‏”‏כאב,‏ כבן”‏

לא כן המלך אסא!‏

מה היה אופיו של אביך?‏ ואם את אשה,‏ מה היה אופי אמך?‏

מימרה נפוצה אומרת,‏ ”‏כאב,‏ כבן”‏,‏ כלומר,‏ הבן דומה לאביו.‏ כמו־כן רווח הפתגם העממי,‏ ”‏התפוח איננו נופל הרחק מן העץ.‏”‏ מימרות אלה נובעות מן העובדה,‏ שילד יורש תדירות תכונות ונטיות שהיו לאביו,‏ או לאמו.‏

האם נכון הדבר לגביך?‏ אפשר שאפילו שמעת מפי הבריות,‏ שאתה מתנהג או חושב כמו ההורה שלך.‏ האם היית שבע־רצון מכך?‏ המעוניין אתה לדמות לאביך או לאמך?‏

יתכן שעולות במחשבותיך תכונות ראויות־להערצה שאפיינו את הוריך,‏ ושהיית גאה אילו נתברכת בהן אתה עצמך.‏ אך,‏ מה אם אדם מגלה שאורח־החיים של הורהו היה מנוגד לאי־אלו עקרונות מקראיים?‏ כמובן,‏ הוא לא ימרוד באביו ובאמו בפרהסיה,‏ לעיני כל.‏ אולם,‏ בהתחשב בהשפעה העצומה שיש להורים,‏ יהיה עליו להשקיע מאמצים כנים ושקדניים כדי לנקוט קו־פעולה ועמדה,‏ שאינם תואמים את דפוסי־החיים של אותו הורה.‏ המאמץ יהא כדאי,‏ בעיקר אם הדבר יקרב את הבן,‏ או הבת,‏ אל אלהים,‏ האב השמימי.‏ זאת אנו למדים מן הדוגמה המקראית של המלך אסא.‏

דרכו של אסא

במאה העשירית לפני־הספירה,‏ ישב אסא על כס ממלכת יהודה.‏ אביו,‏ אביים (‏או אבייה)‏,‏ הציב לו דוגמה אישית רעה:‏ הוא לא בטח ביהוה אלהים בכל לבו,‏ ובימיו פרחה ביהודה עבודת־האלילים על ה”‏במות”‏ שהוקמו למטרות פולחן.‏ בכך ’‏הלך בכל חטאות אביו’‏,‏ רחבעם.‏ (‏מלכים א׳.‏ י״ד:‏22–24;‏ ט״ו:‏3‏)‏ האם עלה בידי אסא לנטוש את הדוגמה השלילית שהציבו בפניו?‏ או שמא ניתן לומר גם עליו,‏ ”‏כאב,‏ כבן”‏?‏

תולדות מלכי יהודה וישראל,‏ שהמקרא מגולל בפנינו,‏ מגלות שאסא לא הלך בעקבות אביו וסבו.‏ ”‏ויעש אסא הישר בעיני יהוה,‏ כדוד אביו.‏”‏ הוא בחר שלא לנהוג כדוגמת אביו מולידו,‏ או כדוגמת סבו.‏ הוא הלך בדרכי דוד,‏ אבי אבי סבו,‏ ודבק בעבודת־אלהים הטהורה.‏ המקרא מוסיף ואומר על אסא:‏ ”‏ויעבר הקדשים [‏גברים שנועדו לזנות בפולחן־האלילים]‏ מן הארץ ויסר את כל הגילולים [‏הפסילים]‏ אשר עשו אבותיו.‏”‏ (‏מלכים א׳.‏ ט״ו:‏11,‏ 12;‏ דברי־הימים ב׳.‏ י״ד:‏1–4a‏)‏ הוא ערך מבצע אדיר ונמרץ לביעור עבודת־האלילים.‏

שכר מיהוה

אסא זכה לשכר רב על אמונתו ביהוה.‏ כיצד?‏ בתקופת שלטונו,‏ יצא זרח הכושי,‏ ועימו חייל רב של מיליון איש,‏ למלחמה על ממלכת יהודה.‏ המלך נשא תחינה אל האל העליון,‏ ואמר:‏ ”‏יהוה,‏ אין עימך לעזור בין רב,‏ לאין כוח.‏ עזרנו יהוה אלהינו,‏ כי עליך נשענו ובשמך באנו על ההמון הזה.‏ יהוה אלהינו אתה,‏ אל יעצור עימך אנוש.‏”‏ – דברי־הימים ב׳.‏ י״ד:‏8–10‏.‏

אלהים האזין לתפילת המלך אסא,‏ אשר לא הלך בדרכי אביו.‏ נתיניו של אסא הנחילו,‏ בכוח יהוה מפלה ניצחת לאויבים הכושים – דברי־הימים ב׳.‏ י״ד:‏11,‏ 12‏.‏

לאחר־מכן,‏ פגש הנביא עזריהו את אסא ועודד אותו ואת העם לדבוק בנאמנותם ליהוה לאמור:‏ ”‏יהוה עימכם בהיותכם עימו:‏ ואם תדרשוהו יימצא לכם,‏ ואם תעזבוהו יעזוב אתכם.‏”‏ בהתכוונו,‏ ככל הנראה,‏ לימים הסוערים שידע עם־ישראל הבלתי־נאמן לפני תקופת המלכים,‏ ממשיך עזריהו ואומר:‏ ”‏וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת.‏.‏.‏.‏ כי מהומות רבות על כל יושבי הארצות.‏ וכותתו גוי בגוי ועיר בעיר,‏ כי אלהים הממם בכל צרה.‏”‏ אך,‏ לא כך צריכים היו פני־הדברים להיות.‏ אם המלך והעם לא היו הולכים בדרכי אבותיהם הבלתי־נאמנים,‏ כי אז ”‏יש שכר לפעולתכם,‏”‏ אמר הנביא.‏ – דברי־הימים ב׳.‏ ט״ו:‏1–7‏.‏

אסא ונתיניו שעו לעצת עזריהו.‏ הם המשיכו לטהר את הארץ מעבודת־האלילים.‏ הם חידשו את המזבח שהיה בהיכל יהוה שכנראה ניטמא.‏ כאשר נתקבץ העם בשנה החמש־עשרה למלכות אסא,‏ עשה העם ברית לדרוש את יהוה ולעבדו,‏ והוחלט פה־אחד שכל מי שיסרב לעשות כן בזדון יומת.‏ בין הנוכחים היו רבים מבני ממלכת ישראל בת עשרת־השבטים,‏ אשר ערקו אל ממלכתו של אסא,‏ ”‏בראותם כי יהוה אלהיו עימו”‏.‏ – דברי־הימים ב׳.‏ ט״ו:‏8–15‏.‏

אשר לאסא,‏ הוא אפילו לא נרתע מלנקוט פעולה נגד מעכה,‏ סבתו עובדת־האלילים,‏ שהיתה ה”‏גבירה”‏ של הממלכה.‏ מאחר ש”‏עשתה לאשרה מפלצת”‏,‏ לא הירשה לה אסא להחזיק במעמדה.‏ – מלכים א׳.‏ ט״ו:‏13;‏ דברי־הימים ב׳.‏ ט״ו:‏16‏.‏

הנטייה לסור מן הדרך

כל מי שבחר להיות שונה מהורה חסר יראת־שמים עשוי להיווכח,‏ כי דרושים מאמצים נמשכים והולכים כדי להיות אדם ירא־אלהים.‏ אדם עשוי להצליח,‏ משך זמן־מה,‏ להיות שונה מאביו,‏ אך עלול לבסוף לסור מן הדרך הטובה ולחזור אל דרכי אביו החוטא,‏ אם לעת זיקנה,‏ או לכשיימצא במצבי לחץ.‏ ניתן להבחין בסכנה זו בתולדות חייו של אסא.‏

‏”‏בשנת שלושים ושש למלכות אסא,‏”‏b נקט בעשא מלך ישראל צעד נגד ממלכת יהודה הדרומית.‏ כדי למנוע מנתיניו לערוק אל ממלכת יהודה,‏ החל בעשא לבצר את עיר־הגבול רמה.‏ תחת אשר ימשיך לבטוח בהגנת יהוה,‏ זמם אסא מזימות נגד ממלכת ישראל.‏ הוא שיחד את בן־הדד,‏ מלך ארם,‏ להפר את בריתו עם ממלכת ישראל בת עשרת־השבטים.‏ הארמים פשטו על ערי ישראל הצפוניות,‏ ואילצו בכך את בעשא להפסיק את מלאכת הביצור של רמה ולהוציא את חילותיו מן העיר.‏ אחר־כך,‏ הזעיק אסא את נתיניו ופלש לתוך שטח ממלכת ישראל.‏ הוא נטל את חומרי הבניין שהיו ברמה והשתמש בהם לבניית הערים גבע ומיצפה.‏ – דברי־הימים ב׳.‏ ט״ז:‏1–6‏.‏

אך,‏ פעולתו חסרת האמונה לא נעלמה מעיני יהוה.‏ הוא שלח אל אסא את הנביא ואמר לו:‏ ”‏בהישענך על מלך ארם ולא נשענת על יהוה אלהיך,‏ על־כן נמלט חיל מלך ארם מידך.‏ הלא הכושים והלובים היו לחייל לרוב ולרכב ולפרשים להרבה מאד,‏ ובהישענך על יהוה נתנם בידך.‏ כי יהוה עיניו משוטטות בכל הארץ להתחזק עם [‏אלה אשר]‏ לבבם שלם אליו.‏ נסכלת על זאת,‏ כי מעתה יש עימך מלחמות.‏”‏ – דברי־הימים ב׳.‏ ט״ז:‏7–9‏.‏

האם חזר בו אסא לשמע הדברים הללו?‏ נהפוך הוא!‏ הוא כעס על כך וציווה לאסור את חנני.‏ אסא החל לדכא גם אחרים מנתיניו.‏ הוא לא שבע נחת משלוש השנים האחרונות לחייו.‏ הוא לקה במחלה קשה ברגליו,‏ יתכן שבצינית.‏ אך,‏ גם בחוליו הוא לא דרש את יהוה אלהים ולא פנה אליו בבקשת עזרה,‏ אלא דרש ברופאים,‏ שאןלי ניסו לרפאותו בעזרת כשפים.‏ לבסוף מת אסא,‏ לאחר שמלך ארביעים־ואחת שנה.‏ – מלכים א׳.‏ ט״ו:‏23,‏ 24;‏ דברי־הימים ב׳.‏ ט״ז:‏10,‏ 12–14‏.‏

חיי אסא מדגימים,‏ללא ספק,‏ שאין להתעלם מהשפעת ההורים,‏ אם לטוב ואם לרע.‏ אך,‏ אסא הוכיח שהמימרה ”‏כאב,‏ כבן”‏,‏ איננה בהכרח חוק בל–יעבור.‏

‏[‏הערות שוליים]‏