המבול באגדות העמים

המבול שאירע בימי נוח היה אסון כה מקיף והרסני,‏ עד כי לעולם לא יכולה היתה האנושות לשכחו.‏ כעבור 400,‏2 שנה,‏ דיבר עליו ישוע המשיח כעל עובדה היסטורית.‏ (‏מתי כ״ד:‏37–39‏)‏ מאורע מחריד זה הטביע חותם כה עמוק על האנושות עד כי הוזכר באגדותיהם של עמים שונים בכל רחבי תבל.‏

בספרו Myths of Creation (‏אגדות הבריאה)‏,‏ שיער פיליפּ פרוינד שלמעלה מ־500 אגדות על המבול מסופרות בקרב יותר מ־250 שבטים ועמים.‏ כשם שניתן לצפות,‏ בחלוף דורות רבים,‏ התווספו לאגדות אלה התפתחויות ודמויות דמיוניות.‏ בכל זאת,‏ בכולן ניתן למצוא מכנים משותפים יסודיים.‏

הקבלות ראויות לציון

כשאנשים היגרו מארם־נהריים לאחר המבול,‏ נשאו עימם לכל פינות תבל את הסיפורים על האסון.‏ על־כן,‏ אצל תושבי אסיה,‏ איי האוקיינוס השקט,‏ אמריקה הצפונית,‏ המרכזית והדרומית,‏ נשמעים סיפורים ואגדות אודות מאורע מרשים זה.‏ רבות מאותן אגדות על המבול היו קיימות מזה דורות רבים בטרם נחשפו אנשים אלה למקרא.‏ בכל זאת,‏ לאגדות אלה יש נקודות בסיסיות מסוימות המקבילות לתיאור המקראי על המבול.‏

אגדות אחדות מזכירות ענקים אלימים שחיו על הארץ לפני המבול.‏ בדומה לכך,‏ התנ״ך מוסר שלפני המבול לבשו מלאכים מרדניים גוף בשר־ודם,‏ חיו עם נשים,‏ והביאו לעולם גזע של ענקים שנקראו ”‏נפילים”‏.‏ — בראשית ו׳:‏1–4;‏ פטרוס ב׳.‏ ב׳:‏4,‏ 5‏.‏

אגדות המבול,‏ בדרך־כלל,‏ סיפרו על אדם אחד שהוזהר מראש מפני מבול שנועד לבוא ממקור אלוהי.‏ המקרא מציין שיהוה אלהים הזהיר את נוח על השמדת כל הרשעים והאלימים.‏ יהוה אמר לנוח:‏ ”‏קץ כל בשר בא לפני,‏ כי מלאה הארץ חמס מפניהם;‏ והנני משחיתם את הארץ”‏.‏ — בראשית ו׳:‏13‏.‏

על־פי־רוב,‏ אגדות המבול מציינות שהוא הביא חורבן כלל־עולמי.‏ בדומה לכך,‏ המקרא מצהיר:‏ ”‏והמים גברו מאוד מאוד על הארץ,‏ ויכוסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים.‏ כל אשר נִשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה,‏ מתו”‏.‏ — בראשית ז׳:‏19,‏ 22‏.‏

רוב אגדות המבול מספרות על הישרדותם של אדם אחד,‏ יחד עם אנשים אחדים.‏ אגדות רבות מתארות שהוא מצא מיקלט בספינה אותה בנה במו־ידיו,‏ ואשר נחתה לאחר־מכן על פיסגת הר.‏ כהקבלה לכך,‏ המקרא מוסר שנוח בנה תיבה,‏ וכמו־כן,‏ כתוב:‏ ”‏ויישאר אך נוח ואשר איתו בתיבה”‏.‏ (‏בראשית ו׳:‏5–8;‏ ז׳:‏23‏)‏ בהתאם לתנ״ך,‏ לאחר המבול ”‏ותנח התיבה.‏.‏.‏ על הרי־אררט”‏,‏ ושם יצאו נוח ומשפחתו מן התיבה.‏ (‏בראשית ח׳:‏4,‏ 15–18‏)‏ כמו־כן,‏ אגדות המבול מציינות שניצולי המבול החלו ליישב מחדש את כדור־הארץ,‏ כשם שהמקרא מציין בפירוש על נוח ובני־משפחתו.‏ — בראשית ט׳:‏1;‏ י׳:‏1‏.‏

אגדות קדומות על המבול

לאור כל הנאמר לעיל,‏ הבה נעיין באחדות מקרב אותן אגדות המבול.‏ הבה נתחיל בזו של השוּמָרים,‏ עם קדום שישב בארם־נהריים.‏ גירסתם על המבול נתגלתה על־גבי לוח חימר שנמצא בחורבות העיר ניפוּר.‏ לוח זה מוסר שהאלים השוּמָריים,‏ אַנוּ ואֶנליל,‏ גמרו אומר להשמיד את האנושות באמצעות מבול גדול.‏ בקבלו אזהרה מהאל אֶנקי,‏ יכולים היו זיאוּסוּדרה ובני־משפחתו להינצל בספינה ענקית.‏

האגדה הבבלית מאת גילגַמֶש מפורטת ביותר.‏ לפיה,‏ ביקר גילגַמֶש אצל אוּטנא־פישתים,‏ אחד מאבותיו שזכה לחיי־נצח לאחר שניצל מהמבול.‏ במהלך שיחתם,‏ הסביר לו אוּטנא־פישתים שהוטל עליו לבנות ספינה ולהכניס בה בהמות,‏ חיות־בר ואת בני־משפחתו.‏ הוא בנה את הספינה בצורת קוּבּיה ענקית,‏ שמידתה 60 מטר מכל צד,‏ בעלת שש קומות גובה.‏ הוא סיפר לגילגמש שהסערה ארכה ששה ימים וששה לילות,‏ ואז אמר:‏ ”‏כשהגיע היום השביעי,‏ שככו הסערה,‏ המבול והמולת הקרב,‏ שהלמו בנו כמו צבא תוקף.‏ הים נרגע,‏ הסופה חלפה,‏ מי השיטפון נסוגו.‏ הבטתי על פני־הים וכל צלילי הקולות שתקו.‏ וכל האנושות הפכה לחימר”‏.‏

לאחר שהספינה נחתה על הר־ניסיר,‏ שילח אוטנא־פישתים יונה אשר שבה אל הספינה מאחר שלא מצאה לרגליה מקום מנוח.‏ אחר־כך,‏ סנונית נשלחה וחזרה.‏ אזי,‏ נשלח עורב,‏ וכשלא שב אליו,‏ ידע שהמים נסוגו.‏ אזי שיחרר אוטנא־פישתים את בעלי־החיים והקריב קרבן.‏

אגדה עתיקה זו דומה למדי לתיאור המקראי על המבול.‏ בכל זאת,‏ חסרים בה הפרטים ה’‏חיים’‏ והפשטוּת המאפיינים את התיאור המקראי,‏ והממדים המיוחסים לתיבה אינם הגיוניים,‏ וכן איננה עולה בקנה אחד עם המקרא מבחינת אורך תקופת המבול.‏ למשל,‏ אגדת גילגמש ציינה שהסערה ארכה ששה ימים וששה לילות,‏ בעוד שהתנ״ך מציין:‏ ”‏ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה”‏ — גשם כבד ומתמשך שלבסוף כיסה במים את פני כדור־הארץ כולו.‏ — בראשית ז׳:‏12‏.‏

כתבי־הקודש מציינים ששמונה נפשות ניצלו מהמבול,‏ אך באגדה היוונית ניצלו רק דיוּקָליוֹן ואשתו,‏ פירְהָה.‏ (‏פטרוס ב׳.‏ ב׳:‏5‏)‏ על־פי אגדה זו,‏ לפני המבול היה כדור־הארץ מיושב באנשים אלימים שנקראו ’‏אנשי הברונזה’‏.‏ האל זיאוס החליט להשמידם במבול אדיר,‏ וציווה על דיוקליון לבנות תיבה גדולה ולהיכנס לתוכה.‏ כשהמבול שכך,‏ נחתה התיבה על הר־פרנַסוּס.‏ דיוקליון ופירהה ירדו מההר והקימו מחדש את האנושות.‏

אגדות המזרח הרחוק

בהודו,‏ קיימת אגדה על מבול שלפיה מַנוּ היה בן־האנוש היחיד שניצל.‏ הוא התיידד עם דג קטן שגדל לממדים ענקיים,‏ וזה הזהירו מראש מפני מבול הרסני.‏ מַנוּ בנה סירה,‏ אותה גרר הדג הגדול עד אשר היא נחתה על אחד מהרי ההימליה.‏ עם שכיכת המבול,‏ ירד מַנוּ מן ההר,‏ וביחד עם איידה,‏ שהיוותה התגלמות של קרבנו,‏ הם חידשו את קיומו של המין האנושי.‏

על־פי אגדת המבול הסינית,‏ אֵל־הרעם נתן שן לשני ילדים,‏ נוּואה ופוּקְסי.‏ הוא אמר להם לשתול אותה ולמצוא מחסה בדלעת שתצמח ממנה.‏ עד מהרה צמח מהשן עץ שהניב דלעת גדולה.‏ כשאֵל־הרעם הביא גשמים שוטפים,‏ נכנסו הילדים אל תוך הדלעת.‏ אף־על־פי שהמבול הטביע את כל שאר תושבי הארץ,‏ ניצלו נוואה ופוקסי,‏ ויישבו מחדש את כדור־הארץ.‏

ביבשות אמריקה

האינדיאנים,‏ ילידי אמריקה הצפונית,‏ מספרים אגדות שונות בהן המכנה המשותף הוא מבול שהשמיד את הכל,‏ להוציא קומץ אנשים קטן.‏ למשל,‏ בני שבט האריקרה,‏ השייך לעם הקָדוֹ,‏ אומרים שכדור־הארץ היה פעם מיושב בגזע של בני־אדם כה חזקים עד כי לעגו אפילו לאלים.‏ האל נֵסָרוּ השמיד ענקים אלה במבול,‏ אולם שמר על אנשיו,‏ על החיות וכמו־כן על אספקת תירס,‏ בתוך מערה.‏ אנשי ההווָסוּפאי מספרים שהאל הוֹקוֹמַטה הביא מבול שהכחיד את האנושות.‏ אך,‏ הגבר טוֹצ׳וֹפה הציל את בתו בכך שנעל אותה בתוך גזע־עץ חלול.‏

גם לאינדיאנים מאמריקה המרכזית והדרומית אגדות מבול דומות.‏ אנשי המאיה מאמריקה המרכזית האמינו ש’‏נחש הגשם’‏ הענקי החריב את העולם בשטפונות מים אדירים.‏ גירסתו של שבט הצ׳ימלפוֹפוֹקה מספרת שמבול כיסה את ההרים.‏ האל טֶזקַטליפוֹקה הזהיר את הגבר נַטַא,‏ אשר הכין סירה מגזע־עץ,‏ ובתוכה הוא ואשתו,‏ נֶנַה,‏ מצאו מחסה עד אשר נסוגו מי המבול.‏

בפֵרוּ,‏ לאנשי הצ׳ינצ׳ה יש אגדה המספרת על מבול בן חמישה ימים,‏ שהשמיד את כל בני־האדם,‏ מלבד אחד אשר לָמָה מדברת הובילה אותו למקום מבטחים על הר.‏ אנשי האַימַרה מֵפרוּ ובוליביה,‏ טוענים שהאֵל וִירַקוֹצ׳ה יצא מתוך אגם טִיטִיקַאקַה ויצר את העולם ובתוכו בני־אדם ענקים וחזקים ביותר.‏ מאחר שגזע ראשון זה הכעיס אותו,‏ וירקוצ׳ה השמידם במבול.‏

שבט הטוּפִינַמבָה האינדיאני מברזיל סיפר על הימים בהם מבול גדול הטביע את כל אבותיו מלבד אלה ששרדו בתוך סירות קַנוּ או על צמרות עצים גבוהים.‏ שבטי הקאשינאו מברזיל,‏ המאקוּשי מגאיינה,‏ הקאריבס מאמריקה המרכזית,‏ והאוֹנה והיַהגַן מטיירה־דל־פוּאֵגו,‏ באמריקה הדרומית,‏ הם בין השבטים הרבים המספרים אגדות על מבול.‏

האוקיינוס השקט הדרומי ואסיה

ברחבי האוקיינוס השקט הדרומי,‏ רווחות אגדות על מבול ממנו ניצלו מעט אנשים.‏ למשל,‏ באיי סמואה,‏ ישנה אגדה המספרת על מבול קדום שהשמיד את הכל מלבד פִילִי ואשתו.‏ הם מצאו מחסה על סלע,‏ ולאחר המבול יישבו מחדש את העולם.‏ באיי הוואי,‏ כעס מאוד האל קַאנֶה על בני־אנוש ושלח מבול כדי להמיתם.‏ רק נוּאוּ הצליח להימלט בסירה גדולה שלבסוף נחתה על הר.‏

במִינדָנַאוֹ שבאיי הפיליפינים,‏ שבט האַטָה גורס שכדור־הארץ כוּסה בעבר במים שהטביעו את הכל מלבד שני גברים ואשה.‏ שבט האיבּן מסַראווק,‏ בורניאו,‏ מספר שמספר זעום בלבד של אנשים ניצל ממבול בכך שנסו אל הגבעות הגבוהות ביותר.‏ לפי האגדה של שבט האיגוֹרוֹט מהפיליפינים,‏ שרדו רק אח ואחות כשמצאו מחסה בהר־פוֹקיס.‏

על־פי שבט הסוֹיוֹט מסיביר,‏ רוסיה,‏ צפרדע ענקית שנשאה את הארץ על גבה,‏ זזה וגרמה להצפת כדור־הארץ כולו במים.‏ גבר קשיש ובני־משפחתו ניצלו ברפסודה שהכינו.‏ כאשר ירדו פני־המים,‏ נחתה הרפסודה על הר גבוה.‏ האוּגריאנים מסיביר המערבי ומהונגריה גם הם מספרים שניצולי המבול השתמשו ברפסודות,‏ אך שהם נסחפו לשטחים שונים בעולם.‏

מקור משותף

מה ניתן להסיק מאגדות כה רבות אלה על המבול?‏ גם אם קיימים הבדלים רבים בפרטיהן,‏ יש להן מספר מאפיינים משותפים.‏ הן מצביעות על מקור משותף באסון אדיר ובלתי־נשכח.‏ חרף השינויים הדמיוניים שחלו בהן במרוצת הדורות,‏ מכנה משותף מקשר ביניהן כחוט השני — מאורע גדול אחד — אותו מבול כלל־עולמי המתואר בתנ״ך במונחים פשוטים,‏ נטולי כל תוספת דמיונית.‏

מאחר שאגדות המבול רווחות,‏ לרוב,‏ בקרב אנשים שלא היה להם כל מגע עם כתבי־הקודש עד לפני כמה מאות שנה,‏ אין כל אפשרות שהתיאור המקראי השפיע עליהם.‏ יתרה מזאת,‏ מציינת The International Standard Bible Encyclopedia (‏האנציקלופדיה הסטנדרטית הבינלאומית למקרא)‏:‏ ”‏ההיקף האוניברסלי של הסיפורים על המבול נחשבת,‏ בדרך־כלל,‏ כהוכחה המאשרת שאכן אירעה השמדה של האנושות בכללותה במבול כל־עולמי.‏.‏.‏ מלבד זה,‏ כמה מהאגדות העתיקות נכתבו בידי אנשים שנקטו עמדה שנגדה מאוד למסורת העברית־המשיחית”‏.‏ מכאן שאנו יכולים להסיק בביטחה שאגדות המבול מאשרות את מהימנותו של התיאור המקראי.‏

מאחר שאנו חיים בעולם רווי אלימות ואי־מוסריות,‏ נוכל להפיק תועלת רבה מקריאת התיאור המקראי של המבול,‏ המופיע בספר בראשית,‏ פרקים ו׳ עד ח׳‏‏.‏ אם נהרהר בנסיבות שהביאו לאותו מבול כלל־עולמי — נוהגים שהם פסולים בעיני אלהים — נראה בו אזהרה חמורה.‏

בקרוב,‏ יתנסה סדר־הדברים המרושע הנוכחי בביצוע משפטי אלהים.‏ אולם,‏ למרבה השמחה,‏ יהיו ניצולים.‏ תוכל להימנות עימם אם תיענה בחיוב לדברי השליח פטרוס:‏ ”‏ועל־ידי אלה נהרס העולם שהיה אז [‏בימי נוח]‏,‏ בהישפטו במים.‏ ואולם השמים והארץ הנוכחיים אצורים על־ידי אותו הדבר לאש,‏ שמורים ליום־הדין,‏ לאבדן אנשי הרשע.‏ .‏.‏.‏ וכיון שכל אלה יתפרקו,‏ עד כמה עליכם לחיות בקדושה ובחסידות,‏ לחכות לבוא יום האלהים ולהחיש אותו”‏.‏ — פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏6–12‏.‏

האם ’‏תחיש את יום יהוה’‏ במחשבותיך?‏ אם תעשה כן,‏ ותחיה את חייך בתואם עם רצון אלהים,‏ תזכה לשפע ברכות.‏ כל אלה המשביעים את רצונו של יהוה אלהים,‏ יכולים לפתח אמונה שלמה בעולם החדש אליו התייחס פטרוס כשהוסיף:‏ ”‏ואנחנו מחכים,‏ על־פי הבטחתו,‏ לשמים חדשים ולארץ חדשה אשר צדק ישכון בם”‏.‏ — פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏13‏.‏

‏(‏מקור המאמרים:‏ 1992/‏1/‏15)‏

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

האגדות הבבליות על המבול הועברו מדור לדור

‏[‏תמונה בעמוד 8]‏

האם נענה אתה לאזהרתו של פטרוס מפני ”‏יום יהוה”‏ הקרב ובא במהרה?‏