בַסֵס את אמונתך על אמת
”ובלי אמונה אי־אפשר להיות רצוי לאלהים, כי כל הקרב אל אלהים צריך להאמין שהוא קיים והוא נותן גמול לדורשיו”. — עברים י״א:6.
1, 2. כיצד עמדה אמונתו של אדם במיבחן, ומה היתה התוצאה?
באמונה כרוך הרבה יותר מאשר הביטחון שאלהים קיים. לאדם הראשון לא היה כל ספק באשר לעצם קיומו של יהוה אלהים. אלהים יצר עימו קשר, יתכן באמצעות בנו, ”הדבר” או דוברו. (יוחנן א׳:1–3; קולוסים א׳:15–17) בכל זאת, אדם איבד את התוחלת לחיי־נצח כיון שלא ציית ליהוה ולא גילה בו אמונה.
2 אושרו העתידי של אדם היה נתון בסכנה כשאשתו, חוה, הפרה את רצון יהוה. עצם המחשבה שיאבד אותה העמידה במיבחן את אמונתו! האם יוכל אלהים לפתור את הבעיה שהתעוררה בדרך שתבטיח לאדם שימשיך להפיק מהחיים אושר והנאה מלאים? בהצטרפו אל חוה בחטאה, הוכיח אדם שכנראה חש אחרת. הוא ניסה לפתור את הבעיה בדרכו שלו, במקום לחפש הכוונה מאלהים. בגילוי חוסר אמונה ביהוה, הביא אדם מוות על עצמו ועל כל צאצאיו. — רומיים ה׳:12.
מהי אמונה?
3. באיזו דרך שונה ההגדרה המקראית לאמונה מזו המופיעה במילון אחד?
3 מילון אחד מגדיר אמונה כ”ביטחון איתן בדבר שאין כל אפשרות להוכיחו”. אולם, המקרא אינו דוגל בהגדרה זו, אלא מציין את ההיפך הגמור, היינו, שיש לבסס אמונה על עובדות, על מציאוּת, על אמת. הכתוב אומר: ”האמונה היא ביטחון בממשוּת הדברים המקוּוים, הוכחת דברים שאינם נראים”. (עברים י״א:1) לאדם מאמין יש ערובה לכך שכל מה שאלהים הבטיח, כאילו כבר התגשם. ההוכחות המשכנעות לקיומם של ”דברים שאינם נראים” כה חותכות, עד כי האמונה נחשבת כמקבילה לאותן הוכחות.
4. כיצד תומך מילון אחר בהגדרה המקראית את המונח ”אמונה”?
4 המילון Theological Wordbook of the Old Testament (מילון תיאולוגי לברית הישנה), מציין לגבי המונח ”אמונה”: ”בעיקרו של השורש טמון הרעיון של ודאוּת... בניגוד לתפיסות הרווחות כיום שאמונה מתייחסת לדבר שבגדר האפשר, בתקווה שהוא נכון, אך אין היא משקפת ביטחון מלא”. אותו מילון מוסיף: ”המונח ’אָמֵן’, שנגזר מאותו שורש, משמעו ’אמת’; הוא מופיע גם בברית החדשה [כתבי־הקודש המשיחיים]. ישוע השתמש במלה זו לעתים קרובות (מתי ה׳:18, 26, וכו’) כדי להדגיש את ודאוּתם של דברים”. משמעות המלה ביוונית המקבילה ל”אמונה” בכתבי־הקודש המשיחיים, אף היא משקפת ביטחון מלא בדבר, ביטחון מושתת היטב על עובדות או אמת.
5. איזה שימוש היה במסמכים מסחריים עתיקים למלה היוונית שתורגמה ”ביטחון” בעברים י״א:1, ומה משמע הדבר למשיחיים?
5 המלה היוונית (היפוֹסטַסיס), המתורגמת ”ביטחון” בעברים י״א:1, מופיעה תדירות בכתבי־יד מסחריים עתיקים, הרשומים על פפירוס, כדי לציין דבר־מה המהווה ערבוּת בטוחה לבעלוּת בעתיד. החוקרים מוֹלטון ומיליגַן מציעים את הניסוח: ”האמונה היא שטר־בעלות לדברים המקווים”. (Vocabulary of the Greek Testament [אוצר־המלים לכתבים היוונים]) כמובן, אם מישהו מחזיק בשטר־קניין לקרקע או בית, יהיה לו ”ביטחון” מלא שבאחד הימים תתממש תקוותו להשיג רכוש זה.
6. מה משמעות המלה היוונית המתורגמת ”הוכחה” בעברים י״א:1?
6 בעברים י״א:1, המלה היוונית המתורגמת ”הוכחה” (אלֶגחוֹס) נושאת את הרעיון של הצגת ראיות כדי לנמק מסקנה, במיוחד מסקנה הנוגדת את מה שנראה תחילה כמובן מאליו. אותה הוכחה חותכת מבהירה את מה שקודם־לכן לא היה מובן, ובכך היא מפריכה את מה שנדמה לכל. מכאן שהן בתנ״ך והן בכתבי־הקודש המשיחיים האמונה אינה ”ביטחון איתן בדבר שאין כל אפשרות להוכיחו”. נהפוך הוא: יש לבסס אמונה על אמת.
מושתתת על אמיתוֹת בסיסיות
7. כיצד מתארים פאולוס ודוד את אלה המתכחשים לקיומו של אלהים?
7 השליח פאולוס ציין אמת יסודית אחת כשכתב על הבורא אשר ”עצמוּתו הנעלמת, היא כוחו הנצחי ואלוהוּתו, נראית בבירור מאז בריאת העולם בהיותה נתפסת בשכל באמצעות הדברים הברוּאים. לכן אין להם [למתנגדים לאמת] במה להצטדק”. (רומיים א׳:20) אכן, ”השמים מספרים כבוד אל”, ו”מלאה הארץ קנייניך [יהוה]”. (תהלים י״ט:2; ק״ד:24) אך, אם אדם מסרב לשקול את הראיות, מה אז? דוד, מחבר התהלים, כתב: ”רשע כגובה אפו בל ידרוש; ’אין אלהים’, כל מזימותיו”. (תהלים י׳:4; י״ד:1) במידה מסוימת, האמונה מושתתת על אמת יסודית זו שאלהים קיים.
8. לאיזה ביטחון והבנה זוכים אלה המגלים אמונה?
8 יהוה אינו רק ישות קיימת — הוא אל מהימן, ואנו יכולים לסמוך על הבטחותיו. הוא אמר: ”כאשר דמיתי, כן היתה; וכאשר יעצתי, היא תקום”. (ישעיהו י״ד:24; מ״ו:9, 10) אין אלה מלים ריקות מתוכן. קיימות הוכחות רבות לכך שמאות מהנבואות הרשומות בדבר־אלהים התגשמו. לאור עובדה זו, יכולים המאמינים בו להבחין בהתגשמותן הממשמשת ובאה של נבואות מקראיות רבות אחרות. (אפסיים א׳:18) למשל, הם רואים את התגשמות ה”אות” לנוכחותו של ישוע, הכולל את ההטפה המואצת על ייסוד המלכות, וכן את ההתרחבוּת החזוּיה מראש של עבודת־אלהים האמיתית. (מתי כ״ד:3–14; ישעיהו ב׳:2–4; ס׳:8, 22) הם יודעים שבקרוב יכריזו העמים על ”שלום וביטחון!” ושמיד לאחר מכן אלהים ”ישחית את משחיתי הארץ”. (תסלוניקים א׳. ה׳:3; ההתגלות י״א:18) איזו ברכה היא האמונה המבוססת על אמיתות נבואיות!
פרי רוח־הקודש
9. מהו הקשר בין אמונה לבין רוח־הקודש?
9 האמת עליה מושתתת האמונה מצויה בכתבי־הקודש, שהם תוצרת רוח־קודשו של אלהים. (שמואל ב׳. כ״ג:2; זכריה ז׳:12; מרקוס י״ב:36) מן ההיגיון, איפוא, שאמונה אינה יכולה להתקיים ללא פעילות רוח־הקודש. זוהי הסיבה שפאולוס כלל ”אמונה” בין ’פירות הרוח’. (גלטיים ה׳:22, ד”ץ, ג”צ, הדרך) אך, רבים דוחים את האמת האלוהית, בטמאם את חייהם בתאוות־בשר ובהשקפות ’המעציבות את רוח־אלהים’. ובכן, ”לא לכל בני־אדם האמונה”, כיון שאין להם כל יסוד עליו יוכלו לבנותה. — תסלוניקים ב׳. ג׳:2; גלטיים ה׳:16–21; אפסיים ד׳:30.
10. כיצד הוכיחו כמה ממשרתי יהוה בימי־קדם את אמונתם?
10 בקרב צאצאי אדם היו שגילו אמונה. האיגרת אל העברים, פרק י״א, מונה את הבל, חנוך, נוח, אברהם, שרה, יצחק, יעקב, יוסף, משה, רחב, גדעון, ברק, שמשון, יפתח, דוד ושמואל, בנוסף למשרתים רבים אחרים של יהוה ששמותיהם לא רשומים ואשר ”אמונתם העידה עליהם”. שים לב למעשים שביצעו ”מתוך אמונה”. למשל, מתוך אמונה ”הביא הבל לאלהים קרבן טוב”, וכן ”בנה נוח תיבה”. מתוך אמונה ”ציית אברהם בהיקראו לצאת אל מקום שהיה עתיד לקבל לנחלה”, ומשה, ”באמונה עזב את מצרים”. — עברים י״א:4, 7, 8, 27, 29, 39.
11. מה מציין מעשי־השליחים ה׳:32 בנוגע לאנשים המצייתים לאלהים?
11 ברור שאמונתם של כל אותם עובדי יהוה כללה יותר מאשר רק אמונה בקיומו של אלהים. בגלותם אמונה בו, היה להם הביטחון שהוא ”נותן גמול לדורשיו”. (עברים י״א:6) הם פעלו בהנחיית רוח־הקודש בתואם עם הידע המדויק של האמת שהיה ברשותם אותה עת, גם אם היה זה ידע מוגבל. כמה שונים היו הם מאדם! הוא לא פעל מתוך אמונה מבוססת על האמת, או בתואם עם הכוונת רוח־הקודש. אלהים מעניק את רוחו רק לאלה המצייתים לו. — מעשי־השליחים ה׳:32.
12. (א) במה האמין הבל, וכיצד הוכיח זאת? (ב) למרות אמונתם, למה לא זכו עדים טרום־משיחיים של יהוה?
12 שלא כאביו, אדם, גילה הבל, ירא־האלהים, אמונה. הוא ידע, מפי הוריו, כפי הנראה, על הנבואה הראשונה שניתנה מפי יהוה אלהים: ”ואיבה אשית בינך ובין האישה, בין זרעך ובין זרעה. הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב”. (בראשית ג׳:15) כך הבטיח אלהים להשמיד את הרשע ולהשיב את הצדק על כנו. באיזו דרך תתגשם נבואה זו, הבל לא ידע, אך אמונתו בכך שאלהים ”נותן גמול לדורשיו” הכנים, היתה חזקה דייה להניעו להביא קרבן. יתכן שהקדיש מחשבה מעמיקה לנבואה זו והאמין ששפיכת דם חיונית כדי למלא את ההבטחה ולרומם את האנושות אלי שלימות. לפיכך, קרבן בעל־החיים של הבל היה הולם. בכל זאת, על־אף אמונתם, הבל ושאר משרתי אלהים, ”לא ראו בקיום ההבטחה”. — עברים י״א:39.
השלמת האמונה
13. (א) מה למדו אברהם ודוד באשר להתגשמות ההבטחה? (ב) מדוע ניתן לומר ש”החסד והאמת באו דרך ישוע המשיח”?
13 במהלך השנים, שוב ושוב גילה אלהים אמיתוֹת נוספות באשר לדרך בה תתגשם ההבטחה ביחס ל’זרע האשה’. נאמר לאברהם: ”והתברכו בזרעך כל גויי הארץ”. (בראשית כ״ב:18) מאוחר יותר, נאמר למלך דוד שה”זרע” המובטח יבוא משושלת המלוכה שלו. בשנת 29 לספירה, הופיע ישוע המשיח כאותו ”זרע”. (תהלים פ״ט:4, 5; מתי א׳:1; ג׳:16, 17) לעומת אדם חסר־האמונה, ”האדם האחרון”, הלא הוא ישוע המשיח, הציב דוגמה של אמונה בפועל. (קורינתים א׳. ט״ו:45) הוא הקדיש את כל חייו לשירות מסור ליהוה והגשים את הנבואות הרבות שניבאו מראש את בוא המשיח. כך שפך ישוע אור על האמת ביחס ל”זרע” המובטח, ומימש את ה’צללים’ הנבואיים שנכללו בתורת משה. (קולוסים ב׳:16, 17) ניתן היה, אם כן, לומר ש”האמת [באה] דרך ישוע המשיח”. — יוחנן א׳:17.
14. כיצד הבהיר פאולוס אל הגלטיים שהאמונה זכתה לממדים חדשים?
14 עתה, עם התגלמות האמת בישוע המשיח, נוצר יסוד נרחב יותר עליו ניתן היה לבסס אמונה ב”הבטחה”. האמונה נעשתה איתנה יותר, וקיבלה ממדים חדשים. בנוגע לכך, אמר פאולוס לאחיו המשוחים: ”המקרא הסגיר את הכל ביד החטא, כדי שעל סמך אמונת ישוע המשיח תינתן ההבטחה למאמינים. לפני בוא האמונה נשמרנו תחת יד התורה, כלואים היינו לקראת האמונה העתידה להיגלות. לפיכך היתה התורה אומנת המדריכה אותנו אל המשיח, למען נוצדק על־ידי אמונה. אבל לאחר בוא האמונה איננו נתונים עוד למרות האומנת. כולכם בנים לאלהים על־ידי האמונה במשיח ישוע.” — גלטיים ג׳:22–26.
15. באיזו דרך אחת ויחידה הושלמה האמונה?
15 תוך אמונה, ידעו בני־ישראל שאלהים נהג בהם באמצעות ברית התורה. אך, הגיעה העת שאמונה זו תתרחב. כיצד? בכך שיאמינו בישוע שנמשח ברוח־הקודש, בתור אותו משיח אשר אליו תוכננה התורה לכוונם. רק בדרך זו הושלמה האמונה הטרום־משיחית. עד כמה חיוני היה שמשיחיים קדומים אלה ’יביטו אל ישוע, מכוֹנן האמונה ומשלימה’! (עברים י״ב:2) למעשה, על כל משיחי לעשות כן.
16. כיצד פעלה רוח־הקודש במידה מוגברת, ומדוע?
16 לאור הידע שהלך וגדל אותה עת לגבי האמת האלוהית, יחד עם השלמת האמונה, האם נועדה גם פעילותה של רוח־הקודש להתרחב? אכן, כן. בחג־השבועות, שנת 33 לספירה, נשפכה רוח אלהים, אותו ”מנחם” שהבטיח ישוע, על תלמידיו. (יוחנן י״ד:26; מעשי־השליחים ב׳:1–4) רוח־הקודש החלה לפעול בדרך חדשה לחלוטין בקרב אחיו המשוחים של המשיח. אמונתם, פרי רוח־הקודש, חוּשלה. הדבר הכשירם לפעילות עשיית־התלמידים האדירה שעמדה בפניהם. — מתי כ״ח:19, 20.
17. (א) כיצד ’באה האמת’ ו’הושלמה האמונה’ מאז שנת 1914? (ב) אילו ראיות מצביעות על פעילותה של רוח־הקודש מאז שנת 1919?
17 האמונה ’באה’ לפני כ־900,1 שנה, כשישוע הופיע כמועמד למלוכה. אך, עתה, כשהוא מולך כמלך שמימי, נעשה היסוד לאמונתנו — האמת שניגלתה לנו — איתן ורחב עוד יותר, בהשלימו את אמונתנו. במקביל לכך, פעילותה של רוח־הקודש גברה. עדות ברורה לכך ניתנה בשנת 1919, כשרוח־הקודש הפיחה חיים חדשים במשרתי אלהים המוקדשים שהתנסו במצב של חוסר־פעילות כמעט מוחלט. (יחזקאל ל״ז:1–14; ההתגלות י״א:7–12) אז הונח היסוד לגן־עדן רוחני, אשר הפך במהלך עשרות השנים שבאו בעקבות חידוש פעילותם לברור יותר ונפלא יותר משנה לשנה. האם יכולה היתה להיות עדות ברורה יותר מזו לפעילות רוח־הקודש של אלהים?
מדוע מן הראוי שנבחן את אמונתנו?
18. כיצד היו שונים המרגלים מקרב בני־ישראל אחד ממישנהו מבחינת אמונה?
18 זמן־מה לאחר שבני־ישראל נגאלו מעבדות במצרים, נשלחו 12 גברים לתור את ארץ־כנען. עשרה מהם גילו חוסר אמונה, בהטילם ספק ביכולתו של אלהים להגשים את הבטחתו להנחיל לישראל את הארץ. הם הושפעו ממראית עיניהם, היינו, מדברים גשמיים. מתוך ה־12, רק יהושע בן־נון וכלב בן־יפונה הוכיחו שהם התהלכו על־פי אמונה, ולא על־פי מראה עיניהם. (השווה קורינתים ב׳. ה׳:7.) בזכות אמונתם, הם היו היחידים מבין כל אותם גברים שזכו להיכנס אל הארץ המובטחת. — במדבר י״ג:1–33; י״ד:35–38.
19. כיצד היסוד עליו אנו בונים אמונה כיום איתן יותר מאשר בעבר, ומה עלינו לעשות עקב כך?
19 כיום, אנו עומדים על סף העולם החדש של אלהים בו ישכון הצדק. אם אנו חפצים להיכנס אליו, חיוני שתהיה לנו אמונה. למרבה השמחה, היסוד לאותה אמונה — הלא הוא האמת — מעולם לא היה איתן יותר. לרשותנו כתבי־הקודש בשלמותם, הדוגמה שהציבו ישוע המשיח ואחיו המשוחים, תמיכתם של מיליוני אחים ואחיות רוחניים, בנוסף לגיבוי שרוח־קודשו של אלהים נותנת בקנה מידה חסר־תקדים. אך, מן התבונה שנבחן את אמונתנו ושננקוט צעדים כדי לחזקה, כל עוד אנו יכולים לעשות כן.
20. אילו שאלות מן הראוי שנשאל את עצמנו?
20 ’אך, אני מאמין שזוהי האמת’, אתה עשוי לומר. אך, עד כמה איתנה אמונתך? שאל את עצמך: ’האם מלכותו השמימית של יהוה ממשית בעינַי, בדומה לממשלות אנוש? האם אני מכיר באירגונו הגלוי־לעין של יהוה ובגוף המנהל המייצג אותו, ותומך בהם בכל מאודי? בעיני אמונתי, האם אני רואה שהאומות הולכות ונאספות לעימות הסופי שייערך במלחמת הר־מגידון? האם ניתן להשוות את אמונתי עם זו של אותו ”ענן עדים” המוזכר בעברים פרק י״א?’ — עברים י״ב:1; ההתגלות ט״ז:14–16.
21. למה מניעה האמונה את אלה המגלים אותה, ולאיזו ברכה זוכים הם? (יש לכלול הערות מהטבלה שבעמוד 11.)
21 אמונה המושתתת על אמת מניעה את בעליה לפעולה. כשם שקרבנו של הבל היה רצוי ומקובל בעיני אלהים, כך גם עם קרבנות ההודייה שלהם. (עברים י״ג:15, 16) בדומה לנוח, ”מטיף הצדק” אשר ציית לאלהים, הם רודפים צדק כמכריזי המלכות. (עברים י״א:7; פטרוס ב׳. ב׳:5) בדומה לאברהם, אלה שאמונתם מושתתת על האמת מצייתים ליהוה למרות חוסר נוחות ולנוכח מבחני אמונה קשים ביותר. (עברים י״א:17–19) בדומה למשרתים נאמנים רבים של יהוה בימי־קדם, אלה המגלים אמונה כיום זוכים לשפע ברכות ולתמיכתו של אביהם השמימי האוהב. — מתי ו׳:25–34; טימותיוס א׳. ו׳:6–10.
22. כיצד ניתן לחזק את האמונה?
22 אם הינך אחד ממשרתי יהוה, אך חש שאמונתך נחלשה בדרך כלשהי, מה תוכל לעשות? חזק את אמונתך באמצעות לימוד קפדני של דבר־אלהים, ותביע בפיך את ’מי האמת’ השופעים מלבך. (משלי י״ח:4) אם אינך מחזק את אמונתך בדרך קבע, היא עלולה להיחלש, לחדול מלפעול ואף למות. (טימותיוס א׳. א׳:19; יעקב ב׳:20, 26) הייה נחוש בדעתך שלעולם זה לא יקרה לאמונתך. בקש את עזרת יהוה, בהתפללך: ”עזור נא לי בחסרון אמונתי!” — מרקוס ט׳:24.
(מקור המאמר: 1991/9/15)
כיצד תשיב?
◻ מהי אמונה?
◻ מדוע האמונה אינה יכולה להתקיים בנפרד מהאמת ומרוח־הקודש?
◻ כיצד פעל ישוע כ’משלים אמונתנו’?
◻ מדוע עלינו לבחון עד כמה איתנה אמונתנו?
[תיבה בעמוד 11]
אלה המגלים אמונה...
◻ מדברים על־אודות יהוה. — קורינתים ב׳. ד׳:13.
◻ מבצעים מעשים דומים לאלה של ישוע. — יוחנן י״ד:12.
◻ משמשים מקור עידוד לזולת. — רומיים א׳:8, 11, 12.
◻ מנצחים את העולם. — יוחנן א׳. ה׳:5.
◻ אין להם כל סיבה לפחד. — ישעיהו כ״ח:16.
◻ ייזכו לחיי־נצח. — יוחנן ג׳:16.