וישב איש תחת תאנתו

הצל הוא מצרך מבוקש בימות הקיץ החמים בארצות המזרח התיכון.‏ כל עץ שמציע מפלט מקרני השמש מתקבל בברכה,‏ במיוחד אם הוא גדל בקרבת הבית.‏ עץ התאנה,‏ בעל העלים הרחבים והגדולים והענפים המתפשטים לרוחב,‏ מספק צל טוב יותר ממרבית העצים האחרים הגדלים באזור.‏

לדברי הספר הצמחים במקרא (‏Plants of the Bible)‏,‏ ”‏הצל [‏של עץ התאנה]‏ ידוע כמרענן וקריר יותר מצילו של האוהל”‏.‏ עצי תאנה שגדלו בסמוך לכרמים בארץ ישראל הקדומה סיפקו לפועלים שעבדו בשדות מקומות אידיאליים למנוחה קלה.‏

בסיומו של יום ארוך וחם,‏ בני המשפחה יכלו לשבת מתחת לעץ התאנה שלהם וליהנות איש בחברת רעהו.‏ יתרה מזו,‏ עץ התאנה גומל לבעליו בשפע של פירות מזינים.‏ לפיכך,‏ מימי שלמה המלך,‏ סימלה הישיבה תחת עץ התאנה שלום,‏ שגשוג ורווחה (‏מלכים א׳.‏ ה׳:‏4,‏ 5‏)‏.‏

מאות שנים קודם לכן תיאר הנביא משה את הארץ המובטחת כ’‏ארץ תאנה’‏ (‏דברים ח׳:‏8‏)‏.‏ שנים־עשר המרגלים הביאו ראיות מוחשיות לפוריות הארץ כשחזרו אל המחנה עם תאנים ופירות אחרים (‏במדבר י״ג:‏​21–23‏)‏.‏ אדם שביקר במאה ה־19 בארצות המקרא דיווח כי עץ התאנה היה אחד העצים השכיחים ביותר באזור.‏ אין פלא אפוא שכתבי־הקודש מזכירים תאנים ועצי תאנה בתדירות גבוהה.‏

קטיף דו־שנתי

עץ התאנה מסתגל לרוב סוגי האדמה,‏ ומערכת השורשים הענפה שלו מאפשרת לו לשרוד לאורך הקיץ הארוך והצחיח במזרח התיכון.‏ עובדה יוצאת דופן לגבי העץ היא שהוא מניב פרי מוקדם,‏ פרי ’‏ביכורים’‏,‏ בחודש יוני,‏ ואילו הקטיף העיקרי הוא בדרך כלל מאוגוסט והלאה (‏ישעיהו כ״ח:‏4‏)‏.‏ תושבי ארץ ישראל בדרך כלל אכלו את התאנים המוקדמות כפרי טרי.‏ את התאנים שהבשילו מאוחר יותר הם יִבשו והשתמשו בהן במהלך השנה.‏ מתאנים יבשות היו עושים עוגות מיוחדות,‏ או דְּבֵלים (‏גושי תאנים מיובשות ולחוצות יחד)‏,‏ שלעתים הוסיפו להן שקדים.‏ אותם דבלים היו נוחים לאחסון ונשיאה,‏ מזינים וטעימים מאוד.‏

האישה הנבונה אביגיל נתנה לדוד 200 דבלים,‏ ודאי מתוך ידיעה שזה מזון אידיאלי בעת מנוסה (‏שמואל א׳.‏ כ״ה:‏​18,‏ 27‏)‏.‏ לדבלים היה גם ערך רפואי.‏ רטייה ובה דְבֶלֶת תאנים הונחה על השחין שסיכן את חייו של המלך חזקיהו,‏ אם כי התאוששותו נזקפת בעיקר לזכות אלוהיםa (‏מלכים ב׳.‏ כ׳:‏​4–7‏)‏.‏

תושבי אגן הים התיכון בימי קדם ייחסו ערך רב לתאנים יבשות.‏ המדינאי קַטוֹ נופף בתאנה כדי לשכנע את הסנאט הרומי לצאת למלחמה הפּוּנִית השלישית נגד קרתגו.‏ התאנים היבשות הטובות ביותר באימפריה הרומית הגיעו מקַרְיָה שבאסיה הקטנה.‏ זאת הסיבה שהתאנים היבשות כונו בלטינית קַרִיקָה (‏carica)‏.‏ באזור זה,‏ השוכן בטורקיה של ימינו,‏ מייצרים עד היום תאנים יבשות באיכות מעולה.‏

החקלאים בארץ ישראל נהגו לנטוע עצי תאנה בכרמים,‏ ואת העצים העקרים כרתו.‏ עצים עקרים הנטועים לריק באדמה הטובה המעטה שהיתה בנמצא היו בזבוז.‏ במשל שסיפר ישוע על עץ התאנה שלא עשה פרי,‏ אמר החקלאי לכורם:‏ ”‏הנה זה שלוש שנים אני בא לחפש פרי בתאנה הזאת ולא מצאתי.‏ כרות אותה.‏ למה להניח לה גם לדלדל את הקרקע?‏”‏ (‏לוקס י״ג:‏​6,‏ 7‏)‏ בימי ישוע נגבו מסים על עצי פרי,‏ ולכן עצים עקרים היו נטל כלכלי מיותר.‏

התאנים היו מרכיב חשוב בתזונה של תושבי ארץ ישראל הקדומה.‏ משום כך,‏ קטיף תאנים דל — שאולי נגרם עקב עונש מיהוה — נחשב לאסון (‏הושע ב׳:‏14;‏ עמוס ד׳:‏9‏)‏.‏ הנביא חבקוק אמר:‏ ”‏כי תאנה לא תפרח,‏ ואין יבול בגפנים;‏ כִּיחֵש מעשה זית,‏ וּשְׁדֵמוֹת לא עשה אוכל.‏.‏.‏ ואני,‏ ביהוה אעלוזה;‏ אגילה באלוהי ישעי”‏ (‏חבקוק ג׳:‏​17,‏ 18‏)‏.‏

סמל לעם חסר אמונה

תאנים או עצי תאנה מוזכרים לעתים בכתבי־הקודש במובן סמלי.‏ למשל,‏ ירמיהו השווה את גולי יהודה הנאמנים לסל של תאנים טובות — התאנים המוקדמות שבדרך כלל נאכלות כשהן טריות.‏ לעומתם,‏ הגולים הלא־נאמנים הומשלו לתאנים רעות שאי אפשר היה לאוכלן והיה צריך להשליכן (‏ירמיהו כ״ד:‏​2,‏ 5,‏ 8,‏ 10‏)‏.‏

במשל שסיפר על עץ התאנה העקר הצביע ישוע על הסבלנות שגילה אלוהים כלפי העם היהודי.‏ כפי שכבר הוזכר,‏ ישוע ציין שלאיש אחד היה עץ תאנה בכרמו.‏ במשך שלוש שנים לא עשתה התאנה פרי,‏ ובעל העץ ביקש לכרות אותה.‏ אך הכורם אמר:‏ ”‏אדוני,‏ השאר נא אותה עוד השנה הזאת עד שאעדור מסביב ואשים זבל;‏ אולי תיתן פרי בשנה הבאה ואם לא,‏ תכרות אותה”‏ (‏לוקס י״ג:‏​8,‏ 9‏)‏.‏

בעת שסיפר ישוע את המשל,‏ הוא כבר בישר במשך שלוש שנים במאמץ לטפח אמונה בבני העם היהודי.‏ ישוע הגביר את פעילותו,‏ וכביכול דישן את התאנה הסמלית — העם היהודי — וכך נתן לה הזדמנות לשאת פרי.‏ אף־על־פי־כן,‏ שבוע לפני שמת ישוע כבר נעשה ברור שהאומה ככלל דחתה את המשיח (‏מתי כ״ג:‏​37,‏ 38‏)‏.‏

בהזדמנות אחרת שוב השתמש ישוע בעץ התאנה כדי להמחיש את המצב הרוחני הגרוע של העם.‏ בדרכו מבית עניה לירושלים ארבעה ימים לפני מותו,‏ ראה ישוע עץ תאנה שיש בו עלווה רבה ללא פרי.‏ הואיל והפירות המוקדמים מופיעים בד בבד עם הלבלוב — ולפעמים עוד לפני כן — חוסר הפירות הוכיח שהעץ אינו מצמיח כל תועלתb (‏מרקוס י״א:‏​13,‏ 14‏)‏.‏

בדומה לעץ התאנה שלא עשה פרי אך נראה בריא,‏ העם היהודי הקרין מראה מתעה.‏ העם לא הניב פרי רצוי לאלוהים ולבסוף דחה את בנו של יהוה.‏ ישוע קילל את עץ התאנה העקר וביום שלמחרת ראו התלמידים שהוא יבש משורשיו.‏ העץ היבש היווה משל הולם לכך שאלוהים עמד לבטל את מעמדם של היהודים בתור העם הנבחר (‏מרקוס י״א:‏​20,‏ 21‏)‏.‏

‏’‏לימדו מן התאנה’‏

ישוע התייחס לעץ התאנה כדי ללמד לקח חשוב בקשר לנוכחותו.‏ הוא אמר:‏ ”‏לימדו את המשל מן התאנה:‏ כאשר ענפיה מתרככים והעלים צצים יודעים אתם שהקיץ קרוב.‏ כן גם אתם,‏ כראותכם את כל אלה דעו כי קרוב הוא בפתח”‏ (‏מתי כ״ד:‏​32,‏ 33‏)‏.‏ עלוותו הירוקה־בהירה של עץ התאנה נראית לעיני כול ומבשרת ברורות על בוא הקיץ.‏ כך גם נבואתו החשובה של ישוע הכתובה במתי כ״ד,‏ מרקוס י״ג ולוקס כ״א‏,‏ מספקת ראיות ברורות לכך שהוא נוכח כעת כמלך בשמים (‏לוקס כ״א:‏​29–31‏)‏.‏

הואיל ואנו חיים בתקופה הרת גורל,‏ אנו ודאי רוצים ללמוד מעץ התאנה.‏ אם אכן ננהג כך ונשמור על עירנות רוחנית,‏ נוכל לראות בהתגשמות ההבטחה הנהדרת:‏ ”‏וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד;‏ כי פי יהוה צבאות דיבר”‏ (‏מיכה ד׳:‏4‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏