שאלות של קוראים

◼ איוב ל״ג:‏24 מתייחס ל”‏כופר”‏ שנמצא עבור איוב,‏ שימנע ממנו למות.‏ מי נועד להיות אותו ”‏כופר”‏ שסופק למען איוב?‏

איש לא סיפק קרבן־אנוש עבור איוב באותה תקופה,‏ אך,‏ בכל זאת,‏ אלהים כיפר על מישגיו של איוב ומחל לו.‏

השטן גרם לאיוב צרות למכביר,‏ כולל ”‏שחין רע מכף־רגלו עד קדקדו”‏.‏ מצבו של איוב התדרדר עד שאשתו האיצה בו ’‏לקלל [‏”‏לברך”‏]‏ את אלהים ולמות’‏.‏ אפילו איוב עצמו שקל אם לא יהיה עדיף המוות על הסבל שעבר עליו.‏ — איוב ב׳:‏7–9;‏ ג׳:‏11‏.‏

כשנראה היה שאיוב גוסס,‏ הגדיר אליהוא בן־ברכאל את מצבו הקשה והמסוכן,‏ והתייחס ליסוד לתקווה,‏ כשאמר:‏ ”‏ייכֶל בשרו מֵרואי.‏.‏.‏ ותקרַב לשחת נפשו,‏ וחייתו לממיתים.‏ אם יש עליו מלאך,‏ מליץ,‏ אחד מני אלף,‏ להגיד לאדם יושרו,‏ ויחוּננו ויאמר,‏ ’‏פדעהו [‏ייפדה]‏ מרדת שחת!‏ מצאתי כופר!‏ רוּטפש [‏יבריא]‏ בשרו מנוער’‏”‏.‏ — איוב ל״ג:‏21–25‏.‏

מאוחר יותר,‏ בבוא המועד,‏ הקריב ישוע המשיח את חיי־האנוש המושלמים שלו כקרבן־כופר למען בני־אדם בני־תמותה.‏ קרבנו כיפר על מה שאדם הראשון איבד,‏ בספקו את המחיר הדרוש כדי לפדות את האנושות מהחטא.‏ (‏רומיים ה׳:‏12–19;‏ טימותיוס א׳.‏ ב׳:‏5,‏ 6‏)‏ אך,‏ אין זה השימוש היחיד במונח ”‏כופר”‏ במקרא.‏ משמע המלה ”‏כופר”‏,‏ שבאיוב ל״ג:‏24‏,‏ הוא ”‏כיסוי”‏.‏ (‏שמות כ״ה:‏17‏)‏ כשאלהים העניק את התורה לעם־ישראל,‏ קבע סידור שדרכו יכולים היו בני־ישראל לכסות או לכפר על חטאיהם — הקרבת קרבנות שכיפרו על חטאיהם ויישרו את יחסיהם של בני־אדם עם אלהים.‏ — שמות כ״ט:‏36;‏ ויקרא ט״ז:‏11,‏ 15,‏ 16;‏ י״ז:‏11‏.‏

אך,‏ כבר בעבר,‏ היה אלהים מוכן לקבל קרבנות כביטויי הודייה,‏ או ביחד עם בקשות לברכה או למחילה על חטאים.‏ (‏בראשית ד׳:‏3,‏ 4;‏ ח׳:‏20,‏ 21;‏ י״ב:‏7;‏ ל״א:‏54‏)‏ גם איוב הבין את הערך שבקרבנות כגון אלה.‏ אנו קוראים:‏ ”‏והשכים בבוקר והעלה עולות מספר כולם [‏כל בניו]‏;‏ ’‏כי,‏’‏ אמר איוב,‏ ’‏אולי חטאו בנַי וברכו [‏קיללו]‏ אלהים בלבבם’‏.‏ ככה יעשה איוב כל הימים”‏.‏ (‏איוב א׳:‏5‏)‏ מאחר שניסה להשביע את רצון אלהים וגילה רוח של חרטה,‏ היה לקרבנותיו ערך רב בעיני אלהים.‏ — תהלים ל״ב:‏1,‏ 2;‏ נ״א:‏19‏.‏

אך,‏ מאוחר יותר,‏ התנסה איוב במחלות שאיימו,‏ ככל הנראה,‏ על חייו.‏ הוא גילה השקפה מוטעית על צידקתו הוא,‏ לכן היה זקוק למישהו שיתקנו;‏ אליהוא השיא לו את העצות הנחוצות.‏ (‏איוב ל״ב:‏6;‏ ל״ג:‏8–12;‏ ל״ה:‏2–4‏)‏ הוא ציין שאיוב אינו צריך להמשיך במצבו האומלל עד ליום מותו,‏ בו יירד לשחת,‏ או שאולה,‏ כלומר,‏ הקבר המשותף של האנושות.‏ אם איוב יתחרט,‏ ניתן יהא למצוא ”‏כופר”‏.‏ — איוב ל״ג:‏24–28‏.‏

בהזכירו כאן את המונח ”‏כופר”‏,‏ אל לנו להסיק שאליהוא התייחס לבן־אנוש כלשהו שימות למען איוב.‏ לאור העולות שעובדי יהוה נהגו להקריב,‏ יתכן שאליהוא התייחס לכופר שבהקרבת בעל־חיים.‏ מעניין לציין שמאוחר יותר אמר אלהים לרעיו הביקורתיים של איוב:‏ ”‏והעליתם עולה בעדכם;‏ ואיוב עבדי יתפלל עליכם”‏.‏ (‏איוב מ״ב:‏8‏)‏ תהא אשר תהא צורת הכופר,‏ דברי אליהוא ציינו שאיוב יכול היה לכפר על עוונו,‏ וכתוצאה מכך,‏ לזכות בברכות.‏

ואכן,‏ כך אירע.‏ איוב גילה חרטה ”‏על עפר ואפר”‏.‏ תוך אילו תוצאות?‏ ”‏ויהוה שב את שבות איוב.‏.‏.‏ ויהוה ברך את אחרית איוב מראשיתו.‏.‏.‏ ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה,‏ ויראה את בניו ואת בני־בניו — ארבעה דורות”‏.‏ אמנם,‏ אותו כופר לא שיחרר את איוב מהחטא,‏ לכן הזדקן ומת.‏ אך,‏ הארכת ימי חייו מעידה על כך ש’‏בשרו רוּטפש מנוער,‏ ושב לימי עלומיו’‏.‏ — איוב ל״ג:‏25;‏ מ״ב:‏6,‏ 10–17‏.‏

אותן ברכות שנבעו מייחוס ערכו המוגבל של הכופר לאיוב,‏ היוו ’‏צל’‏ נבואי לשפע הברכות שיורעפו על המאמינים מקרב האנושות בעולם החדש.‏ אז,‏ בזכות הערך המלא של קרבן־הכופר שסיפק ישוע,‏ הקרבן שיסלק לתמיד את תוצאותיו הרות־האסון של חטא ואי־שלימות,‏ יהיו סיבות למכביר ל”‏תרועה”‏ רבת־שמחה,‏ שהזכיר אליהוא!‏ — איוב ל״ג:‏26‏.‏

‏(‏מקור המאמר:‏ 91/‏2/‏15)‏