הקדמה יעילה לפסוקים

הפסוקים מכתבי־הקודש הם היסוד להדרכה הניתנת באסיפות הקהילה.‏ הפסוקים הם גם הנקודות המרכזיות שלנו בשירות־השדה.‏ עם זאת,‏ היעילות שבה אנו מציגים אותם משפיעה על מידת תרומתם לדיון.‏

אין די בכך שתתייחס לפסוק ותזמין מישהו לקרוא אותו.‏ כשאתה מציג פסוק,‏ נסה להשיג שתי מטרות:‏ (‏1)‏ לעורר ציפייה ו־(‏2)‏ להתמקד בסיבה לקריאת הפסוק.‏ ניתן להשיג מטרות אלה במגוון דרכים.‏

העלה שאלה.‏ שיטה זו יעילה במיוחד אם התשובה אינה ברורה מאליה לקהל.‏ השתדל לנסח את השאלה באופן מעורר מחשבה.‏ ישוע נהג כך.‏ כאשר ניגשו אליו הפרושים בבית־המקדש כדי לבחון קבל עם ועדה את הבנתו בכתבי־הקודש,‏ שאל אותם ישוע:‏ ”‏מה דעתכם על המשיח?‏ בן מי הוא?‏”‏ הם השיבו:‏ ”‏בן־דוד”‏.‏ אז שאל ישוע:‏ ”‏אם כן כיצד,‏ בהשראת הרוח,‏ קורא לו דוד ’‏אדון’‏?‏”‏ הוא המשיך וציטט מתהלים ק״י:‏1‏.‏ הפרושים נותרו ללא מילים.‏ העם,‏ לעומתם,‏ האזין לדברי ישוע בעונג רב (‏מתי כ״ב:‏41–46‏)‏.‏

תוכל להיעזר בשירות־השדה בשאלות פתיחה כגון אלה:‏ ”‏לכל אחד מאיתנו יש שם פרטי.‏ האם יש לאלוהים שם?‏ התשובה נמצאת בתהלים פ״ג:‏19‏”‏.‏ ”‏האם יום אחד תהיה ממשלה אחת לאנושות כולה?‏ שים לב לתשובה בדניאל ב׳:‏44‏”‏.‏ ”‏האם המקרא באמת מתייחס למצב השורר בימינו?‏ השווה את הכתוב בטימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏1–5 לתנאים שמסביבך”‏.‏ ”‏האם ייתכן אי־פעם סוף לסבל ולמוות?‏ המקרא משיב על כך בספר ההתגלות כ״א:‏4,‏ 5‏”‏.‏

שאלות הנשאלות במיומנות במהלך הנאום לפני קריאת הפסוקים יכולות לעזור לקהל המאזינים לבחון בעניין רב אפילו פסוקים שכבר מוכרים להם.‏ אך הם יעשו זאת בתנאי שהשאלות באמת קשורות לחייהם.‏ גם אם הנושא נוגע למאזינים,‏ מחשבותיהם עלולות לנדוד כשאתה מקריא פסוקים שהם כבר שמעו פעמים אין ספור.‏ לכן,‏ כדי למנוע מצב זה,‏ עליך להקדיש מספיק מחשבה לנושא ולהציג את דבריך בצורה מרתקת.‏

הצג בעיה.‏ תוכל להציג בעיה ולהתייחס לפסוק הקשור לפתרון.‏ אך אל תטפח ציפיות גבוהות מדי בקהל.‏ לעתים קרובות אין די בפסוק אחד כדי לספק פתרון מלא.‏ עם זאת,‏ בקש ממאזיניך לשים לב במהלך הקריאה כיצד הפסוק עוזר להתמודד עם המצב.‏

בדומה לכך,‏ תוכל להזכיר עיקרון הנוגע להתנהגות המשקפת יראת אלוהים,‏ ואז להיעזר בדוגמה מקראית הממחישה עד כמה נבון לנהוג לפיו.‏ כאשר הפסוק מכיל שתי נקודות (‏או יותר)‏ הקשורות לנושא,‏ יש נואמים שמבקשים מן הקהל לנסות לזהותן.‏ אם נראה שבעיה כלשהי מסובכת מדי עבור המאזינים,‏ נסה לעורר את כושר חשיבתם;‏ ציין מספר אפשרויות ולאחר מכן קרא והסבר את הפסוק כדי לתת את התשובה.‏

התייחס אל המקרא כאל אסמכתא.‏ אם כבר עוררת התעניינות בנושא והזכרת דעה אחת או יותר לגבי היבט מסוים שלו,‏ תוכל פשוט לומר לפני קריאת הפסוק:‏ ”‏שים לב מה אומר דבר־אלוהים על הנקודה הזאת”‏.‏ כך אתה מסביר את הסמכות שיש למידע שתקרא.‏

יהוה השתמש באנשים כדוגמת יוחנן,‏ לוקס,‏ פאולוס ופטרוס כדי לכתוב חלקים שונים של המקרא.‏ אך הם רק העלו את המידע על הכתב;‏ יהוה הוא המחבר.‏ אם נדבר אל אנשים שאינם מכירים היטב את כתבי־הקודש ונאמר לפני קריאת הפסוק ”‏פטרוס כתב”‏ או ”‏פאולוס אמר”‏,‏ הדברים לא יותירו בהם רושם עמוק במיוחד.‏ מוטב שנקדים ונאמר שהפסוק הוא דברו של אלוהים.‏ ראוי לציין שבמקרים מסוימים הורה יהוה לירמיהו לפתוח את דבריו במילים:‏ ”‏שימעו דבר יהוה”‏ (‏יר׳ ז׳:‏2;‏ י״ז:‏20;‏ י״ט:‏3;‏ כ״ב:‏2‏)‏.‏ גם אם נזכיר את שם אלוהים בהקדמה לפסוקים וגם אם לא,‏ לפני שנסיים את דברינו עלינו להשתדל להדגיש שהכתוב במקרא נובע ממנו.‏

שים לב להקשר.‏ עליך להבין את ההקשר בטרם תחליט כיצד להציג את הפסוק.‏ ייתכן שלעתים תציין בפשטות את ההקשר;‏ אך זכור שהקשר הדברים ישפיע בדרכים שונות על תוכן דבריך.‏ למשל,‏ האם תציג את דבריו של איוב ירא האלוהים ואת אחת ההצהרות של מנחמי השווא שלו בדיוק באותו אופן?‏ ספר מעשי השליחים נכתב בידי לוקס,‏ אך הוא מצטט בין היתר את יעקב,‏ פטרוס,‏ סטפנוס,‏ מלאכים,‏ וגם את גמליאל ויהודים אחרים שלא היו משיחיים.‏ לזכות מי תזקוף את הכתוב בפסוק?‏ זכור,‏ למשל,‏ שדוד לא כתב את כל מזמורי התהלים ושלא כל ספר משלי נכתב על־ידי שלמה.‏ מועיל גם לדעת מי דיבר אל מי,‏ ומה היה הנושא הכללי.‏

היעזר בחומר רקע.‏ שיטה זו יעילה במיוחד אם תוכל להצביע על הדמיון בין הנסיבות של המאורע המקראי ובין המצב שבו אתה דן.‏ במקרים אחרים חיוני להוסיף חומר רקע כדי להבהיר פסוק מסוים.‏ לדוגמה,‏ אם תשתמש בעברים ט׳:‏12,‏ 24 בנאום על קורבן הכופר,‏ ייתכן שיהיה נחוץ להסביר בקצרה לפני קריאת הפסוק מהו קודש הקודשים,‏ אשר מסמל לפי כתבי־הקודש את המקום שאליו נכנס ישוע כשעלה השמיימה.‏ אך אל תכלול חומר רקע כה רב שיאפיל על הפסוק הנידון.‏

כדי לשפר את הדרך שבה אתה מציג פסוקים,‏ נתח את מה שעושים נואמים מנוסים.‏ שים לב לשיטותיהם השונות ונתח את יעילותן.‏ כאשר אתה מכין נאומים,‏ זהה את הפסוקים העיקריים וחשוב לעומק על מטרתם.‏ הקפד לתכנן לכל פסוק את ההקדמה העניינית ביותר.‏ אזי,‏ התקדם ועשה זאת לגבי כל הפסוקים שבהם תשתמש בנסיבות שונות.‏ אם תשתפר בתחום זה של הצגת־הדברים,‏ תוכל להסב תשומת לב רבה יותר לדבר־אלוהים.‏