נאמנות — באיזה מחיר?
”וידעת כי יהוה אלהיך הוא האלהים, האל הנאמן.” — דברים ז׳:9.
1, 2. (א) מהי נאמנות, וכיצד משפיעים על חיינו היבטיה השונים? (ב) מדוע מן החכמה שנראה ביהוה את הדוגמה והמופת של נאמנות מוחלטת?
מסירות, מחויבות, אהבה, שמירת־אמונים — מהו המכנה המשותף למונחים אלה? כולם משקפים היבטים שונים של תכונת הנאמנות. הנאמנות היא מידה אלוהית הנובעת ממסירות שבלב. אולם, בעיני רבים, אין לנאמנות משמעות רבה היום. לגביהם, הנאמנות לבן־זוג לנישואין, מחויבות כלפי קרובי־משפחה קשישים, ושמירת־אמונים של עובד למעבידו — כולן שטחיות יחסית, ולעתים קרובות מפרים אותן. ומה קורה כאשר מתעוררת התנגשות בין נאמנות לגורמים שונים? לאחרונה, באנגליה, למשל, כשחשבונאי גילה לשלטונות־המס את האמת בנוגע לניהול כספי החברה בה עבד, פיטרו אותו מעבודתו.
2 קל מאוד לדבר על נאמנות, אולם, נאמנות אמיתית כרוכה בנקיטת עמדה פעילה שאינה מתפשרת מתוך פחד. כבני־אנוש בלתי־מושלמים, אנו נכשלים בכך לעתים קרובות. לכן, יהא זה נבון מצידנו ללמוד מדוגמתו של האחד שלא ניתן להטיל ספק בנאמנותו, הלא הוא יהוה אלהים בעצמו.
דוגמה ומופת של נאמנות
3. כיצד היה יהוה נאמן למטרה שהודיע עליה בבראשית ג׳:15?
3 כשאדם הראשון חטא, הביע יהוה בברור את מטרתו לפדות את המשפחה האנושית שטרם נולדה. הגורם היסודי לכך היה אהבתו לברואיו, הגזע האנושית. (יוחנן ג׳:16) בבוא המועד, סיפק ישוע המשיח, ה”זרע” המובטח שנובא עליו בבראשית ג׳:15, את קרבן־הכופר הנחוץ. לא יתכן היה שיהוה ייוותר על מטרתו המוצהרת. בקבלנו את קרבנו של ישוע, אמונתנו לא תכזיב. — רומיים ט׳:33.
4. כיצד גילה יהוה את נאמנותו כלפי ישוע, תוך איזו תוצאה?
4 נאמנותו של יהוה כלפי ישוע חיזקה מאוד את רוחו של הבן בימי שהותו עלי־אדמות. ישוע ידע שעליו להתמודד עם המוות, וגמר אומר בלבו להישאר נאמן לאלהיו עד הסוף. הבנה מלאה יותר על קיומו הטרום־אנושי, ניגלה לו בשעת טבילתו ומשיחתו ברוח־הקודש. בליל הסגרתו, התפלל לאביו השמימי לבקש שיחזירו אל ’הפאר שהיה לו לידו בטרם היות העולם.’ (יוחנן י״ז:5) אך, כיצד יתאפשר לו הדבר? רק בכך שיהוה לא יעזוב את בנו הנאמן בשאול, לראות רקבון ושחת. ואכן, יהוה הקימו מן המתים לחיי־אלמוות, ובכך הגשים בנאמנות את ההבטחה הנבואית שבתהלים ט״ז:10: ”כי לא תעזוב נפשי לשאול.” — מעשי־השליחים ב׳:24–31; י״ג:35; ההתגלות א׳:18.
5. אילו מעשי נאמנות אחרים קשורים היו בהבטחותיו של יהוה לישוע?
5 גם לאחר תחייתו, ידע ישוע שיכול לסמוך בביטחון מלא על דברי יהוה ש’ישית אויביו הדום לרגליו.’ (תהלים ק״י:1) עת זו הגיעה בשנת 1914 לספירה, בתום ”עתות הגויים”, בעת ייסוד המלכות בשמים. התעלותו המובטחת של ישוע מעל לאויביו החלה עם סילוק השטן ושדיו מהשמים. היא תגיע לשיאה עם כליאתם בתהום למשך אלף שנים, ועם השמדת ”מלכי הארץ וצבאותיהם”. — לוקס כ״א:24; ההתגלות י״ב:7–12; י״ט:19; כ׳:1–3.
6. איזו תקווה בטוחה מציב לפנינו אלהים, וכיצד יכולים אנו להוכיח את הערכתנו לכך?
6 מחבר התהלים עודדנו: ”קווה אל יהוה ושמור דרכו, וירוממך לרשת ארץ.” (תהלים ל״ז:34) אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שיהוה ימשיך לממש את דברו, ושבבוא הקץ על סדר־דברים מושחת זה, יציל את כל הגברים, הנשים והטף ה’שומרים את דרכו’. ביטוי זה, ”שמור דרכו”, מדגיש את הצורך הן בחריצות והן בנאמנות בשירות ליהוה. לכן, אין זה הזמן לרפות את ידינו או לנטוש את זכויותינו בשירות זה. זוהי העת להתאמץ בנאמנות בשירות אלהים ומלכותו. (ישעיהו ל״ה:3, 4) ישנן דוגמאות רבות, ראויות לחיקוי, היכולות לעודדנו. הבה נדון בכמה מהן.
האבות שיקפו נאמנות
7, 8. (א) אילו משימות הטיל יהוה על נוח ומשפחתו? (ב) כיצד הוכיחו בני־ביתו של נוח את היותם ראויים להגנתו של אלהים במהלך המבול הכל־עולמי?
7 כשיהוה החליט להשמיד את החברה האנושית המושחתת במבול, כרת עם נוח ברית שהבטיחה את הצלת בני־משפחתו ואת הישרדות החיים עלי־אדמות. (בראשית ו׳:18) נוח היה אסיר־תודה על ההבטחה שיזכה להגנה מאת אלהים, אך היה עליו ועל בני־משפחתו להוכיח שאכן הם ראויים לכך. כיצד? בכך שיצייתו למצוות יהוה. תחילה, היה עליהם להתמודד עם המשימה העצומה של בניית התיבה. עם השלמת העבודה, היה על נוח למלא את התיבה בנציגי ממלכת־החיות, ומזון די־הצורך לכלכלם למשך תקופה ממושכת. אך, אחריותם לא תמה בכך. במהלך שנות ההכנה הארוכות, ביצע נוח מיבצע הטפה חסר־תקדים, בהשמעת האזהרה מפני משפט אלהים הממשמש ובא. — בראשית פרקים ו׳, ז׳; פטרוס ב׳. ב׳:5.
8 המקרא מוסר לנו: ”ויעש נוח ככל אשר ציווה אותו אלהים. כן עשה.” (בראשית ו׳:22; ז׳:5) נוח ובני־משפחתו הוכיחו נאמנות במילוי המשימות שהוטלו עליהם. בגילויָם רוח של הקרבה־עצמית, ניצלו הם את זמנם בצורה מועילה, אך המשימה שהוטלה עליהם לא היתה קלה ופעילות ההטפה היתה קשה. העובדה שבניו של נוח ונשותיהם לא הביאו ילדים לעולם לפני המבול, עזרה להם להתמקד בעבודתם המשותפת בתיאום מלא. המבול עצום־הממדים הביא קץ צודק לעולם מרושע. רק נוח, אשתו, שלושת בניו ונשותיהם ניצלו ממנו. אנו שמחים על כך שהם הוכיחו נאמנות לאלהים ולהדרכותיו, כיון שכל אחד מאיתנו הוא צאצא של נוח, דרך שם, חם או יפת. — בראשית ה׳:32; פטרוס א׳. ג׳:20.
9. (א) כיצד היווה הניסיון שיהוה הטיל על אברהם מבחן לנאמנותו? (ב) כיצד גילה יצחק נאמנות במקרה זה?
9 כשאברהם התכונן להקריב את בנו, הוא עשה זאת תוך ציות נאמן לצוו יהוה. כמה קשה היה המבחן על נאמנותו! אולם, יהוה עצר את ידו של אברהם באמרו: ”כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך, את יחידך, ממני.” אך, הרהר לרגע קט במאורעות שקדמו לכך. במהלך המסע בן שלושה הימים אל הר־המוריה, היה לאברהם, ללא ספק, מספיק זמן לשקול את הדברים ולשנות את דעתו. ומה באשר ליצחק, אשר נשא את העצים לעולה, ושהסכים להיעקד בידיו וברגליו? הוא גילה נאמנות בלתי־מעורערת לאביו, אברהם, ולא מחה נגד התפקיד שעליו למלא, גם אם נראה היה שנאמנותו תעלה בחייו. — בראשית כ״ב:1–18; עברים י״א:17.
נאמנות משיחית
10, 11. אילו דוגמאות של נאמנות סיפקו המשיחיים הקדומים?
10 יהוה תמיד נוהג בנאמנות אמיתית. השליח פאולוס קורא לנו: ”לכו בדרכי אלהים.” (אפסיים ה׳:1, 2) כשם שנהגו האבות, כן גם על המשיחיים לנהוג. המשיחיים הקדומים הציבו דוגמה נאותה של עבודת־אלהים נאמנה, כשם שמראה החווייה הבאה.
11 כפי הנראה, הקיסר הרומי קונסטנטינוס הראשון, אבי הקיסר קונסטנטין, רחש כבוד רב לתלמידיו של ישוע המשיח. כדי לבחון את נאמנותם של המשיחיים ששירתו בארמונו, הוא הודיע להם שיוּרשו להישאר בתפקידיהם רק אם יסכימו להקריב קרבנות לאלילים. נאמר להם שסירוב מצידם יוביל לפיטורם מהעבודה ולנקמתו. בעזרת תכסיס פשוט זה, רצה קונסטנטינוס לזהות את אלה שלעולם לא יפֵרו את נאמנותם. אלה שהוכיחו נאמנות לאלהים ולעקרונותיו נשארו בשירותו של הקיסר ואחדים מהם אפילו נתמנו כיועציו הקרובים. אלה שהפֵרו את חוקי אלהים פוטרו בבושת פנים.
12. כיצד על המשגיחים בקהילה המשיחית לגלות נאמנות, ומדוע כה נחוץ הדבר לתועלת הקהילה?
12 אף־על־פי שעל הנאמנות לאפיין את חייו של כל משיחי, היא מוזכרת בפירוש בטיטוס א׳:8 (תרגום ע״ח) כאחת התכונות הנדרשות מאדם המעוניין להתמנות כמשגיח בקהילה המשיחית. וויליאם ברקלי הגדיר את המלה היוונית הוֹסיאוֹס, המתורגמת ל”נאמן” או ”קדוש” בקטע זה, כתכונה מתארת את ”האדם המציית לחוקים הנצחיים שתוקפם עולה תמיד על כל חוקי אנוש.” חיוני, כמובן, שזקני־קהילה אכן ינקטו עמדת נאמנות כזו, תוך ציות לחוקי אלהים. דוגמתם האיתנה תעזור לקהילה לגדול ולהתחזק על־מנת להתמודד עם כל הנסיונות והלחצים שיופעלו על הקהילה בכללותה או על יחידים המרכיבים אותה. (פטרוס א׳. ה׳:3) לזקנים הממונים יש אחריות כבדה בפני העדר כולו, לעולם לא להתפשר בנאמנותם ליהוה, שהרי חברי הקהילה נקראים: ”לכו בעקבות אמונתם.” — עברים י״ג:7.
נאמנות — באיזה מחיר?
13. מה משמעות המימרה ”לכל אדם המחיר שלו”, ואילו דוגמאות, כפי הנראה, מאמתות אותה?
13 ”לכל אדם המחיר שלו” — זוהי מימרה המיוחסת לסֶר רוברט וולפול, ראש־ממשלה בריטי במאה ה־18. מלים אלה מבטאות היטב את העובדה שבמהלך ההיסטוריה, ’מכרו’ רבים את נאמנותם תמורת רווח אנוכיי. שקול את אשר אירע למתרגם המקרא, וויליאם טינדייל, אשר החשיב בטעות את הנרי פיליפְּס כחברו הנאמן. בשנת 1535, בגד פיליפס בטינדייל כשהסגירו לידי אויביו, דבר שהוביל למאסרו המיידי של טינדייל ולמותו בטרם עת. היסטוריון אחד ציין שפיליפס, ששימש, קרוב לוודאי, סוכן של המלך האנגלי או של הכנסיה הקתולית באנגליה, ”קיבל שכר נכבד על פעולת ’יהודה’ שלו.” ההיסטוריון התייחס, כמובן, ליהודה איש־קריות, אשר תמורת 30 שקל כסף הסגיר את ישוע המשיח. אך, אל לנו להסיק מדוגמאות אלה שתמיד כסף הוא ה”מחיר” לקניית נאמנות, כיון שלא כך הדבר.
14. כיצד עמדה נאמנותו של יוסף ליהוה במבחן, תוך איזו תוצאה?
14 כשאשת פוטיפר ניסתה לשכנע את יוסף לשכב עימה, נאמנותו ליהוה עמדה במבחן. כיצד הגיב? תוך עמדה צלולה לגבי העקרונות הנוגעים בדבר, נס יוסף מהבית, בהחליטו שלעולם לא ’יעשה הרעה הגדולה הזאת ויחטא לאלהים.’ הפיתוי ליהנות מתענוג מיני לא גבר על נאמנותו של יוסף לאלהיו, יהוה. — בראשית ל״ט:7–9.
15. כיצד גילה אבשלום חוסר נאמנות, ומה היתה התוצאה?
15 קיימות סכנות אחרות; השאפתנות, למשל, יכולה לפגוע בנאמנות. מניע זה דחף את אבשלום למרוד באביו, המלך דוד. בתחבולות ותככים ניסה אבשלום לקנות את לבם של בני העם. לבסוף, הוא אף גייס צבא כדי לצאת נגד תומכי אביו הנאמנים. מותו ביד יואב הביא סוף מר לבוגדנותו של אבשלום באביו, דוד, אך מה כבד היה המחיר ששילם על נסיונו להדיח את סדר־הדברים התיאוקרטי! — שמואל ב׳ ט״ו:1–12; י״ח:6–17.
הנאמנות שאין לה מחיר
16. מה מגלה לנו קורינתים ב׳. י״א:3 בנוגע למזימות השטן?
16 על־אף טענתו של השטן שלכל אדם יש מחיר, טענה שהיתה נכונה לגבי אבשלום, אך מוטעית לגבי יוסף, מעולם לא היתה נכונה לגבי עובדיו הנאמנים של יהוה. אך, השטן יציע לנו הכל כדי להביאנו להפר את נאמנותנו לבוראנו. השליח פאולוס הביע את חששותיו בנדון בזה הלשון: ”אך חוששני שמא תודחנה מחשבותיכם... כמו שאירע לחוה כאשר הדיח אותה הנחש בעורמתו.” הסכנה שצפה פאולוס היתה שמחשבותינו תושפענה לרעה, ושעקב כך נפר את נאמנותנו ליהוה ולעבודתו. — קורינתים ב׳. י״א:3.
17. מה נכונים היו אחדים לקבל כתחליף לזכויות השירות היקרות שלהם?
17 מן התבונה שנשאל את עצמנו: ’האם קיים מחיר כלשהו שאהיה מוכן לקבל תמורת זכותי לשרת את הבורא בנאמנות?’ למרבה הצער, בניגוד לדוגמת יוסף, היו אחדים מקרב משרתיו המוקדשים של יהוה, שהיו מוכנים לקבל מעט מאוד בתמורה. אפילו כמה זקני־קהילה ’מכרו’ את זכויותיהם היקרות לאין ערוך בשירות המקודש, תמורת הנאות רגעיות שבתענוגות חושניים לא־מוסריים. בין אם היו זקני־קהילה ובין אם לא, רבים מאלה שעשו כן איבדו ללא יכולת להשיב על כנה את אחדות משפחתם, את האהבה והכבוד מצד הקהילה, ואת בירכת יהוה — האחד המעניק לנו את הכוח הדרוש כדי להישאר נאמנים ולעמוד בפני כל פיתוי שיציב בדרכנו השטן. — ישעיהו י״ב:2; פיליפים ד׳:13.
18. מדוע חשוב להישמע לאזהרה שבטימותיוס א׳. ו׳:9, 10?
18 אחרים, הנחושים בדעתם השאפתנית לרדוף אחר מטרות חומרניות בעולם הזה, ”גרמו לעצמם מכאובים רבים,” למרות האזהרות הברורות שבכתבי־הקודש. (טימותיוס א׳. ו׳:9, 10) דימס, משיחי שפאולוס הזכיר בכתביו, עזב את הקהילה מסיבה זו, או באופן זמני או לצמיתות. (טימותיוס ב׳. ד׳:10) הפרת הנאמנות ליהוה תמיד גוררת אחריה תוצאות הרות־אסון. ”באלהים אין להתל; כי מה שאדם זורע, את זאת גם יקצור.” — גלטיים ו׳:7.
19, 20. (א) מה הן כמה מהסכנות הכרוכות בצפייה מוגזמת בטלוויזיה? (ב) איזו דוגמה הציבה משפחה אחת של עדי־יהוה?
19 לעתים, מוּצע ה’מחיר’ המושך בדרכים ערמומיות ביותר. למשל, דיווח מארה״ב מוסר שבמשפחות רבות בני־הבית מבלים כמחצית מהשעות בהן הם עֵרים בצפייה בטלוויזיה בבית, כשהצעירים שביניהם מכורים לה במיוחד. אם המשיחי מזין את מחשבותיו בעיקר דרך מקלט־הטלוויזיה, המציג מין ואלימות, במהרה תתערער דבקותו בעקרונות המשיחיים. הדבר יכול להוביל בנקל להפרת נאמנותו ולהתנכרותו מיהוה. התרועעות רעה כזו אכן יכולה להשחית מידות טובות. (קורינתים א׳. ט״ו:33) אל לנו לשכוח שכתבי־הקודש מעודדים אותנו להקדיש זמן ללימוד ולהירהורים בדברו הכתוב של יהוה. האם בילוי מוגזם בניחותה מול מסך הטלוויזיה, מהווה תחליף שווה־ערך לזמן שניתן היה להשקיע ברכישת ידע המוביל לחיי־נצח כאחד ממשרתיו הנאמנים של יהוה? רבים הלומדים כיום להכיר את האמת, עורכים שינויים מהפכניים בהשקפתם בנושא זה. — טימותיוס א׳. ד׳:15, 16; טימותיוס ב׳. ב׳:15.
20 איש־עסקים יפני בשם טקאשי חי באנגליה. בעבר נהג לבלות שלוש עד ארבע שעות מדי ערב בצפייה בטלוויזיה עם משפחתו. הוא ואשתו נטבלו לפני שלוש שנים, ומאז הם החליטו שעליהם להעניק חשיבות עליונה ללימוד אישי ולשיעור מקרא משפחתי. בצימצום הצפייה שלו בטלוויזיה לממוצע של 15 עד 30 דקות ליום, הוא הציב דוגמה אישית נאותה לבני־משפחתו. אף־על־פי שעליו להשתמש בעותקים של כתבי־הקודש בשתי שפות, אנגלית ויפנית, התקדמותו הרוחנית של טקאשי היתה מהירה וכעת הוא משמש כמשרת־עוזר בקהילת דוברי־אנגלית. אשתו משרתת כחלוצה־עוזרת. ”כדי להגן על רוחניותם של שני בנינו,” אמר, ”אני משגיח בקפידה מדי יום ביומו, באילו תכניות אשתי ואנוכי מרשים להם לצפות.” משמעת־עצמית שכזו אכן משיבה את גמולה.
21. מה ידוע לנו בנוגע לתכסיסי השטן, וכיצד ניתן להגן על עצמנו מפניהם?
21 אנו יכולים להיות בטוחים בזאת: השטן מכיר את חולשותינו, קרוב לוודאי טוב יותר מאיתנו. הוא לא יירתע מלנצל את הכל במאמציו לגרום לנו להפר את נאמנותנו או להיחלש בשמירת אמונים ליהוה. (השווה מתי ד׳:8, 9.) אם כן, כיצד נוכל להישמר? בכך שנעמיד לנגד עינינו תמיד את הקדשתנו ליהוה, וכמו־כן, בכך שנתאמץ לפתח מיומנות במלאכת השירות בה אנו מספקים את צרכיהם הרוחניים של אחרים. כמשרתי אלהים נאמנים, עלינו להיות עסוקים בשירותו ולתת לדברו המקודש להדריכנו תמיד. הדבר יחזקנו בהחלטתנו הנחושה שיהא אשר יהא המחיר שהשטן יציע לנו, לעולם לא ישפיע עלינו לסטות מנאמנותנו לאלהים. — תהלים קי״ט:14–16.
(מקור המאמר: 1990/8/15)
כיצד תשיב?
◻ כיצד היוו יהוה וישוע דוגמאות של נאמנות?
◻ מה הן כמה דוגמאות מקראיות נוספות של נאמנות?
◻ מה יכול השטן להציע לנו, או לנסות להשיג אצלנו?
◻ כיצד נוכל לחזק את עצמנו כדי להישאר נאמנים בשירות יהוה?