ישוע — חייו ושליחותו
אירוח בביתו של פרושי נכבד
ישוע התארח בביתו של פרושי נכבד, בו ריפא זה עתה אדם ממַיֶּמֶת. בהבחינו כיצד המוזמנים בוחרים את המקומות המכובדים בְּהָסֵבם לשולחן, לימדם לקח בענווה.
”כאשר מישהו מזמין אותך לחתונה”, יעץ ישוע, ”אל תסב במקום המכובד ביותר, שמא הזמין איש נכבד ממך; ומי שהזמין אותך ואותו יבוא ויאמר לך ’תן מקום לאיש הזה’, ואז תלך בבושת־פנים לתפוס את המקום האחרון”.
”אדרבא”, המליץ ישוע, ”כשאתה מוזמן לך והסב במקום האחרון; וכאשר יבוא זה שהזמין אותך ויאמר לך ’עלה ידידי’, יהיה לך כבוד לעיני כל המסובים עמך”. ובהדגישו את מוסר ההשכל, סיכם ישוע: ”כי כל המרומם את עצמו יושפל והמשפיל את עצמו ירומם”.
לאחר מכן, פנה ישוע אל מארחו הפרושי ותיאר בפניו כיצד להגיש סעודה בעלת ערך ממשי בעיני אלהים. ”כאשר אתה עורך סעודת צהריים או סעודת ערב, אל תקרא לידידיך, אף לא לאחיך וקרוביך ולא לשכניך העשירים, שמא יזמינוך גם הם וזה יהיה גמולך. כשאתה עורך משתה הזמן את העניים, את בעלי המום, את הפסחים והעוורים. ואשריך שאין להם לגמול לך”.
הגשת ארוחה מעין זו לאלה שהחיים לא האירו להם פנים, תסב אושר למגישהּ ’כי בתחיית הצדיקים ישולם לו’ הסביר ישוע למארחו. תיאור הסעודה הראויה לשבח בפי ישוע, הזכיר לאחד המוזמנים סעודה מסוג אחר. ”אשרי האוכל לחם במלכות האלהים”, אמר האורח הלז. אולם, לא הכול העריכו כראוי תוחלת משמחת זו, כשם שתיאר זאת ישוע באמצעות משל.
”איש אחד ערך סעודה גדולה והזמין אנשים רבים. סמוך לשעת הסעודה שלח את עבדו לומר למוזמנים ’בואו, כי הכל כבר מוכן’. אך כולם החלו להתנצל פה אחד. הראשון אמר: ’קניתי שדה ואני חייב לצאת לראותו. אני מבקש ממך, קבל את התנצלותי’. אחר אמר ’קניתי חמישה צמדי שוורים ואני הולך לבחון אותם. אני מבקש ממך, קבל את התנצלותי’. ואחר אמר ’נשאתי אשה ולכן אינני יכול לבוא’”.
אלו תירוצים ’צולעים’! שדה או מקנה נבדקים בדרך־כלל טרם קנייתם, כך שאין כל דחיפות אמיתית לבחון אותם לאחר מכן. בדומה לכך, אל לנישואיו של אדם למנוע ממנו להיענות להזמנה כה חשובה. לפיכך, בשומעו תירוצים אלה, נתכעס האדון וציווה על עבדו:
”’צא מהר אל רחובות העיר ואל סמטאותיה והבא הנה את העניים, את בעלי המום, את העוורים והפסחים’. אמר העבד, ’אדוני, מה שצווית נעשה ועדיין יש מקום’. אמר האדון אל העבד, ’צא אל הדרכים ואל המשעולים ואלץ אנשים להיכנס כדי שיימלא ביתי’. ... איש מאותם האנשים שהוזמנו לא יטעם את סעודתי”.
איזה מצב בא המשל לתאר? ובכן, ”האדון” המגיש את הסעודה מסמל את יהוה אלהים; ”העבד” המפיץ את ההזמנה מסמל את ישוע המשיח; ו’הסעודה הגדולה’ מסמלת את ההזדמנויות להיות מועמדים לרשת את מלכות השמים.
הראשונים שהוזמנו לרשת את המלכות לפני כל האחרים היו מנהיגי הדת היהודים של ימי ישוע. אולם, הם דחו את ההזמנה. לפיכך, במיוחד החל מחג־השבועות של שנת 33 לספירה, הושטה הזמנה שניה לבזויים ולנחותים שבעם היהודי. אך, לא נענו די אנשים כדי למלא את 000,144 המקומות במלכותו השמימית של אלהים. לכן, בשנת 36 לספירה, שלוש שנים וחצי לאחר מכן, הושטה הזמנה שלישית ואחרונה לגויים הלא־נימולים, ואיסופם של אלה המשיך עד למאה העשרים ובמהלכה. לוקס י״ד:1–24.
◆ איזה לקח בענווה לימד ישוע?
◆ כיצד יכול מארח להגיש סעודה בעלת ערך בעיני אלהים, ומדוע יסב לו הדבר אושר?
◆ מדוע היו תירוצי המוזמנים ’צולעים’?
◆ מה מסמל המשל של ישוע על ’הסעודה הגדולה’?
(מקור המאמר: 1988/12/51)