גדעון מנצח את המדיינים

חלפו השנים ובני ישראל שוב עזבו את יהוה והתחילו לעבוד אלילים.‏ במשך שבע שנים אנשים מארץ מדיין גנבו את בעלי החיים של בני ישראל והרסו את השדות שלהם.‏ בני ישראל ברחו מהם והתחבאו במערות ובהרים.‏ הם התחננו ליהוה שיציל אותם.‏ לכן יהוה שלח מלאך לגבר צעיר ששמו גדעון.‏ המלאך אמר לו:‏ ’‏יהוה בחר בך להיות הלוחם שיציל את ישראל’‏.‏ גדעון שאל:‏ ’‏איך אני יכול להציל אותם?‏ מי אני בכלל?‏’‏

גדעון רצה להיות בטוח שיהוה אכן בחר בו.‏ לכן הוא שם חתיכת צמר על האדמה ואמר ליהוה:‏ ’‏אם בבוקר הצמר יהיה רטוב מטיפות הטל והאדמה תהיה יבשה,‏ אני אדע שבחרת בי להציל את ישראל’‏.‏ למוחרת בבוקר הצמר היה ספוג במים והאדמה סביבו הייתה יבשה לחלוטין!‏ אבל אז גדעון ביקש שבבוקר הבא הצמר יהיה יבש והאדמה תהיה רטובה.‏ וזה אכן קרה.‏ גדעון סוף סוף היה בטוח שיהוה בחר בו.‏ הוא אסף את החיילים שלו כדי להתכונן לקרב נגד המדיינים.‏

יהוה אמר לגדעון:‏ ’‏אני אעזור לבני ישראל לנצח בקרב.‏ אבל בגלל שיש לך יותר מדי חיילים,‏ אתם אולי תחשבו שניצחתם בכוחות עצמכם.‏ לכן תגיד לכל מי שמפחד,‏ שהוא צריך לחזור לביתו’‏.‏ בעקבות זאת 000,‏22 אנשים חזרו לביתם,‏ ונשארו רק 000,‏10.‏ יהוה אמר:‏ ’‏עדיין יש יותר מדי חיילים.‏ תביא אותם אל המעיין ותצווה עליהם לשתות מהמים.‏ עליך להשאיר רק את מי שיעמדו על המשמר בזמן שהם שותים מהמים’‏.‏ רק 300 מהחיילים הקפידו לעמוד על המשמר כשהם שתו.‏ יהוה הבטיח שהקבוצה הקטנה הזו תנצח את 000,‏135 חיילי מדיין.‏

באותו הלילה יהוה אמר לגדעון:‏ ’‏עכשיו זה הזמן שלך לתקוף את המדיינים!‏’‏ גדעון נתן לאנשיו שופרות וכדים גדולים עם לפידים שמוחבאים בתוכם.‏ הוא אמר להם:‏ ’‏תסתכלו עליי ותעשו בדיוק כמוני’‏.‏ גדעון תקע בשופר,‏ ניפץ את הכד,‏ הניף את הלפיד וצעק:‏ ’‏חֶרֶב ליהוה ולגדעון!‏’‏ מייד כל 300 אנשיו עשו כמוהו.‏ המדיינים פחדו מאוד וברחו בבהלה לכל הכיוונים.‏ הייתה מהומה והם התחילו לתקוף אחד את השני.‏ גם הפעם יהוה עזר לבני ישראל לנצח את אויביהם.‏