שיר 147
קניין מיוחד
(פטרוס א׳. ב׳:9)
בְּרֹב טוּבוֹ אָבִינוּ
מָשַׁח בְּרוּחוֹ בָּנִים.
מִקִּרְבֵּנוּ נִפְדּוּ הֵם;
רְצוֹנוֹ הֵם עוֹשִׂים.
(פזמון)
קִנְיָן מְיֻחָד הֵם,
עַם נִבְחָר, נוֹשְׂאֵי שִׁמְךָ.
לָעַד יֹאהֲבוּךָ,
לַכֹּל יְסַפְּרוּ תְּהִלָּתְךָ.
כְּגוֹי קָדוֹשׁ, יַבְהִירוּ
כָּל מָה שֶׁהָאֵל גִּלָּה.
נִקְרְאוּ הֵם מֵחֹשֶׁךְ
אֶל אוֹרוֹ הַנִּפְלָא.
(פזמון)
קִנְיָן מְיֻחָד הֵם,
עַם נִבְחָר, נוֹשְׂאֵי שִׁמְךָ.
לָעַד יֹאהֲבוּךָ,
לַכֹּל יְסַפְּרוּ תְּהִלָּתְךָ.
בִּמְשִׂימָתָם דְּבֵקִים הֵם,
כְּבָשִׂים אֲחֵרִים אוֹסְפִים.
שֵׂה הָאֵל מַנְהִיגָם הוּא;
מִצְווֹתָיו הֵם שׁוֹמְרִים.
(פזמון)
קִנְיָן מְיֻחָד הֵם,
עַם נִבְחָר, נוֹשְׂאֵי שִׁמְךָ.
לָעַד יֹאהֲבוּךָ,
לַכֹּל יְסַפְּרוּ תְּהִלָּתְךָ.
(ראה גם יש׳ מ״ג:20ב, 21; מל׳ ג׳:17; קול׳ א׳:13.)