צדקה — לא על־ידי המסורת שבעל־פה
”אם לא תהיה צדקתכם מרוּבה מצדקת הסופרים והפרושים לא תיכנסו למלכות השמים.” — מתי ה׳:20.
1, 2. מה התרחש זמן קצר לפני שישוע נשא את ’דרשת ההר’?
לילה שלם שהה ישוע על ההר. כיפת־השמים זרועת־הכוכבים פרושה ממעל. חיות לילה זעירות רישרשו בשיחים. במזרח ליחכו בעדינות מימי הכינרת את החוף. אך, אותו לילה מעט מאוד מתשומת־לבו של ישוע נתונה היתה ליופי המרגיע והשליו שסבב אותו. הוא הקדיש את הלילה לתפילה אל יהוה, אביו השמימי. הוא היה זקוק להדרכת אביו. יום המחר נועד להיות יום מכריע.
2 במזרח החלו השמים להתבהר. הציפורים התעוררו והחלו לנתר, בציוץ עדין. פרחי־השדה נטלטלו קלות ברוח הבוקר. בשעה שהפציעו קרני השמש הראשונות, קרא אליו ישוע את תלמידיו ומינה 12 מתוכם כשליחיו. אזי, יחד איתם התחיל לרדת מן ההר. כבר ניתן היה להבחין בהמונים שנהרו לקראתו מן הגליל, מחוף צוֹר וצידון, ממחוז יהודה ומירושלים. הם באו אליו כדי להירפא מתחלואיהם. גבורה מאת יהוה יצאה מישוע כשההמונים נגעו בו, והם נרפאו. הם באו גם להקשיב לדבריו, שהרגיעו את נפשותיהם הטרודות. — מתי ד׳:25; לוקס ו׳:12–19.
3. מדוע היו התלמידים וההמונים דרוכים וקשובים כשישוע החל לדבר?
3 כשהרבנים לימדו את חסידיהם, נהגו לשבת, וכך עשה ישוע באותו בוקר אביבי, בשנת 31 לספירה; היה זה כנראה בשטח מישורי במידרון ההר. כשתלמידיו וההמונים ראו זאת, הבינו שדבר מיוחד עומד להתרחש, לכן התקבצו סביבו בציפייה. כשפתח את פיו לדבר אליהם, היו דרוכים לשמוע את דבריו; ובסיום נאומו, השתוממו הנאספים על הדברים ששמעו. הבה נבחן מדוע. — מתי ז׳:28.
שני סוגי צדקה
4. (א) אילו שני סוגי צדקה מוזכרים כאן? (ב) מה היתה מטרת המסורת שבעל־פה, והאם הושגה?
4 ב’דרשת ההר’ שנתן שם באותו בוקר, שפרטיה רשומים במתי ה׳:1 עד ז׳:29 ובלוקס ו׳:17–49, הדגיש ישוע את הניגוד המובהק בין שתי קבוצות אנשים: בין הסופרים והפרושים מחד, לבין האנשים מן השורה שאותם דיכאו מאידך. הוא דיבר על שני סוגי צדקה — ה’צדקה’ הצבועה של הפרושים והצדקה האמיתית של אלהים. (מתי ה׳:6, 20) הצדקנות־העצמית של הפרושים היתה מושרשת במסורת שבעל־פה. מסורת זו התפתחה בעיקר במאה השנייה לפה״ס, ”כדי לעשות סְיָג לתורה”, כדי להגן עליה מפני חדירת ההֶלֵניזְם, או תרבות יוונית. היא נחשבה לחלק מן התורה, ומכונה ”התורה שבעל־פה”. המישנה מציינת: ”חומרה רבה יותר יש בשמירה של דברי הסופרים [המסורת שבעל־פה] מאשר בשמירת התורה שבכתב.” לכן, במקום לשמש ”סיג” או גדר המגן עליה, גרעה המסורת מסמכותה ומתוקפה של התורה, כשם שישוע אמר לפרושים: ”ביטלתם את מצוות אלהים כדי לשמור את המסורת שלכם.” — מרקוס ז׳:5–9; מתי ט״ו:1–9.
5. (א) מה היה מצבם של האנשים מן השורה שבאו לשמוע את ישוע, וכיצד התייחסו אליהם הסופרים והפרושים? (ב) מה הפך את המסורת שבעל־פה לעול כבד על שכמי האנשים העובדים?
5 האנשים מן השורה שהתקהלו כדי להקשיב לדברי ישוע היו מרוששים מבחינה רוחנית, ”מיוגעים ונידחים כצאן אשר אין להם רועה.” (מתי ט׳:36) תוך גאווה והתנשאות, זילזלו בהם הסופרים והפרושים, בקראם להם ’עם הארץ’, ובַזוּ להם כאנשים בורים וחוטאים ארורים שלא היו ראויים לתחיית־המתים, מאחר שלא שמרו את המסורת שבעל־פה. בימי ישוע, תפחה מסורת זו לקובץ של ”דיקדוקי־סופרים”, סבך של דרישות קטנוניות שהיוו עול כבד ומייגע — ושכללו טקסי פולחן שדרשו זמן כה רב — עד שהאדם העובד לא היה מסוגל לקיימה. אין פלא, איפוא, שישוע גינה מסורת זו והגדירה כ’משאות כבדים העמוסים על שכמי האנשים.’ — מתי כ״ג:4; יוחנן ז׳:45–49.
6. מה היה מדהים בדברי־הפתיחה של ישוע, ואיזה שינוי נועד הן לתלמידיו והן לסופרים ופרושים?
6 לכן, כשישוע התיישב במידרון ההר, אלה שהתקרבו אליו תוך רצון עז לשמעו, היו תלמידיו והמונים שגוועו מרעב מבחינה רוחנית. ללא ספק, דברי־הפתיחה שלו הדהימו אותם. ’אשרי העניים, אשרי הרעבים, אשרי הבוכים, אשרי השנואים.’ מי יכול להיות מאושר כשהוא עני, רעב, בוכה או שנוא? עם זאת, ישוע ציין ”אוי” לעשירים, לשבעים, לצוחקים ולנערצים! (לוקס ו׳:20–26) במלים אחדות, הפך ישוע את כל סולם־הערכים המקובל. מסקנתו היוותה שינוי בתכלית במעמדות, בתואם עם מה שציין ישוע במקרה אחר: ”כל המרומם את עצמו יוּשפל, והמשפיל את עצמו ירומם.” — לוקס י״ח:9–14.
7. כיצד השפיעו ודאי דברי־הפתיחה של ישוע על ההמונים, שהיו רעבים לדברים רוחניים?
7 בניגוד לסופרים והפרושים שבעי־הרצון מעצמם, אלה שבאו אל ישוע באותו בוקר היו מודעים למצבם הרוחני העגום. אך, היה בדברי־הפתיחה שלו כדי להעניק להם תקווה: ”’אשרי האנשים המודים בעניוּתם הרוחנית,’ אמר ישוע, ’כי להם שייכת מלכות השמים.’” כמו־כן, עד כמה התרוממה רוחם בשמע המלים: ”אשרי הרעבים והצמאים לצדקה כי הם ישבעו”! (מתי ה׳:3, תרגום הדרך, 6; יוחנן ו׳:35; ההתגלות ז׳:16, 17) ’ישבעו בצדקה’, אולם, אך לא מן סוג הצדקה שייחסו לעצמם הפרושים.
דרוש יותר מאשר להיות ”צדיקים לעיני האנשים”
8. מדוע תהו חלקם כששמעו שעל צדקתם לעלות על זו של הסופרים והפרושים, אך, מדוע חיוני היה שאכן תעשה כן?
8 ”אם לא תהיה צדקתכם מרוּבה מצדקת הסופרים והפרושים,” אמר ישוע, ”לא תיכנסו למלכות השמים.” (מתי ה׳:17–20; ראה מרקוס ב׳:23–28; ג׳:1–6; ז׳:1–13.) יתכן שחלק משומעיו תהו: ’יותר צדיקים מהפרושים? הרי, הם צמים ומתפללים, משלמים את המעשר ונותנים נדבות, ומשקיעים את חייהם בלימוד התורה. כיצד תוכל צדקתנו לעלות על זו של הפרושים?’ אך, חיוני היה שהיא תעלה על שלהם. הפרושים זכו אמנם להערצה מצד בני־אדם, אך לא מצד אלהים. במקרה אחר, הצהיר ישוע לאותם פרושים: ”אתם העושים את עצמכם צדיקים לעיני האנשים! אבל אלהים מכיר את לבבכם. הרי מה שמרומם אצל בני־אדם תועבה הוא לפני אלהים.” — לוקס ט״ז:15.
9–11. (א) מה היתה אחת הדרכים שבאמצעותה סברו הסופרים והפרושים שיכלו להשיג צדקה בעיני אלהים? (ב) באיזו דרך שנייה ציפו לזכות בצדקה? (ג) על איזו דרך שלישית לצדקה סמכו, ולדברי השליח פאולוס, מדוע נדונה היא לכישלון נחרץ?
9 הרבנים קבעו לעצמם את הכללים משלהם כקנה־מידה לצדקה. כלל אחד ייחס להם צדקה בזכות היותם צאצאי אברהם: ”תלמידי אברהם אבינו נהנים מן העולם הזה וירשו את העולם הבא.” (מתוך המשנה) יתכן שהיה זה כדי להפריך טענה מסורתית זו, שיוחנן המטביל הזהיר את הפרושים שבאו אליו: ”עשו פרי ראוי לתשובה ואל תחשבו בלבבכם לאמור, ’אברהם הוא אבינו [כאילו די בכך].’ — מתי ג׳:7–9; ראה גם יוחנן ח׳:33, 39.
10 הדרך השנייה לזכות בצדקה היא, לדבריהם, על־ידי מתן נדבות. שני ספרים חיצוניים שמאת יהודים אדוקים בני המאה השנייה לפה״ס משקפים את דעה מסורתית זו. הצהרה אחת מופיעה בספר טוביה: ”מתן נדבות מציל ממוות ומכפר על כל חטא.” (טוביה י״ב:9) ספר בן־סירא עולה בקנה אחד עם כך, באמרו: ”אש לוהטת יכבו מים, כן צדקה תכפר חטאת” — ג׳:29.
11 הדרך השלישית בה ביקשו להשיג צדקה היתה בפעלי התורה. המסורת שבעל־פה לימדה שאם מרבית מעשי האדם היו טובים, אזי בזכותם ייוושע. האדם נשפט ”לפי כמות המעשים הטובים או הרעים.” (משנה) כדי לצאת זכאי במשפט אלהים, היתה דאגת הפרט נתונה ”לזכות בנקודות שיהוו משקל כנגד לחטא.” אם מספר מעשיו הטובים שלו עלו על מספר מעשיו הפסולים אפילו רק באחד, הוא ייוושע — כאילו אלהים מונה את כל מעשיו הפעוטים! (מתי כ״ג:23, 24) פאולוס הבהיר מהי ההשקפה הנכונה בכתבו: ”במעשי התורה לא יצדק לפניו כל בשר.” (רומיים ג׳:20) ברור, איפוא, שעל הצדקה המשיחית להיות רבה מזו של הסופרים והפרושים!
”שמעתם כי נאמר...”
12. (א) ב’דרשת ההר’, באילו דברי־הקדמה פנה ישוע לפסוקים מהתנ״ך, דרך שהיתה שונה מאשר במקרים קודמים, ומדוע? (ב) מה למדים אנו מן המקרה הששי בו השתמש ישוע בביטוי ”נאמר...”?
12 במקרים קודמים, כשישוע ציטט מהתנ״ך, אמר: ”הן כתוב...” (מתי ד׳:4, 7, 10) אך, ב’דרשת ההר’ התייחס שש פעמים לדברים שנשמעו כציטטות מהתנ״ך, במלה: ”נאמר...” (מתי ה׳:21, 27, 31, 33, 38, 43) מדוע? משום שהתייחס לפסוקים מכתבי־הקודש כפי שפירשה אותם מסורת הפרושים, שסתרה את מצוות אלהים. (דברים ד׳:2; מתי ט״ו:3) הדבר מתברר מהערתו הששית והאחרונה בסידרה זו. שם ישוע אמר: ”שמעתם כי נאמר ’אהב את רעך ושנא את אויבך.’” שום מצווה בתורה כולה לא אמרה: ”שנא את אויבך.” היתה זו מימרא מפי הסופרים והפרושים. הם פירשו את המצווה ”אהבת לרעך כמוך”, כאילו מתייחסת ל”ריע” היהודי בלבד, ולא לאחרים.
13. כיצד הזהיר ישוע מפני השלבים הראשוניים של התנהגות העלולה להוביל אפילו למעשה־רצח?
13 צא וחשוב על הראשונה מבין שש הצהרות אלה. ישוע ציין: ”שמעתם כי נאמר לראשונים ’לא תרצח’, ו’כל רוצח יחויב לדין’. ואני אומר לכם: כל הכועס [הממשיך לכעוס, ע״ח] על אחיו יחויב לדין.” (מתי ה׳:21, 22) כעס בלב יכול להביא לאלימות מילולית, ועקב כך לשיפוט מוטעה ושלילי של מצבים, ואפילו, בסופו־של־דבר, למעשה־רצח. כעס מתמשך המזין את הלב, יכול להיות קטלני: ”כל השונא את אחיו רוצח הוא.” — יוחנן א׳. ג׳:15.
14. כיצד יעץ לנו ישוע אפילו לא להתחיל בדרך המובילה לניאוף?
14 בהמשך דבריו, אמר ישוע: ”שמעתם כי נאמר ’לא תנאף’. ואני אומר לכם שכל המביט באשה מתוך תאווה אליה כבר נאף אותה בלבו.” (מתי ה׳:27, 28) האם גמרת אומר בלבך שלא תנאף? אם כן, אל תעלה אפילו על הדרך המובילה לכך; הימנע מלהשתעשע במחשבות הנוגעות לכך. נצור את לבך — המקום ממנו נובעים פעלים כאלה. (משלי ד׳:23; מתי ט״ו: 18, 19) יעקב א׳: 14, 15 מזהיר: ”כל איש מתנסה כאשר הוא נמשך ומתפתה בתאוותו שלו. אחרי כן תהרה התאווה ותלד חטא; והחטא כשישלם יוליד מוות.” לעתים, אנשים מייעצים: ’אל תתחיל בדבר שאינך יכול לסיים.’ אך, בתחום זה עדיף שנאמר: ’אל תתחיל בדבר שאינך יכול לעצור.’ היו אשר הוכיחו נאמנות אפילו לנוכח האיום של מוות בכיתת־ירי, אך אשר מאוחר יותר נפלו קרבן לפיתוי ערמומי לאי־מוסריות מינית.
15. כיצד היתה עמדתו של ישוע בנוגע לנישואין שונה לחלוטין מגישת המסורת שבעל־פה?
15 בהצהרה השלישית שלו, אמר ישוע: ”נאמר, ’איש כי ישלח את אשתו יתן לה ספר־כריתות’. ואני אומר לכם: כל המגרש את אשתו חוץ מאשר על־דבר זנות, עושה אותה לנואפת; והלוקח את הגרושה [שגורשה לא ’על־דבר זנות’] נואף הוא.” (מתי ה׳:31, 32) היו יהודים שבגדו בנשיהם והתגרשו מהן בטענות שוליות ביותר. (מלאכי ב׳:13–16; מתי י״ט:3–9) המסורת שבעל־פה הירשתה לאדם לגרש את אשתו ”אפילו אם הקדיחה את תבשילו” או ”אם מצא אחרת טובה ממנה.” — מתוך המישנה
16. איזה מנהג יהודי גרע מהשבועות כל משמעות, ומה היתה עמדתו של ישוע בנושא?
16 בנימה דומה, המשיך ישוע ואמר: ”עוד שמעתם כי נאמר לראשונים ’לא תישבע לשקר... ואני אומר לכם שלא להישבע בכלל.” אותה עת, נהגו היהודים להישבע פעמים רבות כשיגרה ועל זוטי דברים, וזאת מבלי לעמוד בהם. מאידך, אמר ישוע בנושא זה: ”לא להישבע בכלל... תהא מילתכם ’כן’, ’כן’; ’לא’, ’לא’.” הכלל שהתווה היה פשוט, הייה נאמן להבטחותיך כל הזמן, מבלי שיהיה כל צורך לתמוך בדבריך בשבועה. הגבל את השימוש בשבועות לעניינים חשובים ביותר. — מתי ה׳:33–37; השווה כ״ג:16–22.
17. איזו דרך טובה יותר מ”עין תחת עין, שן תחת שן” לימד ישוע?
17 הצהרתו הבאה של ישוע היתה: ”שמעתם כי נאמר ’עין תחת עין, שן תחת שן’. ואני אומר לכם שלא להתקומם על עושה הרע. אדרבא, הסוטר לך על הלחי הימנית, הפנה אליו גם את האחרת.” (מתי ה׳:38–42) ישוע לא התייחס כאן למכה שמטרתה לפצעך, אלא לסטירת־לחי מעליבה בגב כף־היד שכוונתה לגרות את הנסטר לריב. עצתו היתה: אל תשפיל את עצמך על־ידי החזרת עלבונות. סרב להחזיר רעה תחת רעה. נהפוך הוא: גמול לזה המעליב בטוב, ובכך ”התגבר על הרע בטוב.” — רומיים י״ב:17–21.
18. (א) כיצד שינו הפרושים את המצווה ”אהבת לרעך כמוך”, אך כיצד הפריך ישוע את פרשנותם? (ב) כיצד השיב ישוע לבעל תורה אחד שרצה להגביל את המושג ”רֵיע”?
18 בדוגמה האחרונה והששית שלו, הראה ישוע בבירור כיצד המסורת הרבנית גרעה מתוקף התורה: ”שמעתם כי נאמר ’אהב את רעך ושנא את אויבך.’ ואני אומר לכם, אהבו את אויביכם והתפללו בעד רודפיכם.” (מתי ה׳:43, 44) התורה שבכתב לא הגבילה את האהבה: ”ואהבת לרעך כמוך.” (ויקרא י״ט:18) הפרושים שהציבו גבולות למצווה זו, וכדי להשתמט מדרישותיה, הגבילו את המושג ”רֵיע” לשומרי־מסורת. לכן, כאשר ישוע הזכיר מאוחר יותר לבעל תורה אחד את המצווה ’אהבת לרעך כמוך’, התחכם עימו האיש, ושאל: ”מי הוא רעי?” ישוע השיב לו בעזרת המשל על השומרוני הטוב, שהמחיש את המסקנה: הייה ריע למי שזקוק לך. — לוקס י׳:25–37.
19. איזה קו־פעולה מצד יהוה כלפי הרשעים עודד אותנו ישוע לחקות?
19 בהמשך הדרשה שלו, ציין ישוע שאלהים מגלה אהבה כלפי רשעים, בכך ש”הוא מזריח שמשו על הרעים ועל הטובים וממטיר גשם על צדיקים ועל רשעים.” הוא שאל: ”אם תאהבו את אוהביכם, מה שכרכם?” גם הרשעים עושים זאת. הייו בניו לאלהים; נהגו כדוגמתו. הייו רְעִים טובים לכל, תוך גילוי אהבה לכל רעיכם. בכך ”הייו שלמים, כמו שאביכם שבשמים שלם הוא.” (מתי ה׳:45–48) כרוכים אתגרים רציניים בכך אם ברצוננו לחיות את חיינו לפי קנה־מידה כזה! עד כמה החטיאה צדקתם של הסופרים והפרושים את המטרה!
20. במקום להעמיד הצידה את התורה, כיצד הרחיב והעמיק ישוע את השפעתה ורומם אותה למישור נעלה עוד יותר?
20 מכאן שכשישוע הביא פסוקים מהתורה, והוסיף ”ואני אומר לכם...”, הוא לא העמיד את התורה הצידה והציג דבר אחר כתחליף, אלא העמיק והרחיב את משמעותה כשהצביע על רוח הדברים. החוק הנעלה יותר שהציג דורש אחווה, ומחשיב עוינות מתמשכת לרצח. החוק הנעלה יותר של טוהר מוסרי מגנה חשיבה תאוותנית מתמשכת כניאוף. החוק הנעלה יותר של נישואין דוחה גירושין מתוך סיבות סתמיות, כקו־פעולה המביא לנישואין המהווים בעצם ניאוף. החוק הנעלה יותר של האמת מראה ששבועות חוזרות ונישנות מיותרות. החוק הנעלה יותר של מתינוּת וריסון־עצמי מונע גילוי רוח נקמנית. החוק הנעלה יותר של אהבה דורש אהבה אלוהית שאינה יודעת גבול.
21. מה גילו דברי ישוע בנוגע לצדקנות־העצמית הרבנית, ואילו דברים נוספים נועדו שומעיו להבין?
21 איזו השפעה עמוקה היתה לעצות אלה, שטרם נשמעו כמותן, על אלה ששמעו אותן בפעם הראשונה! עד כמה הדגישו הן את ריקנותה את הצדקנות־העצמית הצבועה שנבעה משיעבוד למסורת הרבנית! אך, כשישוע המשיך ב’דרשת ההר’, הוא הבהיר להמונים, הרעבים והצמאים לצדקת אלהים, כיצד יוכלו להשיגה. על כך ידון המאמר הבא.
שאלות חזרה
◻ מדוע פיתחו מנהיגי־הדת היהודים את המסורת שבעל־פה?
◻ איזה ניגוד מוחלט הבליט ישוע בין הסופרים והפרושים לבין העם הפשוט?
◻ כיצד סברו הסופרים והפרושים שיכלו להשיג מעמד של צדקה לפני אלהים?
◻ כיצד ניתן להימנע מזנות ומניאוף, על־פי דברי ישוע?
◻ בהצביעו על הרוח שמאחורי התורה, אילו ערכים נעלים יותר התווה ישוע?