שאלות של קוראים

◼ מה על משפחה משיחית לעשות אם ילדם חייב ללמוד בבית־ספר בו הנוכחות בשיעורי־דת הינה חובה?‏

הורים משיחיים חפצים שילדיהם לא יחונכו בעקרונות של דתות־כזב.‏ ברם,‏ יתכנו מצבים בהם ילדים אינם יכולים לסרב להיות נוכחים בשיעורי־דת בכיתה,‏ אף־על־פי שלעולם לא ייטלו חלק בפעולות או בטקסים דתיים.‏

אברהם,‏ ’‏אוהבו של אלהים’‏,‏ הציב מופת נאות לחינוך רוחני של ילדים.‏ הוא גידל את צאצאיו בארץ־כנען,‏ בה הקיפו אותם דתות־כזב במעשים ובטקסים ”‏קדושים”‏ נתעבים ביותר.‏ (‏השווה שמות ל״ד:‏11–15;‏ ויקרא י״ח:‏21–30;‏ דברים ז׳:‏1–5,‏ 25,‏ 26;‏ י״ח:‏9–14‏.‏)‏ אך,‏ אברהם היווה את מקור ההדרכה הדתית של משפחתו.‏ יהוה היה בטוח שהוא ”‏ייצווה את בניו ואת ביתו אחריו,‏ ושמרו דרך יהוה,‏ לעשות צדקה ומשפט”‏.‏ — בראשית י״ח:‏19‏.‏

כמו־כן,‏ זכה ישוע כבר מגיל צעיר להדרכה בבית ובקהילה המקומית באשר לעבודת־אלהים האמיתית.‏ כתוצאה מכך,‏ הוא ”‏הוסיף לגדול בחכמה ובקומה ובחן לפני אלהים ובני־אדם”‏.‏ — לוקס ב׳:‏52‏.‏

ברוב חלקי העולם,‏ הצעירים המשיחיים זוכים לחינוך חילוני בבתי־ספר ציבוריים.‏ חלק מהחומר הנלמד אינו תואם לגמרי את האמת המקראית ואפילו את העובדות המבוססות.‏ לדוגמה,‏ דורות רבים של צעירים משיחיים נכחו בשיעורי מדע או ביולוגיה כחלק מחוק לימודיהם.‏ עקב כך,‏ מרביתם נחשפו לתיאוריית האבולוציה הרווחת,‏ ולדיעות דומות באשר למקור ה”‏טבעי”‏ של החיים על כדור־הארץ.‏

חשיפה זו לא הפכה את הצעירים המשיחיים לחסידי תורת האבולוציה.‏ מדוע?‏ מפני שבבית ובאסיפות הקהילה המשיחית זכו הם קודם־לכן למידע מדויק המבוסס על דבר־אלהים,‏ שמכוח־השכינה,‏ דבר שסייע להם להרגיל את חושיהם ”‏להבחין בין טוב לרע”‏.‏ (‏עברים ה׳:‏14‏)‏ הורים רבים ערכו שיעורים עם ילדיהם בנושא,‏ בעזרת ספרות מחזקת־אמונה,‏ כגון הספר ?Life—How Did It Get Here? By Evolution or by Creation (‏החיים — כיצד נוצרו?‏ על־ידי האבולוציה או על־ידי הבריאה?‏)‏,‏ שיצא לאור במספר שפות לועזיות,‏ מטעם חברת המצפה.‏ כשהם מצוידים היטב במידע בנושא,‏ אותם תלמידי בית־ספר לא קיבלו את ההוראה בנושא האבולוציה כאמינה.‏ עם זאת,‏ היתה להם האפשרות להוכיח בהשתתפותם בכיתה ובבחינות שהם אכן קשובים ויכולים ללמוד את החומר שהוצג.‏ לאחדים היתה אפילו הזדמנות להגיש הסברים חילופיים התואמים את העובדות המצוינות בספר המקרא,‏ שנכתב בהשראת בורא האדם.‏ — פטרוס א׳.‏ ג׳:‏15‏.‏

אך,‏ מה בנוגע לשיעורים המוקדשים להוראה על הדת השלטת בסביבה או על דתות בכלל?‏

אין זה יתכן שהוראה כזו תוצג באופן אובייקטיבי,‏ כמידע לשם מידע.‏ אפשר שהמורה עצמו שייך לאותה דת,‏ ולכן ינסה להשפיע על מחשבותיהם ולבותיהם של התלמידים.‏ לכן,‏ עדי־יהוה מעדיפים שילדיהם ישוחררו מהחובה להיות נוכח בשיעורי־דת.‏ הדבר יאפשר לילדיהם להקדיש את השעות האלה להשלמת שיעורי־בית במקצועות אחרים או ללימוד בספריה של בית־הספר.‏

במקומות אחדים,‏ נידחו בקשות אלה;‏ מנהלי בית־הספר או הרשויות המקומיות עלולים אפילו לדרוש נוכחות קבועה והשתתפות מלאה מצד הילדים בשיעורי־דת כתנאי לסיום בית־הספר.‏ במקרים אלה,‏ על כל משפחה להחליט מה לעשות.‏

גם בימי־קדם,‏ נקלעו משרתי אלהים,‏ בניגוד לרצונם,‏ למצבים בהם נחשפו להוראה ופולחן דתיים,‏ בעוד הם שמרו על נאמנותם לאל האמיתי.‏ כך היה,‏ ככל הנראה,‏ במקרה של משה.‏ הוא גדל וחוּנך כנכדו של פרעה,‏ ו”‏לוּמד בכל חכמת המצרִים”‏.‏ (‏מעשי־השליחים ז׳:‏20–22‏)‏ ללא ספק,‏ הדבר כלל מידה מסוימת של הוראה על האמונות והמנהגים הדתיים שרווחו במצרים.‏ אולם,‏ ההדרכה הנעלה שקיבל כנראה ממשפחתו וייתכן מעברים אחרים,‏ הגנה על משה.‏ — שמות ב׳:‏6–15;‏ עברים י״א:‏23–26‏.‏

כמו־כן,‏ חשוב על דוגמתם של שלושת הצעירים העברים,‏ ידידיו של דניאל,‏ שקיבלו הדרכה מיוחדת בבבל,‏ ואף נתמנו לתפקידים ממשלתיים.‏ (‏דניאל א׳:‏6,‏ 7‏)‏ לא היתה להם החירות לעשות דברים או לסרב לעשותם,‏ על־פי רצונם החופשי.‏ במקרה אחד,‏ ציווה המלך נבוכדנאצר עליהם שיתאספו,‏ ביחד עם שאר פקידי השלטון,‏ מול צלם הזהב שהקים בבקעת דורא,‏ שם נועדו להיערך טקסים לאומיים לחנוכת הצלם.‏ כיצד הגיבו שלושת העברים?‏ ברור שהם היו מעדיפים לא להיות שם בכלל,‏ אך הדבר לא היה אפשרי.‏a בכל זאת,‏ הם שמרו על הנאמנות לאמונתם ולאל העליון.‏ מצפונם המודרך על־ידי אלהים,‏ התיר להם להיות נוכחים במקום הטקס,‏ אולם הם סירבו בכל תוקף ליטול כל חלק אישי במנהגים ובטקסים דתיים.‏ — דניאל ג׳:‏1–18‏.‏

כשהרשויות מחייבות תלמידים להיות נוכחים בשיעורי־דת,‏ ואפילו ללמוד את החומר הנלמד כדי לקבל ציונים בבחינות שיגרתיות,‏ ילדים למשפחות המשיחיות יכולים להיות נוכחים,‏ כשם שעשו שלושת הצעירים בפקודת נבוכדנאצר.‏ אך,‏ הצעירים המשיחיים תמיד יציבו את אלהים במקום הראשון.‏ אין צורך עבורם להתווכח על כל טענה מוטעית או כל מנהג לא־מקראי,‏ כשם ששלושת העברים לא ניסו להתערב כאשר אחרים השתחוו לצלם הזהב.‏ ברם,‏ הצעירים המשיחיים לא ייטלו כל חלק במנהגים דתיים,‏ בתפילות משותפות,‏ בשירי־דת,‏ וכדומה.‏

על צעירים אלה להתאמץ בכל הזדמנות אפשרית לרכוש ידע מ’‏כתבי הקודש היכולים להחכימם לישועה על־ידי האמונה במשיח ישוע’‏.‏ (‏טימותיוס ב׳.‏ ג׳:‏15‏)‏ באמצעות הידברות עם ילדיהם,‏ על ההורים לעקוב בקביעות אחרי תוכן שיעורי בית־הספר.‏ כך יידעו המשיחיים המבוגרים מה ידרוש תיקון או הבהרה מתוך כתבי־הקודש,‏ כך שילדיהם לא יהיו מבולבלים או יוּלכו שולל.‏

‏(‏מקור המאמר:‏ 1991/‏12/‏15)‏

‏[‏הערת שוליים]‏