’התקווה החיה’ מדרבנת אותנו!
”דברי חכמים כדרבנות.” – קהלת י״ב:11
1. מדוע צריך שדבר־אלהים יניענו לפעולה? (טימותיוס א׳. ד׳:10)
במקרא, דברו הכתוב של אלהים, מוצאים אנו ”דברי חפץ וכתוב יושר, דברי אמת.” (קהלת י״ב:10) יש לנו חפץ מיוחד ב’דברים’ אלה, משום שהם מעוררים בנו תקווה חיה – התקווה לחיות לנצח תחת מלכות יהוה. (תהלים ל״ז:29) זאת, כפי שאמר מחבר קהלת, ”דברי חכמים כדרבנות”, המדרבנים את שומעיהם לפעולה. יש בדברי החכמה והתקווה, שאנו קוראים בדבר־אלהים, כדי לדרבן ולעודד אותנו לעמול ולהתאמץ לשרת את ענייני מלכות־הצדק של אלהים. – קהלת י״ב:11.
2. אל מה נשאו אנשי־אמונה את עיניהם?
2 מאז העניק יהוה את הבטחתו בגן־עדן, נשאו אנשים בעלי־אמונה את עיניהם אל יום־הדין, היום בו ימחץ המשיח, ה”זרע” המובטח, את ראש ה”נחש”. (בראשית ג׳:15; רומיים ט״ז:20) זה יהיה יום־הדין של עולם השטן’ שבשיאו ייגאלו כל אלה שתלו את תקוותם במלכות יהוה, שבידי משיחו. – טימותיוס ב׳. ד׳:1, 18; לוקס כ״א:28.
תקווה בטוחה
3. (א) מדוע זוהי תקווה מוחשית ובטוחה? (ב) מה צריך לעודד אותנו להכריז על תקוותנו בפומבי?
3 איגרת אל העברים, פרק י״א, מספקת רשימה ארוכה של אנשים ונשים בתקופת המקרא, שאמונתם היתה, לשם־דבר. היתה, להם ”ציפייה בטוחה לדברים המקווים”. (ע״ח) תקווה זו היתה מוחשית לגביהם, והם פעלו לפיה, כשהם מצפים ”לעיר שיש לה יסודות, שאדריכלה ומקימה הוא האלהים.” למרות שלא חזו בהתגשמות הדברים בימיהם, ”ראו אותם מרחוק וקידמו אותם בברכה, כשהם מודים כי זרים וגולים הם בארץ.” (עברים י״א:1, 10, 13) כיום, אין תקווה זו ’רחוקה’, משום שהמלכות ממשמשת ובאה ! יש לנו, איפוא, סיבה טובה יותר להכריז ברבים על תקוותנו! – מתי כ״ד:14, 33.
4. על מה התנבא חנוך, ומה לזה ולנו כיום?
4 כמה מאנשי־האמונה הקדומים, שהיתה, להם ”ציפייה בטוחה לדברים המקווים”, חיו בתקופת־דין דומה לשלנו כיום. הם שימשו בידי יהוה כדי להזהיר את הרשעים. חנוך, למשל, ניבא על אנשי־הרשע בימים שלפני המבול, באמרו: ”הנה יהוה בא ברבבות קדושיו, לעשות משפט בכול ולהוכיח את כל הרשעים על כל מעשי רשעתם ועל כל הקשות אשר דיברו עליו חוטאים ורשעים.” (יהודה 14, 15) ה”משפט” ההוא היווה דוגמה למשפטו הקרוב של אלהים נגד העולם בן־זמננו, ששחיתותו הגיעה לשפל־המדרגה.
5. איזו דוגמה הציב לנו נוח בפעלי האמונה שלו?
5 גם נוח, שניצל ממשפט יהוה נגד העולם מלא־החמס דאז, היה ”מטיף הצדק”. (פטרוס ב׳. ב׳:5) פעלי האמונה שלו דרשו מאמץ, בבנותו ”תיבה להצלת ביתו,... ובאמונתו הרשיע את העולם.”(עברים י״א:7) נוח הציב דוגמה נאה לנו כיום. בעוד זמן קצר יבצע אלהים את משפט הצדק שלו, כפי שניבא ירמיהו לאמור: ”בא שאון עד קצה הארץ, כי ריב ליהוה בגויים. נשפט הוא לכל בשר; הרשעים נתנם לחרב, נאום יהוה. ... והיו חללי יהוה ביום ההוא מקצה הארץ ועד קצה הארץ, לא ייספדו ולא ייאספו ולא ייקברו. לדומן על־פני האדמה יהיו.” בעודנו הולכים ומתקרבים לביצוע המשפט הזה, זהו הזמן מכל הזמנים להטיף את צידקת יהוה בכל רחבי תבל! – ירמיהו כ״ה:31–33.
6. (א) איזה משפט בימי־קדם מדגיש ש”הצרה הגדולה” אכן תבוא? (ב) כיצד נוכל להימלט ממשפט זה?
6 בין אלה שהודו בתקוותם במלכות אלהים היו אברהם ושרה, וכן יצחק ויעקב. אברהם חי בתקופה בה ביצע אלהים את משפטו על סדום ועמורה. הוא רצה בכל לבו שסדום תינצל מהשמדה, אפילו אם יימצא בה קומץ של עשרה צדיקים (כמו אחיינו לוט). עקב כך אמר לו אלהים, ”לא אשחית בעבור העשרה.” כאברהם, יכולים גם אנו לקוות כיום שהמונים יינצלו מהשמדה ב”עת צרה” הממשמשת ובאה. עולם זה, חסר יראת־האלהים, חייב להישמד כסדום ועמורה, כדי לטהר את כדור־הארץ ולהכינו לגן־העדן שיוחזר. הדרך היחידה להינצל ממשפט אלהים היא ’לא להיות חלק מן העולם’, כפי שעשו לוט ומשפחתו בהימלטם מסדום לפני השמדתה באש וגפרית. יהיה זה הרה־אסון לפנות אחורה אל דברי העולם. ”זיכרו את אשת לוט!” – לוקס י״ז:26–32; בראשית י״ח:22–32; י״ט:15–26 דניאל י״ב:1; יוחנן ט״ו:19.
7. בדומה ליחזקאל, איזו זכות יש לנו כיום, ומה עלינו לעשות בנוגע לכך?
7 בין ה”ענן עדים” שהיתה להם ”ציפייה בטוחה לדברים המקווים”, כמתואר בעברים י״א, נמנים ”שמואל והנביאים”. איזה אומץ־לב גילו הם בהכריזם את דבר יהוה! (עברים י״א:32; י״ב:1) ביניהם היה יחזקאל, שהתנבא בבבל על משפטו של יהוה נגד ירושלים הכופרת, שיצא לפועל ב־607 לפה״ס. שליחותו הכבידה של יחזקאל משתקפת מ”דבר יהוה” שהודגש לו מספר פעמים, בזו הלשון: ”והצופה כי יראה את החרב באה, ולא תקע בשופר והעם לא נזהר, ותבוא חרב ותיקח מהם נפש, הוא בעוונו נלקח ודמו מיד הצופה אדרוש. ואתה, בן־אדם, צופה נתתיך לבית־ישראל, ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני.”(יחזקאל ל״ג:6, 7; ג׳:17–21) הרואים אנו את ה”חרב באה” כיום? המבינים אנו שה”צרות” הנוכחיות של האומות, מובילות באורח חד־משמעי אל ”מלחמת היום הגדול אשר לאלהי צבאות”? משום כך עלינו לתקוע ב’שופר האזהרה’, ולהורות לאנשים את הדרך אל מלכות אלהים, שהיא תקוותם היחידה. מה גדולה הזכות ליטול חלק באזהרה זו ביום־הדין הנוכחי, כפי שעשה יחזקאל בזמנו! – מתי כ״ד:3–8, 14; כ״ה:31, 32; חזון־יוחנן ט״ז:13–16.
8. איזה דוגמה ומופת הציב ישוע בנוגע להשמעת אזהרה?
8 לאחר תיאור ה”ענן עדים”, שרבים מהם השמיעו את אזהרת אלהים בתקופת התנ״ך, ממשיך הכתוב ומצביע על הדוגמה שהעמיד המשיח. גם הוא הכריז ללא־חת על מלכות אלהים במרוצת יום־דין, וגזר־הדין נתבצע עם חורבן ירושלים ב־70 לספירה. אנו, החיים בתקופת דין מקבילה, נקראים גם־כן ’להביט’ ו’להתבונן’ היטב בדוגמה שהציב ישוע כשהיה נתון ללחץ, כדי שאנו עצמנו ’לא נתעייף ולא נירפה בנפשנו’. – עברים י״ב:1–3; יוחנן י״ב:31.
9, 10. (א) מה נחשב למזון יקר ביותר בעיני ישוע? (ב) אל מה התייחסו ההוראות שנתן המשיח לתלמידיו?
9 מעולם לא עמל אדם כלשהו קשה יותר למען ענייני מלכות יהוה, מאשר המשיח. הוא נהג בכך כדוגמת אביו שבשמים, משום שאמר: ”אבי פועל עד עתה וגם אני פועל.” בעיני המשיח היתה חשיבותו של שירות המלכות גדולה מחשיבותו של המזון הגשמי, כיון שהוא אמר: ”מאכלי הוא לעשות את רצון שולחי ולהשלים את פעלו.... הנה אני אומר לכם, שאו עיניכם וראו את השדות, כי לבנים הם ובשלים לקציר. הקוצר מקבל כבר שכר ואוסף פרי לחיי־עולם.” – יוחנן ה׳:17; ד׳:34–36.
10 כוונת ישוע היתה לקציר האנשים, אשר היו ”מיוגעים ונידחים כצאן אשר אין להם רועה”. הוא היווה מופת בעבודת קציר זו, כאשר סייר בערים ובכפרים, בלמדו ובהטיפו את תקוות המלכות. היתה זו גם מלאכת אזהרה, כיוון שכאשר שלח את שנים־עשר שליחיו, הורה להם: ”כל מי שלא יקבל אתכם ולא ישמע לדבריכם, צאו מן הבית ההוא ומן העיר ההיא ונערו את אבק רגליכם. אמן אומר אני לכם, קל יותר יהיה ביום־הדין לארץ סדום ועמורה מאשר לאותה עיר.” – מתי ט׳:35 עד י׳:15.
מעשים ”גדולים מאלה יעשה”
11. אילו מלים מעוררות־שאלות אמר ישוע זמן קצר לפני הוקעתו?
11 בערב הוקעתו, דיבר ישוע עם תלמידיו על אחדותו ההדוקה עם אביו בביצוע פעלים, והוסיף: ”אמן, אמן, אני אומר לכם, המאמין בי יעשה גם הוא את המעשים שאני עושה: וגדולים מאלה יעשה, כי הולך אני אל האב.” (יוחנן י״ד:9–12) לאילו מעשים התכוון? כיצד יכולים הם להיות גדולים מאלה שעשה הוא עצמו, אשר פעל באחדות עם אביו?
12. מה הסביר ישוע לגבי מה שיכללו אותם ”מעשים גדולים”?
12 מספר ימים לאחר־מכן, לאחר מותו ותחייתו, הופיע המשיח בפני תלמידיו בגליל, והסביר להם מה יכללו המעשים ה”גדולים מאלה”, באמרו: ”לכו, איפוא, ועשו תלמידים מאנשי כל העמים, וטבלתם אותם בשם האב והבן ורוח־הקודש, ולימדתם אותם לשמור את כל אשר ציוויתי אתכם. והנה אנכי עימכם כל הימים עד סיום סדר־הדברים.” במשך ארבעים יום המשיך לתת להם הוראות באשר למלכות אלהים, וסמוך לעלייתו השמיימה אמר להם: ”תקבלו כוח בבוא עליכם רוח־הקודש ותהיו עדי הן בירושלים והן בכל יהודה ושומרון, עד קצה הארץ.” – מתי כ״ח:16–20, ע״ח; מעשי־השליחים א׳:3–8.
13. איזו ’עדות מקיפה’ ניתנה בימי השליחים?
13 בכך דיבר ישוע על מלאכת הטפה והוראה גדולת־ממדים, שתגיע לכל קצווי תבל. לאחר שנשפכה רוח הקודש על תלמידיו בחג־השבועות, החל מסע הטפה זה ויהוה בירך אותו. עקב כך ניתנה עדות מקיפה ביותר, בפי שמתואר בספר מעשי־השליחים. אחד מאלה שעמדו בראש הפעולה הזאת היה השליח פאולוס, שמאוחר יותר אמר לזקני הקהילה המשיחית שבאפסוס: ”לא נרתעתי מלהודיע לכם כל דבר מועיל ומללמד אתכם ברבים ובכל בית ובית. בהעידי גם ביהודים וגם ביוונים לחזור בתשובה אל אלהים ולהאמין באדוננו ישוע.” – מעשי־השליחים כ׳:20, 21, 24; ב׳:40; י׳:42; כ״ג:11; כ״ח:23.
14. (א) עד כמה נרחבת היתה ההטפה לפני 70 לספירה? (ב) כיצד ראו המבצעים את ”המסירות לאלהים”?
14 מאחר שהמשיחיים בני המאה הראשונה נטלו על עצמם את מלאכת האזהרה ומסירת ”הבשורה הטובה”, הוזהרו היהודים בארץ ובתפוצות מפני חורבן ירושלים, שאירע בפתאומיות מדהימה ב־70 לספירה, ממש כשם שניבא ישוע. (מתי כ״ג:37, 38; כ״ד:15–22) כאשר התקרב המועד לביצוע משפטה, יכול היה השליח פאולוס לכתוב שתקוות ”הבשורה ... הוכרזה לכל הבריאה מתחת לשמים”. (קולסים א׳:23) אכן, נשיאת העדות הביאה לידי ”מעשים” גדולים אפילו עוד יותר משביצע ישוע! ומי היו המבצעים? היו אלה גברים ונשים ענווים, שהציבו את המסירות לאלהים במקום ראשון בחייהם. גם הם יכלו לומר עם השליח פאולוס: ”המסירות לאלהים מועילה בכל, כי היא מבטיחה את החיים עתה ולעתיד לבוא. ... לשם כך אנו עמלים ונאבקים, כי תלינו תקוותנו באלהים חיים, המושיע כל בני אדם, וביחוד את הנאמנים.” (טימותיוס א׳. ד׳:8–10, ע״ח) העדות שנתנו ו’המעשים הגדולים יותר’ שעשו באותו יום־דין, זכו לשפע ברכות מאלהים.
עדים בני־זמננו
15. במה שונה הפעילות של עדי־יהוה מזו של הנצרות ושל דתות אחרות?
15 ב’יום־הדין’ הסופי של העולם המושחת הזה, אשר החל כשהסתיימו ”עתות הגויים” ב־1914, נמצאים על הארץ ”המון רב” של עדים המודיעים ברבים את שם יהוה ומלכותו. השיטה בה מעידים הם על תקוותם איננה מתקבלת בעין יפה על־ידי הדתות המימסדיות השונות, ממש כשם שמנהיגי־הדת במאה הראשונה זלזלו בישוע ובשליחיו. (לוקס כ״א:24; יוחנן ז׳:45–52; מעשי־השליחים ה׳:27–29) עדי־יהוה אינם ממנים קומץ של כמרים או רבנים רמי־מעלה, בוגרי סמינרים דתיים, על־מנת שייצגו אותם מעל דוכן ההטפה, בטלוויזיה או ברדיו. הם עצמם מהווים אגודת מטיפים, שמספרם עולה על שני מיליון, המבשרים באופן אישי לכל אדם. הם מודיעים ברבים את תקוות ”הבשורה הטובה” הממלאה את לבם, ועושים כן מבית לבית, במקומות ציבוריים ובהזדמנויות שונות. (מעשי־השליחים ה׳:42; כ׳:20, 21; פטרוס א׳. ג׳:15) הם משמיעים בנאמנות את האזהרה, שהעולם הזה נמצא בתקופת הדין שלו ועומד על סף ”עת צרה אשר לא נהייתה מהיות גוי עד העת ההיא.” – דניאל י״ב:1.
16. באיזה סוג אנשים בחר יהוה לביצוע עבודתו כיום?
16 ואמנם, בימינו ביצעו עדי־יהוה, בעזרת רוח־אלהים, מעשים ”גדולים” ונרחבים יותר משביצע ישוע בהיותו על הארץ. אין הם זוקפים זאת לזכות עצמם, אלא כל אחד מהם שמח להיות מסוג האנשים שמתאר הכתוב: ”ראו מי אתם שנקראתם [על־ידי אלהים]; לא רבים מכם חכמים מבחינת העולם הזה, לא רבים חזקים ולא רבים רמי־יחש. אבל אלהים ,בחר בכסילים אשר בעולם כדי לבייש את החכמים, ובחלשים אשר בעולם כדי לבייש את החזקים; בנחותים אשר בעולם ובנחשבים לפחותי־ערך בחר אלהים, בדברים שהם כאפס, כדי להשפיל עד לאפס את הדברים הקיימים, למען לא יתהלל איש לפני האלהים.” (קורינתיים א׳. א׳:26–29) על־פי־רוב, עד המלכות הצנוע, הנחשב כאחד ה”כסילים” בעיני העולם, אך העשיר באמונה, הוא המדבר אל לבם של אלה המקשיבים לעדות.
נתינת ביטוי ל’תקוותנו החיה’
17. כיצד בירך יהוה את משרתיו במרוצת שנת־השירות 1979, בתואם עם תהלים קמ״ה:10–14?
17 בשנת־השירות של 1979 בירך יהוה באורח נפלא את נשיאת העדות ברחבי תבל, בעזרו שוב למשרתיו לבצע ’מעשים גדולים יותר’ לנוכח רדיפות, איסורים ולחצים כלכליים. שוב נישאה עדות אדירה על שם יהוה ומלכותו.
18. (א) מה באשר למספר האנשים שהקדישו עצמם לאלהים? (ב) כיצד הניב שירות המלכות פרי? (ג) מה היה דו״ח יום־הזיכרון ל־1979, ולמה מקווים אנו בנוגע לרבים מן הנוכחים?
18 אחד הנתונים הבולטים בדו״ח השירות ל־1979 הוא מספר האנשים שהקדישו עצמם ליהוה – 672,113 – גידול של 6.19 אחוז לעומת השנה הקודמת. חל גם ריבוי במספר העדים בשדה, במספר השעות שהוקדשו לשירות המלכות, הביקורים־החוזרים שנערכו אצל מעוניינים ושיעורי־התנ״ך הביתיים שנוהלו עם אנשים דמויי־כבש. עבודת הוראה זו מניבה פרי, והוכחה לכך היווה מספרם הגדול מאי־פעם של אלה שנכחו באסיפה החשובה של השנה – בחגיגת יום־הזיכרון. מספר הנוכחים הגיע ל־766,323,5 איש, גידול של 4.4 אחוז לעומת השנה הקודמת. אנו תקווה ששלושת המיליונים שאינם עדים, אשר נכחו באירוע, ימשיכו להתקדם וישתתפו במתן העדות לישועתם. רומיים י׳:8–10.
19. (א) אילו דו״חות משמחים קשורים בפעילות החלוצית? (ב) באילו דרכים תורם השירות החלוצי ל’מעשים גדולים יותר’?
19 מרגש לראות את הגידול הנמשך והולך בשורות ה”החלוצים” שבשירות מלא. הממוצע החודשי של 558,127 מהווה גידול של 5.10 אחוז לעומת 1978. מכריזי מלכות אלה תרמו תרומה אדירה לביצוע ’מעשים גדולים יותר’ ב”עת קץ” זאת. (דניאל י״ב:4) רבים נוספים הצטרפו, כמו־כן, לשורות ’החלוצים הרגילים’. באוגוסט בלבד הגישו 896 בקשה להיכלל בשירות זה בארה״ב, ו־777 ביפן. ארצות רבות אחרות מדווחות על שיא במספר המשרתים כ’חלוצים עוזרים’ – פעילות מורחבת למשך חודש אחד, או למספר חודשים – דבר הממשיך לעורר את הקהילות ל’מעשים גדולים יותר’.
20. (א) איזה עידוד צריך שנפיק מדו״ח השירות ל־1979? (ב) כיצד נתייחס, איפוא, ל’תקוותנו החיה’?
20 אם כן, דו״ח השירות לשנת 1979 יש בו כדי להעניק לעדי־יהוה בעולם כולו סיבה טובה לשמוח. צריך שיהיה בו משום תמריץ לכל אחד, ולכולם יחד, ליטול חלק מלא ב’מעשים הגדולים יותר’, כל עוד נותר זמן לכך. הבה ידרבן אותנו הדבר להחזיק ב”תקווה שאנו מצהירים עליה, ואל נימוט,” כדי שנוכל תמיד להקריב ”זבח תודה לאלהים, כלומר, פרי שפתיים המודות לשמו”. (עברים י׳:23; י״ג:15) הבה תהיה תמיד ’תקוותנו החיה’ ממשית לגבינו!