שאלות של קוראים
האם יש להבין מאיוב א׳:8 שבעת בה חי איוב, היה הוא האדם היחיד עלי־אדמות שהיה נאמן ליהוה?
לא. אין להסיק מסקנה זו מאיוב א׳:8, האומר:
”ויאמר יהוה אל השטן: ’השמת לבך על עבדי איוב, כי אין כמוהו בארץ, איש תם וישר, ירא אלהים וסר מרע?’” יהוה חזר על כך באיוב ב׳:3, בשאלו את השטן: ”השמת לבך על עבדי איוב, כי אין כמוהו בארץ, איש תם וישר, ירא אלהים וסר מרע?”
ספר איוב עצמו מעיד על כך שאיוב לא היה היחיד עלי־אדמות אליו התייחס אלהים כאיש נאמן לו. בפרק ל״ב, אנו מתוודעים אל ”אליהוא בן־ברכאל הבוזי ממשפחת רם”. אף־על־פי שהיה עלם צעיר, העמיד אליהוא את איוב על הטעות שבהשקפתו ופיאר את האל האמיתי. — איוב ל״ב:2 עד ל״ג:6, 31–33; ל״ה:1 עד ל״ו:2.
אנו מבינים מכך שמשמעותה של הערת אלהים ש’אין כמו איוב בארץ’, היא שהדוגמה שהציב איוב כאדם שוחר־צדק היתה מיוחדת ויוצאת־דופן. סביר להניח שאיוב חי בתקופה שבין מות יוסף במצרים לבין תחילת ימי שירותו של משה כנביא אלהים. במהלך תקופה זו מספר רב של בני־ישראל חיו במצרים. אין כל סיבה להסיק כי כולם היו חסרי־נאמנות לאלהים ובלתי־רצויים לפניו; יתכן שרבים בטחו ביהוה. (שמות ב׳:1–10; עברים י״א:23) אך, איש מהם לא שימש בתפקיד בולט, בדומה ליוסף, וכן שירותו לאלהים לא היה כה יוצא־דופן בנאמנותו כמשה, אשר עתיד היה להנהיג את עם־ישראל אל מחוץ למצרים.
אך, באיזור אחר, חי אדם אשר גילה נאמנות יוצאת־מגדר־הרגיל. ”איש היה בארץ עוץ, איוב שמו; והיה האיש ההוא תם וישר, וירא אלהים וסר מרע”. — איוב א׳:1.
לפיכך, יכול היה יהוה להזכיר את איוב כדוגמה בולטת וראויה־לציון של אמונה ומסירות. בדומה לכך, שני כותבי כתבי־הקודש, יחזקאל ויעקב, התייחסו אל איוב ככזה אשר הציב מופת של צדק וכוח־סבל. — יחזקאל י״ד:14; יעקב ה׳:11.
(מקור המאמר: 1992/8/1)