שיר 152
עוזנו, תקוותנו, מבטחנו
(משלי י״ד:26)
הֶעֱנַקְתָּ לָנוּ, יְהֹוָה,
תִּקְוָה כֹּה יְקָרָה.
אֶת נַפְשֵׁנוּ מְשִׁיבָה הִיא;
נִרְצֶה לַחְלֹק אוֹתָהּ.
אַךְ מֵעֵת לְעֵת הַדְּאָגוֹת
אֶת שְׁלוֹמֵנוּ הֵן גּוֹזְלוֹת,
וְאוֹרָהּ שֶׁל תִּקְוָתֵנוּ
דּוֹעֵךְ לוֹ לְאִטּוֹ.
(פזמון)
מַחֲסֵנוּ, סַלְעֵנוּ,
בְּךָ נִבְטַח.
לְכָל מַחְסוֹרֵנוּ תִּדְאַג.
בְּשׂוֹרָתְךָ נְפַרְסֵם,
כֵּן, בְּךָ נִבְטַח;
עֻזֵּנוּ הִנְּךָ עֲדֵי עַד.
בַּל נִשְׁכַּח, אָבִינוּ יְהֹוָה,
טוּבְךָ וְעֶזְרָתְךָ;
בְּכָל מְצוּקָה וְקֹשִׁי
הוֹשַׁטְתָּ אֶת יָדְךָ.
אִם נִזְכֹּר תָּמִיד אַהֲבָתְךָ,
שׁוּב הָאֵשׁ בָּנוּ תִּבְעַר,
וּבְאֹמֶץ לֵב נַכְרִיז עַל
שִׁמְךָ הַמְּפֹאָר.
(פזמון)
מַחֲסֵנוּ, סַלְעֵנוּ,
בְּךָ נִבְטַח.
לְכָל מַחְסוֹרֵנוּ תִּדְאַג.
בְּשׂוֹרָתְךָ נְפַרְסֵם,
כֵּן, בְּךָ נִבְטַח;
עֻזֵּנוּ הִנְּךָ עֲדֵי עַד.
(ראה גם תהל׳ ע״ב:13, 14; מש׳ ג׳:5, 6, 26; יר׳ י״ז:7.)