ישוע — חייו ושליחותו
חיפוש אחר האובד
ישוע השתוקק למצוא את האנשים שישרתו את אלהים בענווה. לכן, בחיפושיו הוא דיבר על המלכות עם כל אדם, כולל חוטאים ידועים לשמצה. אנשים כאלה ניגשו אליו כדי לשומעו.
כשראו זאת הפרושים והסופרים, מתחו הם ביקורת על ישוע עקב היותו בחברת אנשים שלדעתם לא היו ראויים לכך. הם רטנו: ”הנה זה מקבל את החוטאים ואוכל בחברתם”. עד כמה היה הדבר למטה מכבודם! הפרושים והסופרים התייחסו לאנשים מן השורה כאל עפר תחת רגליהם. הם השתמשו בביטוי ”עם־הארץ” כדי להראות את הבוז שרחשו כלפיהם.
מאידך, ישוע גילה כלפי כל אדם כבוד, אדיבות וחמלה. לכן, רבים מאותם אנשים פשוטים, כולל אנשים שנודעו כחוטאים, נכספו לשומעו. אך, מה בנוגע לביקורת שהשמיעו הפרושים על ישוע עקב מאמציו לעזור לאלה שהיו לדעתם לא־ראויים?
ישוע השיב להם באמצעות משל. הוא דיבר מנקודת־המבט של הפרושים, שראו עצמם צדיקים ובטוחים במכלא של אלהים, בעוד ’עם־הארץ’ בזויים, תועים ואובדים. שים־לב לשאלתו:
”מי מכם האיש שיש לו מאה כבשים וכשאובד לו אחד מהם לא יעזוב את התשעים ותשעה במדבר וילך אחרי האובד עד שימצאהו? וכאשר ימצאהו ישים אותו על כתפיו בשמחה, וכשיבוא הביתה יקרא לידידיו ולשכניו ויאמר, ’שימחו איתי, כי מצאתי את הכבש שלי שאבד’”.
אז הדגיש ישוע את הלקח שבמשלו והסביר: ”אומר אני לכם, כך תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד שחוזר בתשובה, יותר מאשר על תשעים ותשעה צדיקים שאינם צריכים לתשובה”.
הפרושים החשיבו את עצמם לצדיקים ולכן לא חשו כל צורך לחזור בתשובה. כאשר כמה מהם מתחו ביקורת על ישוע שנים מספר קודם לכן על שאכל עם מוכסים וחוטאים, הוא אמר להם: ”לא באתי לקרוא לצדיקים כי אם לחוטאים”. הפרושים שהיו צדיקים בעיני עצמם ולא ראו צורך לחזור בתשובה, לא גרמו שמחה בשמים. אולם, חוטאים שגילו חרטה אמיתית עשו זאת.
כדי להדגיש עד כמה השבת חוטאים שאבדו מהווה סיבה לשמחה רבה, סיפר ישוע משל נוסף, וכה אמר: ”איזו אשה, שיש לה עשרה מטבעות כסף ואבד לה מטבע אחד, לא תדליק מנורה ותטאטא את הבית ותחפש היטב עד אשר תמצאהו? וכאשר תמצא אותו תקרא לחברותיה ושכנותיה ותאמר, ’שימחו איתי, כי מצאתי את המטבע שאבד לי’”.
אזי, הדגיש ישוע לקח דומה: ”אומר אני לכם, כך יש שמחה לפני מלאכי אלהים על חוטא אחד שחוזר בתשובה”.
עד כמה ראויה לציון התעניינות אוהבת זו מצד מלאכי אלהים בשיקום חוטאים שאבדו! הדבר נכון במיוחד לגבי אלו שבעבר נחשבו נחותים — עם־הארץ הבזויים — שנעשו מועמדים למלכות אלהים השמימית. כתוצאה מכך, הם זכו למעמד שמימי הנעלה על זה של המלאכים עצמם! אך, במקום לחוש קנאה או עלבון, המלאכים מעריכים בענווה את העובדה שאנשים חוטאים אלה התמודדו בחייהם עם מצבים והתגברו עליהם, דבר שהכשיר אותם לשרת כמלכים וכוהנים שמימיים המבינים את רגשות הזולת וחשים חמלה כלפיו. לוקס ט״ו:1–10; מתי ט׳:13; קורינתים א׳. ו׳:2, 3; ההתגלות כ׳:6.
◆ מדוע התרועע ישוע עם אנשים שנודעו כחוטאים, ואיזו ביקורת עורר הדבר מצד הפרושים?
◆ כיצד התייחסו הפרושים לאנשים מן השורה?
◆ אילו משלים סיפר ישוע ומה נוכל ללמוד מהם?
◆ מדוע שמחת המלאכים ראויה לציון?
(מקור המאמר: 1989/1/51)