אופן השכנוע

אנו אסירי תודה על כל השינויים שהתחוללו בחיינו בזכות דבר־אלוהים,‏ וברצוננו שגם אחרים יפיקו תועלת.‏ יתר על כן,‏ אנו יודעים שתגובתם של האנשים לבשורה תשפיע על עתידם (‏מתי ז׳:‏13,‏ 14;‏ יוח׳ י״ב:‏48‏)‏.‏ אנו רוצים באמת ובתמים שהם יקבלו את האמת.‏ זה נכון שעלינו לתת ביטוי לביטחוננו ולמסירותנו,‏ אך כדי להשיג את התוצאות הטובות ביותר,‏ עלינו לגלות תבונה.‏

אנשים בדרך כלל אינם ששים לקבל הצהרה נוקבת וחסרת רגישות על אמת אשר חושפת את מערומיה של אמונה היקרה ללבם,‏ גם אם הצהרתך מלווה ברשימה ארוכה של פסוקים.‏ למשל,‏ אם תגנה חגים מקובלים כלשהם ותאמר שמקורם בעבודת אלילים,‏ אין לך סיכוי גדול לשנות את דעתם של השומעים.‏ שכנוע בדרכי נועם יכול לשאת פרי רב יותר.‏ מה כרוך בכך?‏

כתבי־הקודש מציינים ש”‏החוכמה אשר ממעל.‏.‏.‏ אוהבת שלום,‏ סובלנית”‏ (‏יעקב ג׳:‏17‏)‏.‏ משמעותה המילולית של המילה היוונית שתורגמה כאן ל”‏סובלנית”‏ היא ”‏גמישה”‏.‏ יש תרגומים המתרגמים אותה כ”‏מתחשבת”‏,‏ ”‏מכרעת לכף זכות”‏ או ”‏עדינה”‏.‏ שים לב שהיא דרה בכפיפה אחת עם אהבת שלום.‏ בטיטוס ג׳:‏2‏,‏ אותה מילה יוונית תורגמה כ”‏נוחים לבריות”‏ והיא קשורה שם לענווה ומנוגדת לחרחור ריב ומדון.‏ הכתוב בפיליפים ד׳:‏5 מאיץ בנו באומרו:‏ ”‏נועם התנהגותכם ייוודע נא לכל אדם”‏.‏ אדם נוח לבריות ונעים הליכות מביא בחשבון את הרקע,‏ הנסיבות והרגשות של בן שיחו.‏ הוא מוכן להתגמש אם מתאים לעשות כן.‏ התנהגות כזו יכולה לעזור לאחרים לגלות פתיחות רבה יותר כאשר נסביר להם בהיגיון את הכתובים.‏

היכן להתחיל.‏ ההיסטוריון לוקס מדווח שכאשר היה השליח פאולוס בתסלוניקי,‏ הוא נעזר בכתובים כשהוא ”‏מסביר ומוכיח כי המשיח היה צריך לסבול ולקום מן המתים”‏ (‏מה״ש י״ז:‏2,‏ 3‏)‏.‏ ראוי לציין שפאולוס עשה זאת בבית־כנסת.‏ האנשים שאליהם דיבר הכירו בסמכות הכתוב בתנ״ך ולכן היה זה הולם להתחיל לדון במשהו שהיה מקובל עליהם.‏

כאשר פאולוס דיבר אל יוונים באריופגוס שבאתונה,‏ הוא לא הזכיר בהתחלה את כתבי־הקודש.‏ הוא התחיל בדברים שהם ידעו ושהיו מקובלים עליהם,‏ ונעזר באלה כדי לעזור להם לתת את הדעת על הבורא ועל מטרותיו (‏מה״ש י״ז:‏22–31‏)‏.‏

מיליוני אנשים בימינו אינם מכירים בזכותו של המקרא לקבוע את מהלך חייהם.‏ אבל כמעט כולם מושפעים מהתנאים הקשים השוררים כיום בעולם.‏ הם נכספים למשהו טוב יותר.‏ תוכל תחילה לגלות התעניינות במה שמדאיג אותם ואז להראות כיצד המקרא מסביר את הנושא.‏ גישה מאוזנת זו עשויה להניע אותם להקשיב למה שכתוב במקרא על מטרת אלוהים לגבי האנושות.‏

ייתכן שתלמיד מקרא קיבל בירושה מהוריו אמונות ומנהגים דתיים מסוימים.‏ אך כעת הוא לומד שאלוהים אינו שבע רצון מאמונות ומנהגים אלה ומוותר עליהם לטובת הכתוב במקרא.‏ כיצד יוכל התלמיד להסביר את החלטתו להוריו?‏ הם אולי יחשבו שאם הוא דוחה את מורשתו הדתית,‏ הוא דוחה אותם.‏ התלמיד עשוי להבין שבטרם ינסה להסביר את הבסיס המקראי להחלטתו,‏ עליו לחזק את ביטחונם של הוריו בכך שהוא עדיין אוהב אותם ורוחש להם כבוד.‏

מתי להתגמש.‏ הגם שליהוה יש כל סמכות שבעולם לצוות,‏ הוא מגלה התחשבות יוצאת דופן.‏ כאשר מלאכי אלוהים הצילו את לוט ומשפחתו מסדום,‏ הפצירו בו:‏ ”‏ההרה הימלט פן תִסָּפֶה!‏”‏ אך לוט אמר:‏ ”‏אל נא אדונָי!‏”‏ הוא התחנן לאלוהים שירשה לו להימלט לצוער.‏ יהוה התחשב בלוט והרשה לו לעשות כן.‏ כאשר ערים אחרות הושמדו,‏ גורלה של צוער היה שונה.‏ בסופו של דבר פעל לוט לפי הדרכתו הראשונה של יהוה והעתיק את משכנו אל ההרים (‏בר׳ י״ט:‏17–30‏)‏.‏ יהוה ידע שדרכו היא הנכונה,‏ אך הוא גילה אורך רוח והתחשבות עד שלבסוף גם לוט הבין זאת.‏

כדי לטפח יחסי אנוש טובים,‏ גם אנו צריכים להיות סובלניים.‏ אולי אנחנו משוכנעים שמישהו טועה ויש בידינו טיעונים מוחצים שיוכיחו זאת.‏ אך לעתים מוטב לא לדחוק את האדם לפינה.‏ סובלנות אין משמעה התפשרות על עקרונותיו של יהוה.‏ אולי כדאי פשוט להודות לאדם על כך שהביע את דעתו או לעקוף אמירות מוטעות כלשהן.‏ כך אפשר להתמקד בנושא מועיל יותר.‏ גם אם הוא יוצא חוצץ נגד אמונתך,‏ אל תילחץ ותאבד שליטה.‏ תוכל לשאול אותו מדוע הוא חושב כך.‏ הקשב היטב לתגובתו.‏ הדבר יעזור לך לרדת לסוף דעתו ואולי גם יסלול את הדרך לשיחה בונה בהזדמנות אחרת (‏מש׳ ט״ז:‏23;‏ י״ט:‏11‏)‏.‏

יהוה חנן את בני האדם ביכולת לבחור.‏ הוא מרשה להם להשתמש ביכולת זו,‏ גם כאשר הם לא עושים זאת בתבונה.‏ יהושע דיבר בשם יהוה וגולל את מגעיו של אלוהים עם בני ישראל.‏ ואז הוא אמר:‏ ”‏אם רע בעיניכם לעבוד את יהוה,‏ בחרו לכם היום את מי תעבודון,‏ אם את אלוהים אשר עבדו אבותיכם אשר מעבר הנהר ואם את אלוהי האמורי אשר אתם יושבים בארצם.‏ ואנוכי וביתי נעבוד את יהוה”‏ (‏יהו׳ כ״ד:‏15‏)‏.‏ שליחותנו כיום היא למסור ”‏עדות”‏ ואנו אומנם מדברים בביטחון,‏ אך איננו מנסים לכפות את אמונתנו על אחרים (‏מתי כ״ד:‏14‏)‏.‏ עליהם לבחור בעצמם,‏ ואיננו שוללים מהם זכות זו.‏

שאל שאלות.‏ ישוע הציב לנו דוגמה יוצאת מן הכלל בדרך שבה דיבר ושכנע אחרים.‏ הוא הביא בחשבון את הרקע של האנשים ונעזר במשלים שהם הבינו בקלות.‏ הוא גם השתמש בשאלות ביעילות.‏ הדבר איפשר לאחרים להביע את דעותיהם וגילה את הטמון בלבם.‏ גישה זו גם עודדה אותם לשקול בהיגיון את הנושא הנידון.‏

איש אחד בעל תורה שאל את ישוע:‏ ”‏רבי,‏ מה עלי לעשות כדי לרשת חיי עולם?‏”‏ ישוע יכל בקלות לומר לו את התשובה.‏ אך הוא ביקש מהאיש להביע את דעתו.‏ ”‏מה כתוב בתורה?‏ מה אתה קורא?‏”‏ התשובה היתה משביעת רצון.‏ אך האם תשובתו הנכונה סתמה את הגולל על השיחה?‏ כלל וכלל לא.‏ ישוע איפשר לאיש להמשיך ולשאול שאלה שהעידה על ניסיון הצטדקות.‏ הוא שאל:‏ ”‏ומי הוא רעי?‏”‏ במקום לתת הגדרה,‏ שאולי האיש היה מתנגד לה בשל הדעה שרווחה בקרב היהודים דאז על הגויים והשומרונים,‏ ישוע הזמין אותו לתת דעתו למשל מסוים.‏ המשל עסק בשומרוני טוב,‏ אשר בניגוד לכהן ולוי,‏ חש לעזרתו של עובר אורח שנשדד והוכה.‏ ישוע נעזר בשאלה פשוטה כדי לוודא שהאיש קלט את המסר.‏ הדרך שבה ישוע הסביר את הנושא העניקה למילה רֵע משמעות שהיתה חדשה לאיש זה (‏לוקס י׳:‏25–37‏)‏.‏ כדאי שנחקה דוגמה טובה זו!‏ במקום לדבר בלי הפסקה,‏ וכך למעשה לחשוב עבור בעל־הבית,‏ למד להשתמש בטקט בשאלות ובדוגמאות כדי לעורר את חשיבתו.‏

הבא נימוקים.‏ כאשר פאולוס דיבר בבית־הכנסת בתסלוניקי,‏ הוא לא הסתפק בקריאה מתוך מקור מוסמך שהיה מקובל על מאזיניו.‏ לוקס מדווח שפאולוס הסביר והוכיח את מה שהקריא וגם הציג את המסקנות המתבקשות.‏ כתוצאה מכך,‏ ”‏מקצתם האמינו ונספחו אל שאול וסילא”‏ (‏מה״ש י״ז:‏1–4‏)‏.‏

יש יתרונות לצורת שכנוע כזו,‏ ואין זה משנה מי הקהל שלך.‏ תוכל להיעזר בה כשאתה נותן עדות לקרובי משפחה,‏ משוחח עם עמיתים לעבודה או ידידים מבית־הספר,‏ מדבר עם אנשים זרים במסגרת פעילות ההטפה,‏ מנהל שיעור מקרא או מגיש שיחה בקהילה.‏ אולי הפסוקים שאתה מקריא ברורים לך כשמש,‏ אך אין זה כך לגבי מישהו אחר.‏ ייתכן שההסבר והמסקנות שאתה מציג נשמעים לו כקביעות דוגמטיות חסרות שחר.‏ אולי כדאי שתתמקד במילות מפתח מסוימות בפסוק ותסביר אותן?‏ התוכל להביא סימוכין נוספים מתוך ההקשר או מפסוק אחר הקשור לנושא?‏ ואולי תיעזר בדוגמה כדי להדגיש את ההיגיון שבדבריך?‏ האם שאלות יסייעו לקהל לשקול בהיגיון את הנושא?‏ לצורת שכנוע זו נודעת השפעה חיובית והיא מספקת לאחרים חומר רב למחשבה.‏