”מי כיהוה אלהינו?”
”מי כיהוה אלהינו, המגביהי לשבת?” — תהלים קי״ג:5.
1, 2. (א) מהי השקפתם של עדי־יהוה בנוגע לאלהים ולכתבי־הקודש? (ב) אילו שאלות ראויות לדיון?
מהללי יהוה מבורכים ביותר! מה גדולה הזכות להיות חלק מ’מקהלה’ מאושרת זו! בתור עדיו, אנו מקבלים בשמחה את העצות, החוקים, העקרונות, ההבטחות והנבואות שבדבר־אלהים, כתבי־הקודש. אנו ששים ללמוד מכתבי־הקודש, ולהיות ”לימודי יהוה”. — ישעיהו נ״ד:13; יוחנן ו׳:45.
2 מתוך יראת־הכבוד העמוקה שהם רוחשים לאלהים, יכולים עדי־יהוה לשאול: ”מי כיהוה אלהינו?” (תהלים קי״ג:5) מלים אלה מפי מחבר התהלים מורות על אמונה. אך, מדוע יש לעדי־יהוה אמונה כה איתנה באלהים? ואילו סיבות יש להם להלל את יהוה?
אמונה ותהילה ראויות לו
3. מה הם ”מזמורי ההלל”, ומדוע הם מכונים כך?
3 האמונה ביהוה היא במקומה מפני שהוא אל מיוחד במינו. הדבר מודגש במזמורים קי״ג, קי״ד ו־קט״ו בספר תהלים, המהווים חלק מששת הפרקים המכונים ”מזמורי ההלל”. עד עצם היום הזה, המשתתפים בסדר־הפסח שרים את מזמורי קי״ג ו־קי״ד לאחר מזיגת כוס היין השנייה וההסבר על משמעות הסדר, ואת מזמורים קט״ו עד קי״ח לאחר הכוס הרביעית. (השווה מתי כ״ו:30.) הם מכונים ”מזמורי ההלל” משום שהם חוזרים שוב ושוב על הקריאה ”הללויה!”
4. מה פירוש הביטוי ”הללויה!”, וכמה פעמים מופיע הוא בכתבי־הקודש?
4 בספר תהלים, הקריאה ”הללויה!” מופיעה 24 פעמים. בכתבי־הקודש המשיחיים, הביטוי מופיע בצורתו היוונית ארבע פעמים בהקשר לחוויית השמחה כתוצאה מנפילת ”בבל הגדולה”, המעצמה העולמית של דתות־הכזב וכן השמחה שנועדה להתלוות על ייסוד מלכותו של יהוה אלהים. (ההתגלות י״ט:1–6) בעודנו בוחנים שלושה מתוך מזמורי ההלל, נוכל לדמיין לעצמנו שאנו שרים שירים אלה לתהילת יהוה.
הללויה!
5. על איזו שאלה עונה מזמור קי״ג, ולמי במיוחד מתייחסת הקריאה בתהלים קי״ג:1, 2?
5 מזמור קי״ג משיב על השאלה, ’מדוע להלל את יהוה?’ הוא פותח בציווי: ”הללויה! הללו, עבדֵי יהוה, הללו את שם יהוה. יהי שם יהוה מבורך מעתה ועד עולם”. (תהלים קי״ג:1, 2) הוראה זו, ”הללויה!” מתייחסת במיוחד למשרתי יהוה ב”עת קץ” זו. (דניאל י״ב:4) מעתה ועד עולמי עולמים, ירומם שם יהוה בכל רחבי־תבל. עדיו מכריזים כיום שיהוה הוא האלהים, שישוע הוא המלך ושהמלכות כבר נוסדה בשמים. אין בכוחם של השטן ושדיו למנוע מתן התהילה ליהוה.
6. כיצד מהולל יהוה ”ממזרח שמש עד מבואו”?
6 שיר ההלל ימשיך להישמע עד אשר יגרום לו יהוה למלא את היקום כולו. ”ממזרח שמש עד מבואו, מהולל שם יהוה”. (תהלים קי״ג:3) משמע הדבר יותר ממספר יצורים עלי־אדמות העובדים את אלהים יום יום. השמש עולה במזרח ושוקעת במערב, ומכסה את פני העולם כולו. שם יהוה יהיה מהולל בקרוב בכל מקום בו זורחת השמש, בפי כל בני־האדם, שישוחררו מכבלי העבדות לדתות־הכזב ולאירגון השטן. למעשה, שיר זה, שלא יחדל לעולם, כבר מושר בפי עדי־יהוה המשוחים, כמו בפי אלה שיהיו בניו הארציים של מלכו, ישוע המשיח. איזו זכות נפלה בחלקם לזמר תהילות ליהוה!
אין שווה ליהוה
7. אילו שני היבטים לעליונותו של יהוה מוזכרים בתהלים קי״ג:4?
7 מחבר התהלים מוסיף: ”רם על כל גויים יהוה; על השמים כבודו”. (תהלים קי״ג:4) הדבר שם דגש על שני היבטים לעליונותו של אלהים: (א) בעיני יהוה, האל העליון, שהוא ”רם על כל גויים”, העמים כולם ”כמר מדלי וכשחק מאזניים”; (ישעיהו מ׳:15; דניאל ז׳:18) (ב) תפארתו גדולה בהרבה מזו של השמים הגשמיים, משום שהמלאכים עושים את רצון ריבונם. — תהלים י״ט:2, 3; ק״ג:20, 21.
8. מדוע וכיצד ’משפיל’ יהוה עיניו כדי להביט על המתרחש בשמים ובארץ?
8 נפעם ממעמדו הרם של אלהים, ציין המשורר: ”מי כיהוה אלהינו, המג־ביהי לשבת? המשפילי לראות בשמים ובארץ”. (תהלים קי״ג:5, 6) אלהים הינו כה נעלה עד כי עליו ’להשפיל’ את עיניו כדי לראות מה מתרחש בשמים ובארץ. אף־על־פי שיהוה אינו כפוף וכנוע למרותו של אף יצור אחר, הוא מפגין ענווה בגלותו חסד ורחמים כלפי חוטאים נחותים. נתינת בנו, ישוע המשיח, כקרבן־כופר למען המשיחיים המשוחים והאנושות כולה, הינה ביטוי לענווה של יהוה. — יוחנן א׳. ב׳:1, 2.
יהוה רחמן
9, 10. כיצד אלהים ’מרים אביון, להושיבו עם נדיבים’?
9 את רחמנותו של אלהים, מדגיש מחבר התהלים בהוסיפו שיהוה ”מקימי מעפר דל, מאשפות ירים אביון. להושיבי עם נדיבים, עם נדיבי עמו. מושיבי עקרת הבית אֵם הבנים שמֵחה. הללויה!” (תהלים קי״ג:7–9) משרתי יהוה סמוכים ובטוחים שהוא יכול להושיע נזקקים הנוהגים ביושר, לשנות את מצבם ולספק את צרכיהם ורצונותיהם. הנביא התייחס לנכונותו של אלהים ’הרם והנישא’, ”להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים”. — ישעיהו נ״ז:15.
10 כיצד יהוה ’מרומם אביון ומושיבו עם נדיבים’, היינו, לצד נכבדים? כשהדבר לרצונו, מציב אלהים את משרתיו במעמד שווה לזה של אנשים רמי־מעלה. הוא עשה כן במקרה של יוסף, שנתמנה על כל אספקת המזון במצרים. (בראשית מ״א:37–49) בישראל, המינוי לשבת עם נכבדי העם, כלומר בעלי מעמד אחראי בקרב עם יהוה, נחשב לזכות גדולה שיש להוקירה. בדומה לזקני־קהילה משיחיים כיום, גברים אלה זכו בתמיכתו ובירכתו של יהוה.
11. מדוע ניתן לומר שהכתוב בתהלים קי״ג:7–9 מתייחס במיוחד למשרתי יהוה בני־זמננו?
11 מה באשר להפיכת ’אשה עקרה לאם לבנים’? יהוה העניק בן לחנה העקרה — שמואל, אותו הקדישה לשירות יהוה. (שמואל א׳. א׳:20–28) ובמשמעות רחבה יותר, החל מישוע ומשפיכת רוח־הקודש על תלמידיו בחג־השבועות של 33 לספירה, החלה ”אשת נעורים” סמלית של אלהים, ”ציון” השמימית, החלה ’ללדת’ ילדים רוחניים. (ישעיהו נ״ד:1–10, 13; מעשי־השליחים ב׳:1–4) וכשם שהשיב את עם־ישראל למולדתו לאחר גלות בבל, שיחרר אלהים את השארית המשוחה של ”ישראל השייכים לאלהים” מכבלי ”בבל הגדולה” בשנת 1919 לספירה, ובירך אותם כה רבות מבחינה רוחנית עד כי ניתן לייחס להם את הכתוב בתהלים קי״ג:7–9. (גלטיים ו׳:16) כעדי־יהוה נאמנים, חברי השארית של ”ישראל” הרוחני, יחד עם בעלי התקווה הארצית, נענים בכל לבם לקריאה החותמת את מזמור קי״ג: ”הללויה!”
הוכחות לייחודו של יהוה
12. כיצד מציג מזמור קי״ד את ייחודו של יהוה?
12 מזמור קי״ד מעלה על נס את ייחודו של יהוה בציון מאורעות מיוחדים הקשורים בעם־ישראל. וכך שר המשורר: ”בצאת ישראל ממצרים, בית־יעקב מעם לועז, היתה יהודה לקדשו, ישראל ממשלותיו”. (תהלים קי״ד:1, 2) אלהים גאל את בני־ישראל מעבדות למצרים, ששפתם היתה זרה לאוזניהם. גאולת עמו של יהוה, המכונה בהקבלה פיוטית, הן ”יהודה” והן ”ישראל” הוכיחה שאלהים יכול להושיע את כל משרתיו בימינו.
13. כיצד מגלה הכתוב במזמור קי״ד:3–6 את עליונותו של יהוה ומזכיר מאורעות בתולדות ישראל?
13 שליטתו של יהוה על כל הבריאה מוזכרת במלים: ”הים ראה וינוס, הירדן ייסוב לאחור. ההרים רקדו כאֵילים, גבעות כבני־צאן. מה לך הים כי תנוס, הירדן תיסוב לאחור? ההרים תירקדו כאֵילים, גבעות כבני־צאן?” (תהלים קי״ד:3–6) ים־סוף ’נס’ מפניו כאשר אלהים פתח בתוכו מעבר למען עמו. עם־ישראל ראה את זרועו הגדולה של יהוה בפעולה נגד המצרים שטבעו כולם בים השב ונסגר. (שמות י״ד:21–31) יהוה הפגין שוב את כוחו האלוהי, כשמי הירדן ’נסובו לאחור’, כדי לאפשר לבני־ישראל לחצות את אפיק הנהר ולהיכנס לארץ־כנען. (יהושע ג׳:14–16) ”ההרים רקדו כאֵילים” כאשר הר־סיני העלה עשן ורעד במעמד מתן תורה. (שמות י״ט:7–18) בהתקרב השיר אל שיאו, מציג המשורר את הנושא בצורת שאלה, יתכן ברמזו על כך שהים, הנהר, ההרים והגבעות הדוממים, נתמלאו אימה לנוכח הפגנות כוח אלה מצד יהוה.
14. מה התבצע באמצעות כוחו של יהוה במריבה ובקדש, וכיצד משפיע הדבר על משרתיו כיום?
14 בהתייחסו עדיין לכוחו של יהוה, שר מחבר התהלים: ”מלפני אדון חוּלי, ארץ, מלפני אלוה יעקב, ההופכי הצור אגם מים, חלמיש למעיינו מים”. (תהלים קי״ד:7, 8) באופן ציורי, המשורר מורה במלים אלה שעל האנושות לעמוד ביראה לפני יהוה, האדון וריבון היקום. הוא היה ’אל יעקב’, או ישראל, כשם שהינו האל של ”בני־ישראל” הרוחניים ושותפיהם הארציים. גם במריבה וגם בקדש שבמדבר, הראה יהוה את כוחו כאשר סיפק לבני־ישראל מים בדרך־נס, בהפכו ”הצור אגם מים, חלמיש למעיינו מים”. (שמות י״ז:1–7; במדבר כ׳:1–11) תזכורות כגון אלה לכוחו האדיר של יהוה ולדאגתו האוהבת, מספקות לעדיו בני־זמננו סיבות מוצקות לאמונה בלתי־מעורערת בו.
אינו דומה לאלילים
15. כיצד הושר, כנראה, מזמור קט״ו?
15 מזמור קט״ו קורא לנו להלל את יהוה ולבטוח בו. הוא מייחס לו שפיכת ברכות ומתן סיוע, ומוכיח עד כמה חסרי־ערך הם האלילים. יתכן שמזמור זה הושר בשירת־חילופים בין סולן ומקהלה, כלומר, קול אחד היה שר: ”יראי יהוה, ביטחו ביהוה”, והמקהלה היתה משיבה: ”עזרם ומגינם הוא”. — מזמור קט״ו:11.
16. אילו הבדלים ניכרים קיימים בין יהוה לבין אלילי העמים?
16 אל לנו להסב לעצמנו כבוד אלא לשם יהוה, לאל החסד והאמת. (תהלים קט״ו:1) אויבינו עלולים לשאול בבוז: ”איה נא אלוהיהם?” אך משרתי יהוה יכולים להשיב: ”ואלוהינו בשמים, כל אשר חפץ עשה”. (פסוקים 2, 3) לעומתו, אין אלילי העמים מסוגלים לעשות מאומה, משום שאינם אלא פסלי כסף וזהב מעשה־ידי־אדם. גם אם יש להם פה, עיניים ואוזניים, הם אילמים, עיוורים וחרשים. יש להם אף, אמנם, אך אינם יכולים להריח, רגליים ואינם יכולים ללכת, גרון ואינם יכולים להשמיע קול. יוצרי הפסלים חסרי־התועלת, וכן הבוטחים בהם, יהיו כמוהם — חסרי־חיים, דוממים. — פסוקים 4–8.
17. מאחר שהמתים אינם יכולים להלל את יהוה, מה עלינו לעשות ותוך איזו מטרה לנגד עינינו?
17 פסוקים 9–11 של מזמור זה מעודדים ביטחון מלא ביהוה, כעוזרם ומגינם של בני־ישראל, של הכהנים מבית אהרון, ושל כל שאר יראי אלהים. בתור יראיו, עלינו לרחוש כבוד עמוק ליהוה תוך חשש בריא פן נעורר את מורת־רוחו. כמו־כן, אנו סמוכים ובטוחים ש”עושה השמים והארץ” יברך את עובדיו הנאמנים. (פסוקים 12–15) השמים הם מקום שיבתו של אלהים, את כדור־הארץ יצר כמישכן נצחי לבני־אנוש נאמנים ומצייתים. מאחר שהמתים הדוממים וחסרי ההכרה אינם יכולים להלל את יהוה, עלינו, החיים, לעשות זאת במלוא המסירות והנאמנות. (קהלת ט׳:5) רק אלה המהללים את יהוה ייזכו לחיי־נצח ויוכלו ’לברך יה’ לעד, לדבר בשיבחו ”מעתה ועד עולם”. הבה, אם כן, נעמוד בנאמנות יחד עם אלה הנענים לקריאה: ”הללויה!” — תהלים קט״ו:16–18.
תכונותיו הנפלאות של יהוה
18, 19. מאילו בחינות מבדילות תכונותיו של יהוה אותו מכל אלילי הכזב?
18 שלא כאלילים הדוממים, יהוה הוא האל החי, המגלה תכונות נפלאות. הוא תמצית האהבה, והינו ”אל רחום וחנון, ארך־אפיים ורב חסד ואמת”. (שמות ל״ד:6; יוחנן א׳. ד׳:8) עד כמה הוא שונה מהאל הכנעני, מולך, שלכבודו הקריבו ילדים! כפי הנראה, לפסל שייצג את המולך היה גוף אדם וראש של שור. עוד נמסר שהפסל יקד בחום לוהט, וילדים הושלכו לעבר זרועותיו המושטות קדימה, בנפלם אל תוך הכיבשן הבוער מתחתיו. אך, יהוה הינו כה אוהב ורחום שהרעיון של קרבנות אנוש כגון אלה אף ’לא עלה על לבו’ מעולם. — ירמיהו ז׳:31.
19 תכונותיו העיקריות של יהוה כוללות גם משפט וצדק מושלמים, חכמה ללא גבול וכוח כל־יכול. (דברים ל״ב:4; איוב י״ב:13; ישעיהו מ׳:26) מה באשר לאלים המיתולוגיים? במקום לגלות את תכונת הצדק, דרשו אלים ואלות בבליים נקמה. אלים מצריים לא הציבו דוגמה ומופת של חכמה, אלא תוארו כבעלי חולשות אנוש. אין תימה בכך, משום שאלים ואלות כוזבים אלה היו פרי יצירתם של בני־אדם בעלי ’מחשבות הבל’, המתיימרים להיות חכמים. (רומיים א׳:21–23) האלים היוונים, ככל הנראה, רקמו מזימות אחד כלפי השני. לדוגמה, האגדות מספרות שזיאוס ניצל לרעה את כוחו כדי להדיח מכסאו את אביו, קרונוס, שגם הוא הדיח את אביו, אורנוס. איזו ברכה היא זו לשרת ולהלל את יהוה, האל החי והאמיתי, המגלה אהבה, צדק, חכמה וכוח מושלמים!
יהוה ראוי לתהילה נצחית
20. אילו סיבות מנה דוד שבגינן יש להלל את שם יהוה?
20 כשם שמראים מזמורי ההלל, יהוה ראוי לתהילה נצחית. בדומה לכך, כשדוד ואחרים מקרב בני־ישראל תרמו לבניית בית־המקדש, אמר המלך לפני העדה: ”ברוך אתה יהוה, אלהי ישראל, אבינו מעולם ועד עולם. לך יהוה הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ לך, יהוה, הממלכה והמתנשא לכל לראש. והעושר והכבוד מלפניך, ואתה מושל בכל; ובידך כוח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה, אלהינו, מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך”. — דברי־הימים א׳. כ״ט:10–13.
21. אילו הוכחות מעניק הכתוב בהתגלות י״ט:1–6 לכך שיהוה זוכה לתהילה מצד צבאות השמים?
21 כמו־כן, יהוה יבורך ויהולל לנצח בשמים. השליח יוחנן שמע ”כקול המון רב בשמים” אומר: ”הללויה! הישועה והכבוד והגבורה לאלהינו; כי אמת וצדק משפטיו. כי שפט את הזונה הגדולה אשר השחיתה את הארץ בתזנותה, ונקם את דם עבדיו מידה”. ועוד אמרו: ”הללויה!” כך עשו גם ”עשרים־וארבעה הזקנים וארבע החיות”. אזי, קול מן הכסא אמר: ”הללו את אלהינו כל עבדיו — היראים אותו, הקטנים והגדולים!” ויוחנן הוסיף: ”ושמעתי קול כקול המון רב וכקול מים רבים וכקול רעמים חזקים — אומר: ’הללויה! כי מלך יהוה אלהינו, אלהי צבאות’”. — ההתגלות י״ט:1–6.
22. מי יהללו את יהוה בעולמו החדש המובטח?
22 עד כמה הולם שצבאות השמים מהללים את יהוה! בעולמו החדש הממשמש ובא, נאמנים שיוקמו לתחייה יצטרפו לניצולי קץ סדר־הדברים הנוכחי במתן תהילה ליהוה. גבעות מוריקות ועצי־פרי ישירו לו תהילה. אכן, כל יצור חי ונושם יהלל את שם יהוה במקהלה גדולה, בתרועת ”הללויה!” (תהלים מזמור קמ״ח) האם יישמע קולך במקהלה מאושרת זו? הוא יישמע אם הנך משרת את יה בנאמנות יחד עם קהילת משרתיו. על מטרה זו לעמוד בראש מעייניך, משום שמי כיהוה אלהינו?
(מקור המאמר: 1992/11/15)
כיצד תשיב?
◻ מדוע ראוי יהוה אלהים לתהילה?
◻ מאילו בחינות אין שווה ליהוה?
◻ אילו הוכחות יש לכך שיהוה הינו אל רחום?
◻ כיצד שונה יהוה מאלים כוזבים ואלילים דוממים?
◻ מדוע יכולים אנו לומר שיהוה ייזכה לתהילה נצחית הן בשמים והן בארץ?
[תמונה בעמוד 8]
בני־ישראל שרו את ”מזמורי ההלל” במהלך סדר־הפסח