’‏וואריזמי]‏ לא היה טורח”‏ לפתח את האלגברה,‏ אמר בהלצה סופר אחד.‏ על כל פנים,‏ אל־ח’‏וואריזמי ציין שמטרתו הייתה להסביר שיטות מתמטיות על מנת לפשט חישובים לצורכי מסחר,‏ חלוקת ירושה,‏ מדידות ועוד.‏

מאות שנים מאוחר יותר זכה אל־ח’‏וואריזמי להערכה רבה בקרב מתמטיקאים מערביים,‏ כגון גלילאו ופיבונצ׳י,‏ בשל הסבריו הברורים לגבי שימוש במשוואות.‏ כתביו סללו את הדרך למחקרים נוספים באלגברה,‏ אריתמטיקה וטריגונומטריה.‏ הטריגונומטריה אפשרה למשכילים במזרח התיכון לחשב זוויות וצלעות של משולשים ולהתקדם בחקר האסטרונומיה.‏b

מי שהתבססו על מחקריו של אל־ח’‏וואריזמי פיתחו דרכים חדשות לשימוש בשברים עשרוניים והגו שיטות חדשניות לחישוב שטח ונפח.‏ אדריכלים ובנאים במזרח התיכון השתמשו בשיטות מתקדמות אלה זמן רב לפני אדריכלים ובנאים מן המערב.‏ הללו התוודעו לאותן שיטות במהלך מסעות הצלב.‏ לימים הם הביאו לארצותיהם את הידע שרכשו,‏ ומשכילים מוסלמים שנלקחו בשבי או היגרו לאזור תרמו רבות לכך.‏

התפשטות שיטותיהם של המתמטיקאים הערבים

בחלוף הזמן תורגמו כתביו של אל־ח’‏וואריזמי ללטינית.‏ על־פי הסברה הרווחת,‏ המתמטיקאי האיטלקי פיבונצ׳י (‏1170–1250 בקירוב)‏,‏ המוכר גם בשם לאונרדו מפיזה,‏ הציג בפני המערב את הספרות ההודיות־ערביות.‏ הוא נחשף אליהן במסעותיו בארצות הים התיכון ואחרי כן כתב את ספר החישובים (‏Liber Abaci)‏.‏

רק לאחר מאות שנים הפכו שיטותיו של אל־ח’‏וואריזמי לנפוצות.‏ אבל כיום השיטות שהוא הגה וענפי המתמטיקה שהתפתחו בעקבות זאת הם הדם הזורם בעורקי המדע והטכנולוגיה ובעורקי המסחר והתעשייה.‏