שיר 137
נשים נאמנות, אחיות משיחיות
(רומים ט״ז:2)
1. רוּת, נָעֳמִי, אֶסְתֵּר וַאֲבִיגַיִל —
לָנוּ הִצִּיבוּ מוֹפֵת שֶׁל מְסִירוּת.
בְּכָל נַפְשָׁן אָהֲבוּ אֶת יְהֹוָה;
חָרוּצוֹת הָיוּ, גִּלּוּ נֶאֱמָנוּת.
וְרַבּוֹת שֶׁשְּׁמָן אֵינוֹ יָדוּעַ,
כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶן שֵׁרְתוּ בַּעֲנָוָה.
2. טוּב לֵב, חֶמְלָה וְאֹמֶץ לֵב גִּלּוּ הֵן;
רוּחַ שְׁקֵטָה הֶעֱצִימָה אֶת יָפְיָן;
כֹּה יְקָרוֹת הֵן הָיוּ לֶאֱלֹהִים.
הוּא בֵּרֵךְ אוֹתָן, אֶת נֶאֱמָנוּתָן.
בְּדַרְכָּן הוֹלְכוֹת כָּל אַחְיוֹתֵינוּ;
אֶת מַאֲמַצֵּיהֶן אֲנַחְנוּ מוֹקִירִים.
3. הָאֲחָיוֹת הָעֲמֵלוֹת בֵּינֵינוּ —
כֹּה חֲשׁוּבָה, יְקָרָה הִיא תְּרוּמַתְכֶן!
לַכֹּל עוֹזְרוֹת בִּצְנִיעוּת וְאַהֲבָה;
רְאוּיָה לְשֶׁבַח הִתְנַהֲגוּתְכֶן.
יְהֹוָה יִזְכֹּר אֶת מַעֲשֵׂיכֶן;
פְּרַס חַיֵּי הַנֶּצַח לָכֶן שָׁמוּר, מֻבְטָח.
(ראה גם פיל׳ ד׳:3; טימ״א ב׳:9, 10; פט״א ג׳:4, 5.)