ישוע — חייו ושליחותו
האיש העשיר ואלעזר
ישוע שוחח עם תלמידיו על השימוש הנכון בעושר חומרי, והסביר שאיננו יכולים להיות עבדים לממון ובה בעת עבדי אלהים. גם הפרושים שמעו זאת והחלו ללעוג לישוע, משום שהיו אוהבי כסף. לכן, אמר להם: ”אתם העושים את עצמכם צדיקים לעיני האנשים! אבל אלהים מכיר את לבבכם. הרי מה שמרומם אצל בני־אדם תועבה הוא לפני אלהים”.
הגיע המועד להפוך את הקערה על פיה, בנוגע לאנשים המשופעים במותרות העולם, בעוצמה פוליטית ובשלטון והשפעה דתיים. הללו נועדו להיות מושפלים, ואלה המכירים בצורך הרוחני שלהם ירוממו. ישוע הצביע על שינוי זה באומרו לפרושים:
”עד ימי יוחנן [המטביל] — התורה והנביאים; מאז והלאה מלכות האלהים מתבשרת לבריות, וכל אחד פורץ אליה, אבל נקל לשמים ולארץ לחלוף מאשר יפול תג אחד מן התורה [מבלי להתגשם]”. הסופרים והפרושים התרברבו בדבקותם לכאורה בתורת משה. זכור כיצד התפארו בירושלים, כשבדרך נס השיב ישוע לעיוור את מאור־עיניו: ”אנחנו תלמידיו של משה! אנחנו יודעים שאלהים דיבר אל משה”. אולם, בעת ההיא התמלאה תכליתה של תורת משה — להנחות את הענווים אל המלך המיועד של אלהים, ישוע המשיח. לכן, עם תחילת שליחותו של יוחנן, אנשים מכל הסוגים, בייחוד הענווים והעניים, התאמצו להפוך לנתיניה של מלכות אלהים.
מאחר שבאותה עת נועדה תורת משה להתגשם, החובה לקיימה עמדה להתבטל. התורה התירה גירושין מסיבות שונות, אך ישוע ציין: ”כל המגרש את אשתו ונושא אחרת, נואף הוא. והנושא את המגורשת מבעלה, נואף הוא”. עד כמה הכעיסו ודאי התבטאויות אלה את הפרושים, בעיקר משום שהתירו גירושין מסיבות רבות!
בהמשך דבריו אל הפרושים סיפר ישוע משל, המתאר שני אנשים שמצבם או מעמדם השתנו לבסוף באורח דרמטי. התוכל לקבוע את מי מסמלים האנשים ומה משמעות המהפך שבמצבם?
”הָיֹה היה איש עשיר”, הסביר ישוע, ”שנהג ללבוש ארגמן ושש, ויום יום התענג במותרות. ליד שער ביתו הושכב איש עני אחד, אלעזר שמו, שהיה מלא פצעים והשתוקק לשבוע מן הפירורים הנופלים מעל שולחן העשיר, והנה באו הכלבים וליקקו את פצעיו”.
ישוע השתמש באיש העשיר כדי לסמל את מנהיגי־הדת היהודים, שכללו לא רק את הפרושים והסופרים, אלא גם את הצדוקים וראשי הכוהנים. הם היו עשירים בזכויות רוחניות ובהזדמנויות ופינקו את עצמם כמו האיש העשיר. בגדי הארגמן המלכותי שלהם סימלו את מעמדם המועדף, ומחלצות השש הלבן שלהם סימלו את צדקנותם.
כיתת האיש העשיר הגאה התייחסה אל העני — פשוטי העם — בבוז גמור, בקוראה להם עם הארץ. אלעזר הקבצן העני סימל אפוא את אלה שמנהיגי־הדת מנעו מהם מזון רוחני וזכויות נאותות. לכן, בדומה לאלעזר המכוסה פצעים, הם התייחסו לאנשים מן השורה כאל חולים מבחינה רוחנית, שיאה להם להתרועע עם הכלבים בלבד. עם זאת, בני כיתת אלעזר היו רעבים וצמאים למזון רוחני, ולכן חיזרו על הפתחים בהשתוקקם לקבל מעט מפירורי המזון הרוחני שנפלו משולחנו של האיש העשיר.
אזי תיאר ישוע את השינויים שנועדו לחול במצבם של האיש העשיר ואלעזר. מה הם שינויים אלה ומה סימלו? בשאלות אלה נדון בהוצאה הבאה של חוברת זו. לוקס ט״ז:14–21; יוחנן ט׳:28, 29; מתי י״ט:3–9; גלטים ג׳:24; קולוסים ב׳:14.
◆ לדברי ישוע, איזה שינוי התחולל עם תחילת שליחותו של יוחנן?
◆ מה התבטל לאחר מות ישוע, וכיצד השפיע הדבר על נושא הגירושין?
◆ במשלו של ישוע, את מי סימלו האיש העשיר ואלעזר?
◆ לאיזה מידע נוכל לצפות בהוצאה הבאה של חוברת זו?
(מקור המאמר: 1989/3/15)