פרק י״ז

הניתן לסמוך על המקרא?‏

1.‏ (‏א)‏ מהי דעתם של רבים על המקרא,‏ בניגוד להצהרת המקרא עצמו?‏ (‏ב)‏ איזו שאלה נובעת מכך?‏

בעיני רבים,‏ המקרא אינו אלא פרי עטם של חכמים מימי קדם.‏ פרופסור ג׳רַלד א.‏ לארוּ,‏ טען:‏ ”‏דעות המחברים,‏ כפי שהן מובעות במקרא,‏ משקפות את הרעיונות,‏ האמונות והתפיסות שרווחו בעת ההיא,‏ והן מוגבלות לידע שהיה קיים אז”‏.‏¹ אך,‏ המקרא מצהיר על עצמו כי נכתב בהשראת אלוהים (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏16‏)‏.‏ אם הדבר נכון,‏ הרי שספר זה חייב להיות נקי מדעות שגויות,‏ שרווחו בתקופה שבה נכתבו חלקיו השונים.‏ היכול המקרא לעמוד במבחן הידע בן־​זמננו?‏

2.‏ כיצד משפיע,‏ לעתים קרובות,‏ מידע חדש על מאמרים שכותבים אנשים על נושאים מדעיים?‏

² כשדנים בשאלה זו יש לזכור,‏ שעם ההתקדמות בידע,‏ על בני־​האדם לעדכן בהתמדה את תפיסותיהם ולהתאימן למידע ולתגליות חדשים.‏ הירחון סַיינטיפיק מַנת׳לי העיר פעם:‏ ”‏אין זה הגיוני לצפות,‏ שמאמרים שנכתבו במקרים מסוימים רק לפני חמש שנים,‏ יתקבלו היום כמייצגים את המלה האחרונה בענפי המדע שבהם הם עוסקים”‏.‏² אולם,‏ המקרא נכתב ונערך במשך תקופה של כ־​600,‏1 שנה,‏ ונחתם לפני 000,‏2 שנה בקירוב.‏ מה ניתן לומר כיום על דיוקו?‏

המקרא והמדע

3.‏ אילו תפיסות רווחו בקרב הקדמונים באשר לאופן שבו נתמכת הארץ,‏ אך מה נאמר במקרא?‏

³ בתקופה שבה נכתב המקרא,‏ רווחו השערות שונות לגבי האופן שבו כדור־​הארץ מוחזק בחלל.‏ למשל,‏ היו שהאמינו,‏ כי הארץ נתמכת על־​ידי ארבעה פילים,‏ העומדים על צב־​ים ענק.‏ אך,‏ במקום לשקף את התפיסות הדמיוניות והלא־​מדעיות שרווחו בעת שנכתב,‏ הצהיר המקרא בפשטות:‏ ”‏[‏אלוהים]‏ נוטה צפון על תוהו,‏ תולה ארץ על בלי־​מה”‏ (‏איוב כ״ו:‏7‏)‏.‏ אכן,‏ לפני יותר מ־​000,‏3 שנה ציין המקרא במדויק כי לארץ אין כל תמיכה גלויה לעין,‏ עובדה התואמת את חוקי הכּבִידה והתנועה,‏ שהובנו מאוחר יותר.‏ ”‏השאלה,‏ כיצד ידע איוב את האמת”‏,‏ העיר מלומד דתי,‏ ”‏אינה קלה לאלה הכופרים בכך שהמקרא נכתב בהשראה”‏.‏³

4,‏ 5.‏ (‏א)‏ מה חשבו בעבר בנוגע לצורת הארץ,‏ ואיזה חשש עורר הדבר?‏ (‏ב)‏ מה נאמר במקרא באשר לצורת הארץ?‏

⁴ באשר לצורת הארץ,‏ נאמר באנציקלופדיה אמריקנה:‏ ”‏הרושם הקדום ביותר שהיה לבני־​האדם לגבי הארץ הוא היוֹתה מִשטח קשיח במרכז היקום.‏ .‏.‏.‏ התפיסה כי הארץ כדורית לא היתה מקובלת עד לתקופת הרנסנס”‏.‏⁴ יורדי־​ים קדמונים אף חששו שמא יפליגו אל מעבר לקצה הארץ השטוחה!‏ אך,‏ עם השימוש במצפן ובשכלולים אחרים,‏ נתאפשרו מסעות ארוכים יותר באוקיינוס.‏ ”‏מסעות למטרת תגליות”‏,‏ מסבירה אנציקלופדיה אחרת,‏ ”‏הוכיחו כי הארץ עגולה ולא שטוחה,‏ שלא כפי שהאמינו מרבית האנשים”‏.‏⁵

⁵ אולם,‏ זמן רב בטרם נערכו מסעות מעין אלה — בעצם,‏ לפני כ־​700,‏2 שנה — נאמר במקרא:‏ ”‏היושב על חוג הארץ,‏ ויושביה כחגבים”‏ (‏ישעיהו מ׳:‏22‏)‏.‏ המלה חוג,‏ המתורגמת לעתים כ”‏עיגול”‏,‏ משמעה גם כדור,‏ כשם שמציין לקסיקון אנליטי לעברית ולארמית,‏ מאת דיווידסון (‏אנג׳)‏.‏ לכן,‏ תרגומים לשפות זרות משתמשים בביטויים ”‏עיגול הארץ”‏ (‏דואיי)‏ או ”‏כדור הארץ”‏ (‏מופאט)‏.‏ המקרא לא הושפע אפוא מהתפיסה המוטעית שרווחה בעת כתיבתו,‏ לפיה הארץ שטוחה.‏ הוא דייק.‏

6.‏ איזה מחזור נפלא,‏ שעל־​פי־​רוב לא הובן בימי־​קדם,‏ מתואר במקרא?‏

⁶ בני־​האדם הבחינו זה מכבר,‏ שאף כי הנהרות זורמים אל הימים ואל האוקיינוסים,‏ אין אלה נעשים עמוקים יותר.‏ בטרם נתגלה שהארץ כדורית,‏ היו שהאמינו כי הסיבה לכך היא שכמות שווה של מים נשפכת מקצות הארץ.‏ מאוחר יותר הבינו,‏ כי השמש ”‏שואבת”‏ מדי שנייה מן הים אלפי מיליוני ליטרים של מים בצורת אדים.‏ עקב כך נוצרים עננים,‏ הנהדפים על־​ידי הרוח לעבר היבשות,‏ שם המִשקעים יורדים כגשם וכשלג.‏ אחר־​כך,‏ המים זורמים אל הנחלים ונשפכים שוב אל הים.‏ הגם שעל־​פי־​רוב מחזור נפלא זה לא היה ידוע בימי קדם,‏ הוא מתואר במקרא:‏ ”‏כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא.‏ אל מקום שהנחלים הולכים,‏ שם הם שבים ללכת”‏ (‏קהלת א׳:‏7‏)‏.‏

7,‏ 8.‏ (‏א)‏ כיצד הוכח דיוקו של הכתוב במקרא לגבי מוצא היקום?‏ (‏ב)‏ כיצד מגיבים כמה מן האסטרונומים על מידע חדש זה,‏ ומדוע?‏

⁷ באשר למוצא היקום,‏ המקרא מצהיר:‏ ”‏בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ”‏ (‏בראשית א׳:‏1‏)‏.‏ מדענים רבים סברו שמלים אלה בלתי מדעיות,‏ וטענו שליקום לא היתה התחלה.‏ אולם,‏ האסטרונום רוברט ג׳אסטרו מצביע על מידע עדכני יותר ומסביר:‏ ”‏תמצית ההתפתחויות המוזרות היא,‏ שליקום היתה במובן מסוים התחלה — שהוא החל ברגע מסוים בזרם הזמן”‏.‏ ג׳אסטרו מתייחס כאן לתיאוריית המפץ הגדול המקובלת כיום,‏ כפי שצוין בפרק ט׳.‏ הוא מוסיף:‏ ”‏עתה נוכחנו לדעת,‏ שראיות מתחום האסטרונומיה מובילות לתפיסה המקראית בדבר מוצא היקום.‏ הפרטים שונים,‏ אך בעיקרו של דבר,‏ התיאור האסטרונומי והתיאור המקראי בבראשית שווים”‏.‏⁶

⁸ מה היתה התגובה לתגליות מעין אלה?‏ ”‏למרבה הפלא,‏ האסטרונומים כועסים”‏,‏ כותב ג׳אסטרו.‏ ”‏תגובותיהם הן דוגמה מעניינת לתגובת המוח המדעי — האמור להיות אובייקטיבי — כשראיות שהמדע עצמו חושף,‏ סותרות את עקרונות האמונה של מקצוענו.‏ מסתבר,‏ שהמדען מגיב בדיוק כשם שמרביתנו מגיבים כשאמונותינו סותרות את הראיות.‏ אנו מתרגזים,‏ מעמידים פנים כאילו הסתירה אינה קיימת,‏ או מחפים עליה באמצעות מלים ריקות מתוכן”‏.‏⁷ אך,‏ בעינה עומדת העובדה,‏ שבעוד ש’‏ראיות שהמדע חשף’‏ סתרו אמונות שבהן דגלו זמן רב מדענים בנוגע למוצא היקום,‏ הן אישרו את אשר נכתב במקרא לפני אלפי שנים.‏

9,‏ 10.‏ (‏א)‏ מה נאמר במקרא בנוגע למבול?‏ (‏ב)‏ אילו ראיות מאמתות כיום את הנאמר במקרא?‏

⁹ במקרא נאמר,‏ כי בימי נוח כיסה מבול את ההרים הגבוהים ביותר,‏ וקיפד את חייהם של כל בני־​האדם שנמצאו מחוץ לתיבה גדולת־​הממדים שבנה נוח (‏בראשית ז׳:‏1–24‏)‏.‏ רבים מלגלגים על תיאור זה.‏ אולם,‏ קונכיות נמצאו על הרים גבוהים.‏ ראיות נוספות לכך שמבול אדיר התחולל בעבר הלא כל־​כך רחוק,‏ הוא המספר הרב של מאובנים ושל פגרים שנשתמרו במצבורי קרח ורפש.‏ כתב־​העת דה סטרדיי איבנינג פוסט ציין:‏ ”‏רבים מבעלי־​חיים אלה נשתמרו להפליא,‏ שלמים ובלי פגם,‏ כשהם עדיין בתנוחת עמידה או לפחות בכריעה זקופה.‏ .‏.‏.‏ תמונה זו מזעזעת את דרך חשיבתנו הקודמת.‏ עדרים גדולים של חיות ענקיות ומפוטמות,‏ שמטבע ברייתן אינן בנויות לקור קיצוני,‏ ניזונו בנחת בשדות־​מרעה שטופי־​שמש.‏.‏.‏ לפתע פתאום,‏ נהרגו כולן בלא כל סימן חיצוני של אלימות,‏ עוד בטרם הספיקו לבלוע את המזון שבפיהן,‏ ואז קפאו בחטף,‏ כך שכל תא בגופן נשתמר בשלימותו”‏.‏⁸

¹⁰ הדבר תואם את אשר אירע במבול.‏ המקרא מתאר זאת במלים:‏ ”‏ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו”‏.‏ הגשמים העזים,‏ אשר ”‏גברו מאוד מאוד על הארץ”‏,‏ היו מלוּוים בלי ספק ברוחות מקפיאות באזורי הקוטב (‏בראשית א׳:‏6–8;‏ ז׳:‏11,‏ 19‏)‏.‏ שינויי הטמפרטורה באזורים אלה היו המהירים והקיצוניים ביותר.‏ לכן,‏ צורות חיים שונות טבעו ונשתמרו ברפש קפוא.‏ אחת מאלה עשויה להיות הממותה,‏ שנחשפה על־​ידי חופרים בסיביר והנראית בתמונה.‏ בפיה ובקיבתה עדיין נשתייר מזון צמחי,‏ ובשרה אף היה ראוי למאכל לאחר הפשרתו.‏

11.‏ אילו פרטים נוספים במקרא אוּמתו על־​ידי הידע המתקדם,‏ ולכן לאיזו מסקנה הגיעו אפילו מדענים?‏

¹¹ ככל שניטיב לבחון את המקרא,‏ כן ידהים אותנו דיוקו.‏ כפי שצוין בספר זה בעמודים 36 ו־​37,‏ המקרא מתעד את שלבי הבריאה לפי אותו סדר שאוּמת על־​ידי המדע בימינו,‏ עובדה שקשה היה להסבירה אילו נבע המקרא ממקור אנושי גרידא.‏ זוהי דוגמה נוספת לפרטים הרבים המופיעים במקרא,‏ שחוזקו על־​ידי הידע המתקדם.‏ לא לחינם אמר אייזק ניוטון,‏ אחד המדענים הדגולים ביותר בכל הזמנים:‏ ”‏אף מדע לא אוּמת יותר מאשר הדת המעוגנת במקרא”‏.‏⁹

המקרא ובריאות

12.‏ כיצד הישווה רופא בין אמונות תפלות בנוגע לבריאות ובין הנאמר במקרא?‏

¹² במרוצת הדורות שררה בורות רבה בענייני בריאות.‏ רופא אפילו אמר:‏ ”‏לא מעט אנשים עדיין מאמינים באמונות תפלות רבות כגון:‏ ערמון אמריקני בכיס מונע שיגרון;‏ נגיעה בקרפדות גורמת יבלות;‏ כריכת פלַנֶל אדום סביב הצוואר מרפאת כאב גרון”‏ ועוד.‏ לעומת זאת,‏ הוא הסביר:‏ ”‏אין למצוא אֲמָרות מעין אלה במקרא.‏ עובדה זו כשלעצמה ראויה לציון”‏.‏¹⁰

13.‏ איזה טיפול רפואי מסוכן נרשם על־​ידי המצרים הקדמונים?‏

¹³ יתרה מזו,‏ מפליא להשוות בין טיפולים רפואיים מסוכנים,‏ שהיו נהוגים בעבר,‏ ובין הנאמר במקרא.‏ למשל,‏ פפירוס אֶבֶּרְס,‏ מסמך רפואי של המצרים הקדומים,‏ המליץ על שימוש בצואה לטיפול במצבים שונים.‏ הוא הורה להשתמש בצואת אדם מעורבת בחלב טרי,‏ כרטִייה על פצע שנותר לאחר נשירת הגלד.‏ על תרופה להרחקת רסיסים,‏ נאמר בו:‏ ”‏דם תולעים,‏ בַּשל ומעך בשמן;‏ חפרפרת,‏ הרוג,‏ צלה וסנן בשמן;‏ גללי חמור,‏ ערבב בחלב טרי.‏ הנח על הפצע”‏.‏¹¹ כיום ידוע,‏ כי טיפול מעין זה עלול לגרום לזיהומים חמורים.‏

14.‏ מה מורה המקרא בנוגע לסילוק צואה,‏ וכיצד היווה הדבר הגנה?‏

¹⁴ מה נאמר במקרא בנוגע לצואה?‏ המקרא הורה:‏ ”‏והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה [‏ביתד]‏,‏ ושַבתָ וכיסית את צֵאָתֶךָ”‏ (‏דברים כ״ג:‏14‏)‏.‏ אם כן,‏ לא זו בלבד שהמקרא לא המליץ על שימוש בצואה כטיפול תרופתי,‏ הוא ציווה על דרך בטוחה להיפטר משפכים.‏ עד למאה הזאת,‏ לא היתה בדרך־​כלל מודעות לסכנה שבהשארת צואה חשופה לזבובים.‏ הדבר גרם להתפשטות מחלות קשות,‏ המופצות על־​ידי זבובים,‏ ולתמותה רבה.‏ אולם,‏ הפתרון הפשוט היה כתוב תמיד במקרא,‏ ובני־​ישראל נהגו לפיו לפני יותר מ־​000,‏3 שנה.‏

15.‏ אילו יושמה עצת המקרא לגבי הנגיעה במת,‏ מאיזה נוהג רפואי,‏ שגרם למקרי מוות רבים,‏ היו נמנעים?‏

¹⁵ במרוצת המאה הקודמת,‏ אנשי הסגל הרפואי היו פונים מניתוח גופות היישר לעריכת בדיקות במחלקת יולדות,‏ אף מבלי ליטול ידיים.‏ עקב כך הועברו מהמתים זיהומים,‏ שגרמו למקרי מוות רבים נוספים.‏ אפילו כשהוּכחה חשיבותה של נטילת־​ידיים,‏ מחו רופאים רבים נגד צעדים היגייניים אלה.‏ בלא שהיו מודעים לכך,‏ הם דחו את חוכמת המקרא,‏ שכן תורת יהוה לעם־​ישראל פסקה שכל הנוגע במת נטמא,‏ וחייב לרחוץ את גופו ולכבס את בגדיו (‏במדבר י״ט:‏11–22‏)‏.‏

16.‏ כיצד ההוראה לבצע את המילה ביום השמיני,‏ מעידה על חוכמה על־​אנושית?‏

¹⁶ כאות לברית עם אברהם,‏ אמר יהוה אלוהים:‏ ”‏ובן שמונת ימים יימול לכם כל זכר”‏.‏ מאוחר יותר,‏ נשנתה דרישה זו בפני עם־​ישראל (‏בראשית י״ז:‏12;‏ ויקרא י״ב:‏2,‏ 3‏)‏.‏ לא ניתן הסבר מדוע נבחר דווקא היום השמיני,‏ אך כיום אנו יודעים את הסיבה.‏ מחקרים רפואיים העלו,‏ שרק אז מרכיב קרישת הדם,‏ ויטמין K,‏ מגיע לרמה מספקת.‏ נראה כי מרכיב קרישה חיוני אחר,‏ פרותרומבין,‏ נמצא ביום השמיני ברמה גבוהה יותר מבכל זמן אחר בחיי הילד.‏ בהסתמך על ראיה זו,‏ הסיק ד״ר ס.‏ א.‏ מקמילן:‏ ”‏היום המתאים ביותר לביצוע המילה הוא היום השמיני”‏.‏¹² האם היה זה צירוף מקרים גרידא?‏ כלל וכלל לא.‏ היה זה ידע שהועבר מאל המודע לכך.‏

17.‏ איזו תגלית מדעית אחרת מאמתת את הכתוב במקרא?‏

¹⁷ תגלית מדעית אחרת בת־​זמננו היא מידת ההשפעה של הגישה הנפשית והרגשות על הבריאות.‏ אנציקלופדיה אחת מבהירה:‏ ”‏מאז 1940 מתחוור יותר ויותר,‏ שקיים קשר הדוק בין תִפקודם הפיסיולוגי של האיברים ושל מערכות האיברים לבין המצב הנפשי של הפרט,‏ עד כדי כך שיכולים להופיע שינויים ברקמת האיבר המושפע מכך”‏.‏¹³ אך,‏ המקרא התייחס זה מכבר לקשר האמיץ שבין הגישה הנפשית והבריאות הפיסית.‏ למשל,‏ נאמר בו:‏ ”‏חיי בשרים [‏חיי הגוף]‏ לב מרפא [‏לב שקט]‏,‏ ורקב עצמות קנאה”‏ (‏משלי י״ד:‏30;‏ י״ז:‏22‏)‏.‏

18.‏ כיצד מורה המקרא להימנע מרגשות מזיקים ומדגיש גילוי אהבה?‏

¹⁸ לפיכך,‏ כתבי־​הקודש מורים להימנע מגישות ומרגשות מזיקים.‏ ”‏נתנהג נא כיאוּת”‏,‏ הם מזהירים,‏ ”‏לא בריב וקנאה”‏.‏ כמו־​כן,‏ הם מייעצים:‏ ”‏הסירו מכם כל מרירות וחימה וכעס וצעקה וגידוף וכל רשעה.‏ הייו טובים איש לרעהו;‏ הייו מלאי רחמים”‏ (‏רומים י״ג:‏13;‏ אפסים ד׳:‏31,‏ 32‏)‏.‏ כתבי־​הקודש ממליצים במיוחד על אהבה.‏ ”‏נוסף על כל אלה”‏,‏ נאמר,‏ ”‏עטו אהבה”‏.‏ כמי שהטיף יותר מכל אדם לאהבה,‏ אמר ישוע לתלמידיו:‏ ”‏מצווה חדשה אני נותן לכם:‏ אהבו זה את זה;‏ כמו שאהבתי אתכם”‏.‏ בדרשת ההר אף אמר:‏ ”‏אהבו את אויביכם”‏ (‏קולוסים ג׳:‏12–15‏,‏ ע״ח;‏ יוחנן י״ג:‏34;‏ מתי ה׳:‏44‏)‏.‏ אפשר שרבים ילגלגו על כך,‏ בכנותם זאת חולשה,‏ אך הם משלמים את המחיר.‏ המדע גילה,‏ שחוסר אהבה מהווה גורם כבד־​משקל לפגיעות נפשיות ולבעיות רבות אחרות.‏

19.‏ מה גילה המדע בן־​זמננו לגבי האהבה?‏

¹⁹ כתב־​העת הרפואי הבריטי לַנסֵט,‏ ציין פעם:‏ ”‏התגלית החשובה ביותר ברפואת הנפש היא כוחה של האהבה להגן על הנפש ולשקמה”‏.‏¹⁴ בדומה לכך אמר ד״ר הנס סֶלי,‏ מומחה ידוע למצבי לחץ:‏ ”‏לא האדם השנוא או המעביד הגורם תסכול ילקו בכיב־​קיבה,‏ ביתר לחץ־​דם ובמחלת־​לב,‏ אלא אדם שלבו רוחש שנאה,‏ או המרשה לעצמו להיות מתוסכל.‏ ’‏ואהבת לרעך’‏ היא אחת העצות הרפואיות הנבונות ביותר שניתנו מעולם”‏.‏¹⁵

20.‏ איזו השוואה ערך רופא בין ”‏דרשת ההר”‏ של ישוע ובין עצות פסיכיאטריות?‏

²⁰ אכן,‏ חוכמת המקרא הקדימה בהרבה את התגליות בנות־​זמננו.‏ כשם שכתב פעם ד״ר ג׳יימס ט.‏ פישר:‏ ”‏אם תיקח את סך־​הכל המאמרים המוסמכים שנכתבו אי־​פעם על־​ידי הפסיכולוגים והפסיכיאטרים המוכשרים ביותר בנושא בריאות הנפש — אם תצרפם יחד,‏ תלטש אותם ותשמיט את כל המלל המיותר — אם תמצה את עיקר הדברים ותבקש מטובי המשוררים בני־​זמננו לנסח בתמציתיות ידע מדעי צרוף זה,‏ יימצא בידך סיכום מסורבל ולא־​מושלם של ’‏דרשת ההר’‏ [‏של ישוע]‏”‏.‏¹⁶

המקרא וההיסטוריה

21.‏ כיצד התייחסו,‏ לפני כמאה שנה,‏ מבקרים לערכו ההיסטורי של המקרא?‏

²¹ לאחר שנתפרסמה תיאוריית האבולוציה של דרווין,‏ התיאורים ההיסטוריים שבמקרא הפכו מטרה לביקורת נרחבת.‏ הארכיאולוג לֶנַרד ווּלי הסביר:‏ ”‏בשלהי המאה התשע־​עשרה,‏ קמה אסכולה קיצונית של מבקרים,‏ שהיו נכונים לשלול את הבסיס ההיסטורי של כל המאורעות המתוארים בספרים הראשונים של הברית הישנה”‏.‏¹⁷ למעשה,‏ היו מבקרים שאף טענו,‏ כי הכתיבה לא היתה נפוצה עד לימי שלמה או אחריו,‏ ולכן אין לסמוך על סיפורי המקרא המוקדמים,‏ הואיל והועלו על הכתב מאות שנים לאחר מועד התרחשותם.‏ אחד הדוגלים בתיאוריה זו אמר ב־​1892:‏ ”‏התקופה שאליה מתייחסים הסיפורים שקדמו למשה,‏ מהווה הוכחה מספקת לאופיים האגדי.‏ היתה זו התקופה שקדמה לידיעת מלאכת הכתיבה”‏.‏¹⁸

22.‏ מה התברר בעניין יכולת הכתיבה של עמי קדם?‏

²² אולם,‏ לאחרונה הצטברו שפע ראיות ארכיאולוגיות,‏ המוכיחות כי הכתיבה היתה שכיחה זמן רב לפני תקופתו של משה.‏ ”‏עלינו לשוב ולהדגיש”‏,‏ הבהיר הארכיאולוג ויליאם פוֹקסווֶל אולברַייט,‏ ”‏כי הכתב העברי היה נפוץ בכנען ובמחוזות הסמוכים לה מתקופת האבות ואילך,‏ וכי המהירות שבה השתנתה צורת האותיות מהווה ראיה חותכת לשימוש הנרחב שנעשה בו”‏.‏¹⁹ ארכיאולוג והיסטוריון נכבד אחר העיר:‏ ”‏עצם העלאת השאלה אם משה ידע לכתוב,‏ נראית לנו היום מגוחכת”‏.‏²⁰

23.‏ מה נתגלה לגבי המלך סרגון,‏ וכיצד שינה הדבר דעות שרווחו לגביו?‏

²³ התיאורים ההיסטוריים שבמקרא אומתו שוב ושוב עם חשיפתו של מידע חדש.‏ למשל,‏ סרגון מלך אשור היה מוּכר במשך זמן רב אך ורק מן הנאמר עליו בישעיהו כ׳:‏1‏.‏ למעשה,‏ בתחילת המאה הקודמת התייחסו המבקרים בביטול להזכרתו במקרא,‏ בטענה שהיא נטולת כל ערך היסטורי.‏ אז חשפו חפירות ארכיאולוגיות את חורבות ארמונו המפואר של סרגון בחוֹרְסְאַבַּד,‏ ובכלל זה כתובות רבות המתייחסות לשלטונו.‏ עקב כך,‏ סרגון הוא כיום אחד ממלכי אשור המוכרים ביותר.‏ ההיסטוריון הישראלי משה פרלמן,‏ כתב:‏ ”‏לפתע,‏ ספקנים שפיקפקו אף במהימנות הפרטים ההיסטוריים שבתנ״ך,‏ החלו לשנות את דעתם”‏.‏²¹

24.‏ עד כמה דומה התיאור האשורי של סרגון לתיאור המקראי באשר לכיבוש שומרון?‏

²⁴ אחת הכתובות של סרגון מתארת מאורע,‏ שקודם לכן היה ידוע רק מן המקרא.‏ וזה לשונה:‏ ”‏אנוכי צרתי על שומרון וכבשתיה,‏ הגליתי ממנה 290,‏27 תושבים כשלל מלחמה”‏.‏²² התיאור המקראי המקביל לכך מופיע במלכים ב׳.‏ י״ז:‏6‏:‏ ”‏בשנת התשיעית להושע,‏ לכד מלך אשור את שומרון ויֶגֶל את ישראל”‏.‏ באשר לדמיון המדהים שבין שני תיאורים אלה,‏ פרלמן מעיר:‏ ”‏לפנינו שני דיווחים מדברי הימים של המנצח ושל המנוצח,‏ כשהאחד מהווה כמעט בבואה של האחר”‏.‏²³

25.‏ מדוע אל לנו לצפות,‏ שהדיווחים המקראיים והארכיאולוגיים יהיו תואמים עד לפרטי פרטים?‏

²⁵ היש אפוא לצפות,‏ שהדיווחים המקראיים והארכיאולוגיים יהיו תואמים עד לפרטי פרטים?‏ לא,‏ כפי שמציין פרלמן:‏ ”‏’‏דיווח מלחמתי’‏ מן הסוג הזה,‏ משני צִדי המיתרס,‏ היה יוצא־​דופן במזרח התיכון בימי קדם (‏ולעתים גם בימינו אנו)‏.‏ הוא מופיע רק כשהמדינות היריבות היו ישראל ואחת משכנותיה,‏ ואך ורק כאשר ישראל הובסה.‏ כאשר ישראל ניצחה,‏ לא הופיע שום תיעוד של התבוסה ברשומות האויב”‏.‏²⁴ (‏ההדגשה שלנו.‏)‏ לכן,‏ אין זה מפתיע שהתיאור האשורי של מסעו הצבאי של סנחריב,‏ בנו של סרגון,‏ לישראל לוקה מאוד בחסר.‏ במה?‏

26.‏ באיזו מידה תואם תיאורו של סנחריב את התיאור המקראי בדבר מסעו הצבאי לישראל?‏

²⁶ תבליטי קיר,‏ שנחשפו בארמון המלך סנחריב,‏ מתארים תמונות ממסעו לתחומי ישראל.‏ נתגלו גם תיאורים בכתב של המאורע.‏ באחד מהם,‏ המופיע על־​גבי מִנסרת חרס,‏ נאמר:‏ ”‏ו(‏אשר)‏ לחזקיהו היהודי,‏ שלא נכנע לעולי,‏ צרתי (‏על)‏ 46 עריו הבצורות.‏.‏.‏ ואותו אסרתי כמו ציפור בכלוב בתוך ירושלים עיר מלכותו.‏ .‏.‏.‏ והקטנתי (‏בכך)‏ את ארצו.‏ על המס הקודם.‏.‏.‏ הוספתי מנחת מס,‏ מתנות רבונותי”‏.‏²⁵ גירסתו של סנחריב עולה בקנה אחד עם הגירסה המקראית,‏ כשזו מתארת את נצחונות אשור.‏ אך,‏ כצפוי,‏ סנחריב אינו מזכיר כלל את כשלונו בכיבוש ירושלים וכן את העובדה שנאלץ לשוב על עקבותיו,‏ כיוון ש־​000,‏185 מחייליו הומתו בן־​לילה (‏מלכים ב׳.‏ י״ח:‏13 עד י״ט:‏36;‏ ישעיהו ל״ו:‏1 עד ל״ז:‏37‏)‏.‏

27.‏ השווה בין התיאור המקראי של רצח סנחריב ובין מה שנאמר על כך במקורות חילוניים קדומים.‏

²⁷ תן דעתך לרצח סנחריב ולְמה שהעלתה תגלית חדשה.‏ במקרא נאמר כי שניים מבניו,‏ אַדרַמלך ושַׂראֶצֶר,‏ היכוהו בחרב (‏מלכים ב׳.‏ י״ט:‏36,‏ 37‏)‏.‏ אולם,‏ הן התיאור המיוחס לנבונאיד מלך בבל והן תיאורו של הכהן הבבלי בֵּרוֹסוֹס מהמאה השלישית לפה״ס,‏ מזכירים את מעורבותו של בן אחד ברצח.‏ מי צדק?‏ ההיסטוריון פיליפ בּיבּרפלד כתב בנוגע לתגלית מאוחרת יותר — חלק ממִנסרה של אֵסַר־​חַדוֹן בנו של סנחריב,‏ אשר מלך תחתיו:‏ ”‏התיאור המקראי לבדו הוכח כמדויק.‏ הוא אוּמת לפרטי פרטים על־​ידי כתובת אסר־​חדון,‏ ומה שנאמר בו על מאורע זה בהיסטוריה הבבלית־​אשורית,‏ הוכח כמדויק יותר מן המקורות הבבליים עצמם.‏ לעובדה זו חשיבות עליונה אפילו בהערכת מקורות מאותה תקופה,‏ שאינם תואמים את המסורת המקראית”‏.‏²⁶

28.‏ כיצד הוּכחה אמיתותו של הנאמר במקרא על בלשאצר?‏

²⁸ בעבר,‏ כל המקורות העתיקים שהיו ידועים לא עלו בקנה אחד עם המקרא גם באשר לבלשאצר.‏ המקרא מציג את בלשאצר כמלך בבל בעת נפילתה (‏דניאל ה׳:‏1 עד ו׳:‏1‏)‏.‏ אולם,‏ כתבי־​יד חילוניים אפילו לא הזכירו את בלשאצר,‏ בציינם כי נבונאיד היה המלך אז.‏ לפיכך,‏ המבקרים טענו שבלשאצר מעולם לא היה קיים.‏ ברם,‏ לאחרונה נמצאו כתובות עתיקות,‏ המזהות את בלשאצר כבנו של נבונאיד וכמי ששלט עם אביו בבבל.‏ אין ספק,‏ כי מסיבה זו נאמר במקרא שבלשאצר הציע שדניאל ’‏ישלוט כשלישי בממלכה’‏,‏ הואיל והוא עצמו היה השני (‏דניאל ה׳:‏16,‏ 29‏)‏.‏ משום כך אמר פרופסור ר.‏ פ.‏ דַוורטי,‏ מאוניברסיטת יֵיל,‏ בהשוותו את ספר דניאל המקראי עם מקורות עתיקים אחרים:‏ ”‏ניתן לומר שהתיאור המקראי עולה עליהם,‏ משום שהוא נוקב בשם בלשאצר,‏ מייחס לבלשאצר כוח מלכותי ומכיר בשלטון הכפול שהיה קיים בממלכה”‏.‏²⁷

29.‏ איזו תגלית מאשרת את הנאמר בכתבי־​הקודש על פונטיוס פילטוס?‏

²⁹ דוגמה נוספת לתגלית המאמתת את קיומו ההיסטורי של אדם המוזכר בכתבי־​הקודש,‏ מביא מייקל ג׳.‏ הווארד,‏ שעבד בישראל ב־​1979 עם המשלחת לחפירות קיסריה.‏ הוא כתב:‏ ”‏במשך 900,‏1 שנה היה פילטוס קיים אך ורק בספרי הבשורה ובזכרונותיהם המעורפלים של היסטוריונים רומים ויהודים.‏ כמעט דבר לא היה ידוע על חייו.‏ יש שאף טענו,‏ שלא היה קיים כלל.‏ אולם,‏ ב־​1961 עבדה משלחת ארכיאולוגית איטלקית בחורבות התיאטרון הרומי העתיק שבקיסריה.‏ פועל הפך אבן,‏ אשר שימשה כאחת המדרגות.‏ בצִדה האחורי היתה כתובת,‏ מטושטשת בחלקה,‏ בשפה הלטינית:‏ Caesariensibus Tiberium Pontius Pilatus Praefectus Iudaeae (‏לתושבי קיסריה טיבריאום פונטיוס פילטוס נציב יהודה)‏.‏ היתה זו מכת מוות לספקות בדבר קיומו של פילטוס.‏ .‏.‏.‏ לראשונה נמצאה כתובת מאותה תקופה,‏ שהעידה על קיום האיש שציווה על צליבת ישוע”‏²⁸ (‏יוחנן י״ט:‏13–16;‏ מעשי־השליחים ד׳:‏27‏)‏.‏

30.‏ מה נתגלה לגבי השימוש בגמלים,‏ דבר המאמת את הכתוב במקרא?‏

³⁰ תגליות בנות־​זמננו מאמתות אפילו פרטים קטנים בתיאורי המקרא העתיקים.‏ למשל,‏ בסותרו את המקרא,‏ כתב ורנר קלר ב־​1964,‏ כי גמלים לא בוּיתו בזמן העתיק,‏ ולכן את המחזה שבו ”‏אָנוּ פּוֹגשים את רבקה אמנוּ בפּעם הראשונה בנחוֹר,‏ יש לייחס,‏ כנראה,‏ לחילוּפי תפאורות.‏ ה’‏גמלים’‏ של מי שהיה מיוּעד להיות חתנו של אברהם ליד הבאר היוּ בוודאי — חמוֹרים”‏²⁹ (‏בראשית כ״ד:‏10‏)‏.‏ אולם,‏ המצביא והארכיאולוג משה דיין,‏ הצביע ב־​1978 על ראיה לכך שגמלים ”‏שימשו כאמצעי תחבורה”‏ באותם ימים קדומים,‏ ושלפיכך התיאור המקראי מדויק.‏ ”‏תבליט מן המאה השמונה־​עשרה לפה״ס,‏ שנתגלה בבּיבּלוֹס שבפֵיניקיה,‏ מתאר גמל כורע”‏,‏ מסביר דיין.‏ ”‏רוכבי גמלים מופיעים על חותמי גליל,‏ שנמצאו לאחרונה במסופוטמיה והשייכים לתקופת האבות”‏.‏³⁰

31.‏ אילו ראיות נוספות יש לכך שהמקרא מדויק מבחינה היסטורית?‏

³¹ הראיות לדיוקו ההיסטורי של המקרא מצטברות בהתמדה.‏ ברם,‏ אין להתפלא על כך שבמקורות חילוניים לא נמצא תיעוד לתבוסת המצרים בים־​סוף ולמפלות אחרות שלהם,‏ כיוון שלא היה זה ממנהגם של השליטים לתעד את תבוסתם.‏ עם זאת,‏ על קירות המקדש בכַּרנָך שבמצרים נחשף תבליט,‏ המתעד את פלישתו עטורת־​הניצחון של פרעה שׁישַׁק ליהודה בימי שלטון רחבעם בן־​שלמה.‏ המקרא מספר על כך במלכים א׳.‏ י״ד:‏25,‏ 26‏.‏ כמו־​כן,‏ נתגלתה גירסתו של מישע מלך מואב בנוגע למרדו בישראל,‏ והיא מתועדת במצבת מישע.‏ גם על מאורע זה ניתן לקרוא במקרא,‏ במלכים ב׳.‏ ג׳:‏4–27‏.‏

32.‏ אילו מוּצגים,‏ המאמתים את הכתוב במקרא,‏ ניתן לראות כיום במוזיאונים?‏

³² במוזיאונים רבים ניתן לראות תבליטי קיר,‏ כתובות ופסלים,‏ המאמתים את הכתוב במקרא.‏ שמות של מלכי יהודה וישראל,‏ כמו חזקיהו,‏ מנשה,‏ עומרי,‏ אחאב,‏ פֶּקח,‏ מנחם והושע,‏ חקוקים בכתב־​יתדות ברשומות של שליטי אשור.‏ המלך יהוא,‏ או אחד משליחיו,‏ מופיע על־​פני האובליסק השחור של שַׁלמַנאֶסֶר כמשלם מס.‏ קישוטי הארמון הפרסי שבשושן,‏ כפי שהכירום הדמויות המקראיות מרדכי ואסתר,‏ שוחזרו וכיום ניתן לראותם.‏ פסלים של הקיסרים הרומים המוקדמים — אוגוסטוס,‏ טיבריוס וקלאודיוס,‏ הנזכרים בכתבי־​הקודש המשיחיים,‏ מוצגים אף הם לראווה במוזיאונים (‏לוקס ב׳:‏1;‏ ג׳:‏1;‏ מעשי־השליחים י״א:‏28;‏ י״ח:‏2‏)‏.‏ למעשה,‏ נמצא מטבע דינר עשוי־​כסף,‏ הנושא את דמות הקיסר טיבריוס — כאותו מטבע שביקש ישוע בדברו על תשלום מסים (‏מתי כ״ב:‏19–21‏)‏.‏

33.‏ כיצד ארץ ישראל ומאפייניה מהווים ראיה לכך שהמקרא מדויק?‏

³³ תייר המבקר כיום בישראל,‏ והבקי במקרא,‏ אינו יכול שלא להתרשם מן העובדה,‏ שהמקרא מתאר את הארץ ואת מאפייניה בדיוק נמרץ.‏ ד״ר זאב שרמר,‏ שעמד בראש משלחת גיאולוגית בחצי־​האי סיני,‏ אמר פעם:‏ ”‏אף־​על־​פי שיש לנו מפות ותרשימים גֵיאודֶזיים משלנו,‏ הרי שכל אימת שהמקרא והמפות אינם משתווים,‏ אנו מעדיפים את ספר הספרים”‏.‏³¹ אחת הדוגמאות לדרך שבה ניתן כיום לחוות את ההיסטוריה המקראית,‏ היא לבקר בירושלים ולעבור דרך נִקבָּה באורך של 533 מטר,‏ שנחצבה בסלע לפני יותר מ־​700,‏2 שנה.‏ הנִקבּה נחצבה כדי להגן על אספקת המים של העיר,‏ בהובילה אותם ממעיין הגיחון,‏ שהיה במקום נסתר מחוץ לחומות העיר,‏ אל בריכת השילוֹח שבתוך העיר.‏ המקרא מסביר כיצד חפר חזקיהו את התעלה כדי לספק מים לעיר,‏ בציפייה למצור שהטיל עליה סנחריב (‏מלכים ב׳.‏ כ׳:‏20;‏ דברי־הימים ב׳.‏ ל״ב:‏30‏)‏.‏

34.‏ מה אמרו מלומדים ידועים על דיוקו של המקרא?‏

³⁴ אלה הן רק מעט דוגמאות מני רבות המסבירות מדוע אין לזלזל בדיוקו של המקרא.‏ לכן,‏ בדרך כלל,‏ ספקות באשר למהימנות המקרא אינם מבוססים על הכתוב בו או על ראיות מוצקות,‏ אלא על מידע שגוי או על בורות.‏ פרדריק קניון,‏ לשעבר מנהל המוזיאון הבריטי,‏ כתב:‏ ”‏הארכיאולוגיה עדיין לא אמרה את מילתה האחרונה;‏ אך התוצאות שכבר הושגו מאמתות את מה שטוענת האמונה,‏ היינו,‏ שהמקרא רק יוצא נשׂכר מהתגברות הידע”‏.‏³² כמו־​כן,‏ הארכיאולוג הנודע נלסון גליק אמר:‏ ”‏ניתן לומר בוודאות,‏ ששום תגלית ארכיאולוגית מעולם לא סתרה אסמכתא מקראית.‏ מספר רב של מימצאים ארכיאולוגיים מאשרים בקווים כלליים ברורים או בפרוטרוט הצהרות היסטוריות המופיעות במקרא”‏.‏³³

יושר והרמוניה

35,‏ 36.‏ (‏א)‏ באילו מגרעות אישיות הכירו כמה מכותבי המקרא?‏ (‏ב)‏ מדוע יושרם של מחברים אלה מחזק את טענתם שהמקרא מקורו באלוהים?‏

³⁵ פרט נוסף,‏ המזהה את המקרא כספר שמקורו באלוהים,‏ הוא יושרם של מחבריו.‏ טִבעו הלא־​מושלם של האדם הוא לא להודות במִשגים או בכשלונות,‏ קל וחומר כשמדובר בהודאה בכתב.‏ מרבית המחברים הקדומים כתבו אך ורק על הצלחותיהם ועל מעלותיהם.‏ לעומת זאת,‏ משה כתב כיצד ’‏מעל’‏ ושעקב כך ניטלה ממנו הזכות להכניס את בני־​ישראל אל הארץ המובטחת (‏דברים ל״ב:‏50–52;‏ במדבר כ׳:‏1–13‏)‏.‏ הנביא יונה סיפר כיצד הימרה את פי אלוהים (‏יונה א׳:‏1–3;‏ ד׳:‏1‏)‏.‏ פאולוס הודה בחטאי העבר שלו (‏מעשי־השליחים כ״ב:‏19,‏ 20;‏ טיטוס ג׳:‏3‏)‏.‏ כמו־​כן,‏ מתי,‏ אחד משליחיו של ישוע,‏ העיד כי השליחים היו לעתים קטני אמונה,‏ ביקשו להתבלט ואף נטשו את ישוע בשעת מאסרו (‏מתי י״ז:‏18–20;‏ י״ח:‏1–6;‏ כ׳:‏20–28;‏ כ״ו:‏56‏)‏.‏

³⁶ אילו רצו כותבי המקרא לסלף עובדה כלשהי,‏ האם לא היו הם מסלפים דווקא את המידע שהציג אותם באור שלילי?‏ אין זה סביר,‏ שמֵחד חשפו הם את מחדליהם האישיים,‏ אך מאידך הצהירו הצהרות כוזבות בנוגע לדברים אחרים.‏ לכן,‏ יושרם של מחברי המקרא מחזק את טענתם,‏ כי אלוהים הינחה אותם בכתיבתם (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏16‏)‏.‏

37.‏ מדוע ההרמוניה הפנימית שבמקרא מהווה ראיה מוצקה לכך שנכתב בהשראת אלוהים?‏

³⁷ ההרמוניה הפנימית סביב נושא מרכזי,‏ מעידה אף היא על כך שמחברו של המקרא הוא אלוהים.‏ אומנם קל לומר,‏ שכתיבתם של 66 ספרי המקרא השתרעה על־​פני תקופה של 600,‏1 שנה,‏ וכי היא פרי־​עטם של כ־​40 סופרים שונים.‏ אולם,‏ צא וחשוב עד כמה מפליאה עובדה זו!‏ נניח שכתיבתו של ספר היתה מתחילה בימי האימפריה הרומית,‏ נמשכת בתקופת המונרכיות עד לרפובליקות בנות־​זמננו,‏ ושמחבריו היו בעלי רקע שונה — חיילים,‏ מלכים,‏ כוהנים,‏ דייגים,‏ ואפילו רועה ורופא.‏ האם היית מצפה,‏ שכל חלק בספר יעקוב אחר אותו נושא?‏ המקרא נכתב במשך פרק־​זמן כזה,‏ תחת מִשטרים פוליטיים שונים ועל־​ידי אנשים מכל הרבדים הללו.‏ למרות זאת,‏ הוא מצטיין בהרמוניה לכל אורכו.‏ המסר שבו ניחן באותו רעיון מרכזי מראשיתו ועד סופו.‏ האין עובדה זו מחזקת את טענת כתבי־​הקודש,‏ כי ”‏רוח־​הקודש הניעה בני־​אדם לדבר מטעם אלוהים”‏?‏ (‏פטרוס ב׳.‏ א׳:‏20,‏ 21‏)‏.‏

38.‏ מה דרוש כדי שאדם יוכל לסמוך על המקרא?‏

³⁸ התוכל לסמוך על המקרא?‏ אם תבחן בכנות את הנאמר בו ולא תמהר לקבל את טענותיהם של אי־​אלו אנשים לגביו,‏ תמצא סיבות טובות לסמוך עליו.‏ אך,‏ קיימת עדות מוצקה אף יותר לכך שהמקרא אכן נכתב בהשראת אלוהים.‏ על כך בפרק הבא.‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 202]‏

‏”‏התיאור האסטרונומי והתיאור המקראי בבראשית שווים”‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 204]‏

המקרא מצטיין בכך שהוא נקי מאמונות תפלות

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 206]‏

המקרא התייחס זה מכבר לקשר האמיץ שבין הגישה הנפשית והבריאות הפיסית

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 215]‏

טבעו הלא־מושלם של האדם הוא לא להודות במִשגים או בכשלונות,‏ קל וחומר כשמדובר בהודאה בכתב

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 215]‏

המקרא מצטיין בהרמוניה לכל אורכו

‏[‏תרשים בעמוד 201]‏

מחזור המים,‏ שעל־פי־רוב לא היה ידוע בימי קדם,‏ מתואר במקרא

‏[‏תמונה בעמוד 200]‏

כמה מן הקדמונים האמינו שהארץ נתמכת כך

‏[‏תמונה בעמוד 203]‏

ממותה קפואה נחשפה בסיביר.‏ לאחר אלפי שנים,‏ בפיה ובקיבתה עדיין נשתייר מזון צמחי,‏ ובשרה אף היה ראוי למאכל לאחר הפשרתו

‏[‏תמונה בעמוד 205]‏

במאה הקודמת,‏ רופאים לא תמיד נטלו ידיים לאחר שנגעו במתים,‏ וגרמו למקרי מוות נוספים

חדר־מתים

יולדות

‏[‏תמונה בעמוד 207]‏

בהמליצו על אהבה,‏ המקרא תואם עצות רפואיות מהימנות

‏[‏תמונה בעמוד 209]‏

תבליט אבן־סיד של סרגון,‏ שזמן רב היה מוכר רק מן הכתוב במקרא

‏[‏תמונות בעמוד 210]‏

תבליט קיר מארמון סנחריב שבנינווה,‏ המציג אותו כמקבל שלל־​מלחמה מלכיש,‏ עיר ביהודה

מנסרת החרס של המלך סנחריב מתארת את מסעו הצבאי לישראל

‏[‏תמונות בעמוד 211]‏

מצבת ניצחון של אסר־חדון,‏ בנו של סנחריב,‏ מחזקת את הכתוב במלכים ב׳.‏ י״ט:‏37‏:‏ ”‏וימלוך אסר־חדון בנו תחתיו”‏

כתובת זו,‏ שנמצאה בקיסריה,‏ מאשרת שפונטיוס פילטוס היה נציב יהודה

‏[‏תמונות בעמוד 212]‏

תבליט קיר זה מאמת את הכתוב במקרא באשר לנצחונו של שישק על יהודה

מצבת מישע מתעדת את מרדו של מישע מלך מואב בישראל,‏ כמתואר במקרא

‏[‏תמונות בעמוד 213]‏

המלך יהוא,‏ או שליח,‏ משלם מס למלך שלמנאסר השלישי

דיוקן שיִש של אוגוסטוס,‏ שהיה קיסר בעת הולדת ישוע

דינר כסף,‏ הנושא את דמות הקיסר טיבריוס,‏ כַּמטבע שביקש המשיח

‏[‏תמונה בעמוד 214]‏

פנים הנִקבָּה שחצב המלך חזקיהו,‏ כדי לספק מים לירושלים בעת המצור האשורי