מלכות אלוהים — נעלה בכל מובן
המשיח ישוע לימד את תלמידיו: ”כך התפללו אתם: ’אבינו שבשמיים, יתקדש שמך, תבוא מלכותך, ייעשה רצונך כבשמיים כן בארץ’” (מתי ו׳:9, 10). תפילה זו, המוכרת לרבים בשם ”תפילת האדון”, מסבירה למעשה את מטרתה של מלכות אלוהים.
באמצעות המלכות יקודש שם אלוהים. הוא יטוהר מכל החרפה שהוטלה עליו כתוצאה ממרדם של השטן והאדם. זהו דבר חיוני ביותר. אושרם של כל היצורים התבוניים תלוי בכך שיכירו בקדושת שם אלוהים ויקבלו ברצון את זכותו לשלוט (ההתגלות ד׳:11).
נוסף על כך, מלכות אלוהים נוסדה על מנת ’שרצון [אלוהים] ייעשה כבשמיים כן בארץ’. ומהו רצונו? להשיב על כנם את יחסי הקרבה בינו לבין המין האנושי, מה שאיבד אדם הראשון. המלכות גם תשמש להגשמת מטרתו של יהוה ריבון היקום לכונן גן עדן עלי אדמות, שבו ישכנו אנשים טובים אשר ייהנו מחיים אין קץ. כן, מלכות אלוהים תתקן את כל הנזק שהסב החטא הקדמון ותהפוך את מטרתו האוהבת של אלוהים כלפי כדור־הארץ למציאות (יוחנן א׳. ג׳:8). מלכות זו ומה שהיא תבצע הם למעשה המסר העיקרי של המקרא.
נעלה באילו מובנים?
מלכות אלוהים היא ממשלה ממשית בעלת כוח עצום. הנביא דניאל מאפשר לנו להיחשף בזעיר אנפין לעוצמתה. לפני זמן רב ניבא ש’אלוהי השמיים יקים מלכות... [ש]תפורר את כל המלכויות האלה [של האדם] ותשים להן קץ’. יתרה מזו, בניגוד לשלטונות אדם אשר קמו ונפלו לאורך ההיסטוריה, מלכות אלוהים ”לא תחרב לעולם” (דניאל ב׳:44). מלכות זו עולה בהרבה על כל שלטון אנוש בכל ההיבטים.
בראש מלכות אלוהים עומד מלך עליון. שים לב באיזה מלך מדובר. ב”חלום וחזיונות” שניתנו לדניאל ראה הנביא את השליט העומד בראש מלכות אלוהים ותיאר אותו כ”אחד הדומה לבן אדם” אשר מובא בפני אל שדי, וניתנים לו ”שלטון וכבוד ומלכות” נצחיים (דניאל ז׳:1, 13, 14). בן האדם הוא לא אחר מאשר ישוע המשיח (מתי ט״ז:13–17). יהוה אלוהים בחר בבנו, ישוע, להיות למלך במלכותו. כשהיה על הארץ אמר ישוע לפרושים שהתנהגו ברוע לב: ”מלכות אלוהים בקרבכם היא”, כלומר הוא, בתור מלכהּ המיועד של המלכות, נמצא בקרבם (לוקס י״ז:21).
איזה אדם בשר־ודם יכול להגיע לשיעור קומתו של ישוע כשליט? ישוע כבר הוכיח מעל כל ספק שהוא מנהיג צודק, אמין ורחום ביותר. ספרי הבשורה מציירים את דמותו כאיש מעשה וכאדם חם ואוהב (מתי ד׳:23; מרקוס א׳:40, 41; ו׳:31–34; לוקס ז׳:11–17). יתר על כן, לאחר שהוקם לתחייה, לא היה ישוע נתון עוד לכבלי המוות או לכל מגבלה אנושית אחרת (ישעיהו ט׳:5, 6).
ישוע ושותפיו למלכות שולטים מעמדה נעלה. בחלום ובחזיונות ראשו ראה דניאל את ’המלכות והשלטון... ניתנים לעם קדושי עליון’ (דניאל ז׳:27). ישוע אינו מולך לבדו. יש לו שותפים אשר ימלכו עימו וישמשו גם ככוהנים (ההתגלות ה׳:9, 10; כ׳:6). בנוגע אליהם כתב השליח יוחנן: ”ראיתי והנה השה עומד על הר ציון ואיתו מאה וארבעים וארבעה אלף... הפדויים מן הארץ” (ההתגלות י״ד:1–3).
השה הוא ישוע המשיח במעמדו המלכותי (יוחנן א׳:29; ההתגלות כ״ב:3). הר ציון המוזכר כאן מתייחס לשמייםa (עברים י״ב:22). ישוע, יחד עם 000,144 שותפיו, מולכים מן השמיים. איזה מעמד שלטוני רם! הואיל והם נמצאים בשמיים, יש להם זווית ראייה רחבה יותר. ”מלכות האלוהים” אשר מושבה בשמיים נקראת גם ”מלכות השמיים” (לוקס ח׳:10; מתי י״ג:11). שום נשק, אף לא מתקפה גרעינית, אינם יכולים להוות איום לממשלה שמימית זו או להפילה. המלכות אינה ניתנת לכיבוש, והיא תגשים את המטרה שהועיד לה יהוה (עברים י״ב:28).
נציגיה הארציים של מלכות אלוהים ראויים לאמון. מניין לנו? בתהלים מ״ה:17 נאמר: ”תְשיתֵמוֹ [תמנה]... שרים בכל הארץ”. מילים אלו מופנות לבנו של אלוהים (תהלים מ״ה:7, 8; עברים א׳:7, 8). מכאן שישוע המשיח ימנה בעצמו את השרים שישמשו כנציגי המלכות. נוכל להיות סמוכים ובטוחים שהללו יפעלו בנאמנות על־פי הדרכתו. כבר בימינו לומדים אחים כשירים המשרתים כזקנים בקהילה המשיחית לא ’לרדות’ באחיהם לאמונה אלא להגן עליהם, להיות להם מקור רענון ונחמה (מתי כ׳:25–28; ישעיהו ל״ב:2).
נתיני מלכות אלוהים הם אנשים ישרי דרך. הם הולכי תום וישרים בעיני אלוהים (משלי ב׳:21, 22). ”ענווים יירשו ארץ”, אומר המקרא, ”ויתענגו על רוב שלום” (תהלים ל״ז:10). נתיניה של מלכות אלוהים הם אנשים ענווים — נכונים ללמוד, צנועים, מתונים ונעימי הליכות. מעייניהם נתונים בראש ובראשונה לעניינים רוחניים (מתי ה׳:3). הם רוצים לעשות את הטוב ונענים בחיוב להדרכת אלוהים.
מלכות אלוהים מושתתת על חוקים נעלים. החוקים והעקרונות המנחים את המלכות מקורם ביהוה אלוהים עצמו. אלה אינם מצרים את צעדינו שלא בצדק אלא פועלים לתועלתנו (תהלים י״ט:8–12). רבים מפיקים תועלת כבר היום מקיום דרישותיו הצודקות של יהוה בחייהם. למשל, חיי המשפחה שלנו משתפרים מיישום עצות המקרא לבעלים, לנשים ולילדים (אפסים ה׳:33 עד ו׳:3). וכאשר אנו נשמעים לצו ’ללבוש אהבה’, יחסינו עם הזולת משתפרים (קולוסים ג׳:13, 14, דל’). עם יישום עקרונות המקרא אנו גם מטפחים הרגלי עבודה טובים וגישה מאוזנת לכסף (משלי י״ג:4; טימותיאוס א׳. ו׳:9, 10). הימנעות משכרות, מאי־מוסריות מינית ומשימוש בטבק או בסמים ממכרים מסייעת לנו לשמור על בריאות טובה (משלי ז׳:21–23; כ״ג:29, 30; קורינתים ב׳. ז׳:1).
מלכות אלוהים היא ממשלה שכונן אלוהים. המלך העומד בראשה — ישוע המשיח — וכל שותפיו לשלטון, אחראים לפני אלוהים לפעול על־פי חוקיו הצודקים ועקרונותיו האוהבים. נתיני המלכות, כולל נציגיה הארציים, נהנים לחיות לאור חוקי אלוהים. לפיכך, אלוהים עומד במרכז חייהם של שליטי המלכות ושל נתיניה. מכאן שהמלכות היא תיאוקרטיה — שלטון אלוהים — במלוא מובן המילה. חזקה על המלכות שתצליח בהגשמת המטרה שלשמה הוקמה. אך מתי החלה לשלוט מלכות אלוהים המכונה גם מלכות המשיח?
המלכות מתחילה לשלוט
גורם מפתח שיסייע לנו להבין מתי החלה המלכות לשלוט טמון בדברי ישוע. ”ירושלים תהיה מרמס לגויים”, אמר, ”עד אשר יימלאו עתות הגויים” (לוקס כ״א:24). ירושלים הייתה העיר היחידה עלי אדמות בעלת זיקה ישירה לשם אלוהים (מלכים א׳. י״א:36; מתי ה׳:35). היא הייתה גם בירתה הארצית של המלכות אשר זכתה לתמיכת אלוהים. עיר זו נועדה להירמס על־ידי הגויים במובן זה ששלטון אלוהים על משרתיו ייקטע בידי ממשלות העולם. מתי החלה ה’רמיסה’?
לאחרון המלכים שישבו על כס יהוה בירושלים נאמר: ”הָסיר המצנפת, והָרים העטרה... גם זאת לא היה, עד בוא אשר לו המשפט [הזכות החוקית], ונתתיו” (יחזקאל כ״א:30–32). ה’מצנפת’ תורם מראש המלך, ושלטונו של אלוהים על משרתיו ייקטע. הדבר אירע בשנת 607 לפה״ס כאשר החריבו הבבלים את ירושלים. במרוצת ”עתות הגויים” שיבואו בעקבות זאת לא תהיה לאלוהים ממשלה על הארץ שתייצג את שלטונו. רק בתום פרק זמן זה ימסור יהוה את רסן השלטון לידי האחד אשר ”לו המשפט” — ישוע המשיח. כמה זמן תימשך התקופה המדוברת?
באחת מנבואות דניאל נאמר: ”כירתו את האילן והשחיתוהו, אבל את עיקר שורשיו בארץ השאירו כבול באסור ברזל ונחושת... עד שיעברו עליו שבעה עידנים” (דניאל ד׳:20). כפי שנראה בהמשך, ”שבעה עידנים” אלה הם תקופה המקבילה ל”עתות הגויים”.
עצים במקרא מסמלים לעתים בני אדם, שליטים או ממלכות (תהלים א׳:3; ירמיהו י״ז:7, 8; יחזקאל פרק ל״א). האילן הסמלי ”נראה עד קצה כל הארץ” (דניאל ד׳:8). לפיכך, השלטון שסימל העץ אשר נגדע ונכבל התפרש ”עד קצה הארץ” והקיף את כל ממלכת בני האדם (דניאל ד׳:14, 17, 19). מכאן שהאילן מסמל את שלטונו העליון של אלוהים, בפרט ביחס לכדור־הארץ. שלטון זה יוצג לזמן מה על־ידי המלכות שהקים יהוה על עם ישראל. העץ הסמלי נכרת, והגֶדם נכבל בחישוקי ברזל ונחושת כדי למנוע את צמיחתו. הדבר הצביע על כך שהמלכות שייצגה את שלטון אלוהים על הארץ הושבתה, כפי שאירע ב־607 לפה״ס — אך לא לצמיתות. העץ יישאר כבול עד שיעברו עליו ”שבעה עידנים”. בתום תקופה זו ייתן יהוה את השלטון ליורש החוקי, ישוע המשיח. מפה עולה המסקנה כי ’שבעת העידנים’ ו”עתות הגויים” הם פרק זמן זהה.
המקרא עוזר לנו להבין מה אורכם של שבעה העידנים. לפי המקרא, 260,1 יום שווים ל”מועד ומועדים [שני מועדים] וחצי מועד” — כלומר בסך הכול שלושה ”מועדים” וחצי (ההתגלות י״ב:6, 14). לפיכך, שבעה עידנים, שהם פי שניים, מסתכמים ב־520,2 יום.
אם נמנה 520,2 יום מ־607 לפה״ס נגיע לשנת 600 לפה״ס. אך שבעת העידנים נמשכו תקופה ארוכה בהרבה. הם עדיין היו בעיצומם כאשר דיבר ישוע על ”עתות הגויים”. אם כן, שבעה העידנים הם פרק זמן נבואי. לכן עלינו לחשב את הזמן לפי הכלל המקראי: ”יום לשנה” (במדבר י״ד:34; יחזקאל ד׳:6). יוצא אפוא ששבעת העידנים שעברו על הארץ תחת שלטונות העולם ללא התערבות אלוהית מסתכמים ב־520,2 שנה. אם נמנה 520,2 שנה מ־607 לפה״ס נגיע לשנת 1914 לספירה. בשנה זו תמו ”עתות הגויים”, או ’שבעת העידנים’. משמע הדבר שישוע המשיח הוכתר למלך במלכות אלוהים בשנת 1914.
”תבוא מלכותך”
מאחר שמלכות המשיח כבר נוסדה בשמיים, האם עלינו להמשיך להתפלל לבואה כפי שלימד ישוע בתפילה לדוגמא? (מתי ו׳:9, 10) כן. בקשה זו עדיין הולמת ונושאת משמעות רבה. מלכות אלוהים טרם הפעילה את מלוא סמכותה על כדור־הארץ.
מה נהדרות הברכות שמהן ייהנו הנאמנים כשהמלכות תעשה זאת! ”הוא האלוהים יהיה עימהם”, אומר המקרא, ”וימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד, כי הראשונות עברו” (ההתגלות כ״א:3, 4). בעת ההיא ”בל יאמר שכן: ’חליתי’” (ישעיהו ל״ג:24). כל אנשי רצונו של אלוהים ייהנו מחיי עולם (יוחנן י״ז:3). בעודנו מחכים שנבואה זו ונבואות נפלאות אחרות במקרא תבואנה על התגשמותן, הבה נמשיך ’לבקש תחילה את מלכותו ואת צדקתו’ של אלוהים (מתי ו׳:33).
[הערת שוליים]
a דוד המלך לכד את מצודת הר ציון הארצית מידי היבוסים וקבע בה את בירת מושבו (שמואל ב׳. ה׳:6, 7, 9). הוא גם העביר למקום את ארון הקודש (שמואל ב׳. ו׳:17). היות שהארון סימל את נוכחות יהוה, נחשבה ציון למקום מושבו של אלוהים ולכן הייתה סמל הולם לשמיים (שמות כ״ה:22; ויקרא ט״ז:2; תהלים ט׳:12; ההתגלות י״א:19).
[קטע מוגדל בעמוד 4]
יהוה בחר בישוע המשיח להיות למלך במלכותו
[תרשים/תמונות בעמוד 6]
520,2 שנה
אוקטובר 607 ▸ לפני הספירה לספירה ◀ אוקטובר 1914
606 שנים ו־3 חודשים 1913 שנים ו־9 חודשים
”עתות הגויים” החלו ב־607 לפה״ס ונסתיימו ב־1914 לספירה
[תמונה בעמוד 7]
נתיניה הארציים של המלכות ייהנו משפע ברכות