עדי־יהוה — במה הם מאמינים?
עדי־יהוה בימינו מהווים ארגון בינלאומי, הנבדל לחלוטין מכל שאר הארגונים הדתיים. מאחר שלא אחת מציגים אותנו באור מסולף, יהיה זה מִשגה לצפות ללמוד את האמת עלינו ממקורות בעלי דעות קדומות. לכן, אנו שמחים להציג בפניך כמה מעיקרי־האמונה שלנו.
אלוהים, המקרא והמשיח
לאלוהים יש שם אישי, ועדי־יהוה מאמינים שעל עובדיו להגות את שמו. אלוהים הצהיר בפני משה, כי שמו ”יהוה” (שמות ג׳:15; תהלים פ״ג:19). משה, אברהם ועוד אנשי־אמונה רבים בימי־קדם ביטאו את שם אלוהים (בראשית י״ב:8; רות ב׳:4, 12). למעשה, השם יהוה מופיע אלפי פעמים במקרא. לפיכך, בדומה לאותם אנשי־קדם נאמנים, אנו מבטאים את שם אלוהים ומשרתים למען שמו (ישעיהו מ״ג:10).
עדי־יהוה מאמינים באמונה שלימה, שכתבי־הקודש — כלומר המקרא — נכתבו בהשראת אלוהים ומהווים את אפיק־התקשורת העיקרי שלו עם האנושות כיום. דוד המלך הביע זאת במילים: ”רוח יהוה דיבר בי, ומילתו על לשוני” (שמואל ב׳. כ״ג:2). המקרא הוא אכן נר לרגלנו ואנו מניחים לו לפרש את עצמו.
עדי־יהוה מקבלים את כתבי־הקודש המשיחיים (המכונים בפי רבים ”הברית החדשה”) כהמשך טבעי של התנ״ך וכחלק שנכתב גם הוא בהשראת אלוהים. הכתבים המשיחיים, אותו חלק של כתבי־הקודש שנכתב במקור ביוונית, הועלו על הכתב בידי יהודים שחיו במאה הראשונה לספירה. אנשים אלה היו עדי־ראייה להתגשמות הנבואות על המשיח, שנכתבו בידי נביאים עברים כמו משה, ישעיהו ודניאל. הם ראו כי בישוע, המורה הדגול שחי בדורם, התגשמו נבואות כמו אלו שבבראשית מ״ט:10; בישעיהו נ״ב:13 עד נ״ג:12; ובדניאל ט׳:24–27.
אי לכך, עדי־יהוה מאמינים כי ישוע הוא המשיח ששלח אלוהים כאמצעי חוקי להושעת האנושות מתוצאות החטא של אדם הראשון. ברית התורה, שנכרתה באמצעות משה, הצביעה על הצורך בקורבנות לכפרת חטאים (ויקרא ט״ז:6, 11, 15, 30; במדבר ט״ו:22–29). אולם, ברית התורה היתה מותנית וארעית (שמות י״ט:5, 6). הנביא ירמיהו דיבר על ”ברית חדשה”, אשר תביא לסליחת חטאים מוחלטת, תמידית (ירמיהו ל״א:31–34). באמצעות ”ברית חדשה” זו, המבוססת על קורבן מושלם, יזכו אנשים נאמנים לחיות בגן־העדן המובטח, שייכון עלי־אדמות (ישעיהו נ״ג:4–6, 10–12; ס״ה:21–25).
עדי־יהוה אינם חלק מן הנצרות. לאמיתו של דבר, הנצרות נוסדה קרוב ל־300 שנה אחרי מות ישוע, ואמונותיה חורגות במידה ניכרת מן הדברים שלימד. למשל, אין אנו מקבלים את אמונתה של הנצרות ב’שילוש’, המגדיר את ישוע כאלוהים בכבודו ובעצמו. בכתבי־הקודש אין זכר לעיקר־אמונה זה, שאינו אלא מחלל־השם (דברים ו׳:4; מרקוס י״ב:29; יוחנן י״ד:28). אין הצלב מהווה לגבינו סמל דתי, ואיננו משתמשים בפסלים כלשהם למטרות פולחן. כתבי־הקודש מוקיעים דברים אלה (שמות כ׳:3–5; יוחנן א׳. ה׳:21).
מלכות אלוהים
בלי ספק, מלכות אלוהים היא מן הנושאים הבולטים בכתבי־הקודש, נושא העובר כחוט־השני לכל אורכם. הנביא דניאל מתייחס למשיח ואומר: ”רואה הייתי בחזיונות לילה, והנה עם ענני השמים בא אחד הדומה לבן־אדם, ועד עתיק יומין הגיע והובא לפניו. שלטון וכבוד ומלכות ניתנו לו, וכל העמים, האומות והלשונות עבדו לו. שלטונו שלטון עולם שלא יסור וממלכתו לא תכלה” (דניאל ז׳:13, 14, מארמית). עדי־יהוה מאמינים כי מלכות אלוהים שבידי המשיח היא ממשלה ממשית, וכי שלטונה ישיב שלום־אמת לכדור־הארץ (ישעיהו ט׳:5, 6; תהלים מ״ו:9, 10; ע״ב:7).
אנו למדים מן המקרא, כי מושָבה של ממשלה זו בשמים, וכי המשיח, אשר הוקם לתחייה ויושב לימין אלוהים, עומד בראשה (תהלים ק״י:1, 2). עדי־יהוה מאמינים, כי בסופו של דבר יזכו מיליארדי אנשים לחיי־נצח עלי־אדמות, כנתיני מלכות המשיח. לפיכך, אנו סמוכים ובטוחים שכדור־הארץ לעולם לא יישמד ושתתגשם ההבטחה המקראית: ”צדיקים יירשו ארץ, וישכנו לָעַד עליה” (תהלים ל״ז:29).
אך, כיצד תבוא מלכות אלוהים? המקרא מראה באורח מציאותי, שבואה של מלכות אלוהים יחייב את התערבותו הישירה של אלוהים במתרחש עלי־אדמות. הוא אומר: ”ובימי המלכים האלה יקים אלוהי השמים מלכות שלא תחרב לעולם. מלכות זו... תפורר את כל המלכויות האלה ותשים להן קץ והיא תקום לעולם” (דניאל ב׳:44, מארמית).
מתי תפרוש מלכות אלוהים כנפיה על הכל? על־יסוד נבואות מקראיות המתגשמות בימינו, עדי־יהוה מאמינים שהדבר יתחולל בדורנו. בכתבים המשיחיים יש נבואות, המתארות בפרוטרוט תופעות שיאפיינו את ”אחרית הימים” של סדר־הדברים הנוכחי. אנו מעודדים אותך לעיין בכמה מאותן נבואות, המופיעות במתי כ״ד:3–14; בלוקס כ״א:7–13, 25–32; ובטימותיאוס ב׳. ג׳:1–5.
מאחר שאנו אוהבים את יהוה אלוהינו בכל לבנו, בכל נפשנו ובכל מאודנו, ואוהבים לרעינו כמונו, אין אנו מפולגים על רקע לאומי, גזעי או חברתי (ויקרא י״ט:18; דברים ו׳:4, 5; מרקוס י״ב:30, 31). האהבה והאחדות השוררות בין אחינו הרוחניים, בני כל האומות, ידועות בעולם כולו. הדבר תואם את הנבואות על ”אחרית הימים”, שלפיהן אנשים מכל העמים יעבדו את אלוהים שכם אחד, ”ולא ילמדו עוד מלחמה” (ישעיהו ב׳:2–4; צפניה ג׳:9; יוחנן י״ג:35). אנו נוקטים אפוא עמדה ניטרלית בעניינים הפוליטיים של כל האומות. אנו מאמינים, שכדי לעבוד את אלוהים כיאות, יש להימנע ממעשים לא־מוסריים, כולל שקר, גניבה, זנות, ניאוף, הומוסקסואליות, שימוש פסול בדם, עבודת־אלילים ועוד מעשים דומים שהמקרא מגנה (שמות כ׳:3–5, 13–17; ויקרא י״ז:10; כ׳:13; תהלים ט״ו:1–5; קורינתים א׳. ו׳:9–11).
תקווה לעתיד
עדי־יהוה מאמינים שסדר־הדברים הנוכחי, על המחזוריות שבו — לידה, חיים ומוות — אינו הכל. יש לנו ביטחון מלא בחיים שלעתיד לבוא תחת מלכות אלוהים ובתחיית־המתים. על־פי הכתוב במקרא, אנו מאמינים שבמותו, האדם בעצם חדל להתקיים (יחזקאל י״ח:4; תהלים קמ״ו:3, 4; קהלת ט׳:5). לפיכך, אין המקרא מלמד על הישארות הנפש, או על גלגול נשמות. נאמר בו כי המתים ישובו לחיות, כיוון שאלוהים יזכור אותם ויקימם לתחייה (ישעיהו כ״ה:8; דניאל י״ב:1, 2, 13).
עם זאת, עדי־יהוה משוכנעים, שרבים החיים כיום יינצלו כשמלכות אלוהים תביא קץ לכל הממשלות בנות־זמננו. אזי, כשם שנוח ובני־ביתו ניצלו מן המבול, ימשיכו אותם ניצולים לחיות וייהנו מכדור־ארץ מטוהר (ישעיהו י״א:1–9; ס״ה:17; מתי כ״ד:36–39). כדי להינצל מקץ העולם, על הפרט לציית לדרישותיו של אלוהים, ככתוב: ”כי ישרים ישכנו ארץ, ותמימים ייוותרו בה” (משלי ב׳:20–22; תהלים ל״ז:9–11, 29).
כמובן, תקצר היריעה מלהכיל את כל עיקרי־האמונה של עדי־יהוה. לכן, הנך מוזמן לרכוש מידע נוסף מעדי־יהוה שבאיזור מגוריך.
הפסוקים מספר דניאל מצוטטים מתרגום החברה לכתבי הקודש, 1991.