ערכו של פפירוס נאש

כיצד ניתן לקבוע את תאריך כתיבתו של כתב־יד עברי עתיק?‏ זו היתה הבעיה שניצבה בפני ד״ר ג׳והן ס.‏ טרוור בשנת 1948 כאשר ראה לראשונה את מגילת ים־המלח שהכילה את ספר ישעיהו.‏ צורתן של האותיות העבריות עוררה את סקרנותו.‏ הוא ידע שבסיגנון האותיות טמון המפתח לגילם,‏ אך עם מה יכול היה הוא להשוותם?‏ הוא החליט נכונה:‏ אך ורק עם פפירוס נאש.‏ מדוע?‏ מהו אותו כתב־יד,‏ ומהו מקורו?‏

פפירוס נאש מורכב מארבעה קטעים המכילים סך של 24 שורות מפסוקים בכתב עברי,‏ שמידותיהם כ־8 על 13 ס״מ.‏ הפפירוס נקרא על שם וו.‏ ל.‏ נאש,‏ מזכיר החברה לארכיאולוגיה מקראית,‏ אשר רכש אותו מסוחר מצרי בשנת 1902.‏ בשנה שלאחר־מכן,‏ פורסם תוכנו על־ידי ס.‏ א.‏ קוק כחלק מרשומות החברה,‏ והוגש לספרייה של אוניברסיטת קמברידג’‏,‏ אנגליה;‏ שם הוא נמצא עד היום.‏ ערכו של קטע הפפירוס הזה טמון בגילו.‏ חוקרים קבעו את תאריך כתיבתו למאה הראשונה או השנייה לפה״ס,‏ ולכן היה הוא כתב־היד העברי העתיק ביותר שנמצא עד אז.‏

כאשר ד״ר טרוור הישווה שקופית צבעונית של פפירוס נאש עם המגילות שלפניו,‏ בחן הוא בדקדקנות את צורתן של האותיות.‏ הדמיון ביניהן היה ברור.‏ למרות זאת,‏ נראה לו כבלתי־יאמן שכתב־היד הגדול שנתגלה זה עתה יכול היה להיות בן אותה תקופה קדומה כפפירוס נאש.‏ אך,‏ עם הזמן,‏ מסקנתו הוּכחה כנכונה.‏ מגילת ים־המלח של ישעיהו אכן נכתבה במאה השנייה לפה״ס!‏

תוכנו של פפירוס נאש

עיון בתוכן פפירוס נאש מגלה כי כל 24 שורותיו פגומות,‏ כשחסרות בהן מלים או אותיות בשני קצותיהן.‏ הוא מכיל קטעים מעשרת־הדיברות משמות פרק כ׳‏‏,‏ יחד עם פסוקים אחדים מתוך ספר דברים,‏ פרקים ה׳‏ ו־‏ו׳‏‏.‏ אם כן,‏ אין זו מגילה רגילה של חלק מהמקרא,‏ אלא תכולה של קובץ פסוקים שנאספו למטרה מיוחדת.‏ היה זה,‏ כפי הנראה,‏ חלק מלקט ציטטות שתפקידו להזכיר ליהודי שהכין אותו את חובתו כלפי אלהים.‏ הוא הכיל,‏ למשל,‏ את הקטע הידוע הפותח בדברים ו׳:‏4‏,‏ הקרוי ’‏שמע ישראל’‏.‏ הפסוק בכללותו אומר:‏ ”‏שמע,‏ ישראל:‏ יהוה אלהינו יהוה אחד”‏.‏

השם המפורש,‏ ”‏יהוה”‏,‏ מופיע פעמיים בפסוק זה,‏ הנמצא בשורה האחרונה של הפפירוס,‏ ומופיע חמש פעמים נוספות.‏ מלבד זה,‏ השם יהוה מופיע פעם אחת כאשר האות הראשונה חסרה.‏

הקטע הנקרא ’‏שמע ישראל’‏ מדגיש במיוחד את ישותו האחת והיחידה של אלהים.‏ על־פי דברי התלמוד (‏ברכות י״ט,‏ א׳)‏ על הקורא להדגיש את המלה המסיימת של הפסוק,‏ ”‏אחד”‏,‏ על־ידי הארכת היגויה של כל אחת מההברות שבה.‏ בהקשר לאלהים,‏ הארכת המלה ’‏אחד’‏ מכריזה על ייחודו.‏

כיום,‏ נמצאים מספר כתבי־יד בני דורו של פפירוס נאש,‏ בעיקר המגילות השונות שנתגלו במערות ים־המלח ליד קומראן.‏ ניתוח מפורט אישר כי רבים מכתבי־יד אלה הם בני המאות הראשונה והשנייה לפה״ס.‏a אף־על־פי שפפירוס נאש כבר אינו כתב־היד העברי העתיק ביותר אשר בנמצא היום,‏ הוא ממשיך להיות מימצא מעניין.‏ הוא עדיין מהווה את כתב־היד העברי היחיד מאותה תקופה שנתגלה במצרים.‏

‏(‏מקור המאמר:‏ 1992/‏12/‏15)‏

‏[‏הערת שוליים]‏