שיר 153
תן לי אומץ
(מלכים ב׳. ו׳:16)
1. פַּחַד מְכַרְסֵם בִּי;
סְפֵקוֹת אוֹתִי עוֹטְפִים.
אַךְ אַתָּה תָּמִיד מַנְחֵנִי;
אִתִּי לְעוֹלָמִים.
הַמַּסָּע לֹא קַל הוּא;
רָצוּף מַהֲמוֹרוֹת.
אַךְ אַתָּה נוֹסֵךְ בִּי כּוֹחַ
מוּל קֹשִׁי וְצָרוֹת.
(פזמון)
עֵינַי פְּקַח; טַע בִּי אֱמוּנָה;
הַרְאֵה לִי, אֱלֹהִים,
כִּי כָּל הָעוֹמְדִים לְצִדֵּנוּ
רַבִּים מִן הָאוֹיְבִים.
אֹמֶץ, תֵּן לִי אֹמֶץ
חַזְּקֵנִי, יְהֹוָה.
אֵלִי, רַק תֵּן לִי אֹמֶץ!
מֻבְטָח הוּא נִצְחוֹנְךָ.
2. כָּל אָדָם יוֹדֵעַ
פְּחָדִים וַחֲשָׁשׁוֹת.
לִי אַתָּה מִקְלָט וְסֶלַע;
בְּעֶזְרָתְךָ אֶשְׁקֹט.
עֹז וְאֹמֶץ תֵּן לִי;
הִנְּךָ אֵל כֹּל יָכוֹל.
מִכָּל רַע עוֹד תְּחַלְּצֵנִי,
גַּם מִכַּבְלֵי שְׁאוֹל.
(פזמון)
עֵינַי פְּקַח; טַע בִּי אֱמוּנָה;
הַרְאֵה לִי, אֱלֹהִים,
כִּי כָּל הָעוֹמְדִים לְצִדֵּנוּ
רַבִּים מִן הָאוֹיְבִים.
אֹמֶץ, תֵּן לִי אֹמֶץ
חַזְּקֵנִי, יְהֹוָה.
אֵלִי, רַק תֵּן לִי אֹמֶץ!
מֻבְטָח הוּא נִצְחוֹנְךָ.
(פזמון)
עֵינַי פְּקַח; טַע בִּי אֱמוּנָה;
הַרְאֵה לִי, אֱלֹהִים,
כִּי כָּל הָעוֹמְדִים לְצִדֵּנוּ
רַבִּים מִן הָאוֹיְבִים.
אֹמֶץ, תֵּן לִי אֹמֶץ
חַזְּקֵנִי, יְהֹוָה.
אֵלִי, רַק תֵּן לִי אֹמֶץ!
מֻבְטָח הוּא נִצְחוֹנְךָ.
אֵלִי, רַק תֵּן לִי אֹמֶץ!
מֻבְטָח הוּא נִצְחוֹנְךָ.