”עזור נא לי בחסרון אמונתי!”
”מיד צעק אבי הילד ואמר: ’אני מאמין, עזור נא לי בחסרון אמונתי!” — מרקוס ט׳:24.
1. מה גרם לאב אחד לצעוק, ”עזור נא לי בחסרון אמונתי”?
אבי ילד אחוז־שד עמד לפני ישוע המשיח. עד כמה השתוקק שבנו יירפא! לתלמידי ישוע לא היתה אמונה מספקת כדי לגרש את השד, אך האב צעק לישוע: ”אני מאמין, עזור נא לי בחסרון אמונתי!” בכוח שהפיק מאת אלהים, גירש ישוע את השד, ובכך, ללא ספק, חיזק את אמונתו של אבי הילד. — מרקוס ט׳:14–29.
2. באשר לאמונה, באילו שתי דרכים אין המשיחיים מתביישים?
2 בדומה לאותו אב שייחל לריפוי בנו, משרת נאמן של יהוה אינו מתבייש להצהיר: ”אני מאמין!” המלגלגים עלולים להתכחש לכוחו של אלהים, לאמיתוּת דברו, ואפילו לעצם קיומו. אך, המשיחי הנאמן מודה ללא היסוס שהוא מאמין ביהוה אלהים. עם זאת, בפנותו בפרטיות לאביו השמימי, נושא אותו משיחי תחינה: ”עזור נא לי בחסרון אמונתי!” גם זאת הוא עושה ללא בושה, בידעו שאפילו השליחים נשאו את התחינה: ”הוסף לנו אמונה”. — לוקס י״ז:5.
3. באיזו מידה התייחס יוחנן ל”אמונה” בספר־הבשורה שלו, מה הדגיש לגביה, ומדוע היה זה הולם?
3 לכתבי־הקודש המשיחיים במיוחד יש רבות לומר בנוגע לאמונה. ספר־הבשורה של יוחנן, למשל, משתמש במלים יווניות שונות הקשורות ל”אמונה” בתכיפות העולה ב־40 אחוזים על שלושת ספרי־הבשורה האחרים יחד. יוחנן הדגיש שאמונה אינה תכונה סבילה, אלא שיש להוכיח אותה בפועל. כשהוא כתב ספר זה בשנת 98 לספירה לערך, הבחין יוחנן בזרועות כפירה ארסיות שניסו ללכוד משיחיים שאמונתם נחלשה. (מעשי־השליחים כ׳:28–30; פטרוס ב׳. ב׳:1–3; יוחנן א׳. ב׳:18, 19) לכן, היה זה חיוני לגלות אמונה פעילה, כדי להוכיחה במעשים המגלים מסירות לאלהים. זמנים קשים עמדו בפניהם.
4. מדוע אין דבר שהוא בלתי־אפשרי לאלה המגלים אמונה?
4 אמונה עוזרת למשיחיים להתמודד עם כל קושי שיתעורר. ישוע הבטיח לתלמידיו שאם תהיה להם אמונה ”כגרגר החרדל”, לא יהיה דבר בלתי־אפשרי עבורם. (מתי י״ז:20) בדרך זו, הוא הדגיש את העוצמה הטמונה באמונה, שהיא פרי רוח־הקודש, ובכך שם דגש, לא על מה שבני־אדם יכולים לבצע, אלא על כוחה של רוח־אלהים לחולל פלאים. כל מי שנתון להדרכתה אינו הופך את המכשולים והבעיות בהם הוא נתקל, שגודלם כגודל ’גרגר חרדל’, למחסומים דמויי־הרים. יישום החכמה שרוח־הקודש מקנה להם בחייהם, עוזר להם לראות את הדברים מהזווית הנכונה, כמות שהם. אפילו בעיות חמורות ’מצטמקות’ כשמתייחסים אליהן לאור כוחה המחזק של האמונה. — מתי כ״א:21, 22; מרקוס י״א:22–24; לוקס י״ז:5, 6.
תפילה שהאמונה תעמוד במיבחן
5–7. (א) איזו אזהרה בנוגע לאמונה השמיע ישוע, כאשר יסד את ערב־הזיכרון? (ב) כיצד אמונתו של פטרוס הכשירה אותו לחזק את אחיו?
5 בחג־הפסח של שנת 33 לספירה, חגג ישוע את ליל־הסדר יחד עם תלמידיו בפעם האחרונה. אזי, לאחר ששילח את יהודה איש־קריות, הוא יסד את חגיגת ערב־הזיכרון, באמרו: ”אני כורת לכם ברית כמו שכרת לי אבי — את המלכות... שמעון, שמעון, הנה דרש השטן לטלטל אתכם כחיטים בכּברה. אבל אני התפללתי בעדך שלא תכלה אמונתך, ואתה לאחר שתשוב חַזֵק את אחיך.” — לוקס כ״ב:28–32.
6 ישוע התפלל שאמונתו של שמעון פטרוס לא תכלה. אף־על־פי שפטרוס התרברב, בביטחון־עצמי מופרז, שלעולם לא יתכחש לישוע, עשה כן כעבור זמן קצר בלבד שלוש פעמים. (לוקס כ״ב:33, 34, 54–62) למעשה, מראש נחזה שכאשר יכו את הרועה, תפוצנה הצאן. (זכריה י״ג:7; מרקוס י״ד:27) אולם, כשפטרוס התאושש מאותה נפילה במלכודת הפחד, הוא אכן חיזק את אחיו הרוחניים. היה זה פטרוס אשר העלה את נושא מציאת המחליף ליהודה איש־קריות הבלתי־נאמן. בנהגו כדובר של השליחים בחג־השבועות של ה־33 לספירה, השתמש פטרוס במפתח הראשון בין ’מפתחות המלכות’ שישוע הפקיד בידיו, בפתחו את הדרך בפני היהודים להיעשות לחברי המלכות. (מתי ט״ז:19; מעשי־השליחים א׳:15 עד ב׳:41) השטן דרש ’לטלטל את השליחים כחיטים בכּברה’, אך אלהים דאג לכך שאמונתם לא תכלה.
7 דמה בנפשך את הרגשתו של פטרוס כששמע את ישוע אומר לו: ”אני התפללתי בעדך שלא תכלה אמונתך”. חשוב על כך! ישוע התפלל שאמונתו של פטרוס לא תיחלש. והיא אכן לא כלתה, לא נכשלה. למעשה, בחג־השבועות, פטרוס ואחרים היו הראשונים אשר זכו למשיחה ברוח־הקודש ולאימוץ כבנים רוחניים של אלהים, שותפים לעתיד למלכות המשיח בתפארתו השמימית. עתה, כשרוח־הקודש פעלה בהם במידה חסרת־תקדים, יכלו הם להניב את פירותיה יותר מתמיד, וביניהם האמונה. איזו היענות נפלאה היתה זו לתפילתם: ”הוסף לנו אמונה!” — לוקס י״ז:5; גלטיים ג׳:2, 22–26; ה׳:22, 23.
עמידה באמונה במיבחנים שלפנינו
8. איזו אזהרה סיפק לנו בעיתה האירגון באשר להתגשמות הנבואה שבתסלוניקים א׳. ה׳:3?
8 בקרוב נשמע, כהתגשמות של נבואת המקרא, את הקריאה ”שלום וביטחון!” (תסלוניקים א׳. ה׳:3) הייתכן שהדבר יעמיד את אמונתנו במיבחן? אפשר שכן, מאחר שקיימת הסכנה שנלך שולל אחר ההצלחה, כביכול, של האומות בהשגת שלום. אך, לא נהיה שותפים לרוחם של אותם מכריזי שלום, אם נזכור שיהוה אלהים אינו משתמש באף אחד מאירגוני העולם הזה בהשגת מטרה זו. הוא יפעל בדרך שלו כדי להשכין שלום אמת, כלומר, באמצעות מלכותו שבידי המשיח ישוע. מכאן שכל הצלחה שתשגנה האומות בכינון שלום תהיה קצרה ושטחית. כדי לעזור לנו לעמוד על המשמר בעניין זה, ימשיך ”העבד הנאמן” לפרסם אזהרות בעיתן, כדי שמשרתי יהוה לא יוּלכו שולל באמצעות ההכרזה היומרנית ”שלום וביטחון!” מצד האומות השייכות לסדר־דברים ישן זה. — מתי כ״ד:45–47.
9. מדוע יידרשו מאיתנו אומץ־לב ואמונה בעת השמדת ”בבל הגדולה”?
9 הקריאה ”שלום וביטחון!” תהווה את האות ל”שבר פתאום” שיפקוד את ”בבל הגדולה”, המעצמה העולמית של דתות־הכזב. (ההתגלות י״ז:1–6; י״ח:4, 5) גם התפתחות זו תעמיד במיבחן את אמונתם של המשיחיים. בהתמוטטותן של דתות־הכזב, האם ישמרו עדי־יהוה על אמונתם האיתנה? כמובן שכן. מאורע זה — בלתי־צפוי ובלתי־מובן למרבית האנשים — מקורו לא יהא באדם. אנשים ילמדו לדעת שאין זה אלא ביצוע המשפט שגזר יהוה על ”בבל הגדולה”, תוך קידוש שמו, אותו שם שדתות־הכזב חֵרפו זה מכבר. אך, כיצד יבינו זאת באין מבשרים שיבהירו להם את משמעות הדברים? וממי ניתן לצפות, מלבד עדי־יהוה, שיבשרו על כך? — השווה יחזקאל ל״ה:14, 15; רומיים י׳:13–15.
10. כיצד תהיה מתקפת ”גוג” על משרתי יהוה אף היא מיבחן אמונה?
10 עדי־יהוה המשוחים ועמיתיהם בעלי התקווה הארצית גילו אומץ־לב בהודיעם לאחרים על התקרבות המועד לביצוע משפטיו של אלהים נגד ”בבל הגדולה” ושאר סדר־הדברים של השטן. (קורינתים ב׳. ד׳:4) בתפקידו כ”גוג ארץ המגוג”, המתאר את מעמדו השפל הנוכחי, יערוך השטן את צבאותיו הארציים למתקפה כוללת על משרתי אלהים. שוב תעמוד במיבחן אמונתם בכוחו העל־אנושי של יהוה להגן על עדיו. אך, אנו יכולים להאמין באמונה שלמה שכשם שכבר חזה דבר־אלהים, יציל יהוה את עבדיו. — יחזקאל ל״ח:2, 16; ל״ט:18–23.
11, 12. (א) מה הבטיח את הינצלותם של נוח ובני־משפחתו מהמבול? (ב) לְמה לא נצטרך לדאוג במהלך ”הצרה הגדולה”?
11 כיום, אין אנו יודעים בדיוק כיצד יגן יהוה על משרתיו במהלך ”הצרה הגדולה”, אך אין זו סיבה לפקפק בכוחו לעשות כן. (מתי כ״ד:21, 22) מצבם של משרתי אלהים בני־זמננו יהיה דומה לזה בו מצאו עצמם נוח ובני־משפחתו במהלך המבול. בהיותם סגורים בתוך התיבה, כשמי־השמדה סוערים וגועשים סובבים אותם, יש להניח שהם היו המומים לנוכח הפגנה זו של עוצמת אלהים, ודאי התפללו מעומק־לבם. אין כל עדות מקראית לכך שהם היו מודאגים ושאלו את עצמם: ’האם התיבה חזקה דייה כדי לעמוד בפני כוחות ההשמדה? האם יש לנו די מזון עד אשר יסתיים המבול? האם נוכל להתמודד עם התנאים השונים שנמצא על־פני הארץ אחרי המבול?’ המאורעות שלאחר־מכן הוכיחו שחששות כלשהם מהסוג הזה היו חסרי יסוד.
12 כדי להבטיח את הישרדותם, היה על נוח ובני־ביתו לגלות אמונה. משמע הדבר היה לציית להדרכות אלהים ולהנחיית רוח־הקודש. במקביל לכך, במהלך ”הצרה הגדולה” יהיה חיוני באותה מידה להישמע להנחיית רוח־הקודש ולציית להדרכות מאת יהוה באמצעות אירגונו. אזי, לא תהיה לנו כל סיבה לחשוש ולשאול: ’כיצד יסופקו לנו צרכינו הרוחניים והגשמיים? כיצד נוכל לדאוג לקשישים או לחולים הזקוקים לטיפול רפואי מיוחד? כיצד יצילנו יהוה אל תוך סדר־הדברים החדש?’ תוך אמונה איתנה, כל משרתיו הנאמנים של יהוה ישאירו את הכל בידיו האמינות. — השווה מתי ו׳:25–33.
13. עם פרוץ ”הצרה הגדולה”, מדוע נזדקק לאמונה בדומה לזו של אברהם?
13 ללא ספק, עם פרוץ ”הצרה הגדולה”, תתחזק אמונתנו באלהים. הרי, נהיה עדים לכך שיהוה מקיים את מה שהבטיח. נראה במו־עינינו את ההוצאה לפועל של משפטיו! אך, באופן אישי, האם תהיה אמונתנו חזקה מספיק כדי לבטוח בכך שכאשר ישמיד את הרשעים, יציל אלהים את משרתיו? האם נהיה כאברהם, אשר האמין ש’שופט כל הארץ יעשה משפט’, ולכן לא ישמיד צדיק עם רשע? — בראשית י״ח:23, 25.
14. אילו שאלות עוזרות לנו לנתח את עומק אמונתנו ולעמול כדי לחזקה?
14 עד כמה חשוב שנחזק עתה את אמונתנו! כאשר סדר־דברים זה כה קרוב אל סיומו, הבה נרשה לרוח אלהים להניענו ”לחיות בקדושה ובחסידות”, כלומר, במסירות לאלהים. (פטרוס ב׳. ג׳:11–14) אזי, במהלך ”הצרה הגדולה”, לא נוטרד מחששות כגון: ’האם אהיה ראוי לזכות בחסותו של יהוה? האם יכולתי לעשות יותר בשירותו? האם התאמצתי מספיק כדי לטפח את ”האישיות החדשה”? האם אני מהסוג שיהוה יחפוץ להעניק לו מקום בעולמו החדש?’ יש בשאלות רציניות כגון אלה להניענו לנתח את אמונתנו ולעמול כדי לחזקה כבר עתה! — קולוסים ג׳:8–10.
אמונה שיש בה להבריאנו
15. מה אמר ישוע לעיתים לאלה אותם ריפא, והאם הדבר תומך בטענות ל’ריפוי בכוח האמונה’ בימינו?
15 ישוע לא הגביל את מעשי הריפוי הגופני רק לאנשים שגילו בו אמונה. (יוחנן ה׳:5–9, 13) כך שפעילותו לא תמכה כלל בעיקר־האמונה הלא־מקראי בו דוגלות הכתות המבצעות ’ריפוי בכוח האמונה’. אמת, לעיתים ישוע אמר לאנשים שריפא אותם: ”אמונתך הושיעה אותך”. (מתי ט׳:22; מרקוס ה׳:34; י׳:52; לוקס ח׳:48; י״ז:19; י״ח:42) אך, באמרו זאת, הוא פשוט הצביע על אמת ברורה: אילו אותם חולים לא האמינו ביכולתו של ישוע לרפאם, לא היו כלל באים אליו.
16. איזו תכנית ריפוי עורך ישוע כיום?
16 כיום, ישוע המשיח מנהל תכנית של ריפוי רוחני, ולמעלה מ־000,000,4 אנשים מפיקים ממנה תועלת כבר עתה. כעדי־יהוה, הם נהנים מבריאות רוחנית תקינה חרף כל התחלואים הגופניים. המשיחיים המשוחים שביניהם, שתקוותם היא שמימית, ’צופים אל הדברים שאינם נראים’. (קורינתים ב׳. ד׳:16–18; ה׳:6, 7) המשיחיים שתקוותם ארצית מצפים למעשי ריפוי גופניים נפלאים שיתחוללו בעולמו החדש של אלהים.
17, 18. אילו אמצעים מאת יהוה מתוארים בספר ההתגלות כ״ב:1, 2, ומדוע דרושה מאיתנו אמונה כדי שנוכל ליהנות מהם?
17 השליח יוחנן התייחס לאותם אמצעים שיעניקו חיי־נצח בספר ההתגלות כ״ב:1, 2, בזה הלשון: ”הוא הראה לי נהר מים חיים, מבהיק כבדולח, יוצא מכסא האלהים והשה. באמצע רחוב העיר ועל שפת הנהר מזה ומזה — עץ חיים עושה פירות שתים־עשרה פעמים, בתיתו בכל חודש וחודש את פריו, ועלה העץ למרפא הגויים”. באותם ”מים חיים” כלול דבר־האמת של אלהים, וכמו־כן, כל שאר הדברים שיהוה יספק כדי לגאול בני־אדם צייתנים מחטא וממוות, וכדי להעניק להם חיי־נצח על יסוד קרבן־הכופר של ישוע. (אפסיים ה׳:26; יוחנן א׳. ב׳:1, 2) במהלך חייהם על הארץ, ’שותים’ 000,144 תלמידיו המשוחים של המשיח ממה שאלהים מספק כאמצעי חיים באמצעות המשיח, והם נקראים ”אילי הצדק”. (ישעיהו ס״א:1–3; ההתגלות י״ד:1–5) הם הניבו פירות רבים עלי־אדמות. לאחר הקמתם לתחייה בשמים, ייטלו הם חלק בהענקת הברכות שתנבענה מקרבן־הכופר במהלך אלף שנות שלטון המשיח, ל”מרפא הגויים” מתוצאות החטא ומהמוות.
18 ככל שתתחזק אמונתנו באותם אמצעים שערך אלהים למעננו, תגבור נכונותנו לציית להנחיותיה של רוח־הקודש ובכך להפיק מהן תועלת. ככל הנראה, נזכה גם לשלימות גופנית במידה שנגלה אמונה במשיח ונתקדם מבחינה רוחנית. אף־על־פי שמומיו הרציניים של הפרט יירפאו בדרך־נס, תהיה התקדמותו לקראת השלימות נעוצה בנקיטת הצעדים הנכונים. הוא יצטרך להמשיך להפיק תועלת באופן קבוע מהאמצעים שמספק יהוה לריפוי על־סמך קרבנו של המשיח. מכאן שהאמונה תשפיע על הריפוי הגופני שלנו ועל התקדמותנו לקראת השלימות.
”נושעתם על־ידי האמונה”
19. מדוע חיוני לעמוד איתנים באמונה?
19 עד ששחר העולם החדש של אלהים יפזר את חשכת העולם המושחת הנוכחי, כמה חיוני שעובדי יהוה יישארו יציבים באמונה! אנשים ”בלתי מאמינים” יושלכו ל”אגם הבוער באש וגופרית”, שהוא ”המוות השני”. הדבר יתרחש, לכל המאוחר, לאחר המיבחן הסופי שייערך בתום אלף שנות שלטון המשיח. (ההתגלות כ׳:6–10; כ״א:8) מה רבות יהיו הברכות להן ייזכו כל אלה שימשיכו לגלות אמונה וכך יינצלו כדי ליהנות מעתיד נצחי!
20. כיצד יקבל הכתוב בקורינתים א׳. י״ג:13 משמעות מיוחדת בתום אלף שנות שלטון המשיח?
20 אותה עת, יישאו דברי פאולוס בקורינתים א׳. י״ג:13 משמעות מיוחדת: ”אך כעת עומדות שלוש אלה: אמונה, תקווה, אהבה; והגדולה שבהן — אהבה”. כבר לא יהיה צורך באמונה שההבטחה הנבואית שבבראשית ג׳:15 תתממש או בתקווה שהיא תתגשם. הדבר כבר יתרחש עד אז. עם זאת, בתור שומרי נאמנות, נמשיך לקוות ביהוה, להאמין בו ובבנו, ולאהוב אותם כמי שהגשימו אותה נבואה. בנוסף לכך, אהבה עמוקה ולב גדוש הכרת־תודה על הישועה יקשרו אותנו אל אלהים במסירות בלתי־מעורערת לנצח־נצחים. — פטרוס א׳. א׳:8, 9.
21. מה עלינו לעשות כיום כדי ש’ניוושע על־ידי האמונה’?
21 דרך אירגונו הגלוי־לעין, סיפק אלהים אמצעי־עזר נפלאים לשם חיזוק אמונתנו. נצל אותם היטב. הייה נוכח בקביעות באסיפות של קהילת משרתי אלהים וטול בהן חלק. (עברים י׳:24, 25) למד בקפדנות את דברו ואת הפרסומים המקראיים. הפצר ביהוה לקבלת רוחו. (לוקס י״א:13) חקה את אמונתם של אלה המנהיגים בענווה את הקהילה. (עברים י״ג:7) עמוד בפני פיתויי העולם. (מתי ו׳:9, 13) כמו־כן, הדק את יחסיך האישיים עם יהוה בכל דרך אפשרית. ומעל לכל, המשך לגלות אמונה. אז, תימנה עם אלה הנושאים חן בעיני יהוה ותיוושע, כשם שפאולוס ציין: ”הן בחסד נושעתם על־ידי האמונה; וזאת לא מידכם, כי אם מתנת אלהים היא”. — אפסים ב׳:8.
(מקור המאמר: 1991/9/15)
כיצד תשיב?
◻ אילו מיבחני אמונה עומדים בפנינו?
◻ באילו שתי דרכים יכולה האמונה להבריאנו?
◻ לאור הכתוב בפטרוס א׳. א׳:9, עד מתי יהא עלינו לגלות אמונה?
◻ אילו אמצעים עוזרים לנו לחזק את אמונתנו?
[תמונה בעמוד]
בדומה לאב אשר ישוע ריפא את בנו, האם חש אתה בצורך ליותר אמונה?
[תמונה בעמוד 16]
על־מנת להינצל מן ”הצרה הגדולה”, תידרש מאיתנו אמונה דומה לזו של נוח ובני־משפחתו