התהלך בהדרכת יהוה
”הורֵני, יהוה, דרכך. אהלך באמיתך. יַחֵד לבבי ליראה שמך.” — תהלים פ״ו:11.
1, 2. מה מניע את עדי־יהוה לסרב לקבל עירויי־דם?
”יתכן שעדי־יהוה צודקים בסירובם לקבל מוצרי־דם, כי הוכח שמספר גורמי־מחלות משמעותיים מועברים בדם מעורה.” — העיתון הרפואי הצרפתי Le Quotidien du Médecin (יומון הרפואה), מה־15 בדצמבר 1987.
2 אחדים מקוראי מלים אלה עשויים להסיק שרק במקרה החלו עדי־יהוה לסרב לקבל עירויי־דם שנים רבות טרם הוכח עד כמה הם יכולים להיות מסוכנים, אפילו ממיתים. אך, עמדתם של עדי־יהוה אינה מיקרית, ואינה תקנה שהומצאה על־ידי כת מוזרה, עמדה שנבעה מהפחד ששימוש בדם הינו מסוכן. בעצם, עדי־יהוה מסרבים לקבל דם כיון שהחלטתם נחושה להתהלך בדרכי מדריכם השמימי — אלהים.
3. (א) כיצד התייחס דוד לתלותו באלהים? (ב) לאיזו תוצאה ציפה דוד עקב בטחונו באלהים?
3 דוד המלך, שהיה ער לתלותו באלהים, היה נחוש בדעתו לבקש מאלהים את הדרכתו ו’ללכת באמיתו’. (תהלים פ״ו:11) פעם נאמר לדוד שאם יימנע מאשמת־דמים בעיני אלהים, ’תיצרר נפשו בצרור־החיים אצל יהוה אלהיו.’ (שמואל א׳. כ״ה:21, 22, 25, 29) כשם שאנשים נוהגים לצרור, או לעטוף, חפצי־ערך כדי להגן עליהם ולשמרם, כך הובטח שאלהים יגן וישמור על חייו של דוד. תוך היענות לעצה נבונה זו, דוד לא ניסה להגן על עצמו במאמצים עצמאיים, אלא בטח באלהים, לו חב הוא את חייו: ”תודיעני אורח חיים. שובע שמחות את פניך; נעימות בימינך נצח.” — תהלים ט״ז:11.
4. מדוע חפץ דוד שיהוה ידריכו?
4 עקב גישה זו, דוד לא חש שהינו רשאי לבחור לעצמו אילו מחוקי אלהים תקֵפים בעיניו או לאילו ראוי לציית. גישתו היתה: ”הורני, יהוה, דרכך, ונחני באורח מישור.” ”הורני, יהוה, דרכך. אהלך באמיתך. יַחֵד לבבי ליראה שמך. אודך, אדני אלהַי, בכל לבבי.” (תהלים כ״ז:11; פ״ו:11, 12) לעתים, ההליכה באמת לפני אלהים יכולה להיראות כלא נוחה או אף כדורשת הקרבה ניכרת, אך דוד ביקש הדרכה בדרך הנכונה, וחפץ ללכת בה.
ההדרכות בנושא הדם
5. מה ידע דוד על עמדת אלהים בנושא הדם?
5 יש לציין שמנעוריו, למד דוד את השקפת אלהים בנוגע לדם, השקפה שלא היוותה תעלומה דתית. כשהתורה הוקראה בפני העם, שמע דוד את המלים הבאות: ”כי נפש הבשר בדם היא, ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם, כי הדם הוא בנפש יכפר. על־כן אמרתי לבני־ישראל: ’כל נפש מכם לא תאכל דם. והגֵר הגָר בתוככם לא יאכל דם.’ ” — ויקרא י״ז:11, 12; דברים ד׳:10; ל״א:11.
6. מדוע המשיך אלהים להדריך את עובדיו בנוגע לדם?
6 כל עוד השתמש אלהים בעם־ישראל כעמו הנבחר, אלה שחפצו להשביע את רצונו היו זקוקים להדרכה בנושא הדם. דור אחר דור של בנים ובנות מקרב עם־ישראל הודרכו על הנושא. אך, האם נועדו הדרכות אלה להמשיך להיות תקֵפות גם אחרי שאלהים בחר בקהילה המשיחית, ומינה אותה כ”ישראל השייכים לאלהים”? (גלטיים ו׳:16) אכן, כן. השקפת אלהים על הדם לא השתנתה. (מלאכי ג׳:6) עמדתו המוצהרת באשר לשימוש פסול בדם היתה שרירה וקיימת עוד בטרם ניתנה התורה, והיא המשיכה להתקיים גם לאחר שפג תוקפה של התורה. — בראשית ט׳:3, 4; מעשי־השליחים ט״ו:28, 29.
7. מדוע חשוב למשיחיים לקבל הדרכה מאלהים בנוגע לדם?
7 יחס כבוד כלפי הדם מהווה יסוד מרכזי למשיחיות. יש שעשויים לשאול: ’האין זה מוגזם?’ אך, איזה יסוד תופס מקום מרכזי במשיחיות אם לא קרבן־הכופר אותו סיפק ישוע? השליח פאולוס כתב: ”שבדמו [של ישוע] יש לנו הפדות, סליחת החטאים כפי עושר חסד האלהים.” — אפסיים א׳:7.
8. כיצד מסתמכים חברי ה’המון הרב’ על דם כדי לזכות בחיים?
8 כל המקווים להינצל מן ”הצרה הגדולה” הממשמשת ובאה, ולזכות לברכות מאת אלהים בגן־עדן עלי־אדמות, מסתמכים על דמו השפוך של ישוע. ההתגלות ז׳:9–14 מתאר אותם, ואומר עליהם במבט לאחור: ”אלה הם הבאים מן הצרה הגדולה. הם כיבסו את גלימותיהם והלבינו אותן בדם השה.” שים לב לשפה כאן — לא נאמר שהניצולים מן ”הצרה הגדולה” ’קיבלו את ישוע’ או ’האמינו בו’, אם כי גם אלה היבטים חיוניים. הוא המשיך וציין ש”הם כיבסו את גלימותיהם והלבינו אותן בדם [ישוע].” זאת כיון שלדמו יש ערך מכפר.
9. מדוע כה חשוב הציות ליהוה בנוגע לדם?
9 הערכתם כלפי קרבן־הכופר עוזרת לעדי־יהוה להחליט שלא להשתמש בדם בצורה פסולה, אפילו אם רופא טוען בכנות שעירוי הינו הכרחי. הוא עשוי להאמין שהתועלת האפשרית מעירוי־דם עולה על סיכונים בריאותיים כלשהם הכרוכים בדם עצמו. אך, המשיחי אינו יכול להתעלם מסיכון חמור עוד יותר, הסיכון שיאבד את בירכת אלהים אם יסכים לשימוש פסול בדם. פאולוס התבטא: ”הן אם נחטא בזדון לאחר שקיבלנו את ידיעת האמת.” מדוע חטא מהסוג הזה היה כה חמור? כיון שאיש כזה ”רומס ברגלו את בן־האלהים ומזלזל בדם הברית אשר הוא מקודש בו.” — עברים ט׳:16–24; י׳:26–29.
עזור לאחרים לקבל הדרכה
10. מה עומד מאחורי החלטתנו הנחושה להימנע מהדם?
10 אנו המעריכים את קרבן־הכופר של ישוע נזהרים שלא ’לחטוא בזדון’ ובכך לדחות את הערך מציל־החיים של דמו. תוך מחשבה שקולה, אנו מודעים לכך שיש בהכרת־תודה לאלהים על מתת החיים כדי להניענו לדחות כל צורה של פשרנות בציותנו לחוקי הצדק שלו, אשר אנו סמוכים ובטוחים שהעניקם לטובתנו — לתועלתנו ארוכת־הטווח. (דברים ו׳:24; משלי י״ד:27; קהלת ח׳:12) מה, אם כן, באשר לילדינו?
11–13. באיזו דיעה מוטעית מחזיקים כמה הורים משיחיים באשר לדם ולילדיהם, ומדוע?
11 כשילדינו עדיין תינוקות או קטנים מכדי להבין, יהוה יכול להתייחס אליהם כטהורים ומקובלים לפניו על בסיס מסירותנו לו. (קורינתים א׳. ז׳:14) לכן, נכון לומר לגבי ילדים קטנים בבתים משיחיים שייתכן שעדיין לא הבינו את חוקי אלהים על הדם וטרם החליטו לציית להם. אולם, האם אנו עושים כל שביכולתנו להדריכם בנושא מכריע זה? על הורים משיחיים לשקול זאת ברצינות, כיון שלכמה הורים יש גישה מוטעית כלפי ילדיהם ודם. יש כמה, כנראה, שהסיקו שאין להם כל שליטה באשר לנתינת עירויי־דם לילדיהם הקטינים. מדוע הגיעו למסקנה מוטעית זו?
12 מדינות רבות חקקו חוקים או מינו אפוטרופוסים מטעם הממשלה במטרה להגן על ילדים שהוריהם הזניחו אותם או התעללו בהם. ילדיהם של עדי־יהוה אינם סובלים מהזנחה או מהתעללות כשהוריהם מתנגדים לכך שבנם או בתם האהובים יקבלו דם, אך מבקשים את הטיפולים הרפואיים החילופיים שהרפואה המודרנית יכולה לספק. אפילו מבחינה רפואית, אין זו הזנחה או התעללות בהתחשב בסיכונים הכרוכים בעירויי־דם.a זהו ניצול זכותם לשקול את הסיכונים שבדבר ולבחור את סוג הטיפול. אולם, צוותים רפואיים שחיפשו את הסמכות לכפות עירוי־דם בניגוד לרצון החולה, פנו לרשויות החוק.
13 הורים, המודעים לעובדה שצוות רפואי יכול בקלות להשיג צו מבית־משפט הכופה עירוי־דם על קטין, עשויים להסיק שהדבר כבר אינו בשליטתם, ושלא נותרה להם כל אפשרות למנוע זאת. עד כמה הם טועים! — משלי כ״ב:3.
14. כיצד הודרכו דוד וטימותיוס בימי נעוריהם?
14 כבר ציינּו במאמר שדוד למד את דרכי אלהים מנעוריו. הדבר הכשירוֹ להתייחס לחיים כמתנה מאלהים ולדעת שהדם מייצג את החיים. (השווה שמואל ב׳. כ״ג:14–17.) גם טימותיוס חונך במחשבת אלהים ’מנעוריו’. (טימותיוס ב׳. ג׳:14, 15) האם לא תסכים, שדוד וטימותיוס גם בהיותם קטינים, מתחת לגיל שנחשב לפי החוק כגיל הבגרות, היו, ללא ספק, מסוגלים להביע את עצמם היטב בנוגע לרצון אלהים? בדומה לכך, גם כיום יש להדריך משיחיים צעירים בדרכי אלהים כבר מגיל צעיר, שנים לפני שיגיעו לגיל הבגרות.
15, 16. (א) איזו השקפה התפתחה במספר מקומות בנוגע לזכויותיהם של קטינים? (ב) מה הוביל לכך שקטין אחד קיבל דם?
15 ישנן מדינות המעניקות לקטינים המגלים גישה מבוגרת זכויות הדומות לאלה של המבוגרים עצמם. בהתבסס על גיל או על כושר־חשיבה בוגר, או על שניהם יחד, אפשר שיתייחסו לצעיר כבוגר דייו לבחור לעצמו את הטיפול הרפואי. אפילו אם לא קיים חוק כזה, שופטים או פקידים אחראיים עשויים לייחס משקל רב לרצונו של צעיר המסוגל לבטא בבהירות את החלטתו הנחושה בנוגע לדם. לעומת זאת, כשצעיר אינו יכול להסביר את אמונתו בצורה ברורה ובוגרת, עלול בית־המשפט להסיק שעליו להחליט עבור הנער באשר לטיפול הטוב ביותר, כשם שהיה עושה במקרה של תינוק.
16 במקרה אחד, צעיר שחלה בסרטן למד את המקרא לסירוגין במשך שנים רבות, אך לא נטבל. אף־על־פי שנותרו לו רק שבעה שבועות עד לגיל החוקי בו יכול היה ”לסרב לטיפול רפואי עבור עצמו,” ביקש בית־החולים שטיפל בו צו מבית־המשפט המורה לתת לו עירוי־דם בניגוד לרצונו ולרצון הוריו. השופט המסור בחן אותו בנוגע לאמונתו ושאל שאלות בסיסיות, כמו, למשל, מה הם שמותיהם של חמשת הספרים הראשונים שבמקרא. הבחור לא ידע לנקוב בשמותיהם או לתת עדות משכנעת לכך שהוא הבין מדוע מסרב לקבל דם. למרבה הצער, השופט אישר מתן עירויים, בהעירו: ”סירובו להסכים לעירויי־דם אינו מבוסס על הבנה בוגרת של אמונתו.”
17. איזו עמדה נקטה נערה בת 14 בנוגע לקבלת דם, ומה היתה התוצאה?
17 פני־הדברים עשויים להיות שונים במקרה של קטין שהודרך היטב בדרכי אלהים והמתהלך באמיתו באופן פעיל. נערה משיחית אחרת, שהיתה צעירה יותר, סבלה מאותו סוג נדיר של סרטן. הנערה והוריה הבינו וקיבלו טיפול כימותרפי המתאים למקרה שלה ממומחה בבית־חולים מכובד. בכל זאת, המקרה הובא לפני בית־משפט. השופט כתב: ”ד. פ. העידה שהיא תתנגד לעירוי־דם בכל דרך אפשרית. היא ציינה שראתה בעירוי חדירה לגופה והשוותה זאת לאונס. היא ביקשה שבית־המשפט יכבד את החלטתה ושיתיר לה להמשיך לקבל טיפול [בבית־החולים] ללא צו בית־משפט שיצווה על עירויי־דם.” ההדרכה המשיחית שקיבלה באה לעזרתה בעת צרה זו. — ראה טבלה.
18. (א) איזו עמדה נחרצת בנושא דם נקטה נערה חולה אחת? (ב) מה פסק השופט ביחס לטיפול בה?
18 במקרה אחר, נערה בת 12, קיבלה טיפול למחלת הלוּקמיה. סוכנות לסעד־ילדים הביאה את המקרה בפני בית־משפט כדי שייכפה עליה עירוי־דם. השופט פסק: ”ל. הבהירה לבית־המשפט בצורה ברורה וחד־משמעית, שאם ינסו לערות לגופה דם, היא תילחם בעירויים אלה בגייסה את כל כוחותיה. היא אף אמרה, ואני מאמין לה, שהיא תצרח ותיאבק ושהיא תמשוך בכוח את מחט העירוי מתוך זרועה, ושהיא תנסה להשחית את שקית־הדם שמעל למיטתה. אני מסרב להוציא צו שיגרום לילדה זו סיוטים כאלה... במקרה של חולה זו, הטיפול המומלץ על־ידי בית־החולים נועד לטפל במחלה במובן הגופני בלבד. הוא לא התייחס לצרכיה הרגשיים ולאמונתה הדתית.”
הורים — הדריכו אותם היטב
19. איזו חובה חשובה מוטלת על הורים בנוגע לילדיהם?
19 חוויות כגון אלה נושאות מסר רב־עוצמה להורים החפצים שכל בני־משפחתם יתנהגו בהתאם לחוק אלהים בנוגע לדם. אחת הסיבות לכך שאברהם זכה להיקרא ”אוהב אלהים” היתה, שיהוה ידע שהוא ”יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט.” (בראשית י״ח:19) אלהים אינו דורש משהו שונה מהורים משיחיים כיום. אם אתה הורה, האם אתה מדריך את ילדיך, יקיריך, ללכת בדרכי אלהים כדי שתמיד יהיו ”מוכנים להשיב בענווה ויראה לכל מי שמבקש... דין־וחשבון בדבר התקווה [שבלבבם]”? — פטרוס א׳. ג׳:15.
20. מהו הדבר העיקרי שנרצה שילדינו יידעו ויאמינו ביחס לדם? (דניאל א׳:3–14)
20 אף־על־פי שטוב שילדינו יידעו על הסכנות להידבקות במחלות וסיכונים אחרים הכרוכים בעירויי־דם, משמעותה העיקרית של הדרכת ילד על־פי חוקו המושלם של אלהים, איננה החדרת פחד מפני דם. למשל, אילו היה שופט שואל נערה מדוע אינה רוצה לקבל עירוי־דם ותשובתה היתה, בעיקר, שהיא חושבת שהדם מסוכן מדי ומפחיד, מה היה מסיק השופט? יתכן שהיא פשוט אינה בוגרת דייה ושפחדה דומה לפחד מפני ניתוח להסרת התוספתן, ושהיא מסוגלת לבכות ולהתנגד אפילו לניתוח שהוריה בטוחים שהוא הטיפול הטוב ביותר עבורה. בנוסף לכך, ציינּו כבר שהסיבה היסודית לכך שהמשיחיים מסרבים לקבל עירויי־דם אינה היות הדם מזוהם, אלא מפני שהוא יקר בעיני אלהינו, נותן־החיים. על ילדינו לדעת זאת, כשם שעליהם לדעת שהסיכונים הרפואיים הקיימים בדם נותנים מישנה תוקף לעמדתנו הדתית.
21. (א) מה מוטל על ההורים ללמוד על ילדיהם ועל השקפת המקרא שלהם בנושא הדם? (ב) כיצד יכולים הורים לעזור לילדיהם בקשר לדם?
21 אם יש לך ילדים, האם אתה בטוח שהם יכולים להסביר את העמדה המקראית ביחס לדם, ושהם מסכימים עימה? האם הם מאמינים באמת ובתמים שעמדה זו הינה לפי רצון אלהים? האם הם משוכנעים שהפרת חוק אלהים הוא כה חמור עד כדי סיכון תקוותו של המשיחי לחיי־נצח? הורים נבונים יחזרו על נושאים אלה עם ילדיהם, בין אם הם עדיין קטנים או אם הם מתקרבים לגיל הבגרות. מומלץ להורים לערוך חזרות מעשיות בהן יתמודד כל נער עם שאלות שעשויים שופט או נציג בית־חולים לשאול אותו. המטרה אינה שהנער יחזור בעל־פה על עובדות או על תשובות נבחרות. חשוב יותר שהוא יידע במה הוא מאמין, ומדוע. כמובן, בבית־משפט עצמו, יוכלו הורים או אחרים להציג מידע בנוגע לסיכונים שבשימוש בדם ובקיומם של טיפולים חילופיים. אך, שופט או נציג רשמי אחר ירצו וודאי ללמוד משיחתם עם הילד אם הוא מבין בצורה בוגרת את משמעות מצבו והאפשרויות העומדות לפניו, וכן אם הוא גיבש לעצמו ערכים ואמונה איתנה משלו. — השווה מלכים ב׳. ה׳:1–4.
22. מה יכולה להיות התוצאה הנצחית אם ניתן לאלהים להדריכנו בנושא הדם?
22 על כולנו לגלות הערכה ולדבוק נחושות בהשקפתו של אלהים בנוגע לדם. ההתגלות א׳:5 מתאר את המשיח כאחד ה”אוהב אותנו אשר בדמו שיחרר אותנו מחטאינו.” רק על־ידי קבלת ערכו של דם ישוע אנו יכולים להשיג מחילה מלאה ונצחית לחטאינו. רומיים ה׳:9 מבהיר זאת בפירוש: ”וכעת, לאחר שכבר הוצדקנו בדמו, בוודאי ובוודאי שניוושע על־ידו מן הזעם.” כמה נבון יהיה זה, איפוא, שאנו וילדינו נבקש את הדרכת יהוה בנושא זה ושנהיה נחושים בדעתנו ללכת בדרכיו לנצח!
(מקור המאמר: 1991/6/15)
[הערת שוליים]
a ראה את הספרון עדי־יהוה ושאלת הדם, והחוברת ?How Can Blood Save Your Life (כיצד יכול הדם להציל את חייך? [עמ׳ 21, 22, 28–31]), שיצאו לאור מטעם חברת המצפה.
חזרה על הנקודות העיקריות
◻ איזו השקפה עלינו לטפח כלפי הדרכה מיהוה?
◻ מדוע כה חשוב הציות לחוקי אלהים בנוגע לדם?
◻ מדוע חיוני שהצעירים יהיו מסוגלים להסביר בצורה ברורה ובהחלטיות את אמונתם בנושא הדם?
◻ כיצד יכולים הורים משיחיים לעזור לילדיהם ללמוד היטב את חוק יהוה על הדם?
[תיבה בעמוד 22]
בית־המשפט התרשם
מה ציינה ההחלטה שפסק בית־המשפט במקרה של ד. פ., המוזכרת בסעיף 17?
”בית־המשפט התרשם עמוקות מהתבונה, תחושת־הביטחון, הכבוד־העצמי, ותקיפות העמדה שנקטה נערה זו בת ה־2/1 14. יתכן שהיתה המומה מהגילוי שלקתה בסוג סרטן חשוך־מרפא... אך, למרות זאת, במוסרה עדות בפני בית־המשפט, הוכיחה שהיא בחורה בוגרת. התברר שהיא הבינה היטב את המשימה הקשה שעמדה בפניה. היא היתה נוכחת בכל ישיבות הייעוץ, הסכימה לתכנית טיפולים, פיתחה גישה חד־משמעית באשר לדרך בה היא, כבן־אדם, תתמודד עם אתגר רפואי זה, ועתה הופיעה בפני בית־המשפט עם בקשה נוגעת ללב: כבדו את החלטתי...
”בנוסף לבגרות שהפגינה, ד. פ. נימקה היטב את החלטתה ובכך שיכנעה את בית־המשפט לכבדה. תכנית טיפולים הכוללת עירויי־דם היתה פוגעת בה מבחינה רוחנית, נפשית, מוסרית ורגשית. בית־המשפט מכבד את בחירתה בטיפולים שהעדיפה.”
[תמונה בעמוד 21]
שופט או מנהל בית־חולים עשויים לרצות לדעת במה צעיר משיחי מאמין, ומדוע הוא דבק בעמדה זו