הייו ערים ב”עת קץ” זו
”היזהרו, הייו ערים, כי אינכם יודעים מתי העת”. — מרקוס י״ג:33.
1. כיצד עלינו להגיב לנוכח המאורעות המרגשים הפוקדים את העולם ב”עת קץ” זו?
בעוד מאורעות מרגשים מתרחשים לנגד עינינו ב”עת קץ” זו, כיצד על המשיחיים להגיב על כך? (דניאל י״ב:4) הם אינם נותרים בספק. ישוע המשיח השמיע את הנבואה המפורטת המכילה אות מורכב שאת התגשמותו אנו חווים במאה עשרים זו. הוא התנבא על המאפיינים הרבים שהפכו תקופה זו מאז שנת 1914, למיוחדת במינה. ישוע הכיר את נבואתו של דניאל על ’עת הקץ’, וסיים את נבואתו בנושא זה, בהאיצו בתלמידיו: ”הייו ערים”. — לוקס כ״א:36.
2. מדוע חיוני שנישאר ערים מבחינה רוחנית?
2 מדוע עליהם להיות ערים ולעמוד על המשמר? משום שזו התקופה המסוכנת ביותר בתולדות האנושות. תרדמה רוחנית עתה מצד המשיחיים תהיה הרת־אסון. אם נהפוך לשאננים או נניח ללבנו להיכנע למעמסה שבדאגות החיים, יהיו חיינו בסכנה. בלוקס כ״א:34, 35, הזהירנו ישוע המשיח: ”הישמרו לכם שלא יכבד לבבכם בשתיה ובשיכרון ובדאגות החיים ויבוא עליכם היום ההוא פתאום; כי כמו פח יבוא על כל היושבים על־פני כל הארץ”.
3, 4. (א) למה התכוון ישוע באמרו שיום יהוה יבוא על האנושות ”כמו פח”? (ב) מאחר שאין זה אלהים הטומן לנו פח, מדוע יפתיע יום זה את האנושות ככלל?
3 מתוך סיבה טובה הזהיר ישוע ש”יום יהוה” יבוא עלינו ”כמו פח”, מלכודת המצוידת לעתים קרובות בלולאה ומשמשת ללכידת ציפורים ויונקים. לפח יש הדק, וכל הנכנס לתוכו מפעיל אותו. אז מתהדקת המלכודת, והקרבן נתפס בתוכה. כל זה מתרחש בהרף עין. בצורה דומה, ציין ישוע, יופתעו ה’רדומים’ הבלתי־פעילים מבחינה רוחנית וייתפסו ב”יום עברה”, ב”יום אף יהוה”. — משלי י״א:4; צפניה ב׳:3.
4 האם יהוה אלהים הוא זה הטומן פח לאנשים? לא, הוא אינו חפץ לתפוס אנשים במפתיע על־מנת להשמידם. אולם, יום זה אכן יפתיע את מרבית האנשים מפני שאין הם מייחסים חשיבות עליונה למלכות אלהים. הם בוחרים ללכת בדרכם הם, ולהתעלם ממשמעות ההתפתחויות סביבם. ברם, הדבר לא יביא לשינוי כלשהו בלוח־הזמנים של אלהים. הוא קבע את המועד בו יישב את המחלוקת; וברוב חסדו, אין הוא מותיר את האנושות בחוסר־ידיעה באשר למשפט שגזר על העולם הזה. — מרקוס י״ג:10.
5, 6. (א) לאור המשפט הקרב ובא, איזה אמצעי־עזר אוהב סיפק הבורא ליצוריו האנושיים, תוך איזו תוצאה כללית? (ב) במה נדון כאן, כדי לעזור לנו לשמור על עֵרנותנו?
5 השמעת אזהרה מוקדמת זו הינה מעשה אוהב מצד הבורא האדיר, המעוניין בטובתם של ברואיו האנושיים, תושבי ’הדום רגליו’ הסמלי. (ישעיהו ס״ו:1) הוא מוקיר את יושבי המקום עליו ’נחות רגליו’, ולכן מזהירם באמצעות שגריריו או נציגיו הארציים, מפני מאורעות עתידים לבוא. (קורינתים ב׳. ה׳:20) בכל זאת, למרות האזהרות החוזרות ונישנות, יפקדו מאורעות אלה את המשפחה האנושית באופן לא־צפוי ממש כאילו נפלה במלכודת. מדוע? משום שמרבית בני־האדם רדומים מבחינה רוחנית. (תסלוניקים א׳. ה׳:6) מעטים יחסית נשמעים לאזהרה והם יינצלו אל־תוך עולמו החדש של אלהים. — מתי ז׳:13, 14.
6 כיצד, אם כן, נוכל לשמור על עֵרנותנו ב”עת קץ” זו, על־מנת שנימנה בין הניצולים? יהוה מספק את העזרה הדרושה. הבה נדון בשבעה דברים שנוכל לעשותם.
היאבק במסיחי־דעת
7. איזו אזהרה השמיע ישוע בנוגע להסחת דעתנו מענייני המלכות?
7 ראשית, עלינו להיאבק בגורמים העלולים להסיח את דעתנו מהדרך המובילה לחיים. במתי כ״ד:42, 44, ציין ישוע: ”על כן עימדו על המשמר, כי אינכם יודעים באיזה יום יבוא אדונכם. לכן הייו מוכנים גם אתם, כי בשעה שלא תעלה על דעתכם יבוא בן־האדם”. האופן בו ניסח ישוע את אזהרתו הבהיר שבעת מכרעת זו יהיו דברים רבים שיסיחו את הדעת מן האמת והדבר עלול להוביל לאבדון. בימי נוח, דברים רבים העסיקו את האנשים, וכתוצאה מכך, אותם אנשים ”לא שמו לב” למה שהתרחש, עד שבא המבול וסחף את כולם. בדומה לכך, הזהיר ישוע: ”כך תהיה נוכחות בן־האדם”. — מתי כ״ד:37–39, ע״ח.
8, 9. (א) כיצד עלול המירדף אחר עניינים יומיומיים להסיח את דעתנו באופן מסוכן? (ב) אילו אזהרות העניקו לנו פאולוס וישוע?
8 כמו־כן, זכור שבאזהרתו בלוקס כ״א:34, 35, התייחס ישוע לענייני החיים הרגילים, כגון אכילה, שתייה ודאגות המחייה. אלה הם דברים המשותפים לכל בני־האדם, לרבות תלמידי האדון ישוע. (השווה מרקוס ו׳:31.) דברים אלה כשלעצמם אינם מזיקים, אך אם נרשה, הם עלולים להסיח את דעתנו מדברים חשובים יותר, להעסיקנו יתר־על־המידה, ובכך להפיל עלינו תרדמה רוחנית מסוכנת.
9 על־כן, הבה לא נזניח את הדבר החשוב מכל, הלא הוא השבעת רצון אלהים. במקום להיות כה שקועים בענייני דיומא, הבה נגביל את השימוש בהם למה שנחוץ באמת. (פיליפים ג׳:8) אל להם לתפוס את מקומם של ענייני המלכות. כשם שצוין ברומיים י״ד:17: ”כי מלכות אלהים אינה אכילה ושתייה, אלא צדק ושלום ושמחה ברוח־הקודש”. זכור, כמו־כן, את דברי ישוע כשאמר: ”בקשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו, וכל אלה ייווספו לכם”. (מתי ו׳:33) יתרה מזאת, בלוקס ט׳:62, הצהיר ישוע: ”מי ששם ידו על המחרשה ומביט אחריו לא ייכשר למלכות האלהים”.
10. איזו סכנה קיימת אם לא נמקד את עינינו תמיד במטרה?
10 מרגע שהתחלנו ’לחרוש’, באופן סמלי, עלינו להמשיך לצעוד קדימה בקו ישר. חורש המביט לאחור, לא יחרוש תלם ישר. דעתו מוסחת ובנקל עלול הוא לסטות הצידה או להיתקל במכשול כלשהו. הבה נימנע מלדמות לאשת לוט, אשר הביטה אחורנית ולעולם לא הגיעה למקום המבטחים שהוצע לה. עלינו תמיד למקד את עינינו קדימה במטרה. על־מנת לעשות כן, עלינו להילחם במסיחי הדעת למיניהם. — בראשית י״ט:17, 26; לוקס י״ז:32.
התפלל במלוא הכנות
11. מה הדגיש ישוע לאחר שהזהירנו מפני הסכנה שדבר־מה יסיח את דעתנו?
11 ישנם דברים אחרים שנוכל לעשותם כדי לשמור על עֵרנותנו. נקודה חשובה שנייה היא: להתפלל במלוא הכנות. לאחר שהזהיר אותנו ישוע מפני דברים יומיומיים העלולים להסיח את דעתנו מענייני המלכות, הוא השיא עצה זו: ”לכן עימדו על המשמר בכל עת והתפללו שיהיה בכוחכם להימלט מכל העתידות האלה ולהתייצב לפני בן־האדם”. — לוקס כ״א:36.
12. לאיזה סוג של תפילה אנו זקוקים, ותוך אילו תוצאות?
12 משמע הדבר שעלינו לשטוח דרך־קבע בפני יהוה תחינות באשר למצב המסוכן בו אנו נתונים, ולגבי הצורך לעמוד על המשמר. לכן, הבה נפנה לאלהים בתפילה תוך תחנונים כנים. פאולוס עודדנו ברומיים י״ב:12: ”התמידו בתפילה”. ובאפסים ו׳:18, כתב: ”בכל תפילה ותחינה התפללו תמיד ברוח. שיקדו בתפילתכם והתמידו בתחינה”. אין התפילה דבר של מה־בכך, דבר שולי. עצם קיומנו נתון בסכנה, לכן עלינו לפנות נמרצות ובכנות לקבלת עזרה מאלהים. (השווה עברים ה׳:7.) בדרך זו נתמיד בעמדתנו האיתנה לצד יהוה. אין דבר אשר יועיל לנו יותר מאשר ההתמדה בתפילה. אם נבקש זאת, יכשירנו יהוה להישאר במצב של דריכות ועֵרנות. עד כמה חשוב, אם כן, להתמיד בתפילה!
דבוק באירגונו של אלהים ובפעילותו
13. עם מי עלינו להתרועע אם ברצוננו להישאר ערים?
13 אנו אכן מעוניינים להינצל מכל הדברים העתידים לפקוד את העולם. אנו חפצים ”להתייצב לפני בן־האדם”, ולזכות בבירכתו. לשם כך ניתן להזכיר דבר שלישי שנוכל לעשותו, והוא: לדבוק בנאמנות וללא עוררין באירגונו התיאוקרטי של יהוה. חיוני שנתרועע ללא־סייג עם אירגון זה, וניטול חלק בתכניותיו. בדרך זו, נזדהה בצורה מובהקת כמשיחיים העומדים על המשמר.
14, 15. (א) השתתפות באיזו פעילות תעזור לנו לעמוד על המשמר? (ב) מי יקבע מתי תסתיים פעילות ההטפה, וכיצד עלינו לחוש בנוגע לכך? (ג) לאחר ”הצרה הגדולה”, במה נבחין כשנביט אחורה אל פעילות ההטפה על המלכות שנתבצעה?
14 הנקודה הרביעית שתעזור לנו לשמור על עֵרנותנו קשורה הדוקות בעצה זו. עלינו להשתתף בהשמעת האזהרה מפני הקץ הקרב ובא של סדר־הדברים הנוכחי. קיצו המוחלט של סדר־הדברים הזה לא יבוא אלא כאשר תוכרז ”בשורה זו של המלכות” במידה שהועיד לכך האל העליון. (מתי כ״ד:14) עדי־יהוה אינם אלה שייקבעו מתי תושלם פעילות ההטפה. יהוה שומר זכות זו לעצמו. (מרקוס י״ג:32, 33) אך, אנו נחושים בדעתנו לעמול בחריצות המירבית, כל עוד נדרש לעשות כן, בהטפת הבשורה על הממשלה הטובה ביותר בה תוכל לזכות האנושות אי־פעם, הלא היא מלכות אלהים. ”הצרה הגדולה” תפרוץ בעודנו עסוקים בפעילות זו. (מתי כ״ד:21) בעתיד האינסופי הצפוי להם, יוכלו כל הניצולים להביט אחורה, ולאשר, בכל לבם, שישוע המשיח לא היה נביא־שקר. (ההתגלות י״ט:11) פעילות ההטפה תושלם במידה שתעלה הרבה על ציפיותיהם של המשתתפים בה.
15 בתואם עם כך, סביר להניח שבעת המכרעת בה תושלם פעילות זו לשביעות רצון אלהים, ישתתפו יותר מבשרים מאשר בכל תקופה קודמת. עד כמה אסירי־תודה נהיה על שזכינו ליטול חלק בפעילות נפלאה זו! השליח פטרוס ציין שאין יהוה ”רוצה שיאבד איש, אלא שהכל יבואו לידי תשובה”. (פטרוס ב׳. ג׳:9) כתוצאה מכך, כוחו הפעיל של האל הכל־יכול פועל עתה בעוצמה רבה מאי־פעם, ועדיו של יהוה נחושים בדעתם להמשיך בפעילות זו, בעזרת רוח־הקודש. לכן, דבוק באירגון יהוה, והייה עסוק בפעילות ההטפה שהוא מבצע. הדבר יסייע בידך להישאר ער.
ערוך חשבון־נפש
16. מדוע עלינו לערוך בדיקה־עצמית ביחס למצבנו הרוחני הנוכחי?
16 ישנו צעד חמישי אותו נוכל לנקוט כדי לעמוד על המשמר. על כל אחד אישית לערוך חשבון־נפש, תוך בחינת מצבו הנוכחי. הדבר הולם עתה מאי־פעם לעשות כן. עלינו להוכיח לצד מי אנו מתייצבים באיתנות. בגלטיים ו׳:4, ציין פאולוס: ”יבחן כל אחד את מעשיו”. עלינו לבחון עצמנו על רקע דברי פאולוס בתסלוניקים א׳. ה׳:6–8: ”לכן אל נא נישן כאחרים, אלא נהיה ערים ומפוכחים. הן הישנים ישנים בלילה, והמשתכרים משתכרים בלילה. אבל אנו, אשר בני היום אנחנו, נהיה נא מפוכחים, נלבש את שריון האמונה והאהבה ונחבוש ככובע את תקוות הישועה”.
17. בערכנו חשבון־נפש זה, אילו שאלות עלינו לשאול את עצמנו?
17 מה בנוגע אלינו? כשבוחנים עצמנו לאור כתבי־הקודש, האם נוכחים אנו לדעת שאכן שומרים אנחנו על עֵרנות מלאה, בחבשנו את תקוות הישועה ככובע? האם התרחקנו לחלוטין מסדר־הדברים הישן, וחדלנו להחזיק בדיעותיו? האם משקפים אנו את רוח העולם החדש של אלהים? האם מודעים אנו לגמרי לאן מועדות פניו של העולם הזה? אם אכן כן, ”יום יהוה” לא יפתיענו כמו היינו גנבים. — תסלוניקים א׳. ה׳:4.
18. אילו שאלות נוספות עלינו לשאול את עצמנו, ותוך אילו תוצאות?
18 אך, מה אם חשבון־הנפש שאנו עורכים מגלה שאנו שואפים לאורח־חיים קל ונינוח, נעים ושליו? מה אם נגלה שעינינו הרוחניות נעשו כבדות ונעצמות בתרדמה? האם אנו כמו חולמים בהקיץ, רודפים אחר איזו אשליה הקשורה בעולם הזה? אם כן, הבה נתעורר משנתנו מהר! — קורינתים א׳. ט״ו:34.
הרהר בנבואות שהתגשמו
19. מה הן כמה מהנבואות שחזינו בהתגשמותן?
19 עתה הגענו לצעד הששי שיסייע לנו להישאר ערים: להרהר בנבואות הרבות שהתגשמו ב”עת קץ” זו. כבר חלפו 77 שנה מאז הסתיימו ”עתות הגויים” בשנת 1914. בהביטנו אחור לעבר שנים רבות אלה, אנו יכולים לראות שנבואות אכן התגשמו בזו אחר זו — שיקום עבודת־אלהים האמיתית; גאולתם הן של השארית המשוחה והן של בני־לווייתה, אל־תוך ”גן־עדן” רוחני; הטפת הבשורה הטובה על המלכות בקנה מידה כל־עולמי; הופעתו של ’ההמון הרב’. (ישעיהו ב׳:2, 3; ישעיהו פרק ל״ה; זכריה ח׳:23; מתי כ״ד:14; ההתגלות ז׳:9) שמו הנשגב וריבונותו האוניברסלית של יהוה זכו לתהילה, וכן ’גדל הקטן לאלף והצעיר לגוי עצום’, כש’יהוה החישו בעיתו’. (ישעיהו ס׳:22; יחזקאל ל״ח:23) כמו־כן, קרבים עתה חזונותיו של השליח יוחנן המתוארים בספר ההתגלות לשיא התגשמותם.
20. במה משוכנעים כל עדי־יהוה, ובתור מה הם משמשים?
20 לכן, עתה יותר מאי־פעם בעבר, משוכנעים עדי־יהוה לחלוטין באשר לאמיתוּת הבנתם לגבי המאורעות שהתחוללו בעולם מאז 1914. תוך ביטחון מלא, שמחים הם לשמש כלי־שרת בידי האל העליון. הם אלה שנתמנו להפיץ את הבשורה האלוהית בעת מכרעת זו. (רומיים י׳:15, 18) אכן, כל דברי יהוה בנוגע ל’עת הקץ’ התגשמו. (ישעיהו נ״ה:11) יש בכך כדי להמריץ אותנו להתמיד בביצוע שליחותנו עד אשר נחזה במימוש כל הבטחות אלהים באמצעות ישוע המשיח.
הישועה קרובה יותר עתה מאשר ביום שהתחלנו להאמין
21. מהו הדבר השביעי שיעזור לנו לשמור על עֵרנותנו הרוחנית?
21 לבסוף, אמצעי־העזר השביעי שיסייע לנו לעמוד על המשמר הוא: זכור תמיד שישועתנו קרובה יותר עתה מאשר בעת בה התחלנו להאמין. וחשוב מכך, קרובה הרבה יותר העת להצדקת ריבונותו האוניברסלית של יהוה ולטיהור שמו הקדוש. לכן, הצורך לשמור על עֵרנותנו דחוף עתה יותר מאי־פעם. השליח פאולוס כתב: ”ידועים לכם הזמנים, היינו שכעת השעה להתעורר מן השינה, כי ישועתנו קרובה עכשיו יותר משהיתה ביום שהתחלנו להאמין. הלילה חולף והיום קרב”. — רומיים י״ג:11, 12.
22. כיצד צריכה התקרבות הישועה להשפיע עלינו?
22 כשישועתנו כה קרובה, עלינו להישאר ערים! אל לנו להניח לתכניות אישיות כלשהן או לענייני העולם הזה לגרוע מהערכתנו למעשיו של יהוה למען משרתיו ב”עת קץ” זו. (דניאל י״ב:3) עלינו להתמיד במאמצינו יותר מאשר בעבר, כדי להבטיח שדבר לא יטה אותנו הצידה מהדרך המותווה ברורות בדבר־אלהים. (מתי י״ג:22) הראיות מעידות בבירור על כך שאלה ימיו האחרונים של העולם הזה. במהרה יימחה כליל ולעד, ויפנה מקום לעולם החדש מלא הצדק. — פטרוס ב׳. ג׳:13.
23. באיזו דרך יעזור לנו יהוה, ותוך איזו תוצאה מבורכת?
23 אם כן, נהיה נחושים בדעתנו להישאר ערים. הייה ער יותר מתמיד למשמעות מקומנו בזרם הזמן. זכור, יהוה לעולם לא יירדם בנדון. נהפוך הוא: הוא יעזור לנו תמיד לעמוד על המשמר ב”עת קץ” זו. הלילה חולף ומתקדם לקראת סיומו. היום החדש קרב. על־כן, הייה ער! עוד מעט קט ונמצא עצמנו ביום היפה ביותר מכל הימים, בו תגשים מלכות המשיח את מטרתו של יהוה עבור האנושות! — ההתגלות כ״א:4, 5.
(מקור המאמר: 1992/5/1)
מה הן תשובותיך?
◻ למה התכוון ישוע באמרו שיום יהוה יפקוד את האנושות ”כמו פח”?
◻ מדוע עלינו להיאבק בדברים שביכולתם להסיח את דעתנו, וכיצד נוכל לעשות כן?
◻ איזו תפילה דרושה על־מנת לעזור לנו לשמור על עֵרנות רוחנית?
◻ איזה סוג של התרועעות חיונית?
◻ מדוע מן התבונה שנערוך בחינה־עצמית בנוגע למצבנו הרוחני?
◻ מהו תפקידן של הנבואות במאמצינו לשמור על עֵרנות רוחנית?