ישוע — חייו ושליחותו
מה נדרש מתלמידי המשיח?
לאחר שעזב את בית הפרושי הנכבד, שהיה ככל הנראה אחד מחברי הסנהדרין, המשיך ישוע בדרכו ירושליימה. המון רב התלווה אליו. אך, מה היו מניעיהם של אנשים אלה? מה באמת נדרש מתלמידיו האמיתיים?
בעת מסעם, פנה ישוע אל ההמונים ויתכן שזיעזע אותם, באומרו: ”מי שבא אלי ואיננו שונא את אביו ואת אמו, את אשתו ואת בניו, את אחיו ואת אחיותיו ואף את נפשו שלו, אינו יכול להיות תלמידי”.
למה התכוון ישוע? הוא לא התכוון שעל תלמידיו לשנוא, פשוטו כמשמעו, את קרוביהם. אלא, עליהם לשנאם במובן שיאהבו אותם פחות משיאהבו אותו. על יעקב, אחד מאבותיו הקדומים של ישוע, נאמר ש’שנא’ את לאה ואהב את רחל, כלומר לאה היתה אהובה עליו פחות מאחותה רחל.
כמו־כן, שים־לב שישוע אמר, שעל התלמיד לשנוא ”אף את נפשו שלו”, כלומר, את חייו. גם כאן היתה כוונת ישוע שתלמיד אמיתי חייב לאהוב אותו אף יותר מחייו שלו. בכך הדגיש ישוע, שמוטלת אחריות רבה על אלה הנעשים לתלמידיו. אין זו מחויבות שנוטלים מבלי לשקול בקפידה קודם לכן.
קשיים ורדיפות יהיו מנת־חלקם של תלמידי ישוע, כפי שציין באומרו: ”מי שאיננו נושא את צלבו [עמוד־ההוקעה שלו, ע״ח] ואינו בא אחרי איננו יכול להיות תלמידי”. מכאן שתלמיד אמיתי חייב לגלות נכונות לסבול חרפה זהה לזו שסבל ישוע, ובמקרה הצורך אפילו למות בידי אויבי אלהים, דבר שישוע עמד להתנסות בו זמן קצר לאחר מכן.
על ההמונים שנלוו אל המשיח היה לנתח בקפידה את עניין היעשותם לתלמידיו. ישוע הדגיש עובדה זו באמצעות משל: ”מי מכם, החפץ לבנות מגדל, לא יֵשב תחילה ויחשב את ההוצאות, לברר אם יש לאל ידו להשלים אותו? שהרי אם אחרי שהניח יסוד לא יוכל לסיים, כל רואיו יתחילו ללעוג לו ויאמרו: ’האיש הזה התחיל לבנות ולא היה יכול לגמור!’”
ישוע המחיש איפוא להמונים שנהו אחריו, שלפני שייעשו לתלמידיו, היה עליהם להחליט נחרצות למלא אחר כל הכרוך בכך, כשם שאדם החפץ לבנות מגדל, מוודא תחילה אם מצויים בידיו המשאבים הדרושים להשלימו. ישוע המשיך וסיפר משל נוסף:
”או איזה מלך היוצא לערוך מלחמה נגד מלך אחר, לא יֵשב תחילה וישקול אם יש ביכולתו לצאת בעשרת אלפים לקראת הבא עליו בעשרים אלף? אם לא יוכל, ישלח אליו משלחת בעודנו רחוק וישאל לתנאי שלום”.
לאחר מכן, הדגיש ישוע את הלקח שבמשליו, באומרו: ”לפיכך כל איש מכם שאיננו מוותר על כל רכושו אינו יכול להיות תלמידי”. על כל ההמונים הנלווים אליו, וכן על כל אדם הלומד על המשיח להיות מוכנים לעשות כן. עליהם להיות מוכנים להקריב את כל אשר להם — כל נכסיהם, כולל החיים עצמם — אם הם חפצים להיות תלמידיו. המוכן אתה לעשות כן?
”המלח הוא טוב”, המשיך ישוע. בדרשת־ההר שלו, אמר לתלמידיו שהם ”מלח הארץ”, בהתכוונו להשפעה המשמרת שיש להם על אנשים, ממש כפי שהמלח משמר. ”אך אם גם למלח תאֹבד מליחותו, כיצד תוחזר לו? אין הוא מועיל לא לאדמה ולא לדומן”, סיכם ישוע. ”החוצה משליכים אותו. מי שאוזניים לו לשמוע, שישמע!”
ישוע הבהיר איפוא שגם אלה שהיו תלמידיו מזה זמן־מה, חייבים שלא להניח לנחישותם להתמיד, להיחלש. אם לא יתמידו, יהיו הם חסרי ערך, מטרה לחיצי הלעג של העולם הזה, ובלתי־ראויים לאלהים, למעשה, יטילו הם חרפה על אלהים. לכן, בדומה למלח שזוהם ואיבד את מליחותו, הם אכן יושלכו החוצה, יושמדו. לוקס י״ד:25–35; בראשית כ״ט:30–33; מתי ה׳:13.
◆ מה משמע הדבר שאדם ’ישנא’ את קרוביו ואת עצמו?
◆ אילו שני משלים סיפר ישוע ומהי משמעותם?
◆ למה התכוון ישוע בדברי הסיום שלו על אודות המלח?
(מקור המאמר: 1989/1/1)