ישוע — חייו ושליחותו
אובדנה של אומה, אך לא כולה
זמן קצר לאחר ששוחח ישוע עם האנשים שהתקהלו מחוץ לביתו של אחד הפרושים, פנו אליו אחדים וסיפרו לו ”על הגליליים אשר [המושל הרומי פונטיוס] פילטוס עֵרַב את דמם בזבחיהם”. אפשר שגליליים אלה נהרגו כאשר אלפי יהודים מחו על כך, שפילטוס השתמש בכספים מאוצר בית־המקדש לבניית אמת־מים שתזרים מים לירושלים. האנשים שסיפרו זאת לישוע סברו, כנראה, שאסון זה בא על הגליליים עקב מעשיהם הרעים.
אולם, ישוע העמידם על טעותם, בשואלו: ”האם מפני שהגליליים האלה סבלו זאת סבורים אתם שהם היו חוטאים גדולים יותר מכל אנשי הגליל? לא!”, השיב ישוע. אזי, ניצל את ההזדמנות להזהיר את היהודים: ”אם לא תחזרו בתשובה, כולכם תאבדו כמותם”.
בהמשך דבריו התייחס ישוע לאסון מקומי אחר, שנבע אף הוא ככל הנראה מבניית אמת־המים. ”או אותם השמונה־עשר אשר נפל עליהם המגדל בשילוח והרגם, הסבורים אתם שהם היו אשמים יותר מכל האנשים הגרים בירושלים?” לא, מותם של האנשים הללו לא נבע מרשעותם, אמר ישוע. אלא, ”עת ופגע” הם אלה הגורמים בדרך־כלל לאסונות מעין אלה. מכל מקום, ישוע ניצל פעם נוספת את ההזדמנות כדי להזהיר: ”אך אם לא תחזרו בתשובה, כולכם תאבדו כמותם”.
אזי, המשיך ישוע וסיפר משל הולם, בהסבירו: ”לאיש אחד היתה תאנה נטועה בכרמו; פעם בא לחפש בה פרי ולא מצא. אמר אל הכורם: ’הנה זה שלוש שנים אני בא לחפש פרי בתאנה הזאת, ולא מצאתי. כרות אותה! למה להניח לה גם לדלדל את הקרקע?’ השיב לו הכורם: ”’אדוני, השאר נא אותה עוד השנה הזאת, עד שאעדור מסביב ואשים זבל; אולי תתן פרי בשנה הבאה; ואם לא, תכרות אותה’”. למעלה משלוש שנים ניסה ישוע לטפח אמונה בקרב האומה היהודית. אולם, פרי עמלו הסתכם רק בכמה מאות תלמידים. עתה, במרוצת השנה הרביעית לשליחותו הגביר את מאמציו, כשהוא עודר ומדשן באופן סמלי סביב עץ ”התאנה” היהודי, בהטיפו ובלמדו בלהיטות ביהודה ובחבל פֵּרֵאָה. אולם, עד כה ללא כל תוצאות! העם סירב לחזור בתשובה ולכן עתיד היה להישמד. רק שארית מתוך העם נענתה לו בחיוב.
זמן קצר לאחר מכן, לימד ישוע בבית־כנסת ביום שבת. שם ראה אשה, שכתוצאה מהשפעתם המענה של השדים, היתה כפופה במשך שמונה־עשרה שנה. ישוע פנה אליה בחמלה: ”’אשה, שוחררת מחוליך!’ הוא סמך את ידיו עליה ומייד זקפה קומתה ושיבחה את האלהים”.
אולם, ראש בית־הכנסת נתמלא כעס. ”יש ששה ימים שמן הדין לעבוד בהם”, מחה. ”על כן בואו והירפאו בימים האלה ולא ביום השבת”. ראש בית־הכנסת הכיר, איפוא, בכוחו של ישוע לרפא, אך גינה את האנשים על בואם להירפא בשבת!
”צבועים”, השיב ישוע, ”האם כל אחד ואחד מכם איננו מתיר בשבת את שורו או חמורו מן האבוס ומוליך אותו לשתות מים? ואשה זאת, בת אברהם, אשר השטן כבל אותה במשך שמונה־עשרה שנה, האם לא היה צריך להתיר אותה מן הכבל הזה ביום השבת?”
ובכן, בשומעם זאת, החלו מתנגדיו של ישוע לחוש בושה. אולם, שאר הנאספים שמחו בראותם את כל הנפלאות שעשה ישוע. בתגובה על כך, חזר ישוע וסיפר שני משלים נבואיים הנוגעים למלכות אלהים, אותם סיפר בהיותו בסירה בכינרת כשנה קודם לכן. לוקס י״ג:1–21; קהלת ט׳:11; מתי י״ג:31–33.
(מקור המאמר: 1988/10/15)
◆ אילו אסונות מוזכרים כאן, ואיזה לקח שאב מהם ישוע?
◆ למה ניתן ליחס את אי־פוריותו של עץ התאנה, וכן את הנסיונות להופכו לפורה?
◆ כיצד הכיר ראש בית־הכנסת ביכולתו של ישוע לרפא? עם זאת, כיצד חשף ישוע את צביעותו?