רות ונעמי

בתנ״ך תמצא ספר בשם רות.‏ זהו סיפור על משפחה אשר חיה בימי השופטים.‏ רות היתה אשה צעירה מארץ מואב;‏ היא לא היתה שייכת לעמו של אלוהים.‏ אבל כאשר למדה רות על יהוה,‏ האל האמיתי,‏ היא התחילה לאהוב אותו מאוד.‏ נעמי היתה אשה מבוגרת שעזרה לרות ללמוד על יהוה.‏

נעמי היתה אשה מישראל.‏ היא ובעלה ושני בניה עברו לארץ מואב,‏ כאשר היה רעב בישראל.‏ ואז,‏ יום אחד מת בעלה של נעמי.‏ אחר־כך התחתנו בניה של נעמי עם שתי נשים מואביות,‏ בשם רות ועורפה.‏ אבל,‏ אחרי עשר שנים בערך,‏ מתו שני בניה של נעמי.‏ עד כמה העציב הדבר את נעמי ואת שתי הנשים!‏ מה תעשה נעמי עכשיו?‏

יום אחד החליטה נעמי לצאת לדרך הארוכה בחזרה לבית־לחם.‏ רות ועורפה רצו להישאר איתה,‏ ולכן הן הצטרפו אליה.‏ אבל,‏ לאחר שעשו יחד כברת דרך,‏ פנתה נעמי לשתי הנשים ואמרה:‏ ’‏חיזרו כל אחת אל ביתה ואל אימה’‏.‏

נעמי נשקה לשתי הנשים לשלום.‏ הן התחילו לבכות,‏ מפני שאהבו מאוד את נעמי.‏ הן אמרו:‏ ’‏לא!‏ אנו רוצות ללכת יחד איתך אל עמך’‏.‏ אבל נעמי ענתה להן:‏ ’‏עליכן לחזור,‏ בנותיי.‏ יהיה לכן טוב יותר בבית’‏.‏ אז עורפה התחילה בדרכה הביתה.‏ אבל רות לא הלכה.‏

נעמי פנתה אל רות ואמרה:‏ ’‏עורפה כבר עזבה.‏ לכי גם את איתה’‏.‏ אבל רות ענתה:‏ ’‏אל תנסי לשכנע אותי לעזבך!‏ הרשי לי ללכת איתך.‏ היכן שתלכי,‏ אלך,‏ והיכן שתגורי,‏ אגור.‏ עַמֵך יהיה עַמִי,‏ ואלוהייך יהיה אלוהיי.‏ היכן שתמותי,‏ אמות,‏ ושם אקבר’‏.‏ לאחר שאמרה זאת,‏ לא ניסתה שוב נעמי לבקש ממנה לחזור אל ביתה.‏

לבסוף הגיעו שתי הנשים אל ישראל.‏ הן התיישבו בבית־לחם.‏ רות התחילה מייד לעבוד בשדות,‏ בגלל שזאת היתה העונה של קציר־השעורה.‏ איש בשם בועז הרשה לה לאסוף שעורה בשדותיו.‏ האם אתה יודע מי היתה אמו של בועז?‏ היא היתה רחב מיריחו.‏

יום אחד אמר בועז לרות:‏ ’‏שמעתי עלייך הכל,‏ ועד כמה היית טובה אל נעמי.‏ אני יודע שעזבת את אביך ואת אמך ואת ארצך,‏ ושבאת לגור בין אנשים שמעולם לא היכרת לפני־כן.‏ יברך אותך יהוה!‏’‏

רות ענתה:‏ ’‏אתה נדיב מאוד כלפי,‏ אדוני.‏ גרמת לי להרגיש טוב יותר בגלל הדברים שאמרת’‏.‏ בועז חיבב את רות מאוד,‏ ולא עבר זמן רב והוא נשא אותה לאשה.‏ עד כמה שמחה נעמי!‏ אבל היא שמחה אפילו עוד יותר כאשר נולד לרות ולבועז בן בכור,‏ בשם עובד.‏ אחר־כך נעשה עובד הסבא של דוד‏,‏ שעליו נלמד דברים רבים מאוחר יותר.‏