שאלות של קוראים
מה היה ”הטוב” שהשליח פאולוס לא יכול היה לעשות, אותו הזכיר ברומיים ז׳:19?
ביסודו־של־דבר, התייחס פאולוס לעובדה שלא היה מסוגל לקיים את כל הדברים הטובים שדרשה ממנו התורה. הדבר היווה משימה בלתי־אפשרית הן לגבי פאולוס והן לגבי כל אחד אחר, כולל אותנו, עקב אי־השלימות והנטייה לחטוא. אך, אל תתייאש! קרבן־הכופר שסיפק המשיח פתח את הדרך לקבלת מחילה מאלהים ולהשגת מעמד חיובי בעיניו.
הכתוב ברומיים ז׳:19 מציין: ”כי אינני עושה את הטוב שאני חפץ בו, אלא את הרע שאינני חפץ בו — אותו אני עושה”. ההקשר מראה שפאולוס התייחס בעיקר לדברים שהוגדרו כ”טובים” על־פי התורה. בפסוק 7, נאמר: ”האם התורה היא בחזקת חטא? חס וחלילה! אך לא הייתי יודע מהו החטא אילוּלא התורה; הרי לא הייתי מכיר את התאווה אילו לא אמרה התורה ’לא תחמוד’”. מכאן שהתורה הבהירה שמאחר שאין איש המסוגל לשמור לחלוטין את כל מצוות התורה, כל בני־האנוש הם חוטאים.
בהמשך דבריו, הזכיר פאולוס ש”בעבר הייתי חי בלי תורה”. מתי? ובכן, בתקופה שעוד שכן בחלצי אברהם, בטרם העניק יהוה לעמו את התורה. (רומיים ז׳:9; השווה עברים ז׳:9, 10.) גם אברהם היה אדם בלתי־מושלם, אך התורה טרם ניתנה, ולכן לא היה נתון תחת שורה ארוכה של מצוות אשר היו מדגישות שהוא חוטא ולא מסוגל לשמרן. האם השתמע מכך שנתינת התורה, אשר הבליטה את אי־השלימות של האדם, הניבה תוצאות שליליות? לאו דווקא. פאולוס המשיך: ”ובכן התורה קדושה, והדיבֵּר הוא קדוש וישר וטוב”. — רומיים ז׳:12.
שים לב לכך שפאולוס התייחס לתורה כ”קדושה” ולדיבּרות כ’טובים’. בהמשך טיעוניו, הבהיר שאותו ”דבר טוב” — התורה — הצביע על היותו חוטא, ועל כך שמפאת חטאיו ראוי היה למוות. פאולוס כתב: ”כי אינני עושה את הטוב שאני חפץ בו, אלא את הרע שאינני חפץ בו — אותו אני עושה. ואם אני עושה את מה שבניגוד לרצוני, הרי שלא עוד אני עושה אותו, אלא החטא השוכן בי”. — רומיים ז׳:13–20.
בהקשר זה, אם כן, פאולוס לא התייחס לטוּב ככלל, כלומר, מעשים חיוביים הנובעים מטוּב־לב. (השווה מעשי־השליחים ט׳:36; רומיים י״ג:3.) הוא התייחס במיוחד לעשיית דברים בתואם עם תורתו הטובה של אלהים. קודם־לכן, כפרושי קיים בלהיטות את דרישות היהדות, ובהשוואה לאחרים היה ’ללא דופי’. בכל זאת, גם אם ראה את עצמו משרת כעבד לתורה הטובה, עדיין לא קיימה במידה מושלמת. (פיליפים ג׳:4–6) התורה שיקפה את ערכיו המושלמים של אלהים, והדגישה לשליח שבבשרו היה עדיין עבד לחוק החטא והורשע כראוי במוות. ברם, היה פאולוס אסיר־תודה על כך שבזכות קרבן־הכופר שסיפק המשיח, הוצהר כצדיק בעיני אלהים — ניצל מחוק החטא ומתוצאתו הצודקת, פסק־דין מוות. — רומיים ז׳:25.
התורה אינה חלה על המשיחיים כיום, מאחר שהיא ’נתקעה בעמוד־ההוקעה’. (רומיים ז׳:4–6; קולוסים ב׳:14) אך, עלינו להכיר בכך שהיא לא היתה עול כבד של מצוות, ושמן הראוי לשכחה. ביסודה, היתה התורה טובה. יש למשיחי טעמים שונים לקרוא בעיון את ספרי התורה, כדי להבין היטב את אשר נדרש מעם־ישראל.
כשאנו קוראים את ספרי התורה כיום, עלינו להרהר בעקרונות עליהם מבוססות המצוות השונות ובתועלת שהפיקו מהן בני־ישראל במידה שהשתדלו לקיים חוקים טובים אלה. עלינו לזכור תמיד שאיננו מושלמים ולכן איננו מסוגלים לנהוג במידה מושלמת בתואם עם הדברים הטובים שאנו לומדים מדבר־אלהים. אך, במאבקנו עם חוק החטא, יכולים אנו לשמוח בתוחלת שנזכה להינצל ממצב זה, עקב ייחוס ערכו של קרבן־הכופר אלינו.
(מקור המאמר: 91/9/1)