בני־חורין – אך עליהם לתת את הדין

‏”‏ותדעו את האמת והאמת תשחרר אתכם”‏.‏ ‏—‏ יוחנן ח׳:‏32‏.‏

1,‏ 2.‏ (‏א)‏ איזה מקום תפשה החירות בהיסטוריה האנושית?‏ (‏ב)‏ מי לבדו חופשי לחלוטין?‏ הסבר.‏

חירות — מלה בעלת עוצמה רבה!‏ האנושות סבלה אין־ספור מלחמות,‏ מהפכות ומהומות חברתיות שגבו מחיר בל־ישוער,‏ כתוצאה מתשוקתו העזה של האדם לחירות.‏ על כך ציינה האנציקלופדיה אמריקנה:‏ ”‏בהתפתחות התרבות האנושית,‏ אין מושג שתפש מקום נכבד יותר מאשר החירות”‏.‏

² אף־על־פי־כן,‏ כמה בני־אדם אכן זכו לחירות אמיתית?‏ כמה מהם מכירים את מושג החירות לאשורו?‏ The World Book Encyclopedia (‏האנציקלופדיה מטעם חברת ’‏וורלד בוּק’‏)‏ מציינת:‏ ”‏בני־אדם נהנים מחירות מליאה כשלא חלה אף הגבלה על אורח חשיבתם,‏ דיבורם,‏ או מעשיהם.‏ הם צריכים להיות מודעים לברירות העומדות בפניהם,‏ ובעלי יכולת לבחור בין אותן אפשרויות שונות”‏.‏ לאור ההגדרות הללו,‏ האם אתה מכיר מישהו שהוא חופשי באמת?‏ מי יכול להצהיר ש’‏לא חלה עליו אף הגבלה באשר לאורח חשיבתו,‏ דיבורו,‏ או מעשיו’‏?‏ לאמיתו־של־דבר,‏ רק ישות אחת ביקום כולו מתאימה לתיאור זה — יהוה אלהים.‏ לו בלבד חירות מוחלטת.‏ רק הוא יכול לבחור בכל אפשרות שיחפוץ בה,‏ ולהוציאה לפועל חרף כל התנגדות.‏ הוא העליון,‏ ”‏אל שדי”‏.‏ — שמות ו׳:‏3;‏ ההתגלות א׳:‏8;‏ ישעיהו נ״ה:‏11‏.‏

3.‏ באילו תנאים נהנים,‏ בדרך־כלל,‏ בני־האדם מחירות?‏

³ באשר לבן־תמותה,‏ החירות אינה אלא דבר יחסי.‏ היא מוענקת או מובטחת,‏ בדרך־כלל,‏ על־ידי רשות מסוימת ומותנית בכניעתנו לאותה רשות.‏ אכן,‏ במרבית המקרים,‏ יכול הפרט ליהנות מחופש אך ורק אם הוא מכיר בסמכות של הרשות שהעניקה לו אותו.‏ למשל,‏ אנשים החיים ב”‏עולם החופשי”‏ נהנים מיתרונות רבים,‏ כגון חופש תנועה,‏ חופש דיבור וחופש דת.‏ מה שמבטיח לפרט חירויות אלה הינו חוק המדינה.‏ הוא יכול ליהנות מהן כל עוד יציית לחוק.‏ אך,‏ אם הוא מנצל לרעה את חירותו ומפר את החוק,‏ עליו לתת את הדין על כך לפני הרשויות,‏ וחירותו עלולה להישלל במידה ניכרת,‏ אם ייענש במאסר.‏ — רומיים י״ג:‏1–4‏.‏

חירות מאת אלהים — לצידה הצורך לתת את הדין

4,‏ 5.‏ לאיזו חירות זוכים משרתי יהוה,‏ ועל מה יידרשו לתת דין וחשבון?‏

⁴ במאה הראשונה לספירה,‏ ישוע דיבר על נושא החירות.‏ הוא אמר לבני־עמו:‏ ”‏אם תעמדו בדברי,‏ תלמידי אתם באמת;‏ ותדעו את האמת,‏ והאמת תשחרר אתכם”‏.‏ (‏יוחנן ח׳:‏31,‏ 32‏)‏ הוא לא דיבר כאן על חופש דיבור או על חופש דת,‏ ולבטח לא התייחס לשיחרור מהעול הרומי,‏ דבר שייחלו לו יהודים רבים באותה עת.‏ אדרבא,‏ הוא דיבר על משהו יקר בהרבה,‏ חירות אשר מקורה לא בחוקי אנוש או ברצונו המשתנה של שליט בשר־ודם,‏ אלא מאת ריבון היקום,‏ יהוה.‏ השיחרור היה מאמונות טפלות,‏ מבערות דתית,‏ ומהרבה כבלים אחרים.‏ החירות אשר יהוה מעניק היא חירות אמת,‏ והיא תעמוד לעד.‏

⁵ השליח פאולוס ציין:‏ ”‏האדון [‏יהוה]‏ הוא הרוח והיכן שרוח יהוה שם החירות”‏.‏ (‏קורינתים ב׳.‏ ג׳:‏17‏)‏ במהלך הדורות,‏ נהג יהוה באנושות בדרך שתאפשר לנאמנים לזכות,‏ בסופו־של־דבר,‏ בסוג הטוב והנעלה ביותר של חירות אנושית,‏ כלומר,‏ ”‏החירות והכבוד של הבנים־לאלהים”‏.‏ (‏רומיים ח׳:‏21‏)‏ בינתיים,‏ יהוה מעניק לנו מידה מסוימת של חירות באמצעות האמת המקראית.‏ אם ננצל חירות זו לרעה,‏ הוא ידרוש מאיתנו לתת את הדין על כך.‏ השליח פאולוס כתב:‏ ”‏אין שום נברא נסתר מעיניו;‏ הכל חשוף וגלוי לעיני מי שלפניו עלינו לתת דין וחשבון”‏.‏ — עברים ד׳:‏13‏.‏

6–8.‏ (‏א)‏ מאילו חירויות נהנו אדם וחוה,‏ ובמה היו אלה מותנות?‏ (‏ב)‏ מה איבדו אדם וחוה הן לעצמם והן לצאצאיהם?‏

⁶ הצורך בדין וחשבון לפני יהוה עלה על הפרק בימי חייהם של הורינו הראשונים,‏ אדם וחוה.‏ בבראם,‏ העניק להם יהוה את המתת היקרה של חופש־הבחירה.‏ כל עוד השתמשו בחופש זה באחריות,‏ נהנו הם מברכות נוספות,‏ כגון חופש מחרדה ופחד,‏ ממחלות וממוות.‏ כמו־כן,‏ נהנו מהחופש לפנות אל אביהם השמימי במצפון נקי.‏ אולם,‏ כאשר ניצלו לרעה את חופש־הבחירה שלהם,‏ הכל השתנה.‏

⁷ יהוה שם את אדם וחוה בגן־עדן,‏ ולהנאתם העניק להם את פירות כל עצי הגן — מלבד אחד.‏ עץ זה — ”‏עץ הדעת טוב ורע”‏ — שמר יהוה לעצמו.‏ (‏בראשית ב׳:‏16,‏ 17‏)‏ בהימנעם מלאכול מפרי ’‏עץ הדעת’‏,‏ אמורים היו אדם וחוה להביע את הכרתם בכך שיהוה לבדו רשאי להגדיר מה טוב ומה רע.‏ כל עוד נהגו באחריות ונמנעו מלאכול מהפרי האסור,‏ המשיך יהוה להעניק להם את החירויות האחרות.‏

⁸ למרבה הצער,‏ הקשיבה חוה לנחש ונענתה להצעתו המפתה,‏ שהיא עצמה רשאית ’‏לדעת טוב ורע’‏.‏ (‏בראשית ג׳:‏1–5‏)‏ תחילה היא,‏ ולאחר־מכן אדם,‏ אכלו מן הפרי האסור.‏ התוצאה היתה שכאשר פנה יהוה לשוחח עימם שם בגן,‏ הם בושו בעצמם והסתתרו מפניו.‏ (‏בראשית ג׳:‏8,‏ 9‏)‏ הם היו עתה חוטאים שאיבדו את תחושת החופש לפנות אל אלהים שנבעה ממצפון נקי.‏ עקב כך,‏ הם איבדו גם את החופש ממחלות וממוות,‏ הן לעצמם והן לצאצאיהם.‏ פאולוס כתב:‏ ”‏על־ידי אדם אחד [‏אדם הראשון]‏ בא החטא לעולם,‏ ועקב החטא בא המוות,‏ כך עבר המוות לכל בני־אדם משום שכולם חטאו”‏.‏ — רומיים ה׳:‏12;‏ בראשית ג׳:‏16,‏ 19‏.‏

9.‏ מי היוו דוגמאות של אנשים שהשתמשו באופן חיובי במידת החירות שהוענקה להם?‏

⁹ אף־על־פי־כן,‏ האנושות נהנית עדיין מחופש־הבחירה,‏ ובמרוצת השנים,‏ ניצלוהו מספר אנשים לא־מושלמים בצורה אחראית כדי לשרת את יהוה.‏ שמותיהם של אחדים מהם נשתמרו עבורנו מאז ימי־קדם.‏ הבל,‏ חנוך,‏ נוח,‏ אברהם,‏ יצחק,‏ יעקב,‏ כולם מהווים דוגמאות של אנשים שהשתמשו בחירות שעדיין נהנו ממנה,‏ לעשיית רצון אלהים.‏ ככל שעשו כן,‏ פעל הדבר לטובתם.‏ — עברים י״א:‏4–21‏.‏

החירות שהוענקה לעמו הנבחר של אלהים

10.‏ מה דרשה הברית שכרת יהוה עם עמו הנבחר?‏

¹⁰ בימי משה,‏ גאל יהוה את בני־ישראל — שמנו אז מיליונים — מעבדות במצרים,‏ וכרת עימם ברית,‏ שעל־פיה נעשו לעמו הנבחר.‏ במסגרת ברית זו,‏ היתה לבני־ישראל כהונה,‏ וכן מערכת קרבנות לכפרת חטאיהם באופן סימלי.‏ בדרך זו,‏ זכו הם בחירות להתקרב אל אלהים ולעבדו.‏ כמו־כן,‏ היתה להם מערכת חוקים ותקנות שנועדה להגן עליהם מפני מנהגים שהיו קשורים באמונות טפלות ומפני פולחן־כזב.‏ מאוחר יותר,‏ נועדו לרשת את הארץ המובטחת,‏ בעזרת אלהים שיביס את אויביהם.‏ חלקם של בני־ישראל בברית זו היה לציית לחוקי יהוה.‏ העם קיבל ברצון אחריות זו,‏ והכל אמרו פה אחד:‏ ”‏כל אשר דיבר יהוה נעשה”‏.‏ — שמות י״ט:‏3–8;‏ דברים י״א:‏22–25‏.‏

11.‏ מה אירע כשבני־ישראל הפרו את חלקם בברית עם יהוה?‏

¹¹ במשך למעלה מ־500,‏1 שנה,‏ זכו בני־ישראל למעמד מיוחד לפני יהוה.‏ אך,‏ הם הפרו פעם אחר פעם את תנאי הברית.‏ שוב ושוב התפתו לעסוק בפולחן־כזב והשתעבדו לעבודת־אלילים ולאמונות טפלות.‏ לכן,‏ אלהים שיעבדם פיזית בידי אויביהם.‏ (‏שופטים ב׳:‏11–19‏)‏ במקום ליהנות מהברכה שנועדה לקרוא להם דרור עקב שמירת הברית,‏ הם נענשו על שהפרו אותה.‏ (‏דברים כ״ח:‏1,‏ 2,‏ 15‏)‏ לבסוף,‏ בשנת 607 לפה״ס,‏ הירשה יהוה לעם־ישראל להילקח לגלות בבבל.‏ — דברי־הימים ב׳.‏ ל״ו:‏15–21‏.‏

12.‏ מה נעשה ברור,‏ לבסוף,‏ באשר לברית התורה?‏

¹² כמה קשה היה הלקח!‏ עליהם היה ללמוד מכך את החשיבות שבשמירת חוקי אלהים.‏ בכל זאת,‏ כאשר שבו בני־ישראל למולדתם,‏ בתום 70 שנות גלות,‏ שוב לא קיימו כראוי את ברית התורה.‏ כמאה שנה אחרי שובם,‏ אמר יהוה לכהני ישראל:‏ ”‏ואתם סרתם מן הדרך,‏ הכשלתם רבים בתורה,‏ שׁיחתֶם ברית הלוי”‏.‏ (‏מלאכי ב׳:‏8‏)‏ בעצם,‏ אפילו הכנים ביותר בקרב בני־ישראל לא היו מסוגלים לעמוד בכל דרישות התורה המושלמת.‏ מכאן שבמקום להיות ברכה,‏ הפכה התורה,‏ בהתאם לדברי השליח פאולוס,‏ ל”‏קללה”‏.‏ (‏גלטיים ג׳:‏13‏)‏ ללא ספק,‏ דבר נוסף נדרש,‏ מלבד ברית התורה,‏ על־מנת להעניק לבני־אנוש נאמנים,‏ אך לא־מושלמים,‏ את ”‏החירות והכבוד של הבנים־לאלהים”‏.‏

מהות החירות המשיחית

13.‏ בבוא המועד,‏ איזה בסיס טוב יותר הונח לחירות?‏

¹³ ’‏דבר נוסף’‏ זה היה קרבן־הכופר שסיפק ישוע המשיח.‏ בערך בשנת 50 לספירה,‏ כתב השליח פאולוס איגרת אל קהילת המשיחיים המשוחים בגלטיה,‏ ותיאר את הדרך בה שיחררם יהוה מהשיעבוד לברית התורה,‏ ואזי ציין:‏ ”‏המשיח שיחרר אותנו אלי חירות,‏ לכן עימדו ואל תיכנעו שוב לעול העבדות”‏.‏ (‏גלטיים ה׳:‏1‏)‏ כיצד ”‏שיחרר”‏ ישוע את האנשים?‏

14,‏ 15.‏ באילו דרכים נפלאות שיחרר ישוע את המאמינים מקרב היהודים והנוכרים?‏

¹⁴ בעקבות מותו של ישוע,‏ יהודים שקיבלו אותו כמשיח והפכו לתלמידיו,‏ באו בברית חדשה,‏ שהמירה את ברית התורה שקדמה לה.‏ (‏ירמיהו ל״א:‏31–34;‏ עברים ח׳:‏7–13‏)‏ תחת ברית חדשה זו,‏ נעשו הם — וכמו־כן,‏ מאמינים לא־יהודים שהצטרפו אליהם ברבות הימים — לחלק מ’‏עם’‏ חדש,‏ עם רוחני,‏ שנטל את מקומו של עם־ישראל הגשמי כעמו הנבחר של אלהים.‏ (‏רומיים ט׳:‏25,‏ 26;‏ גלטיים ו׳:‏16‏)‏ בתור שכאלה,‏ זכו הם לחירות שהבטיח ישוע באמרו:‏ ”‏האמת תשחרר אתכם”‏.‏ מלבד שיחרורם מה’‏קללה’‏ של תורת משה,‏ האמת פטרה משיחיים בעלי רקע יהודי מהמסורת המעיקה שכפו עליהם מנהיגי־הדת.‏ המשיחיים שבאו מקרב הגויים,‏ שולחו לחופשי מעבודת־אלילים ומאמונות טפלות שהיו קשורות בדתם הקודמת.‏ (‏מתי ט״ו:‏3,‏ 6;‏ כ״ג:‏4;‏ מעשי־השליחים י״ד:‏11–13;‏ י״ז:‏16‏)‏ אך,‏ לא היה זה סוף פסוק.‏

¹⁵ לאחר שישוע דיבר על האמת המשחררת,‏ הוסיף:‏ ”‏אמן אמן אני אומר לכם,‏ כל עושה חטא עבד הוא לחטא”‏.‏ (‏יוחנן ח׳:‏34‏)‏ מאז שאדם וחוה חטאו,‏ כל אדם שחי אי־פעם הינו חוטא,‏ ועקב כך משועבד לחטא.‏ יוצא־הדופן היחיד היה ישוע עצמו,‏ וקרבן־הכופר שסיפק שיחרר את המאמינים בו מעבדות זו.‏ אמת,‏ הם עדיין היו לא־מושלמים וחוטאים מטבעם.‏ ברם,‏ היתה להם אפשרות להביע חרטה על חטאיהם ולבקש מחילה המבוססת על הקרבן שסיפק ישוע,‏ בהיותם בטוחים שתחינותיהם ייעתרו.‏ (‏יוחנן א׳.‏ ב׳:‏1,‏ 2‏)‏ על יסוד קרבן־הכופר של ישוע,‏ הצהיר עליהם אלהים כעל צדיקים,‏ והם יכולים היו לפנות אליו במצפון נקי.‏ (‏רומיים ח׳:‏33‏)‏ יתרה מזאת,‏ מאחר שקרבן־הכופר פתח בפניהם את התוחלת לתחייה אלי חיי־נצח,‏ האמת אף שיחררה אותם מאימת המוות.‏ — מתי י׳:‏28;‏ עברים ב׳:‏15‏.‏

16.‏ כיצד היתה החירות המשיחית מקיפה יותר מאשר החירויות המוצעות על־ידי העולם?‏

¹⁶ בדרך נפלאה,‏ החירות המשיחית היתה בהישג־ידם של גברים ונשים ללא קשר למעמדם האישי.‏ אביונים,‏ אסירים,‏ אפילו עבדים,‏ יכולים היו לזכות בחירות זו.‏ לעומתם,‏ בעלי המעמד הרם מקרב העמים,‏ אשר דחו את הבשורה על המשיח נותרו עדיין עבדים לאמונות טפלות,‏ לחטא ולחרדה מפני המוות.‏ לעולם לא נחדול מלהודות ליהוה על החירות בה זכינו.‏ אין בידי העולם להציע לנו דבר שישווה לה.‏

בני־חורין,‏ אך עלינו לתת את הדין

17.‏ (‏א)‏ במאה הראשונה לספירה,‏ כיצד איבדו אחדים את חירותם המשיחית?‏ (‏ב)‏ מדוע אל לנו להרשות לחירות המדומה שבעולמו של השטן לפתותנו?‏

¹⁷ במאה הראשונה לספירה,‏ יתכן שמרבית המשיחיים המשוחים העריכו את חירותם ושמרו על נאמנותם בכל מחיר.‏ אולם,‏ למרבה הצער,‏ אחדים אשר טעמו את טעם החירות המשיחית,‏ על כל ברכותיה,‏ נטשו אותה ושבו לעבדות בעולם הזה.‏ מדוע?‏ כנראה,‏ אמונתם של רבים מהם נחלשה,‏ ולכן פשוט ’‏סרו מן הדרך’‏.‏ (‏עברים ב׳:‏1‏)‏ אחרים ’‏השליכו מעליהם אמונה ומצפון ישר ונשברה ספינת אמונתם’‏.‏ (‏טימותיוס א׳.‏ א׳:‏19‏)‏ אפשר שנפלו במלכודת החומרנות או נסחפו לאורח־חיים לא־מוסרי.‏ עד כמה חשוב,‏ איפוא,‏ שנשמור על אמונתנו ואף נחזקה,‏ בהיותנו עסוקים בלימוד אישי,‏ בהתרועעות,‏ בתפילה ובפעילות משיחית!‏ (‏פטרוס ב׳.‏ א׳:‏5–8‏)‏ לעולם לא נחדל להעריך את חירותנו המשיחית!‏ אמת,‏ אחדים עלולים להיכנע לפיתוי המתירנות שהם רואים מחוץ לקהילה,‏ בסברם שהאנשים בעולם חופשיים מאיתנו.‏ אך,‏ לאמיתו־של־דבר,‏ מה שנראה כחירות בעולם הזה,‏ אינו אלא חוסר־אחריות.‏ אם איננו עבדיו של אלהים,‏ עבדי החטא אנו,‏ ושכר העבדוּת הזאת הינו מר ביותר.‏ — רומיים ו׳:‏23;‏ גלטיים ו׳:‏7,‏ 8‏.‏

18–20.‏ (‏א)‏ כיצד הפכו אחדים ל’‏אויבי עמוד־ההוקעה של המשיח’‏?‏ (‏ב)‏ כיצד ניצלו אחדים את החופש שלהם ”‏ככסות לרשע”‏?‏

¹⁸ יתרה מזאת,‏ באיגרתו אל הפיליפים,‏ כתב פאולוס:‏ ”‏הן רבים המתהלכים אשר פעמים רבות אמרתי לכם עליהם — ועתה גם בבכי אני אומר — שהם אויבי צלב [‏עמוד־ההוקעה,‏ ע״ח‏]‏ המשיח”‏.‏ (‏פיליפים ג׳:‏18‏)‏ אכן,‏ יש משיחיים לשעבר אשר הפכו לאויבי האמונה וייתכן שנעשו אף כופרים.‏ עד כמה חיוני שלא נלך בעקבותיהם!‏ בנוסף לכך,‏ כתב פטרוס:‏ ”‏התנהגו כאנשים חופשיים,‏ לא כאנשים המחזיקים בחופש ככסות לרשע,‏ אלא כעבדי אלהים”‏.‏ (‏פטרוס א׳.‏ ב׳:‏16‏)‏ כיצד יכול הפרט להחזיק בחירותו ”‏ככסות לרשע”‏?‏ בבצעו חטאים חמורים — יתכן בסתר — בעודו מתרועע עם הקהילה.‏

¹⁹ זכור את המקרה של דיוטרפס.‏ יוחנן כתב עליו:‏ ”‏דיוטרפס,‏ המתאווה להיות להם לראש [‏בקהילה]‏ איננו מקבל אותנו.‏ .‏.‏.‏גם איננו מקבל את האחים,‏ ואת הרוצים לקבלם הוא מונע ומגרש מן הקהילה”‏.‏ (‏יוחנן ג׳.‏ פסוקים 9,‏ 10‏)‏ דיוטרפס ניצל את חירותו ככסות לשאיפותיו האנוכיות.‏

²⁰ התלמיד יהודה כתב:‏ ”‏כי התגנבו אנשים אשר המשפט הזה נחרץ עליהם מקדם,‏ אנשי רשע ההופכים את חסד אלהינו לזימה וכופרים בריבוננו ואדוננו היחיד ישוע המשיח”‏.‏ (‏יהודה 4‏)‏ אנשים אלה,‏ בהתרועעותם עם הקהילה,‏ היו בעלי השפעה משחיתה עליה.‏ (‏יהודה 8–10,‏ 16‏)‏ בספר ההתגלות אנו קוראים שבקהילות פרגמוס ותיאטירה נפוצו כיתתיוּת,‏ עבודת־אלילים ואי־מוסריות.‏ (‏ההתגלות ב׳:‏14,‏ 15,‏ 20–23‏)‏ איזה שימוש מעוות בחירות המשיחית!‏

21.‏ מה מצפה לאלה המנצלים לרעה את חירותם המשיחית?‏

²¹ מה מצפה לאלה המשתמשים בחירותם המשיחית בדרך פסולה זו?‏ זכור מה שאירע לעם־ישראל.‏ העם זכה להיות עמו הנבחר של אלהים,‏ אולם לבסוף יהוה דחה אותו.‏ מדוע?‏ משום שבני־ישראל ניצלו את יחסיהם עם אלהים ”‏ככסות לרשע”‏.‏ הם התפארו בייחוסם כבניו של אברהם,‏ אך דחו את ישוע,‏ ”‏זרע”‏ אברהם ומשיחו הנבחר של יהוה.‏ (‏מתי כ״ג:‏37–39;‏ יוחנן ח׳:‏39–47;‏ מעשי־השליחים ב׳:‏36;‏ גלטיים ג׳:‏16‏)‏ ”‏ישראל השייכים לאלהים”‏,‏ ככלל,‏ לא יגלו חוסר נאמנות כגון זה.‏ (‏גלטיים ו׳:‏16‏)‏ אך,‏ כל משיחי כפרט הזורע סביבו זיהום רוחני או מוסרי,‏ יוכח לבסוף על פניו,‏ ואפילו יחויב בדין.‏ כל אחד מאיתנו יתן את הדין על הדרך שבה השתמש בחירותו המשיחית.‏

22.‏ לאיזו שמחה זוכים אלה המשתמשים בחירותם כדי לשרת את יהוה?‏

²² עד כמה טוב יותר לשרת כעבד אלהים וכך להיות חופשי באמת.‏ יהוה לבדו יכול להעניק את החירות האמיתית.‏ הכתוב במשלי מציין:‏ ”‏חכם בני,‏ ושמח לבי,‏ ואשיבה חורפי דבר”‏.‏ (‏משלי כ״ז:‏11‏)‏ הבה ננצל לטובה את חירותנו המשיחית לטיהור שם יהוה.‏ אם נעשה כן,‏ תהיה לחיינו משמעות,‏ נסב שמחה לאבינו השמימי,‏ ובסופו־של־דבר נזכה להימנות עם אלה שייהנו מ”‏החירות והכבוד של הבנים־לאלהים”‏.‏

‏(‏מקור המאמר:‏ 1992/‏6/‏1)‏

האם תוכל להסביר?‏

◻ מיהו היחיד שיש לו חופש מוחלט?‏

◻ מאילו חירויות נהנו אדם וחוה,‏ ומדוע איבדו אותן?‏

◻ לאילו חירויות זכו בני־ישראל כל עוד הקפידו לקיים את בריתם עם יהוה?‏

◻ לאיזה חופש זכו אלה שהאמינו בישוע?‏

◻ כיצד איבדו אחדים במאה הראשונה לספירה את חירותם המשיחית,‏ כשניצלו אותה לרעה?‏

‏[‏תמונה בעמוד 9]‏

החירות שישוע העניק לתלמידיו היתה נעלה בהרבה מזו שהאדם מסוגל להעניק לנו