”לימדו ממני”
”קחו עליכם את עולי ולימדו ממני, כי עניו אני ונמוך רוח; תמצאו מרגוע לנפשותיכם” (מתי י״א:29).
1. מדוע נעים ומעשיר ללמוד מישוע?
ישוע המשיח חשב, לימד ופעל כראוי בכל עת. הוא לא חי זמן רב עלי־אדמות, אך הוא נהנה מקריירה רבת־גמול ומספקת והיה מאושר. הוא עשה תלמידים ולימד אותם כיצד לעבוד את אלוהים, לאהוב בני אדם ולנצח את העולם (יוחנן ט״ז:33). הוא גם נטע תקווה בלבם ו’הוציא לאור את החיים והאל־כיליון על־ידי הבשורה’ (טימותיאוס ב׳. א׳:10). אם אתה נמנה עם תלמידיו, מה לדעתך כרוך בלהיות תלמיד? אם נשים לב לדברים שאמר ישוע בנוגע לתלמידים, נוכל ללמוד כיצד להעשיר את חיינו. לשם כך עלינו לאמץ את השקפתו וליישם כמה עקרונות בסיסיים (מתי י׳:24, 25; לוקס י״ד:26, 27; יוחנן ח׳:31, 32; י״ג:35; ט״ו:8).
2, 3. (א) מה משמע להיות תלמיד של ישוע? (ב) מדוע חשוב שנשאל את עצמנו, ’מיהו מורי?’
2 המילה היוונית בכתבים המשיחיים שתרגומה ”תלמיד” משמעה בעיקר אדם המכוון דעתו לדבר מה, או מישהו שלומד. מילה מאותו שורש מופיעה בפסוק המפתח של המאמר, במתי י״א:29: ”קחו עליכם את עולי ולימדו ממני, כי עניו אני ונמוך רוח; תמצאו מרגוע לנפשותיכם”. אם כן, תלמיד הוא מי שלומד. ספרי הבשורה בדרך כלל מייחסים את המונח ”תלמיד” לתלמידיו הקרובים של ישוע, אלה שהצטרפו אליו כאשר בישר וזכו להדרכה ממנו. היו אנשים שהאמינו בתורתו של ישוע, אפילו בסתר (לוקס ו׳:17; יוחנן י״ט:38). כותבי ספרי הבשורה הזכירו גם את ”תלמידי יוחנן [המטביל] ותלמידי הפרושים” (מרקוס ב׳:18). הואיל וישוע אמר לתלמידיו ”להיזהר... מתורת הפרושים”, נוכל לשאול את עצמנו, ’מיהו מורי?’ (מתי ט״ז:12).
3 אם אנו אכן תלמידיו של ישוע ובאמת לומדים ממנו, אחרים ימצאו מרגוע רוחני בחברתנו. הם יבחינו בכך שטיפחנו ענווה ונמיכות רוח. ייתכן שיש בידינו אחריות ניהולית בעבודה, ואולי אנו הורים, או רועים בקהילה המשיחית. האם מי שנמצאים תחת סמכותנו חשים שאנו נוהגים בהם כפי שנהג ישוע בזולת?
כיצד נהג ישוע בזולת
4, 5. (א) מדוע אין זה קשה לדעת כיצד נהג ישוע באנשים שסבלו מבעיות? (ב) במה התנסה ישוע כאשר הסב בביתו של פרוש?
4 עלינו להבין כיצד נהג ישוע בזולת, במיוחד באלה שסבלו מבעיות חמורות. הדבר אינו נבצר מבינתנו; הרי המקרא מתאר פעמים רבות את מגעיו של ישוע עם אנשים אשר כמה מהם היו נתונים בקשיים. אנו גם נבחן כיצד מנהיגי הדת, ובמיוחד הפרושים, נהגו באנשים שהתמודדו עם בעיות דומות. הניגוד ביניהם יאיר את עינינו.
5 בשנת 31 לספירה, כאשר היה ישוע בעיצומו של מסע הטפה בגליל, ’אחד הפרושים ביקש ממנו כי יסעד איתו’. ישוע נענה להזמנה ללא היסוס. ”הוא נכנס לבית הפרוש והסב שם. והנה אשה חוטאת מן העיר, שידעה כי הוא מסב בבית הפרוש, הביאה פך שמן בושם. היא התקרבה מאחור ורכנה לרגליו כשהיא בוכה, ובדמעותיה החלה להרטיב את רגליו. אחרי כן ניגבה אותן בשערות ראשה, נשקה את רגליו ומשחה אותן בשמן בושם” (לוקס ז׳:36–38).
6. מה יכולה להיות הסיבה לכך שהאשה ה”חוטאת” נכחה בביתו של הפרוש?
6 התוכל לדמיין לעצמך את המצב? אחד מספרי העיון טוען: ”האשה (בפס’ 37) ניצלה את המנהג החברתי שאיפשר לנזקקים לבוא לסעודה כזו כדי לקחת קצת מהשאריות”. זה אולי מסביר כיצד מישהו יכול היה להיכנס לשם מבלי שהוזמן. ייתכן שגם אחרים ציפו לאסוף את השאריות בתום הארוחה. אך אשה זו עשתה מעשה יוצא דופן. היא לא צפתה מן הצד וחיכתה לסיום הארוחה. כמו כן, היא היתה ”חוטאת” ידועה לשמצה וישוע אף העיד ש’חטאיה רבים’ (לוקס ז׳:47).
7, 8. (א) כיצד היינו מגיבים במצב כמו זה המתואר בלוקס ז׳:36–38? (ב) כיצד הגיב שמעון?
7 דמיין את עצמך באותה תקופה במקומו של ישוע. כיצד היית מגיב? האם היית נבוך למראה האשה הניגשת אליך? כיצד היה המצב משפיע עליך? (לוקס ז׳:45) האם היית מזדעזע?
8 כאחד האורחים, האם היית מזדהה ולו במעט עם שמעון הפרוש? ”כראותו את הנעשה, אמר [הפרוש] בלבו: ’אילו היה זה נביא, היה יודע מי היא ומה טיבה של האשה הנוגעת בו — שהיא אשה חוטאת’” (לוקס ז׳:39). לעומתו, ישוע רחש חמלה רבה לזולת. הוא הבין ללבה של האשה והיה שותף למכאובה. איננו יודעים מה הוביל אותה לחיי חטא. אם אכן היתה זונה, אנשי העיר, שהיו יהודים מוקדשים, ככל הנראה לא הושיטו לה עזרה.
9. כיצד הגיב ישוע, ומה היתה כנראה התוצאה?
9 אבל ישוע רצה לעזור לה. הוא אמר: ”נסלחו לך חטאיך”. עוד הוסיף: ”אמונתך הושיעה אותך, לכי לשלום” (לוקס ז׳:48–50). וכאן מסתיים הסיפור. אולי מישהו יתרעם על כך שישוע לא ממש עזר לה, כי הוא למעשה בירך אותה ושילח אותה לדרכה. האם לדעתך היא חזרה לחיות את חייה האומללים? איננו יכולים לקבוע מסמרות, אך שים לב מה אומר לוקס בהמשך. הוא מספר שישוע ”עבר מעיר לעיר ומכפר לכפר כשהוא מכריז ומבשר את מלכות האלוהים”. לוקס גם מדווח ש”כמה נשים” הלכו עם ישוע ותלמידיו ו”כלכלו [”אותם”, גינ׳] מנכסיהן”. לא ניתן לפסול את האפשרות שאותה אשה מלאת חרטה והערכה היתה ביניהן, ושהיא החלה לחיות לפי רצון אלוהים במצפון נקי, עם מטרה בחיים ואהבה עמוקה יותר לאלוהים (לוקס ח׳:1–3).
ההבדל בין ישוע והפרושים
10. מדוע כדאי שנבחן את הסיפור על ישוע והאשה בביתו של שמעון?
10 מה אפשר ללמוד מתיאור חי זה? הוא מעורר את רגשותינו, לא כן? תאר לעצמך שאתה נמצא בביתו של שמעון. כיצד היית מרגיש? האם היית מגיב כמו ישוע, או שמא מסכים לדעתו של המארח הפרוש? ישוע היה בן־אלוהים, ולכן איננו יכולים להרגיש ולנהוג בדיוק כמוהו. אך מצד שני, בשום אופן לא נרצה להיות כשמעון הפרוש. מעטים יתגאו בהלוך הרוח שגילו הפרושים.
11. מדוע איננו רוצים להיות כמו הפרושים?
11 בחינה של ראיות מקראיות וחילוניות מעלה כי הפרושים ייחסו לעצמם חשיבות רבה כמנהיגים הדואגים לטובת הציבור ולרווחת העם. הם לא סברו שתורת אלוהים די ברורה וקלה להבנה. אם לדעתם התורה לא היתה מספיק מפורטת בנושא מסוים, הם ניסו לגשר על פערים מדומים והוסיפו כללים פרטניים שביטלו את הצורך במצפון. מנהיגי דת אלה המציאו הלכות הנוגעות לכל תחומי החיים, אפילו השוליים ביותר.a
12. מה חשבו הפרושים על עצמם?
12 ההיסטוריון בן המאה הראשונה, יוסף בן מתתיהו, מבהיר שהפרושים החשיבו את עצמם לטובי לב, אדיבים, שוחרי צדק וכשירים לחלוטין למלאכתם. אין ספק שכמה מהם התאימו פחות או יותר לתיאור הזה. אולי נזכרת בנקדימון (יוחנן ג׳:1, 2; ז׳:50, 51). ברבות הימים, כמה מן הפרושים אימצו את דרך החיים המשיחית (מעשי השליחים ט״ו:5). פאולוס, השליח המשיחי, כתב על כמה יהודים, כגון הפרושים: ”יש להם קנאה לאלוהים, אבל קנאה שאין עימה דעת” (רומים י׳:2). מכל מקום, ספרי הבשורה מציגים אותם מנקודת הראות של העם הפשוט — אנשים גאוותנים, שח־צנים, צדקניים, מחפשי פגמים, ביקורתיים ומשפילים.
השקפתו של ישוע
13. מה אמר ישוע על הפרושים?
13 ישוע גינה את הסופרים והפרושים ואמר שהם צבועים. ”הם קושרים משאות כבדים ומעמיסים אותם על שכמי האנשים, אך אינם רוצים להניע אותם אף באצבעם”. המשא היה כבד מנשוא, והעם היה נתון תחת עול קשה. ישוע המשיך וקרא לפרושים ”כסילים”. כסיל מהווה סכנה לציבור. ישוע גם כינה את הסופרים והפרושים ”מורי דרך עיוורים” וציין שהם ”מזניחים את הדברים החשובים יותר שבתורה — את המשפט, את החסד ואת האמונה”. מי היה רוצה להיחשב בעיני ישוע כפרוש? (מתי כ״ג:1–4, 16, 17, 23).
14, 15. (א) מה אנו למדים על התנהגותם של הפרושים מן הדרך שבה נהג ישוע במתי? (ב) אילו לקחים חשובים נוכל להפיק מן המאורע?
14 כמעט כל מי שיקרא בספרי הבשורה יוכל להבחין בגישה הביקורתית שגילו רוב הפרושים. לאחר שקרא ישוע למוכס מתי, שנקרא גם לוי, להיות תלמידו, ערך לוי מסיבה גדולה לכבודו. הכתוב מספר: ”הפרושים וסופריהם רטנו ואמרו לתלמידיו: ’מדוע אתם אוכלים ושותים עם המוכסים והחוטאים?’ השיב להם ישוע ואמר: ’ ... לא באתי לקרוא את הצדיקים לתשובה, כי אם את החוטאים’” (לוקס ה׳:27–32).
15 לוי עצמו הבין דבר נוסף שאמר ישוע באותו אירוע: ”ואתם צאו ולימדו מה משמע ’חסד חפצתי ולא זבח’” (מתי ט׳:13). הפרושים אומנם התיימרו להאמין בכתבי הנביאים העבריים, אך הם לא יישמו את הכתוב בהושע ו׳:6. חסד ורחמים לא היו חשובים בעיניהם כמו שמירה קפדנית על המסורת. כל אחד צריך לשאול את עצמו, ’האם אני ידוע כאדם המדקדק על כללים מסוימים המשקפים דעה אישית או המייצגים את הגישה המקובלת בעניין כלשהו? או שאחרים שמים לב שאני בראש ובראשונה טיפוס רחמן וטוב לב?’
16. מה היתה דרכם של הפרושים, וכיצד נמנע מלנהוג כמותם?
16 להציק, להטריד ולהיטפל. זו היתה דרכם של הפרושים. הם תרו אחר כל מגרעת — אם ממשית ואם דמיונית. הם גרמו לאנשים להיות בעמדת התגוננות ודאגו להזכיר להם את חסרונותיהם. הפרושים התגאו בכך שהפרישו מעשרות מן התבלינים הכי מזעריים, כגון מִנתה, שֶבֶת וכַמוֹן. לבושם הציג לראווה את אדיקותם, והם ניסו להדריך את האומה. לפיכך, אם ברצוננו לנהוג בהתאם לדוגמתו של ישוע, עלינו לדחות את הנטייה לנסות למצוא מגרעות בזולת ולהבליט אותן.
כיצד טיפל ישוע בבעיות
17–19. (א) הסבר כיצד טיפל ישוע במצב שיכלו להיות לו השלכות חמורות מאוד. (ב) מדוע המצב היה מלחיץ ולא נעים? (ג) כיצד היית מגיב אילו היית שם כאשר ניגשה האשה אל ישוע?
17 הדרך שבה טיפל ישוע בבעיות שונה מאוד מדרכם של הפרושים. שים לב כיצד נהג ישוע במצב שיכול היה להיות חמור מאוד. מדובר במקרה של אשה שהיתה זבת דם במשך 12 שנה. תוכל לקרוא על כך בלוקס ח׳:42–48.
18 בספר מרקוס כתוב שהאשה ’פחדה ורעדה’ (מרקוס ה׳:33). מדוע? ללא ספק היא ידעה שהיא מפרה את תורת אלוהים. לפי ויקרא ט״ו:25–28, אשה זבת דם היתה טמאה כל זמן שהיתה חולה, ואף שבוע לאחר שנרפאה. כל פריט או אדם שבא איתה במגע, נטמא. אותה אשה נאלצה לפלס את דרכה בין ההמון כדי להגיע אל ישוע. בקוראנו כעבור אלפיים שנה על מצוקתה, אנו מבינים ללבה.
19 אילו נכחת באותו יום, מה היית חושב על המצב? מה היית אומר? שים לב שישוע נהג באשה באדיבות, באהבה ובהתחשבות. הוא אפילו לא רמז שהיא גרמה לבעיות כלשהן (מרקוס ה׳:34).
20. בפני איזה אתגר היינו ניצבים אילו הכתוב בויקרא ט״ו:25–28 היה חל עלינו כיום?
20 הנוכל ללמוד משהו ממקרה זה? נניח שאתה זקן־קהילה משיחי ושהכתוב בויקרא ט״ו:25–28 חל על המשיחיים כיום. אשה משיחית הפרה את החוק הזה והיא כעת נסערת וחסרת אונים. כיצד תגיב? האם תנזוף בה ותלבין פניה ברבים? ייתכן שתאמר, ”לעולם לא אעשה דבר כזה! אני אנהג כדוגמתו של ישוע ואשתדל להיות טוב ואוהב כלפיה, להבין אותה ולהתחשב בה”. מצוין! אבל האתגר הוא באמת לנהוג כך ולחקות את המופת שהציב לנו ישוע.
21. מה לימד ישוע את האנשים בנוגע לחוקי התורה?
21 ביסודו של דבר, אנשים זכו למרגוע בחברת ישוע. הוא שובב את נפשם והם התעודדו. מבחינתו, אם חוקי אלוהים בנושא מסוים היו ברורים, משמעם היה כפשוטם. אך אם נראה שהם מנוסחים בכלליות, נדרש מהאנשים להיעזר יותר במצפונם, וכך יכלו להחליט החלטות המשקפות את אהבתם לאלוהים. התורה נתנה להם מרחב מחיה ולא הצרה את צעדיהם (מרקוס ב׳:27, 28). אלוהים אוהב את משרתיו. הוא תמיד השתדל לפעול לטובתם והיה נכון לנהוג עימם במידת הרחמים כאשר מעדו. גם ישוע נהג כך (יוחנן י״ד:9).
פרי תורתו של ישוע
22. איזו גישה יכלו תלמידיו של ישוע לפתח תודות לתורתו?
22 מי ששמעו בקולו של ישוע ונעשו לתלמידיו, נוכחו באמיתות הצהרתו: ”עולי נעים וקל משאי” (מתי י״א:30). הם אף פעם לא חשו שהוא מכביד עליהם, מטריד אותם או מטיף להם מוסר. יחסיהם עם אלוהים ועם רעיהם התאפיינו בחופשיות, שמחה וביטחון רבים יותר (מתי ז׳:1–5; לוקס ט׳:49, 50). הם למדו ממנו שלמנהיג רוחני צריכה להיות השפעה מרגיעה על אחרים, ושעליו להיות בעל לב עניו ולגלות נמיכות רוח (קורינתים א׳. ט״ז:17, 18; פיליפים ב׳:3).
23. איזה לקח חשוב למדו התלמידים בתקופה שהיו עם ישוע, ולאילו מסקנות הגיעו?
23 יתרה מזו, רבים הבינו עד כמה חשוב להיות לב אחד עם ישוע ולאמץ את הלוך רוחו. הוא אמר לתלמידיו: ”כשם שהאב אוהב אותי כן גם אני אוהב אתכם. עימדו באהבתי. אם תשמרו את מצוותיי תעמדו באהבתי, כשם שאני שמרתי את מצוות אבי והריני עומד באהבתו” (יוחנן ט״ו:9, 10). כדי להצליח כמשרתי אלוהים, היה עליהם להקפיד ליישם את מה שלמדו מישוע, הן כשבישרו ולימדו אחרים על מלכות אלוהים, והן במגעיהם עם בני משפחה וחברים. עם התרחבות אגודת האחים וייסוד הקהילות, הם היו צריכים להזכיר זה לזה לעתים תכופות שדרכו של ישוע היא הנכונה. הוא לימד את האמת, ואורח החיים שניגלה בו שימש דוגמה ומופת לכול (יוחנן י״ד:6; אפסים ד׳:20, 21).
24. לאילו היבטים בדוגמתו של ישוע עלינו לשים לב?
24 חשוב על כמה מן הדברים שדנו בהם. האם שמת לב באילו תחומים עליך להשתפר? האם אתה מסכים שישוע חשב, לימד ופעל כראוי בכל עת? אם כן, תוכל לשאוב כוח ועידוד מדבריו של ישוע: ”אם יודעים אתם את זאת, אשריכם בעשותכם כן” (יוחנן י״ג:17).
[הערת שוליים]
a ”ההבדל הבסיסי [בין ישוע והפרושים] מתברר רק לאור שתי התפיסות המנוגדות בנוגע לאלוהים. לדעתם של הפרושים, אלוהים בעיקר דורש; לדידו של ישוע, אלוהים רחום וחנון. מובן שהפרוש אינו מבטל את טובו ואהבתו של אלוהים. אך הוא סבור שתכונות אלה באו לידי ביטוי במתן התורה ובאפשרות לשמור את מצוותיו. ... בעיני הפרוש, הדרך לקיים את התורה היתה שמירת המסורות שבעל־פה ואת הפרשנות שלהן לחוקי התורה. ... העובדה שישוע רומם את המצווה הכפולה על האהבה (מתי כ״ב:34–40) לדרגה של הפרשנות המקובלת, ודחה את סמכותה המחייבת של המסורת שבעל־פה... התנגשה עם הקָזוּאיסטיקה של הפרושים” (המילון הבינלאומי החדש לתיאולוגיה של הברית החדשה).
כיצד תשיב?
• מה לדעתך כרוך בלהיות תלמיד של ישוע?
• כיצד נהג ישוע באנשים?
• מה נוכל ללמוד מהדרך שבה לימד ישוע?
• מה היה ההבדל בין הפרושים לישוע?
[תמונות בעמודים 18, 19]
מה שונה היתה גישתו של ישוע כלפי האנשים מזו של הפרושים!