דבר יהוה חי
נקודות בולטות מספר רות
זוהי דרמה מחממת לב על נאמנות בין שתי נשים. זו פרשה המספרת על הערכה עמוקה ליהוה אלוהים ועל ביטחון בסידור שקבע. זהו סיפור המבליט את התעניינותו הגדולה של יהוה בשושלת היוחסין של המשיח. זוהי עלילה נוגעת ללב המגוללת את השמחה והעצב שחוותה משפחה אחת. ספר רות כורך בתוכו את כל זאת ועוד.
ספר רות סוקר פרק זמן של 11 שנה בערך, ”בימי שפוט השופטים” בישראל (רות א׳:1). המאורעות המתועדים בו התרחשו בראשית תקופת השופטים, שכן בעל הקרקעות בועז, אחת הדמויות בדרמה היסטורית זו, היה בנה של רחב שחיה בתקופת יהושע (יהושע ב׳:1, 2; רות ב׳:1; מתי א׳:5). סביר להניח שהסיפור נכתב על־ידי שמואל הנביא ב־1090 לפה״ס. זהו הספר היחידי במקרא הנושא את שמה של אישה שאינה מקרב בני ישראל. המסר שבו הוא ”חי ופועל” (עברים ד׳:12).
”אל אשר תלכי אלך”
(רות א׳:1 עד ב׳:23)
כאשר נעמי ורות מגיעות לבית לחם, הן הופכות להיות במוקד העניינים. נשות העיר מצביעות על המבוגרת מבין השתיים ושואלות: ”הזאת נעמי?” נעמי מגיבה: ”אל תקראנה לי נעמי. קראנה לי מרא, כי הֵמַר שדי לי מאוד. אני מלאה הלכתי, וריקם השיבני יהוה” (רות א׳:19–21).
עקב הרעב שפקד את ישראל, נאלצת משפחתה של נעמי להעתיק את מקום מגוריה מבית לחם לארץ מואב. נעמי ”מלאה” במובן זה שיש לה בעל ושני בנים. זמן מה לאחר שהם מתיישבים במואב, נפטר בעלה אלימלך. מאוחר יותר, נישאים שני בניה לערפה ולרות המואביות. חולפות להן כעשר שנים, ושני הבנים מתים חשוכי ילדים ומותירים שלוש נשים בגפן. כאשר החותנת, נעמי, מחליטה לחזור ליהודה, אלמנות בניה הולכות איתה. בדרך מפצירה נעמי בכלותיה לחזור למואב ולמצוא להן בעלים מקרב עמן. ערפה מסכימה. ואולם, רות דבקה בנעמי ואומרת: ”אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלוהייך אלוהיי” (רות א׳:16).
שתי האלמנות, נעמי ורות, מגיעות לבית לחם בתחילת קציר השעורים. רות מנצלת את האמצעי שסיפקה תורת משה ומלקטת בשדה השייך במקרה לקרוב משפחתו של אלימלך — יהודי מבוגר בשם בועז. היא נושאת חן בעיני בועז וממשיכה ללקט בשדהו ”עד כלות קציר השעורים וקציר החיטים” (רות ב׳:23).
תשובות לשאלות מקראיות:
א׳:8 — מדוע אמרה נעמי לכלותיה לחזור ”אישה לבית אמהּ” ולא לבית אביה? לא מצוין אם אביה של ערפה היה בין החיים באותו זמן, אך אביה של רות היה חי (רות ב׳:11). למרות זאת, נעמי מזכירה את בית אמן, אולי במחשבה שאם תדבר על אימהותיהן, זה יזכיר להן את הנחמה שבחיבה האימהית. הדבר ינחם במיוחד את הבנות שהיו מוכות הלם ויגון בשל הפרידה מחמותן האהובה. המילים אולי גם מרמזות על היציבות שמהן נהנו אימהותיהן של רות וערפה, בניגוד לנעמי.
א׳:13, 21 — האם מירר יהוה את חיי נעמי והֵרַע לה? לא, ונעמי לא האשימה את אלוהים בעשיית רע. אולם, עקב כל מה שעברה, היא סברה שיהוה נגדה. היא הייתה מרת נפש ומאוכזבת. זאת ועוד, באותם ימים נחשב פרי הבטן לברכה מאת אלוהים ועקרוּת לקללה. מכיוון שנעמי לא התברכה בנכדים ושכלה את שני בניה, אולי חשה שזה מוצדק לחשוב שיהוה השפיל אותה.
ב׳:12 — איזו ’משכורת שלמה’ קיבלה רות מיהוה? רות התברכה בבן ובזכות להיות חוליה בשושלת היוחסין החשובה ביותר בהיסטוריה — זו של ישוע המשיח (רות ד׳:13–17; מתי א׳:5, 16).
לקחים עבורנו:
א׳:8; ב׳:20. למרות הטרגדיות שחוותה, לא חדלה נעמי לבטוח בחסדו של יהוה. עלינו לנהוג כמותה, במיוחד כשאנו עוברים נסיונות קשים.
א׳:9. בית אמור להיות יותר ממקום שבו בני המשפחה אוכלים וישנים. עליו להיות מקום שליו שניתן למצוא בו מנוחה ונחמה.
א׳:14–16. ערפה ”שבה... אל עמה ואל אלוהיה”. לא כך עשתה רות. היא הותירה מאחור את הנחמה ואת הביטחון של מולדתה ודבקה ביהוה בנאמנות. טיפוח אהבה הכרוכה בנאמנות לאלוהים וכן גילוי רוח של הקרבה עצמית יגנו עלינו מפני כניעה לתשוקות אישיות ומפני ’נסיגה אלי אבדון’ (עברים י׳:39).
ב׳:2. רות ביקשה לנצל את מתנת הלקט שהונהגה למען הנוכרים והעניים. היא הייתה ענווה. אל למשיחי או למשיחית נזקקים להיות גאים מכדי לקבל עזרה אוהבת מעמיתיהם המאמינים או לקבל סיוע ממשלתי כלשהו אם הם זכאים לכך.
ב׳:7. גם אם הייתה לה זכות מלאה ללקט, רות ביקשה רשות לעשות זאת (ויקרא י״ט:9, 10). הדבר הצביע על ענוותה. ננהג בחוכמה אם ’נבקש ענווה’ משום ש”ענווים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום” (צפניה ב׳:3; תהלים ל״ז:11).
ב׳:11. רות הוכיחה שהיא יותר מקרובת משפחה לנעמי. היא הייתה ידידת אמת (משלי י״ז:17). החברות ביניהן הייתה איתנה היות והתבססה על תכונות כגון אהבה, נאמנות, אמפתיה, טוב לב ורוח של הקרבה עצמית. מעבר לכך, היא התבססה על רוחניותן — רצונן לשרת את יהוה ולהימנות בקרב עובדיו. גם לנו יש הזדמנויות טובות לפתח אחווה אמיתית עם משרתי אלוהים אמיתיים.
ב׳:15–17. גם כאשר איפשר בועז לרות להקל את עבודתה, היא ’ליקטה בשדה עד הערב’. רות הייתה עובדת חרוצה. למשיחי צריך להיות שם של עובד חרוץ.
ב׳:19–22. נעמי ורות נהנו משיחה נעימה בשעות הערב. המבוגרת מתעניינת במעשיה של הצעירה, ושתיהן מביעות בחופשיות את רחשי ליבן. האם לא כך צריך להיות המצב במשפחה משיחית?
ב׳:22, 23. בניגוד לדינה בת יעקב, רות חיפשה להימצא בחברתם של משרתי יהוה. זוהי אכן דוגמה ומופת עבורנו! (בראשית ל״ד:1, 2; קורינתים א׳. ט״ו:33).
נעמי ”מלאה” שוב
(רות ג׳:1 עד ד׳:22)
נעמי קשישה מכדי ללדת ילדים. לכן, היא מבקשת מרות ללדת במקומה ילדים על־ידי נישואין בגאולה או בייבום. רות עושה כעצת נעמי ומבקשת מבועז לפעול כגואל. בועז מוכן למלא את בקשתה. ואולם, קיים בן משפחה קרוב יותר ששמורה לו זכות קדימה.
בועז ממהר להסדיר את העניין. למחרת בבוקר הוא מכנס עשרה מזקני בית לחם ובנוכחותם שואל את הגואל אם הוא מעוניין לגאול. האיש מסרב. לכן, בועז תופס את מקומו כגואל ונושא את רות לאישה. בעקבות נישואיהם נולד עובד, סבו של דוד המלך. נשות בית לחם אומרות עתה לנעמי: ”ברוך יהוה... והיה לך למשיב נפש, ולכלכל את שׂיבתך, כי כלתך אשר אהבתך, יְלָדַתּוּ, אשר היא טובה לך משבעה בנים” (רות ד׳:14, 15). האישה ששבה ”ריקם” לבית לחם ”מלאה” שוב! (רות א׳:21).
תשובות לשאלות מקראיות:
ג׳:11 — בזכות מה יצא לרות שם של ”אשת חיל”? לא היו אלה ”מחלפות השיער” או ”עדי זהב ובגדים” שבזכותם זכתה רות להערצה. להיפך, היה זה ”האדם אשר בסתר הלב” — נאמנותה ואהבתה, ענוותה וצייתנותה, חריצותה ורוח ההקרבה העצמית שגילתה. כל אישה יראת אלוהים שמבקשת להיות בעלת שם טוב כמו זה של רות צריכה לחתור לפתח תכונות אלה (פטרוס א׳. ג׳:3, 4; משלי ל״א:28–31).
ג׳:14 — מדוע הקיצו רות ובועז לפני עלות השחר? אין זה מתוך כוונה להסתיר מעשה לא־מוסרי שעשו במשך הלילה. ככל הנראה רות נהגה באותו לילה כמקובל אצל נשים שביקשו לממש את זכות הייבום. היא פעלה לפי הנחיותיה של נעמי. יתר על כן, תגובתו של בועז מצביעה בבירור שהוא לא ראה כל פסול במעשיה (רות ג׳:2–13). רות ובועז השכימו קום כדי שלאיש לא תהיה כל עילה להפיץ עליהם שמועות חסרות שחר.
ג׳:15 — מה ניתן ללמוד מן העובדה שבועז נתן לרות שש מידות שעורים? ייתכן שהיה בכך כדי להעיד שכפי שיום המנוחה בא לאחר שישה ימי עבודה, יום המנוחה של רות היה קרוב. בועז ידאג לכך שהיא תמצא ”מנוחה” בבית בעלה (רות א׳:9; ג׳:1). ייתכן גם כי לא יכלה לשאת על ראשה יותר משש מידות שעורים.
ג׳:16 — מדוע שאלה נעמי את רות: ”מי את, בתי?” האם לא זיהתה את כלתה? יכול מאוד להיות שהיא לא זיהתה אותה, כי כאשר חזרה רות לנעמי אולי עדיין היה חשוך. ייתכן גם שהתכוונה לברר ביחס לזהותה החדשה של רות כמי שעומדת להיגאל.
ד׳:6 — באיזה מובן עלול הגואל ’להשחית’ את נחלתו בביצוע הגאולה? ראשית כול, אם אדם שירד מנכסיו מוכר את אדמת נחלתו, יהיה על הגואל לקנותה במחיר שייקבע בהתאם למספר השנים שנותרו עד לשנת היובל הבאה (ויקרא כ״ה:25–27). צעד זה משחית או מוריד מערך רכושו הוא. בנוסף לכך, אם ייוולד לרות בן, הוא אשר יירש את השדה הנגאל ולא שום קרוב אחר של הגואל.
לקחים עבורנו:
ג׳:12; ד׳:1–6. בועז מילא בדקדקנות אחר הסידור שקבע יהוה. האם אנו מקפידים ליישם את הנהלים התיאוקרטיים? (קורינתים א׳. י״ד:40).
ג׳:18. נעמי שמה מבטחה בבועז. האין זה מן הראוי שגם אנו נבטח באותה מידה באחינו הנאמנים? רות הביעה נכונות לקיים את מצוות הייבום ולהינשא לאיש שבקושי הכירה וששמו אינו מוזכר במקרא (רות ד׳:1). מדוע? משום שהיא בטחה בסידור שקבע אלוהים. האם גם אנו מגלים אותו ביטחון? לדוגמה, בחיפוש אחר בן זוג לנישואין, האם אנו נשמעים לעצה להינשא אך ורק ”באדון”? (קורינתים א׳. ז׳:39).
ד׳:13–16. אף־על־פי שהייתה מואביה ועבדה בעבר את האל כְּמוֹש, התברכה רות בזכות גדולה! הדבר ממחיש את העיקרון כי ”אין זה בידיו של האדם הרוצה או המתאמץ, כי אם בידי אלוהים המרחם” (רומים ט׳:16).
אלוהים ”ירומם אתכם בעיתו”
ספר רות מצייר את יהוה כאל של חסד הפועל לטובת משרתיו הנאמנים (דברי הימים ב׳. ט״ז:9). כאשר אנו מהרהרים בברכות שבהן התברכה רות, אנו רואים שחשוב מאוד שנשים את מבטחנו באלוהים ונאמין ללא עוררין ובאמונה שלמה ”שהוא קיים והוא נותן גמול לדורשיו” (עברים י״א:6).
רות, נעמי ובועז שמו את מלוא מבטחם בסידור שקבע יהוה והכול בא על מקומו בשלום. בדומה לכך, ”אלוהים גורם לכך שכל הדברים חוברים יחד לטובת אוהביו, הקרואים על־פי תוכניתו” (רומים ח׳:28). אם כן, הבה נפנים את עצתו של השליח פטרוס: ”השפילו עצמכם תחת יד אלוהים החזקה, למען ירומם אתכם בעיתו. השליכו עליו כל יהבכם, כי הוא דואג לכם” (פטרוס א׳. ה׳:6, 7).
[תמונה בעמוד 26]
האם אתה יודע מדוע רות לא זנחה את נעמי?
[תמונה בעמוד 27]
בזכות מה יצא לרות שם של ”אשת חיל”?
[תמונה בעמוד 28]
מה הייתה ’משכורתה השלמה’ של רות מעם יהוה?