המבול באגדות העמים
המבול שאירע בימי נוח היה אסון כה מקיף והרסני, עד כי לעולם לא יכולה היתה האנושות לשכחו. כעבור 400,2 שנה, דיבר עליו ישוע המשיח כעל עובדה היסטורית. (מתי כ״ד:37–39) מאורע מחריד זה הטביע חותם כה עמוק על האנושות עד כי הוזכר באגדותיהם של עמים שונים בכל רחבי תבל.
בספרו Myths of Creation (אגדות הבריאה), שיער פיליפּ פרוינד שלמעלה מ־500 אגדות על המבול מסופרות בקרב יותר מ־250 שבטים ועמים. כשם שניתן לצפות, בחלוף דורות רבים, התווספו לאגדות אלה התפתחויות ודמויות דמיוניות. בכל זאת, בכולן ניתן למצוא מכנים משותפים יסודיים.
הקבלות ראויות לציון
כשאנשים היגרו מארם־נהריים לאחר המבול, נשאו עימם לכל פינות תבל את הסיפורים על האסון. על־כן, אצל תושבי אסיה, איי האוקיינוס השקט, אמריקה הצפונית, המרכזית והדרומית, נשמעים סיפורים ואגדות אודות מאורע מרשים זה. רבות מאותן אגדות על המבול היו קיימות מזה דורות רבים בטרם נחשפו אנשים אלה למקרא. בכל זאת, לאגדות אלה יש נקודות בסיסיות מסוימות המקבילות לתיאור המקראי על המבול.
אגדות אחדות מזכירות ענקים אלימים שחיו על הארץ לפני המבול. בדומה לכך, התנ״ך מוסר שלפני המבול לבשו מלאכים מרדניים גוף בשר־ודם, חיו עם נשים, והביאו לעולם גזע של ענקים שנקראו ”נפילים”. — בראשית ו׳:1–4; פטרוס ב׳. ב׳:4, 5.
אגדות המבול, בדרך־כלל, סיפרו על אדם אחד שהוזהר מראש מפני מבול שנועד לבוא ממקור אלוהי. המקרא מציין שיהוה אלהים הזהיר את נוח על השמדת כל הרשעים והאלימים. יהוה אמר לנוח: ”קץ כל בשר בא לפני, כי מלאה הארץ חמס מפניהם; והנני משחיתם את הארץ”. — בראשית ו׳:13.
על־פי־רוב, אגדות המבול מציינות שהוא הביא חורבן כלל־עולמי. בדומה לכך, המקרא מצהיר: ”והמים גברו מאוד מאוד על הארץ, ויכוסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים. כל אשר נִשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה, מתו”. — בראשית ז׳:19, 22.
רוב אגדות המבול מספרות על הישרדותם של אדם אחד, יחד עם אנשים אחדים. אגדות רבות מתארות שהוא מצא מיקלט בספינה אותה בנה במו־ידיו, ואשר נחתה לאחר־מכן על פיסגת הר. כהקבלה לכך, המקרא מוסר שנוח בנה תיבה, וכמו־כן, כתוב: ”ויישאר אך נוח ואשר איתו בתיבה”. (בראשית ו׳:5–8; ז׳:23) בהתאם לתנ״ך, לאחר המבול ”ותנח התיבה... על הרי־אררט”, ושם יצאו נוח ומשפחתו מן התיבה. (בראשית ח׳:4, 15–18) כמו־כן, אגדות המבול מציינות שניצולי המבול החלו ליישב מחדש את כדור־הארץ, כשם שהמקרא מציין בפירוש על נוח ובני־משפחתו. — בראשית ט׳:1; י׳:1.
אגדות קדומות על המבול
לאור כל הנאמר לעיל, הבה נעיין באחדות מקרב אותן אגדות המבול. הבה נתחיל בזו של השוּמָרים, עם קדום שישב בארם־נהריים. גירסתם על המבול נתגלתה על־גבי לוח חימר שנמצא בחורבות העיר ניפוּר. לוח זה מוסר שהאלים השוּמָריים, אַנוּ ואֶנליל, גמרו אומר להשמיד את האנושות באמצעות מבול גדול. בקבלו אזהרה מהאל אֶנקי, יכולים היו זיאוּסוּדרה ובני־משפחתו להינצל בספינה ענקית.
האגדה הבבלית מאת גילגַמֶש מפורטת ביותר. לפיה, ביקר גילגַמֶש אצל אוּטנא־פישתים, אחד מאבותיו שזכה לחיי־נצח לאחר שניצל מהמבול. במהלך שיחתם, הסביר לו אוּטנא־פישתים שהוטל עליו לבנות ספינה ולהכניס בה בהמות, חיות־בר ואת בני־משפחתו. הוא בנה את הספינה בצורת קוּבּיה ענקית, שמידתה 60 מטר מכל צד, בעלת שש קומות גובה. הוא סיפר לגילגמש שהסערה ארכה ששה ימים וששה לילות, ואז אמר: ”כשהגיע היום השביעי, שככו הסערה, המבול והמולת הקרב, שהלמו בנו כמו צבא תוקף. הים נרגע, הסופה חלפה, מי השיטפון נסוגו. הבטתי על פני־הים וכל צלילי הקולות שתקו. וכל האנושות הפכה לחימר”.
לאחר שהספינה נחתה על הר־ניסיר, שילח אוטנא־פישתים יונה אשר שבה אל הספינה מאחר שלא מצאה לרגליה מקום מנוח. אחר־כך, סנונית נשלחה וחזרה. אזי, נשלח עורב, וכשלא שב אליו, ידע שהמים נסוגו. אזי שיחרר אוטנא־פישתים את בעלי־החיים והקריב קרבן.
אגדה עתיקה זו דומה למדי לתיאור המקראי על המבול. בכל זאת, חסרים בה הפרטים ה’חיים’ והפשטוּת המאפיינים את התיאור המקראי, והממדים המיוחסים לתיבה אינם הגיוניים, וכן איננה עולה בקנה אחד עם המקרא מבחינת אורך תקופת המבול. למשל, אגדת גילגמש ציינה שהסערה ארכה ששה ימים וששה לילות, בעוד שהתנ״ך מציין: ”ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה” — גשם כבד ומתמשך שלבסוף כיסה במים את פני כדור־הארץ כולו. — בראשית ז׳:12.
כתבי־הקודש מציינים ששמונה נפשות ניצלו מהמבול, אך באגדה היוונית ניצלו רק דיוּקָליוֹן ואשתו, פירְהָה. (פטרוס ב׳. ב׳:5) על־פי אגדה זו, לפני המבול היה כדור־הארץ מיושב באנשים אלימים שנקראו ’אנשי הברונזה’. האל זיאוס החליט להשמידם במבול אדיר, וציווה על דיוקליון לבנות תיבה גדולה ולהיכנס לתוכה. כשהמבול שכך, נחתה התיבה על הר־פרנַסוּס. דיוקליון ופירהה ירדו מההר והקימו מחדש את האנושות.
אגדות המזרח הרחוק
בהודו, קיימת אגדה על מבול שלפיה מַנוּ היה בן־האנוש היחיד שניצל. הוא התיידד עם דג קטן שגדל לממדים ענקיים, וזה הזהירו מראש מפני מבול הרסני. מַנוּ בנה סירה, אותה גרר הדג הגדול עד אשר היא נחתה על אחד מהרי ההימליה. עם שכיכת המבול, ירד מַנוּ מן ההר, וביחד עם איידה, שהיוותה התגלמות של קרבנו, הם חידשו את קיומו של המין האנושי.
על־פי אגדת המבול הסינית, אֵל־הרעם נתן שן לשני ילדים, נוּואה ופוּקְסי. הוא אמר להם לשתול אותה ולמצוא מחסה בדלעת שתצמח ממנה. עד מהרה צמח מהשן עץ שהניב דלעת גדולה. כשאֵל־הרעם הביא גשמים שוטפים, נכנסו הילדים אל תוך הדלעת. אף־על־פי שהמבול הטביע את כל שאר תושבי הארץ, ניצלו נוואה ופוקסי, ויישבו מחדש את כדור־הארץ.
ביבשות אמריקה
האינדיאנים, ילידי אמריקה הצפונית, מספרים אגדות שונות בהן המכנה המשותף הוא מבול שהשמיד את הכל, להוציא קומץ אנשים קטן. למשל, בני שבט האריקרה, השייך לעם הקָדוֹ, אומרים שכדור־הארץ היה פעם מיושב בגזע של בני־אדם כה חזקים עד כי לעגו אפילו לאלים. האל נֵסָרוּ השמיד ענקים אלה במבול, אולם שמר על אנשיו, על החיות וכמו־כן על אספקת תירס, בתוך מערה. אנשי ההווָסוּפאי מספרים שהאל הוֹקוֹמַטה הביא מבול שהכחיד את האנושות. אך, הגבר טוֹצ׳וֹפה הציל את בתו בכך שנעל אותה בתוך גזע־עץ חלול.
גם לאינדיאנים מאמריקה המרכזית והדרומית אגדות מבול דומות. אנשי המאיה מאמריקה המרכזית האמינו ש’נחש הגשם’ הענקי החריב את העולם בשטפונות מים אדירים. גירסתו של שבט הצ׳ימלפוֹפוֹקה מספרת שמבול כיסה את ההרים. האל טֶזקַטליפוֹקה הזהיר את הגבר נַטַא, אשר הכין סירה מגזע־עץ, ובתוכה הוא ואשתו, נֶנַה, מצאו מחסה עד אשר נסוגו מי המבול.
בפֵרוּ, לאנשי הצ׳ינצ׳ה יש אגדה המספרת על מבול בן חמישה ימים, שהשמיד את כל בני־האדם, מלבד אחד אשר לָמָה מדברת הובילה אותו למקום מבטחים על הר. אנשי האַימַרה מֵפרוּ ובוליביה, טוענים שהאֵל וִירַקוֹצ׳ה יצא מתוך אגם טִיטִיקַאקַה ויצר את העולם ובתוכו בני־אדם ענקים וחזקים ביותר. מאחר שגזע ראשון זה הכעיס אותו, וירקוצ׳ה השמידם במבול.
שבט הטוּפִינַמבָה האינדיאני מברזיל סיפר על הימים בהם מבול גדול הטביע את כל אבותיו מלבד אלה ששרדו בתוך סירות קַנוּ או על צמרות עצים גבוהים. שבטי הקאשינאו מברזיל, המאקוּשי מגאיינה, הקאריבס מאמריקה המרכזית, והאוֹנה והיַהגַן מטיירה־דל־פוּאֵגו, באמריקה הדרומית, הם בין השבטים הרבים המספרים אגדות על מבול.
האוקיינוס השקט הדרומי ואסיה
ברחבי האוקיינוס השקט הדרומי, רווחות אגדות על מבול ממנו ניצלו מעט אנשים. למשל, באיי סמואה, ישנה אגדה המספרת על מבול קדום שהשמיד את הכל מלבד פִילִי ואשתו. הם מצאו מחסה על סלע, ולאחר המבול יישבו מחדש את העולם. באיי הוואי, כעס מאוד האל קַאנֶה על בני־אנוש ושלח מבול כדי להמיתם. רק נוּאוּ הצליח להימלט בסירה גדולה שלבסוף נחתה על הר.
במִינדָנַאוֹ שבאיי הפיליפינים, שבט האַטָה גורס שכדור־הארץ כוּסה בעבר במים שהטביעו את הכל מלבד שני גברים ואשה. שבט האיבּן מסַראווק, בורניאו, מספר שמספר זעום בלבד של אנשים ניצל ממבול בכך שנסו אל הגבעות הגבוהות ביותר. לפי האגדה של שבט האיגוֹרוֹט מהפיליפינים, שרדו רק אח ואחות כשמצאו מחסה בהר־פוֹקיס.
על־פי שבט הסוֹיוֹט מסיביר, רוסיה, צפרדע ענקית שנשאה את הארץ על גבה, זזה וגרמה להצפת כדור־הארץ כולו במים. גבר קשיש ובני־משפחתו ניצלו ברפסודה שהכינו. כאשר ירדו פני־המים, נחתה הרפסודה על הר גבוה. האוּגריאנים מסיביר המערבי ומהונגריה גם הם מספרים שניצולי המבול השתמשו ברפסודות, אך שהם נסחפו לשטחים שונים בעולם.
מקור משותף
מה ניתן להסיק מאגדות כה רבות אלה על המבול? גם אם קיימים הבדלים רבים בפרטיהן, יש להן מספר מאפיינים משותפים. הן מצביעות על מקור משותף באסון אדיר ובלתי־נשכח. חרף השינויים הדמיוניים שחלו בהן במרוצת הדורות, מכנה משותף מקשר ביניהן כחוט השני — מאורע גדול אחד — אותו מבול כלל־עולמי המתואר בתנ״ך במונחים פשוטים, נטולי כל תוספת דמיונית.
מאחר שאגדות המבול רווחות, לרוב, בקרב אנשים שלא היה להם כל מגע עם כתבי־הקודש עד לפני כמה מאות שנה, אין כל אפשרות שהתיאור המקראי השפיע עליהם. יתרה מזאת, מציינת The International Standard Bible Encyclopedia (האנציקלופדיה הסטנדרטית הבינלאומית למקרא): ”ההיקף האוניברסלי של הסיפורים על המבול נחשבת, בדרך־כלל, כהוכחה המאשרת שאכן אירעה השמדה של האנושות בכללותה במבול כל־עולמי... מלבד זה, כמה מהאגדות העתיקות נכתבו בידי אנשים שנקטו עמדה שנגדה מאוד למסורת העברית־המשיחית”. מכאן שאנו יכולים להסיק בביטחה שאגדות המבול מאשרות את מהימנותו של התיאור המקראי.
מאחר שאנו חיים בעולם רווי אלימות ואי־מוסריות, נוכל להפיק תועלת רבה מקריאת התיאור המקראי של המבול, המופיע בספר בראשית, פרקים ו׳ עד ח׳. אם נהרהר בנסיבות שהביאו לאותו מבול כלל־עולמי — נוהגים שהם פסולים בעיני אלהים — נראה בו אזהרה חמורה.
בקרוב, יתנסה סדר־הדברים המרושע הנוכחי בביצוע משפטי אלהים. אולם, למרבה השמחה, יהיו ניצולים. תוכל להימנות עימם אם תיענה בחיוב לדברי השליח פטרוס: ”ועל־ידי אלה נהרס העולם שהיה אז [בימי נוח], בהישפטו במים. ואולם השמים והארץ הנוכחיים אצורים על־ידי אותו הדבר לאש, שמורים ליום־הדין, לאבדן אנשי הרשע. ... וכיון שכל אלה יתפרקו, עד כמה עליכם לחיות בקדושה ובחסידות, לחכות לבוא יום האלהים ולהחיש אותו”. — פטרוס ב׳. ג׳:6–12.
האם ’תחיש את יום יהוה’ במחשבותיך? אם תעשה כן, ותחיה את חייך בתואם עם רצון אלהים, תזכה לשפע ברכות. כל אלה המשביעים את רצונו של יהוה אלהים, יכולים לפתח אמונה שלמה בעולם החדש אליו התייחס פטרוס כשהוסיף: ”ואנחנו מחכים, על־פי הבטחתו, לשמים חדשים ולארץ חדשה אשר צדק ישכון בם”. — פטרוס ב׳. ג׳:13.
(מקור המאמרים: 1992/1/15)
[תמונה בעמוד 7]
האגדות הבבליות על המבול הועברו מדור לדור
[תמונה בעמוד 8]
האם נענה אתה לאזהרתו של פטרוס מפני ”יום יהוה” הקרב ובא במהרה?