מטרת אלהים הינה שהאדם ייהנה מחיים בגן־עדן

‏”‏וייקח יהוה אלהים את האדם ויניחהו בגן־עדן,‏ לעבדה ולשמרה.‏”‏ — בראשית ב׳:‏15‏.‏

1.‏ מה היתה מטרתו המקורית של הבורא בנוגע לבני־אנוש צייתנים?‏

מטרתו המקורית של הבורא היתה — ועדיין הינה — שבני־אנוש צייתנים ייהנו מחיים ללא־הזדקנות,‏ חיים גדושים תמיד בחיוניות־נעורים וללא שיעמום,‏ כשלנגד עיניהם תמיד מטרה ראויה,‏ חיים מלאי הזדמנויות לגלות אהבה ולזכות בגילויי אהבה כנה ומושלמת — וזאת בתנאי גן־עדן!‏ — בראשית ב׳:‏8‏;‏ השווה לוקס כ״ג:‏42,‏ 43‏.‏

2.‏ (‏א)‏ מה אירע,‏ כפי הנראה,‏ כאשר הגיע אדם הראשון לידי הכרה?‏ (‏ב)‏ מתי נברא האיש הראשון,‏ היכן,‏ ובאיזו עונה של השנה?‏

² על־מנת להבין זאת,‏ הבה נחזור אל שחר ההיסטוריה,‏ אל אדם הראשון,‏ שזה עתה נברא והתעורר,‏ כשבחן לראשונה את גופו,‏ ואת כל מה שראה ושמע וחש סביבו,‏ והבין לפתע פתאום שהוא חי!‏ דבר זה אירע לפני כ־000,‏6 שנה,‏ בשנת 026,‏4 לפני הספירה,‏ בהתאם למניין־הזמנים המפורט בכתבי־הקודש.‏ הדבר אירע על באיזור של כדור־הארץ הידוע כיום כתורכיה,‏ כלומר,‏ בחלק הדרום־מערבי של היבשת הקרויה עתה אסיה,‏ בקירבת נהר־פרת ונהר־חידקל,‏ ומכך בחצי הצפוני של כדור־הארץ.‏ המועד היה בערך ה־1 באוקטובר,‏ כיון שלוחות־השנה הקדומים ביותר של האנושות החלו למנות את הזמן קרוב לתאריך זה.‏

3.‏ (‏א)‏ באיזה מצב נברא האיש הראשון?‏ (‏ב)‏ מה היתה משמעותו של השם ”‏אדם”‏?‏

³ האדם הראשון נברא במלוא בגרותו,‏ מושלם מבחינת עיצוב גופו,‏ בריאותו ומוסריותו.‏ השם שניתן לו,‏ והמופיע שוב ושוב בכתבי־הקודש,‏ מסב את תשומת־לבנו אל היסוד ממנו נוצר.‏ שמו היה אדם‏,‏ המציין שהוא נוצר ”‏עפר מן האדמה‏”‏.‏ (‏בראשית א׳:‏26;‏ ב׳:‏7‏)‏ כינוי זה נעשה שמו האישי של אותו איש ראשון — אדם.‏ איזו חוויה מרגשת ודאי היתה זו לאדם כשהחל לחיות,‏ וכך נעשה יצור בר־דעת,‏ בעל תבונה!‏

4.‏ איזו התעוררות מוזרה כיצור חי לא היתה לאיש הראשון,‏ ומכך,‏ בן מי לא היה הוא?‏

⁴ כאשר איש ראשון זה,‏ אדם,‏ החל לחיות את חייו כיצור בר־תבונה,‏ ופקח את עיניו,‏ לא מצא את עצמו שוכב חבוק בזרועות ארוכות וחזקות של יצור דמוי־קוף ממין נקֵבה,‏ כשהוא צמוד אליה ומביט לתוך עיניה,‏ ותוך אהבה ועדינות,‏ קורא לה ”‏אמא”‏.‏ לאיש הראשון,‏ אדם,‏ לא היתה התעוררות מוזרה כגון זו אל תוך החיים.‏ הוא לא חש כל יחסים של קירבת־בשרים אל קוף,‏ אפילו לא מאוחר יותר,‏ כאשר ראה קוף בפעם הראשונה.‏ ביום בריאתו,‏ לא היה קיים סימן שיכול היה להעלות את הסברה שהוא הינו צאצא,‏ בן רחוק,‏ של קוף או יצור דומה לו כלשהו.‏ אך,‏ האם נועדה הדרך בה הגיע האיש הראשון,‏ אדם,‏ לידי חיים,‏ להישאר לגביו בגדר תעלומה?‏ לא.‏

5.‏ מה ידע אדם בוודאות על גן־העדן שבו נברא,‏ ועל עצמו?‏

⁵ סביר להניח שהוא התמלא פליאה ושאלות באשר למוצאם של כל הדברים היפים בהם התבונן.‏ הוא מצא את עצמו בתוך גן־עדן דמוי־פארק,‏ שהוא עצמו לא עיצב או תיכנן ויצר.‏ כיצד הגיע הכל לידי קיום?‏ בתור איש מושלם בעל שכל וכושר חשיבה,‏ ודאי רצה לדעת זאת.‏ לא היה לו כל ניסיון קודם.‏ הוא ידע שהוא לא יצר את עצמו,‏ וכן לא פיתח את עצמו.‏ הוא לא הגיע למצב מפותח זה בזכות מאמציו הוא.‏ — השווה תהלים ק׳:‏3;‏ קל״ט:‏14‏.‏

6.‏ כיצד הגיב,‏ כפי הנראה,‏ אדם כשהבין שנברא בבית ארצי מושלם?‏

⁶ יתכן שהאיש הראשון,‏ אדם,‏ היה בתחילה כה נרגש מן החוויה הראשונית הזו,‏ של חיים מלאי־שמחה בבית ארצי מושלם,‏ מכדי לחשוב על מוצאו ומטרת קיומו.‏ קרוב לוודאי שהשמיע קריאות שמחה ועליצות.‏ הוא נוכח שמלים יוצאות מפיו.‏ הוא שמע עצמו מדבר בשפת אנוש,‏ בהעירו הערות לגבי הדברים משובבי־הלב אותם ראה ושמע בכל עבר.‏ כמה טוב היה להיות חי,‏ כאן בגן מלא עדנה זה!‏ אך בעודו אסף מידע והנאה מכל המראות והחוויות,‏ מהקולות והריחות הרבים,‏ ממישוש העצמים שסבבו אותו,‏ חש הוא בדחף להקדיש מחשבה למשמעות הדברים.‏ אילו היינו אנו במקומו,‏ היו ודאי מתעוררות אצלנו שאלות רבות בנוגע לכל העניין כולו,‏ שהיה מהווה לגבינו תעלומה שלא היינו מסוגלים להבינה בעצמנו.‏

אין כל תעלומה במה שנוגע לקיום האנושי

7.‏ מדוע אדם לא נשאר תוהה באשר לסביבתו הגן־עדנית,‏ במשך זמן רב?‏

⁷ האיש הראשון,‏ אדם,‏ לא נותר תוהה למשך זמן רב באשר למצב קיומו כיצור חי ולבד,‏ בלא למצוא בגן־העדן מישהו גלוי־לעין שהיה דומה לו.‏ הוא שמע קול מדבר אליו בשפה אותה הבין.‏ אך,‏ היכן היה המדבר?‏ האיש לא ראה כל דמות שדיברה אליו.‏ הקול הגיע מתחום סמוי־מן־עיניו,‏ והדברים שנאמרו הופנו כלפיו.‏ היה זה קולו של יוצר האדם,‏ בוראו!‏ והאיש יכול היה לענות לו באותה שפה.‏ הוא מצא עצמו משוחח עם אלהים,‏ הבורא.‏ האיש לא היה זקוק לכל מקלט־רדיו מדעי מודרני על־מנת לשמוע את הקול האולהי.‏ אלהים שוחח עימו ישירות,‏ בתור יצור שברא הוא.‏

8,‏ 9.‏ (‏א)‏ על אילו שאלות יכול היה אדם לזכות בתשובה,‏ ולאיזו דאגה והתעניינות אבהית זכה?‏ (‏ב)‏ איזו תשובה קיבל אדם מאביו השמימי?‏

⁸ עתה הבין האדם שאיננו לבד,‏ לכן יכול היה לחוש טוב יותר.‏ מוחו היה מלא בשאלות.‏ הוא יכול היה להפנות אותן כלפי הדמות הסמויה שדיברה אליו.‏ מי עשה אותו ואת גן־העדן הזה?‏ מדוע הונח שם,‏ ומה נועדה להיות תכלית חייו?‏ האם לחיים היתה מטרה כלשהי?‏ איש ראשון זה,‏ אדם,‏ זכה לדאגה ולהתעניינות אבהית,‏ כיון ששאלותיו זכו לתשובה,‏ אשר סיפקה את רצונו העז למידע.‏ איזו הנאה היתה זו ודאי לעושהו,‏ למקור חייו,‏ לאביו השמימי,‏ לשמוע כיצד האדם מתחיל לדבר ולומר את מילותיו הראשונות!‏ כמה מאושר היה האב השמימי לשמוע את בנו מדבר אליו!‏ השאלה הטבעית הראשונה נועדה להיות,‏ ”‏כיצד הגעתי לידי קיום?‏”‏ האב השמימי שמח להשיב על כך,‏ ובכך להכיר בזאת,‏ שאדם ראשון זה היה בנו.‏ הוא היה ”‏בן אלהים”‏.‏ (‏לוקס ג׳:‏38‏)‏ יהוה זיהה עצמו בתור אביו של איש ראשון זה,‏ אדם.‏ להלן תמצית התשובה שקיבל אדם מאביו השמימי לשאלתו,‏ ושאותה העביר לצאצאיו:‏

⁹ ”‏וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה וייפח באפיו נישמת חיים,‏ ויהי האדם לנפש חיה.‏ ויטע יהוה אלהים גן בעדן,‏ מקדם,‏ וישם שם את האדם אשר יצר.‏ ויצמח יהוה אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ־החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע.‏ ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן,‏ ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים.‏”‏ — בראשית ב׳:‏7–10‏.‏a

10,‏ 11.‏ (‏א)‏ אילו עובדות למד אדם בבירור,‏ אך לאילו תשובות נוספות היה זקוק הוא?‏ (‏ב)‏ אילו תשובות נתן האב השמימי לאדם?‏

¹⁰ מוחו הצלול והרענן של אדם,‏ ספג בשקיקה את המידע המשביע הזה.‏ עתה ידע שהוא לא בא מאותו תחום סמוי־מן־העין,‏ אשר ממנו דיבר בוראו ויוצרו.‏ אלא,‏ נוצר הוא מן האדמה אשר עליה חי,‏ ולכן היה יצור ארצי.‏ אביו — מקור־חייו — היה יהוה אלהים.‏ הוא נברא כ”‏נפש חיה”‏.‏ כיון שחייו הוענקו לו מאת יהוה אלהים,‏ היה הוא ”‏בן אלהים”‏.‏ העצים סביבו בגן־עדן הניבו פרי טוב למאכל,‏ על־מנת שיאכל ממנו,‏ וימשיך לחיות בתור נפש חיה.‏ הוא תהה,‏ מדוע עליו להמשיך לחיות,‏ ומדוע הונח על־פני כדור־הארץ,‏ בגן עדני זה?‏ הוא היה איש בעל רמת־מישכל,‏ מפותח באופן פיסי,‏ ובעל כישורים גופניים,‏ והיתה לו זכות לדעת.‏ אחרת,‏ כיצד יוכל למלא את מטרתו בחיים,‏ ובכך להשביע את רצון בוראו ואביו,‏ בכך שיציית לו?‏ התשובות לשאלות הולמות אלה ניתנו במידע הבא:‏

¹¹ ”‏ויקח יהוה אלהים את האדם,‏ ויניחהו בגן־עדן לעבדה ולשמרה.‏ ויצוו יהוה אלהים על האדם לאמור:‏ ’‏מכל עץ הגן אכול תאכל.‏ ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו,‏ כי ביום אכלך ממנו מות תמות.‏’‏”‏ — בראשית ב׳:‏15–17‏.‏

12.‏ על מה היה אדם ודאי אסיר־תודה לבוראו,‏ וכיצד יכול היה האיש לפאר בכך את האלהים?‏

¹² אין ספק שאדם היה אסיר־תודה לבוראו על כך,‏ שהטיל עליו פעילות שתעסיקו בצורה מועילה בגן־העדן היפהפה.‏ עתה הבין את רצון בוראו,‏ וכיצד יוכל לבצע משהו למענו על־פני כדור־הארץ.‏ הוטלה עליו האחריות לטפח את גן־העדן ולטפל בו,‏ אך זה נועד להיות עיסוק נעים ומהנה.‏ בעשותו כן,‏ הוא יכול היה לדאוג שגן־העדן ייראה כך שישקף את כבודו ותהילתו של בוראו,‏ יהוה אלהים.‏ כל אימת שאדם נעשה רעב מפאת עבודתו,‏ יכול היה הוא לאכול לשובע מפרי העצים שבגן.‏ בכך יכול היה לחדש את כוחו,‏ ולקיים לנצח את חייו מלאי האושר — חיים עד־אין־סוף.‏ — השווה קהלת ג׳:‏10–13‏.‏

התוחלת לחיי־נצח

13.‏ איזו תוחלת הוצבה בפני האדם הראשון,‏ ומדוע?‏

¹³ חיים עד־אין־סוף?‏ איזו מחשבה כמעט בל־תאמן היתה זו ודאי לגבי האיש המושלם!‏ אך מדוע לא?‏ בוראו לא העלה בדעתו כל מחשבה או מטרה להשמיד את גן־העדן שעוּצב להפליא.‏ מדוע שיהרוס את מעשה־ידיו הוא,‏ כשזה היה כה נפלא וביטא את יצירתו האמנותית?‏ ההיגיון אומר שלא היתה כל כוונה לעשות כן.‏ (‏ישעיהו מ״ה:‏18‏)‏ גן כליל־יופי זה זקוק היה לגנן כמו האיש הראשון,‏ אדם,‏ שישגיח עליו ושישמור על מצבו המטופח.‏ ואילו לא היה אותו איש,‏ שנתמנה לשמור על הגן,‏ אוכל מפריו של ”‏עץ הדעת טוב ורע”‏,‏ לא היה מת לעולם.‏ מכאן שהאיש המושלם יכול היה לחיות לנצח!‏

14.‏ כיצד יכול היה אדם לזכות לחיי־נצח בגן־עדן?‏

¹⁴ בפני אדם הוצבה התוחלת לחיי־נצח בגן־עדן!‏ הוא יכול היה ליהנות מחיים אלה לנצח,‏ כל עוד יגלה צייתנות שלימה לבוראו,‏ ולעולם לא יאֹכל מן הפרי שבורא האדם אסר על אכילתו.‏ יהוה חפץ שהאיש המושלם יישאר צייתן,‏ ובכך יזכה לחיי־נצח.‏ לא היה באיסור על אכילה מפרי ”‏עץ הדעת טוב ורע”‏ דבר קטלני כלשהו,‏ אלא הוא העמיד במיבחן את צייתנותו המושלמת של האיש לאביו.‏ היתה באיסור זה הזדמנות לאדם להוכיח את אהבתו לאלהיו,‏ בוראו.‏

15.‏ מדוע יכול היה אדם לשאת עיניו קדימה אל עבר עתיד בהיר,‏ תוך צפייה לטוב מידי בוראו?‏

¹⁵ תוך תחושת הסיפוק שנבעה מהידיעה שלא נוצר עקב התפתחות מיקרית,‏ אלא שאב שמימי העניק לו חיים,‏ הבין אדם מהי תכלית חייו,‏ ושלפניו התוחלת של חיי־נצח בגן־עדן,‏ ולכן ציפה לעתיד שהוא כולו בהיר.‏ הוא אכל מן העצים שהיו טובים למאכל,‏ בהימנעו מ”‏עץ הדעת טוב ורע”‏.‏ הוא העדיף לדעת מפי בוראו מהו הטוב עבורו.‏ עבודתו לא היתה עבודה הרסנית כלל,‏ אלא טיפוח גן־העדן,‏ דבר שגרם לו הנאה וסיפוק,‏ והאיש המושלם אכן עבד.‏

שום תחושת התחייבות להסביר תהליכים מסוימים

16–18.‏ איזה מסתורין,‏ כביכול,‏ לא חש אדם כל צורך לפענח,‏ ומדוע?‏

¹⁶ אור היום הלך ודעך עם שקיעת ”‏המאור הגדול לממשלת היום”‏.‏ האדם יכול היה להבחין במסלולו שחצה את כיפת־השמים.‏ עם רדת החשיכה בא הלילה,‏ והירח ניגלה לעיניו.‏ דבר זה לא מילא אותו בתחושה של חרדה;‏ היה זה ”‏המאור הקטן לממשלת הלילה”‏.‏ (‏בראשית א׳:‏14–18‏)‏ יתכן שהתעופפו להן גחליליות בגן,‏ כשאורן הקר מאיר וכבה חליפות כמו מנורות זעירות.‏

¹⁷ בעוד הלילה ירד והחשיכה אפפה אותו,‏ חש הוא בצורך לישון,‏ בדומה לחיות שסבבו אותו.‏ בקומו מהשינה,‏ החל לחוש ברעב,‏ ותוך גילוי תיאבון בריא,‏ אכל ’‏ארוחת בוקר’‏ מעצי הפרי המותרים.‏

¹⁸ בגין מנוחת הלילה,‏ התעורר אדם עם כוחות מחודשים ורעננות,‏ והיפנה את תשומת־לבו לעבודת היום.‏ בעודו מתבונן בכל הצמחייה סביבו,‏ לא חש הוא כל מחויבות לנסות לפענח את התהליך המסתורי שכעבור אלפי שנים,‏ יכנו זאת אנשים בשם הטמעה,‏ או ’‏פוטוסינתיזה’‏,‏ היינו,‏ אותה פעולה,‏ שהיא עדיין בגדר חידה,‏ בה קולט הכלורופיל,‏ החומר המקנה לצמחים את צבעם הירוק,‏ אנרגיה מקרני אור־השמש,‏ על־מנת לייצר מזון לבני־אדם ולבעלי־החיים,‏ ובעת ובעונה אחת הוא סופג את דו־תחמוצת הפחמן שאותה נושפים בני־האדם ובעלי־החיים,‏ ופולט את החמצן שהם נושמים.‏ בני־אנוש מגדירים תהליך זה כמסתורין,‏ אך לא היה לאדם הראשון כל צורך להבין אותו.‏ הוא התייחס אליו כאל נס שמקורו בבוראו.‏ אלהים הבין אותו,‏ והפעילו לתועלת יצוריו עלי־אדמות.‏ לכן,‏ סיפק זה את שכלו המושלם של אדם הראשון לדעת שאלהים,‏ הבורא,‏ גרם לדברים לצמוח,‏ והעבודה שהוטלה על האיש מטעם אלהים היתה לטפל באותם זני הצמחים שגדלו בגן־עדן.‏ — ראה בראשית א׳:‏12‏.‏

לבד — אך לא חסר שמחה

19.‏ גם אם הבין שהיה לבד,‏ בלא שותף כמותו על־פני כדור־הארץ,‏ מה לא עשה אדם?‏

¹⁹ חינוך האדם מידי אביו השמימי טרם הושלם.‏ האיש טיפל בגן־עדן לבד,‏ ללא עזרת כל יצור הדומה לו על כדור־הארץ,‏ בתור שותף לו.‏ בכל מה שנגע למינו,‏ המין האנושי,‏ היה הוא לבד.‏ הוא לא יצא לחפש מישהו דומה לו,‏ אשר עימו יוכל להתרועע בתחום הארצי.‏ הוא לא ביקש מאלהים,‏ אביו השמימי,‏ להעניק לו אח או אחות.‏ היותו לבד בתור גבר לא גרם לו לבסוף לאבד את שפיותו,‏ ולא גזל את חדוות החיים וההנאה שבעבודה.‏ הוא נהנה מהתרועעותו עם אלהים.‏ — השווה תהלים כ״ז:‏4‏.‏

20.‏ (‏א)‏ מה העניק לאדם שמחה והנאה רבות?‏ (‏ב)‏ מדוע לא נועד אורח־חיים זה להוות עבור האדם קיום קשה ומפרכת?‏ (‏ג)‏ במה ידון המאמר הבא?‏

²⁰ אדם ידע שהוא ועבודתו נתונים לפיקוחו של אביו השמימי.‏ הוא מצא את עיקר הנאתו בהשבעת רצון אלהיו ובוראו,‏ אשר נפלאותיו נתגלו בכל פעלי־הבריאה היפהפיים שסבבו את האיש.‏ (‏השווה ההתגלות ט״ו:‏3‏.‏)‏ אורח־חייו של אדם לא נועד להוות קיום משעמם או משימה מפרכת.‏ האדם ניחן באיזון מושלם,‏ וזכה לשוחח עם אלהיו.‏ אלהים הטיל עליו עבודה מעניינת ביותר,‏ עבודה מרתקת,‏ אשר תשביע את רצונו ותסב לו הנאה מרובה.‏ המאמר הבא ידון בפרטים נוספים על הברכות והתוחלת הגן־עדניות אשר מהן נהנה אדם מידי בוראו האוהב.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

מה הן תשובותיך?‏

◻ מדוע לא נותר מוצאו של אדם בגדר תעלומה לגביו לאורך זמן רב?‏

◻ איזו עבודה הטיל אלהים על אדם,‏ וכיצד,‏ ללא ספק,‏ הגיב?‏

◻ איזו תוחלת הוצבה לפני האדם המושלם,‏ ומדוע?‏

◻ מדוע פיענוח משמעות חייו לא הפך למשימת־חייו של אדם?‏

◻ מדוע לא גרעה בדידותו של אדם משמחת־חייו?‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 3]‏

NASA photo