ישוע חייו ושליחותו
הדרכה נוספת לתלמידים
מיד לאחר שזכו להסבר על משל הזורע, ביקשו התלמידים הסבר דומה על משל אחר. ”הסבר לנו,” ביקשו, ”את משל זוּני השדה.”
כמה שונה היתה גישת התלמידים מגישתם של שאר ההמונים בשפת־הים! לאותם אנשים לא היתה התשוקה העזה והאמיתית להבין את פשר המשלים, אלא הסתפקו בתמונות הכלליות שבמשלים עצמם. ישוע הצביע על ההבדל הניכר בין קהל־מאזיניו שעל חוף־הים לבין תלמידיו שהציפו אותו בשאלות, כשאמר:
”במידה שאתם מודדים, יימדד לכם וגם ייווסף לכם.” התלמידים גילו עניין רב בדברי ישוע, ולכן זכו להדרכה נוספת. בתשובה לבקשת תלמידיו, הסביר:
”הזורע את הזרע הטוב הוא בן־האדם. השדה הוא התבל. הזרע הטוב הוא בני המלכות, והזוּנים הם בני הרע. האויב הזורע אותם הוא השטן. הקציר הוא קץ העולם, והקוצרים הם המלאכים.”
לאחר שזיהה את כל הדמויות והצדדים של המשל, הוסיף ישוע והזכיר את התוצאה הסופית של הפרשה. ב’עת הקץ’, אמר, יפרידו ”הקוצרים” — הלא הם המלאכים — משיחיים מדומים דמויי־זוּנים, מ”בני המלכות” האמיתיים. עתידם של ”בני הרע” להישמד, אך לגבי ”בני המלכות” נאמר ש”יזהירו הצדיקים כשמש בממלכת אביהם.”
בהמשך, הוסיף וסיפר ישוע לתלמידיו הסקרנים עוד שלושה משלים. בראשון, סיפר: ”דומה מלכות השמים לאוצר טמון בשדה, והנה מצאוֹ איש. הוא טומן אותו שוב ובשמחתו הוא הולך ומוכר את כל אשר לו וקונה את השדה ההוא.”
”עוד,” המשיך ישוע ואמר, ”דומה מלכות השמים לסוחר המחפש מרגליות יפות. כאשר מצא מרגלית אחת יקרת־ערך הלך ומכר את כל אשר לו וקנה אותה.”
ישוע עצמו דומה לאותו אדם שמצא את האוצר שהיה טמון בשדה, וגם לסוחר שמצא את המרגלית יקרת־הערך. הוא באמת ’מכר את הכל’, כשוויתר על מעמדו המכובד בשמים ונעשה לאדם נחות. בנוסף לכך, בתור אדם עלי־אדמות, סבל חרפה ורדיפות זדוניות, אך בכך הוכיח שהוא ראוי להתמנות כמלך למלכות אלהים.
ישוע הציב כאן אתגרים בפני תלמידיו — ש’ימכרו את הכל’ כדי לזכות בגמול נאדר — או כמלכים עם המשיח במלכות השמים, או כנתינים ארציים של המלכות. האם הזכות לחלק במלכות אלהים כה יקרה בעינינו, יותר יקרה מכל דבר אחר בחיינו, דומה ל”אוצר” שלא יסולא בפז, או ל”מרגלית” יקרת־ערך?
במשל האחרון, המשיל ישוע את ”מלכות השמים” למכמורת שהעלתה דגים מכל הסוגים. עם מיון הדגים, הלא־ראויים הושלכו והטובים נשמרו. כך, לדברי ישוע, יהיה בקץ סדר־הדברים; המלאכים יפרידו בין הרעים לבין הצדיקים, ויועידו את הרעים להשמדה.
ישוע עצמו החל במיבצע ה”דייג”, כשקרא לתלמידיו הראשונים להצטרף אליו כ”דייגי אדם”. תחת השגחת המלאכים, המשיכה מלאכת ה”דייג” עד למאה העשרים שלנו. לבסוף, יגיע המועד להעלות את ה”רשת”, שבמשל סימלה את כל אותם אירגונים עלי־אדמות המתיימרים לייצג את המשיח.
אמנם, יושלכו ה”דגים” הלא־ראויים להשמדה, אך, למרבה השמחה, נוכל להימנות עם ’הדגים הטובים’ שיישמרו. אם נגלה את הרצון העז שגילו תלמידי ישוע לידע והבנה נוספים, נתברך גם אנו, לא רק בהדרכה נוספת, אלא גם בחיי־נצח מאת אלהים. מתי י״ג:36–52; ד׳:19; מרקוס ד׳:24, 25.
◆ כיצד היו התלמידים שונים משאר ההמונים שהיו איתם על שפת־הים?
◆ מי או מה סומלו על־ידי הזורע, השדה, הזרע הטוב, האויב, הקציר, והקוצרים?
◆ אילו שלושה משלים נוספים סיפר ישוע, ומה יכולים אנו ללמוד מהם?