פרק 41
בזכות איזה כוח מחולל ישוע נסים?
מתי י״ב:22–32 מרקוס ג׳:19–30 לוקס ח׳:1–3
ישוע מתחיל במסע ההטפה השני שלו
הוא מגרש שדים ומזהיר בנוגע לחטא בל־יסולח
זמן קצר לאחר שלימד על סלחנות בביתו של שמעון הפרוש יוצא ישוע למסע הטפה נוסף בגליל. זו השנה השנייה לשירותו, והוא אינו הולך לבדו. שנים עשר השליחים נמצאים אתו וכן גם כמה נשים שהוא ’גירש מהן רוחות רעות וריפא אותן ממחלות’ (לוקס ח׳:2). ביניהן מרים המגדלית, שושנה ויוחנה, שבעלה הוא מנהל משק ביתו של הורדוס אנטיפס.
ככל שרבים יותר שומעים על ישוע, כך נעשית פעילותו יותר ויותר שנויה במחלוקת. הדבר נעשה ברור כאשר מובא אליו אדם עיוור ואילם אחוז שד, וישוע מרפא אותו. כעת השתחרר האיש מאחיזת הרוח הרעה והוא מסוגל לראות ולדבר. האנשים מלאי התרגשות ואומרים: ”האם יכול להיות שזה בן דוד?” (מתי י״ב:23).
סביב הבית שבו מתאכסן ישוע מתאסף המון כה גדול עד כדי כך שהוא ותלמידיו אינם יכולים אפילו לאכול את ארוחתם. אך לא הכול סבורים שישוע הוא ”בן דוד” המובטח. מספר סופרים ופרושים אומנם עשו את כל הדרך מירושלים אל הגליל, אבל לא כדי ללמוד מישוע או כדי להביע את תמיכתם בו. הם אומרים לאנשים: ”בעל זבוב שוכן בו”, ולפיכך הוא עושה יד אחת עם ”שר השדים” (מרקוס ג׳:22). כאשר שומעים קרוביו של ישוע על כל המהומה הם יוצאים כדי לתפוס אותו. מדוע?
ובכן, בשלב זה אֶחיו של ישוע אינם מאמינים שהוא בן אלוהים (יוחנן ז׳:5). האיש שלכאורה גורם למהומה הציבורית אינו ישוע אשר אותו הכירו ואשר אתו גדלו בנצרת. הם מסיקים שמצבו הנפשי אינו תקין ואומרים: ”הוא יצא מדעתו” (מרקוס ג׳:21).
אך על מה מצביעות הראיות? זה עתה ריפא ישוע אדם אחוז שד אשר יכול כעת לראות ולדבר. איש אינו יכול להכחיש זאת. לכן הסופרים והפרושים מאשימים את ישוע בהאשמת שווא ובכך מנסים להטיל בו דופי. הם אומרים: ”האיש הזה אינו מגרש את השדים אלא בעזרת בעל זבוב, שר השדים” (מתי י״ב:24).
ישוע יודע מה חושבים הסופרים והפרושים, ולכן הוא מציין: ”כל ממלכה המפולגת בתוך עצמה סופה להיחרב, וכל עיר או בית המפולגים בתוך עצמם לא יעמדו. בדומה לכך, אם השטן מגרש את השטן, אזי התפלג בתוך עצמו, ואיך תעמוד ממלכתו?” (מתי י״ב:25, 26).
איזה היגיון מוחץ! בנוסף לכך, הפרושים מודעים לכך שישנם יהודים העוסקים בגירוש שדים (מעשי השליחים י״ט:13). לכן ישוע שואל: ”אם אני מגרש את השדים בעזרת בעל זבוב, בעזרת מי מגרשים אותם בניכם?” במילים אחרות, ניתן להאשים אותם בדיוק באותה האשמה. הוא אז מציג את המסקנה: ”אבל אם בעזרת רוח אלוהים מגרש אני את השדים, אזי מלכות אלוהים הגיעה אליכם ולא שמתם לב” (מתי י״ב:27, 28).
כדי להראות שיכולתו לגרש שדים מהווה הוכחה לכך שהוא חזק מן השטן, ישוע אומר: ”איך יוכל אדם להיכנס לביתו של איש חזק ולקחת את חפציו אם לא יכפות אותו תחילה? רק אז יבזוז את ביתו. מי שאינו לצדי נגדי הוא, ומי שאינו אוסף אתי — מפזר” (מתי י״ב:29, 30). ללא ספק, הסופרים והפרושים פועלים נגד ישוע ובזאת מוכיחים שהם שליחיו של השטן. הם ’מפזרים’ או מרחיקים אנשים מבן אלוהים, אשר פועל בתמיכת יהוה.
ישוע מזהיר את אותם מתנגדים שטניים: ”על כל חטא ועל כל גידוף ייסלח לבני אדם. אך המגדף את רוח הקודש אין לו סליחה לעולם, אלא אשם הוא בחטא עולם” (מרקוס ג׳:28, 29). חשוב מה משמעות הדבר עבור מי שמייחסים לשטן את מה שבבירור נעשה ברוח אלוהים!