סילוק הזוהמה מהלב ומהמחשבות
יהוה לא טמן בלב האדם את הכמיהה לזוהמה או לאי־סדר. משכנם הארצי נועד להיות גן־עדן נקי, מסודר וכליל יופי. אלהים לא התכוון שכוכב־לכת זה ידרדר וייהפך למזבלה מכוערת. — בראשית ב׳:8, 9.
ברם, לאחר שבני־האדם דחו את ההדרכה אלוהית, החלו הם לבנות סדר עולמי משלהם. בהיעדר החכמה האלוהית, ותוך חוסר ניסיון, הם נאלצו ללמוד באמצעות ניסוי וטעייה. ההיסטוריה החילונית מאשרת את האמת המקראית שבני־אדם אינם מסוגלים לשלוט זה בזה בהצלחה; במשך אלפי שנים ”שלט האדם באדם לרע לו”. (קהלת ח׳:9; ירמיהו י׳:23) בעיית הזיהום בת־זמננו, על כל צורותיה, הינה התוצאה של שלטון אנוש כושל.
אימוץ השקפתו של אלהים
אנשים החפצים להשביע את רצון אלהים משתדלים בכל מאודם לנהוג על־פי ערכי הטוהר והניקיון שהציב הבורא. לכן, עדי־יהוה תושבי העיר פראג שבצ׳כוסלובקיה, ניצבו בפני בעיה כאשר נועד להתקיים שם כינוס בינלאומי בקיץ של 1991.a כ־000,75 בני־אדם עתידים היו לבקר בכינוס, קהל שאיצטדיון ’סטרהוף’ מסוגל היה להכיל בקלות. אולם, האיצטדיון לא היה בשימוש במשך חמש שנים. הוא היה במצב מוזנח כתוצאה ממפגעי האקלים. כ־500,1 עדי־יהוה הקדישו למעלה מ־000,65 שעות לשיפוצים וצביעה. עד מועד הכינוס, הפך מיבצע ניקיון זה את האיצטדיון למקום הולם בו לעבוד את יהוה, האל האמיתי.
מה מניע את עדי־יהוה להיות שונים, בעוד העולם באופן כללי מגלה הערכה כה דלה לניקיון ולסדר? אין זו אלא הערכת העצה שבכתבי־הקודש, שעל המשיחי לעקור מאישיותו תכונות שליליות כגון אנוכיות, חוסר־התחשבות, חמדנות וחוסר אהבה. ”הסירו את האישיות הישנה על מעשיה”, כתבי־הקודש מציינים. והחליפו אותה ב”אישיות החדשה המתחדשת עקב ידע מדויק בהתאם לדמות יוצרה”. אישיות שאהבה לניקיון, לסדר וליופי מאפיינת אותה, אין בה מקום לנטיות מזהמות. — קולוסים ג׳:9, 10, ע״ח; קורינתים ב׳. ז׳:1; פיליפים ד׳:8; טיטוס ב׳:14.
’האישיות החדשה’ דורשת שהמשיחי יהיה מודע לנושא הזיהום. הוא לא יזהם את סביבתו בזדון או יתעלם, תוך רשלנות, מחוקים מטעם הממשלה נגד כל פעילות מזהמת. היא מסייעת לו להימנע מאימוץ גישה מזלזלת, אנוכית ועצלה המובילה לליכלוך הסביבה. בעודדה כבוד לרכוש הזולת, היא שוללת כל שימוש בציורי־קיר כאמצעי לביטוי־עצמי הן לשם שעשוע והן כצורת אומנות. היא דורשת מן האדם שביתו, מכוניתו, בגדיו וגופו יהיו נקיים. — השווה יעקב א׳:21.
באשר לאנשים המסרבים לעטות ’אישיות חדשה’ זו, האם ניתן למצוא דופי בהחלטת אלהים לשלול מהם את הזכות לחיות בגן־העדן שיכונן בקרוב? בהחלט שלא! כל מי שבלבו או במחשבותיו עדיין טמונות נטיות לזהם את סביבתו עלול להוות איום על היופי הגן־עדני שישרור בכדור־הארץ המשוקם, ליגוּנם של אלה החפצים לשמרו. החלטתו הנחרצת של אלהים ”להשחית את משחיתי הארץ” משקפת את צידקתו ואת אהבתו. — ההתגלות י״א:18; כ״א:8.
האם עלינו ליטול חלק פעיל?
האם משמע הדבר שעל המשיחי לתמוך באופן פעיל בתכניות ניקיון ובמיבצעים נגד זיהום?
אין כל ספק שהזיהום מזיק לבריאות ולשלום הציבור. יהוה הביע את מדיניותו בנושאים אלה במצוות התורה. (שמות כ״א:28–34; דברים כ״ב:8; כ״ג:13–15) אך, מעולם לא הורה הוא להם לשכנע עמים אחרים בצורך לדאוג לבטיחות הציבור; אף לא למשיחיים בני המאה הראשונה לספירה.
כיום, נושא איכות־הסביבה הופך בנקל עניין פוליטי. למעשה, מפלגות פוליטיות נוסדו במיוחד במטרה לפתור בעיות הנוגעות לאיכות־הסביבה. אם המשיחי מרשה לעצמו להיות מושפע או מעורב בתכנית פוליטית כלשהי, הרי שאין הוא עוד נייטרלי מבחינה פוליטית. ישוע התווה עבור תלמידיו את העיקרון הבא: ”הם אינם שייכים לעולם הזה, כשם שאני איני שייך לעולם הזה”. המשיחי המתעלם מדרישה זו מסתכן בנקיטת עמדה לצד ”גדולי העולם הזה שדינם נגזר לאבדון”. — יוחנן י״ז:16; קורינתים א׳. ב׳:6, הדרך.
ישוע לא ניסה לפתור את כל הבעיות החברתיות בנות זמנו; וגם לא ציווה על תלמידיו לעשות כן. מצוותו לנוהים אחריו היתה: ”לכו, איפוא, ועשו תלמידים מאנשי כל העמים... ולמדו אותם לשמור את כל אשר ציוויתי אתכם”. הוא לא הורה להם לנקוט מדיניות כלשהי בנוגע לאיכות־הסביבה. — מתי כ״ח:19, 20, ע״ח.
המשיח התווה את סדר העדיפויות הרצוי בחיי משיחי כשאמר: ”בקשו תחילה את מלכותו ואת צידקתו”. (מתי ו׳:33) כאשר יהוה, באמצעות מלכות המשיח, יאכוף את עקרונות הצדק ברחבי תבל, כל בעיה הנוגעת לאיכות־הסביבה תיפתר אחת ולתמיד לשביעות רצון הכל.
לכן, עדי־יהוה נוקטים עמדה מאוזנת. לאור הכתוב ברומיים י״ג:1–7, שומה עליהם לציית, תוך מצפון שקט, לחוקי הממשלה השומרים על איכות־הסביבה. בנוסף לכך, אהבה לריע מניעה אותם לגלות יחס כבוד לרכוש הזולת — הציבורי או הפרטי — בכך שלא ישחיתו אותו ולא ישליכו בו פסולת ללא הבחנה. יחד עם זאת, ודאי שאין הם ממונים על מיבצעי ניקיון שמטעם הרשויות העולמיות. בתבונה הם מציבים בראש מעייניהם את הטפת הבשורה על מלכות אלהים, בהכירם בעובדה שזו הדרך הטובה ביותר להביא תועלת נצחית.
ניקיון רוחני
בני־ישראל הוזהרו שוב ושוב מפני התוצאות העלולות לנבוע מזיהום הארץ בשפיכוּת דמים, באימוץ אורח־חיים לא־מוסרי, או בחילול דברים מקודשים. (במדבר ל״ה:33; ירמיהו ג׳:1, 2; מלאכי א׳:7, 8) מעניין לציין שהם הורשעו בגין זוהמה רוחנית, ולא עקב זיהום גשמי של ארצם, אף כי יתכן שהיו אשמים גם בכך.b
מכאן שעל המשיחי להשתדל, בעיקר, להימנע מזיהום וטומאה רוחניים. הוא עושה כן בטפחו את ”האישיות החדשה”, העוקרת נטיות מזהמות מלבו וממחשבותיו. למעלה מארבעה מיליון עדי־יהוה מפיקים תועלת ממאמצים אלה להשיג טוהר רוחני, בשמרם על טוהר דתי ומוסרי זה בקרב שורותיהם, בנוסף לניקיון פיסי הראוי־לציון. — אפסים ד׳:22–24, ע״ח.
עתה היא העת למיבצע ניקיון רוחני. בבוא העת ייערך מיבצע ניקיון פיסי חובק־עולם אשר יציל את משכננו בטרם יהפוך למזבלה כלל־עולמית, בהעניקו לו את האווירה הטהורה, נטולת הזיהום, לה הוא ראוי. — קהלת ג׳:1.
[הערות שוליים]
a לדיווחים מפורטים על סידרת הכינוסים במזרח אירופה, ראה חוברת עורו! [בלועזית] מה־22 בדצמבר 1991.
b בני־ישראל הכירו היטב את תהליך צריפת המתכות. חוקרים גילו שרידים של מיכרות הנחושת שלהם, והנחושת הותכה ועברה תהליך של צריפה בהכנת כלים לבית־המקדש. (השווה מלכים א׳. ז׳:14–46.) אין זה יתכן שתהליך ההתכה בוצע ללא יצירת מידה מסוימת של זיהום בצורת אדים, סיגים ופסולת, אפשר יחד עם תופעות־לוואי נוספות. אף־על־פי־כן, יהוה היה מוכן, ככל הנראה, לסבול מידה מצומצמת של זוהמה מקומית באיזור בודד זה שהיה מאוכלס בדלילות.