המלך שלמה החכם

כאשר נעשה שלמה מלך,‏ הוא היה צעיר בגיל־העֶשְרֵה.‏ הוא אהב את יהוה,‏ והוא התנהג בהתאם לעצה הטובה שנתן לו דוד אביו.‏ יהוה היה מרוצה משלמה,‏ ולכן אמר לו לילה אחד בחלום:‏ ’‏שלמה,‏ מה אתה מבקש שאתן לך?‏’‏

שלמה ענה לאלוהים:‏ ’‏יהוה אלוהי,‏ אני צעיר מאוד ואינני יודע איך למשול.‏ תן לי חוכמה להנהיג את עמך בדרך הנכונה’‏.‏

יהוה היה שבע־רצון ממה שביקש שלמה.‏ לכן,‏ הוא אמר:‏ ’‏בגלל שביקשת חוכמה ולא עושר וחיים ארוכים,‏ אתן לך חוכמה יותר מכל אדם אחר שחי לפניך,‏ ויחד עם זאת גם את מה שלא ביקשת — עושר וכבוד’‏.‏

זמן קצר אחרי־כן באו שתי נשים אל שלמה וביקשו ממנו שישפוט ביניהן בבעיה קשה.‏ אחת מהן סיפרה:‏ ’‏האשה הזאת ואני גרות באותו בית.‏ אני ילדתי בן,‏ ואחרי יומיים גם היא ילדה בן.‏ לילה אחד התינוק שלה מת.‏ אבל,‏ כאשר ישנתי,‏ היא השכיבה את תינוקה המת על־ידי,‏ ולקחה את התינוק שלי.‏ כאשר התעוררתי וראיתי את התינוק המת,‏ הבחנתי שהוא לא שלי’‏.‏

כששמעה זאת האשה השנייה,‏ היא אמרה:‏ ’‏לא!‏ בנך הוא המת ובני הוא החי!‏’‏ כך התווכחו שתי הנשים ביניהן.‏ מה עשה שלמה?‏

הוא ביקש שיביאו לו חרב,‏ וכאשר הביאו לו,‏ הוא אמר:‏ ’‏גיזרו את הילד החי לשניים,‏ ותנו לכל אחת מהן חצי’‏.‏

‏’‏לא!‏’‏ בכתה האם האמיתית.‏ ’‏אנא,‏ אל תמיתו את הילד.‏ תנו לה אותו!‏’‏ אבל האשה השנייה אמרה:‏ ’‏אל תיתנו אותו לאף אחת מאיתנו.‏ גיזרו אותו!‏’‏

לבסוף דיבר שלמה ואמר:‏ ’‏אל תמיתו את הילד!‏ תנו אותו לאשה הראשונה.‏ היא האם האמיתית’‏.‏ שלמה ידע את זאת,‏ מפני שהאם האמיתית אהבה את בנה עד־כדי־כך שהיתה מוכנה לתת אותו לאשה השנייה כדי שלא ימיתו אותו.‏ כאשר שמע העם כיצד פתר שלמה את הבעיה,‏ הוא שמח מאוד על שיש לו מלך כה חכם.‏

בזמן ששלמה מלך,‏ בירך אלוהים את העם והאדמה הצמיחה הרבה חיטה,‏ שעורה,‏ ענבים,‏ תאנים ומזון אחר.‏ העם לבש בגדים נאים וגר בבתים.‏ לכל אחד היה די והותר מכל דבר.‏