פרק ט׳
מה קורה ליקירינו שנפטרו?
1. מה חשים אנשים כשאחד מיקיריהם נפטר?
”אדם סובל כשיקירו נפטר, משום שבמותו נותר חלל בלתי מובן”. דברים אלה אמר בן אחד, לאחר שאביו, וכעבור זמן קצר אמו, נפטרו. כאבו ותחושת האובדן העמוקה שלו, גרמו לו לחשוב שהוא ”טובע בסערת־רגשות”. אפשר שהתנסית בסבל דומה. ייתכן ששאלת את עצמך היכן יקיריך והאם אי־פעם תזכה לראותם שוב.
2. אילו שאלות מביכות מתעוררות בנוגע למוות?
2 להורים שכולים אחדים נאמר ש”אלוהים קוטף לו את הפרחים היפים ביותר ולוקח אותם לשמים”. היש אמת בכך? כלום יקירינו המתים עברו לתחום רוחני? האם זה מה שנקרא נירוונה, המתוארת כמצב של אושר עילאי, ללא כל כאב ותשוקה? האם אחדים מיקירינו עברו דרך שערי גן־העדן לחיי־אלמוות? או כשם שיש הטוענים, שמא המוות הוא השלכת הפוגעים באלוהים לעינויי־נצח? היכולים המתים להשפיע על חיינו? כדי לזכות לתשובות אמיתיות לשאלות הללו, עלינו להיוועץ בדבר־אלוהים, המקרא.
מהי ה”רוח” שבבני־האדם?
3. איזו דעה באשר למתים היתה לסוקרטס ולאפלטון, וכיצד משפיע הדבר על אנשים כיום?
3 הפילוסופים היוונים הקדומים סוקרטס ואפלטון גרסו, שחייב להיות דבר־מה בן־אלמוות הטבוע באיש ובאשה — נפש הנשארת לאחר המוות, ולעולם אינה ממש מתה. כיום, בכל רחבי העולם, מיליונים מאמינים בכך. לעתים קרובות, אמונה זו מולידה פחד מפני המתים ובד־בבד דאגה לרווחתם. המקרא מלמדנו דבר שונה בתכלית על־אודות המתים.
4. (א) מה ספר בראשית מספר לנו בנוגע לנפש? (ב) מה העניק אלוהים לאדם כדי להחיותו?
4 כשאנו בוחנים את מצב המתים, מחובתנו לזכור שלאבינו הראשון, אדם, לא היתה נפש. הוא היה נפש. במעשה בריאה מעורר־יראה, יצר אלוהים את האדם — הנפש — מן היסודות שבאדמה, ואז נפח באפיו ”נשמת חיים”. בראשית ב׳:7 מוסר לנו: ”וייצר יהוה אלוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה”. הנשימה כִּלכלה את חיי אדם. אולם כשאלוהים נפח נשמת חיים באדם, הדבר לא הסתכם בנשיפת אוויר אל תוך ריאותיו. המקרא מדבר על ”רוח חיים” הפעילה ביצורים חיים עלי־אדמות (בראשית ז׳:22).
5, 6. (א) מהי ”רוח חיים”? (ב) מה קורה כשה”רוח” המוזכרת בתהלים קמ״ו:4 מפסיקה להחיות את הגוף?
5 מהי ”רוח חיים”? זהו ניצוץ החיים החיוני, שאלוהים החדיר לגופו הדומם של אדם. לאחר מכן, תהליך הנשימה כלכל כוח חיים זה. אך מהי ה”רוח” שאליה מתייחס הכתוב בתהלים קמ״ו:4? הפסוק אומר לגבי המת: ”תצא רוחו, ישוב לאדמתו, ביום ההוא אבדו עשתונותיו”. כשכותבי המקרא השתמשו במילה ”רוח” בדרך זו, הם לא התכוונו לנפש חסרת־גוף, הממשיכה לחיות לאחר מות הגוף.
6 ה”רוח” היוצאת את האדם במותו, הינה כוח החיים שמקורו בבורא (תהלים ל״ו:10; מעשי־השליחים י״ז:28). אין לכוח החיים ולו אחד מן המאפיינים של היצור החי שהוא מחייה, כשם שהחשמל אינו מסגל לעצמו את התכונות המיוחדות של המכשיר שהוא מפעיל. כשמישהו מת, הרוח (כוח החיים) חדלה לְחַיות את תאי־הגוף, בדומה לאור הכבה כשפוסק זרם החשמל. כשכוח החיים מפסיק לכלכל את גוף־האדם, האדם — הנפש — מת (תהלים ק״ד:29; קהלת י״ב:1, 7).
”אל עפר תשוב”
7. מה נועד לקרות לאדם אם ימרה את פי אלוהים?
7 יהוה הסביר בבירור מהי משמעות המוות עבור האדם החוטא. אלוהים אמר: ”בזיעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה, כי ממנה לוקחת. כי עפר אתה ואל עפר תשוב” (בראשית ג׳:19). לאן ישוב אדם? אל האדמה, אל העפר שממנו נברא. במותו, אדם פשוט חדל להתקיים!
8. כנפשות, באיזה מובן בני־האדם אינם נעלים על בעלי־החיים?
8 במובן זה, מות האדם אינו שונה ממות בעלי־החיים. גם הם נפשות, ואותה רוח, היינו כוח החיים, ממריצה גם אותם (בראשית א׳:24). בקהלת ג׳:19, 20, שלמה האיש החכם אומר לנו: ”כְּמות זה כן מות זה; ורוח אחד לכל, ומותר האדם מן הבהמה [במוות] אָיִן... הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר”. האדם היה נעלה על הבהמות היות שנברא בצלם אלוהים, בשקפו את תכונות יהוה (בראשית א׳:26, 27). אולם במוות, הן אנשים והן בעלי־חיים שבים אל העפר.
9. מהו מצב המתים, ולאן הם הולכים?
9 שלמה הוסיף והסביר מהי משמעות המוות, באומרו: ”כי החיים יודעים שימותו, והמתים אינם יודעים מאומה”. המתים בהחלט אינם יודעים מאומה. לאור זאת, הפציר שלמה: ”כל אשר תמצא ידך לעשות, בכוחך עשה. כי אין מעשה וחשבון ודעת וחוכמה בשאול, אשר אתה הולך שמה” (קהלת ט׳:5, 10). לאן הולכים המתים? לשאול, הקבר המשותף של האנושות. יקירינו המתים אינם מודעים לדבר. הם אינם סובלים, ואין הם יכולים להשפיע עלינו בשום דרך.
10. מדוע ניתן לומר שאין מן ההכרח שהמוות יהיה סופי?
10 האם מן ההכרח שכולנו, לרבות יקירינו, נחיה רק שנים מעטות, ואזי נחדל להתקיים לעד? המקרא משיב על כך בשלילה. כשאדם מרד, מייד ערך יהוה אלוהים סידורים כדי לבטל את התוצאות האיומות של החטא האנושי. המוות לא היה חלק ממטרת אלוהים עבור האנושות (יחזקאל ל״ג:11; פטרוס ב׳. ג׳:9). מכאן שאין מן ההכרח שהמוות יהיה סופי עבורנו ועבור יקירינו.
”ישן”
11. כיצד תיאר ישוע את מצבו של אלעזר, ידידו המת?
11 מטרת יהוה היא להציל אותנו ואת יקירינו מן המוות שהנחיל לנו אדם. לפיכך, דבר־אלוהים מתייחס אל המתים כישנים. למשל, לאחר שנודע לישוע המשיח שידידו אלעזר מת, אמר לתלמידיו: ”אלעזר ידידנו ישן, ואני הולך להעיר אותו משנתו”. מאחר שהתלמידים לא הבינו מייד את משמעות הצהרה זו, אמר להם ישוע במפורש: ”אלעזר מת” (יוחנן י״א:11, 14, גינ׳). אותה עת, הלך ישוע לעיירה בית־עניה, שם מרים ומרתא, אחיותיו של אלעזר, התאבלו על מות אחיהן. כשישוע אמר למרתא ”אחיך יקום”, היא הביעה את אמונתה במטרת אלוהים לבטל את השפעת המוות על המשפחה האנושית. היא אמרה: ”אני יודעת שהוא יקום בתחייה ביום האחרון” (יוחנן י״א:23, 24).
12. איזו תקווה היתה למרתא האבלה בנוגע למתים?
12 מרתא לא אמרה דבר על נפש בת־אלמוות, אשר חיה לאחר המוות במקום כלשהו. היא לא האמינה שאלעזר כבר עבר לתחום רוחני מסוים, שבו הוא ממשיך להתקיים. מרתא האמינה בתקווה הנפלאה של תחייה מן המתים. היא לא סברה שנפש בת־אלמוות יצאה מגופו של אלעזר, אלא הבינה שאחיה המת חדל להתקיים. הפתרון עבור אחיה יהא תחיית־המתים.
13. איזה כוח יש לישוע מאת אלוהים, וכיצד הפגין כוח זה?
13 ישוע המשיח הוא האחד שהוסמך על־ידי יהוה אלוהים לפדות את האנושות (הושע י״ג:14). לכן, כתגובה להצהרת מרתא, אמר ישוע: ”אני התחייה והחיים. המאמין בי יחיה גם אם ימות” (יוחנן י״א:25). בנוגע לכך, ישוע הפגין את כוחו שמאת אלוהים, כשהלך לקבר אלעזר, שהיה מת במשך ארבעה ימים, והשיבו אל החיים (יוחנן י״א:38–44). דמיין לעצמך את שמחתם של אלה שראו במו־עיניהם תחייה זו או אחרת, שחולל ישוע המשיח! (מרקוס ה׳:35–42; לוקס ז׳:12–16).
14. מדוע התחייה והרעיון של נפש בת־אלמוות אינם עולים בקנה אחד?
14 עצור לרגע ושקול את הדברים שלהלן: איש לא היה זקוק לתקומה או לתחייה, אם לאחר המוות היתה נשארת נפש בת־אלמוות. למעשה, אין זה מעשה חסד להשיב אדם כמו אלעזר לחיים לא־מושלמים עלי־אדמות, לו מת וזכה כבר לגמול שמימי נפלא. לאמיתו של דבר, המקרא אינו משתמש כלל בביטוי ”נפש בת־אלמוות”. תחת זאת, כתבי־הקודש מדברים על כך שהנפש החוטאת אכן מתה (יחזקאל י״ח:4, 20). אם כן, המקרא מצביע על התחייה כעל הפתרון האמיתי למוות.
”כל שוכני קבר”
15. (א) מה משמע המונח ”תחייה”? (ב) מדוע הקמת אנשים לתחייה אינה מהווה כלל בעיה עבור יהוה אלוהים?
15 משמעותה המילולית של המילה שבה השתמשו תלמידי ישוע ל”תחייה” היא ”תקומה”. זוהי קימה ממצב של חוסר־חיים, המוות — כביכול לקום ולצאת מן הקבר המשותף של האנושות. יהוה אלוהים יכול בנקל להקים אדם לתחייה. מדוע? מאחר שיהוה הוא יוצר החיים. כיום, בני־האדם יכולים להקליט את קולם ואת דמותם של גברים ונשים על גבי קלטת־וידיאו, ולהקרין הקלטות אלה גם לאחר מותם. אם כן, אין ספק שביכולתו של בוראנו הכל־יכול לתעד את הפרטים של כל אדם ולהקימו לתחייה, בתִּתו לו או לה גוף שיצר מחדש.
16. (א) מה הבטיח ישוע בנוגע לכל שוכני קבר? (ב) מה יקבע את סוג התקומה שתהא לפרט?
16 ישוע המשיח אמר: ”תבוא שעה שכל שוכני קבר ישמעו את קולו, ויצאו עושי הטוב לתקומה של חיים ועושי הרע לתקומה של משפט” (יוחנן ה׳:28, 29). כל הנמצאים בזכרונו של יהוה יוקמו לתחייה ויִלמדו את דרכיו. עבור הפועלים בתואם עם דעת אלוהים, תהא זו תקומה של חיים. אולם תהא זו תקומה של משפט מרשיע עבור הדוחים את הוראת יהוה ואת שלטונו.
17. מי יוקמו לתחייה?
17 מטבע הדברים, אלה שרדפו צדק כמשרתי יהוה יוקמו לתחייה. למעשה, תקוות התחייה חיזקה רבים לנוכח מוות, גם במקרים של רדיפות עזות. הם ידעו שיהוה יכול להשיבם לחיים (מתי י׳:28). אך מיליונים מתו מבלי שגילו נכונות לפעול בתואם עם ערכי הצדק של אלוהים. גם הם יוקמו לתחייה. בהיותו בטוח במטרת אלוהים בנידון, אמר השליח פאולוס: ”ויש לי תקווה באלוהים שתהיה תחייה הן של הצדיקים והן של הרשעים” (מעשי־השליחים כ״ד:15).
18. (א) לאיזה חזון זכה השליח יוחנן לגבי התחייה? (ב) מה מושמד ב”אגם האש”, ומה מסמל ”אגם” זה?
18 השליח יוחנן זכה לחזון מרגש, ובו ראה את המוקמים לתחייה עומדים לפני כס אלוהים. אז כתב יוחנן: ”הים נתן את המתים אשר בו, מוות ושאול נתנו את מתיהם, ואיש איש נשפטו לפי מעשיהם. המוות והשאול הושלכו אל אגם האש. זהו המוות השני — אגם האש” (ההתגלות כ׳:12–14). שער בנפשך! לכל המתים השמורים בזכרונו של אלוהים, יש התקווה להשתחרר מן השאול (הָאדֶס ביוונית), הקבר המשותף של האנושות (תהלים ט״ז:10; מעשי־השליחים ב׳:31). תהיה להם הזדמנות להוכיח בפועל האם ישרתו את יהוה. אזי ”מוות ושאול” יושלכו אל מה שמכונה ”אגם האש”, המסמל השמדה מוחלטת, בדומה למונח ”גיהינום” (לוקס י״ב:5). כשתושלם התחייה, הקבר המשותף של האנושות עצמו יתרוקן ויחדל להתקיים. מה מנחם ללמוד מהמקרא שאלוהים אינו מענה איש! (ירמיהו ז׳:30, 31).
תחייה — לאן?
19. מדוע תקומתם של אחדים מן האנושות תהיה לחיים בשמים, ואיזה מין גוף יתן להם אלוהים?
19 תקומתם של מספר מוגבל של גברים ונשים תהיה לחיים בשמים. כמלכים וכוהנים השותפים לישוע, הם יטלו חלק בביטול כל תוצאות המוות שירשה האנושות מן האיש הראשון, אדם (רומים ה׳:12; ההתגלות ה׳:9, 10). כמה אנשים ייקח אלוהים השמיימה למלוך עם המשיח? על־פי המקרא, רק 000,144 איש (ההתגלות ז׳:4; י״ד:1). יהוה יתן לכל אחד מהמוקמים לתחייה הללו גוף רוחני, למען יוכלו לחיות בשמים (קורינתים א׳. ט״ו:35, 38, 42–45; פטרוס א׳. ג׳:18).
20. במה עתידים להתנסות בני־האדם הצייתנים, לרבות המוקמים לתחייה?
20 רובם המכריע של המתים יוקמו לארץ גן־עדנית (תהלים ל״ז:11, 29; מתי ו׳:10). הסיבה לתחייתם של אחדים לחיים שמימיים היא בחלקה הגשמת מטרת אלוהים עבור כדור־הארץ. ישוע המשיח וה־000,144 שבשמים, ישיבו בהדרגה את בני־האדם הצייתנים לשלימות, שאיבדו הורינו הראשונים. הדבר יכלול את המוקמים לתחייה, כשם שציין ישוע כשאמר לאדם הגוסס שהוקע לצדו: ”תהיה אתה איתי בגן־עדן” (לוקס כ״ג:42, 43).
21. לדבריהם של ישעיהו הנביא והשליח יוחנן, מה יקרה למוות?
21 בארץ הגן־עדנית, המוות, שמניב כיום הבל, יימחה (רומים ח׳:19–21). ישעיהו הנביא הכריז, שיהוה אלוהים ’יְבַלע המוות לנצח’ (ישעיהו כ״ה:8). השליח יוחנן קיבל חזון על העת שבה בני־האדם הצייתנים ישוחררו מן הכאב והמוות. אכן, ”האלוהים יהיה עימהם, וימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד; גם אֵבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד, כי הראשונות עברו” (ההתגלות כ״א:1–4).
22. כיצד משפיע עליך הידע על תחיית־המתים?
22 ההוראה המקראית הברורה מסלקת את המבוכה בנוגע לְמה שקורה למתים. כתבי־הקודש מצהירים מפורשות שהמוות הוא ”האויב האחרון” שיושמד (קורינתים א׳. ט״ו:26). אילו כוח ונחמה נוכל לשאוב מן הידע על תקוות התחייה! עד כמה נוכל לשמוח על כי יקירינו שנפטרו, הנמצאים בזכרונו של אלוהים, יקומו משנת המוות כדי ליהנות מכל הטוּב שהכין עבור אוהביו! (תהלים קמ״ה:16) הברכות הללו תושגנה באמצעות מלכות אלוהים. אך מתי היא נועדה להתחיל בשלטונה? הבה נראה.
בחן את ידיעותיך
מהי הרוח שבבני־האדם?
כיצד היית מתאר את מצב המתים?
מי יוקמו לתחייה?
[תמונה בעמוד 85]
כשם שישוע הקים את אלעזר מקברו, כך מיליונים יוקמו לתחייה
[תמונה בעמוד 86]
כשאלוהים ’יְבַלע המוות לנצח’ תשרור שמחה