פינת חמד או מזבלה — איזו מהן תעדיף?‏

איש לא יכול היה לטעות בנוגע אליו:‏ תייר אירופאי טיפוסי הזקוק למנוחה והלהוט ליהנות מהשמש באי דמוי גן־עדן.‏ בחצותו מרחבים של גבעות חול סמוך לשפת הים,‏ פילס דרכו בזהירות בין בקבוקים,‏ פחיות,‏ שקיות פלסטיק,‏ עטיפות של גומי־לעיסה וממתקים,‏ עיתונים וכתבי־עת הפזורים לכל עבר.‏ בהיותו נרגז עד מאוד,‏ תהה האם זהו גן־העדן אותו נסע לחפש.‏

ההתנסית אי־פעם בחווייה דומה?‏ מדוע חולמים אנשים על חופשה בפינת חמד,‏ אך כשהם כבר שם,‏ נראה שאין הם מהססים להפכה למזבלה?‏

לא רק ב’‏פינות חמד’‏

זילזול מובהק זה ביופי,‏ בסדר ובניקיון אינו ייחודי רק לפינות ’‏דמויות גן־העדן’‏ אליהן נוהרים התיירים.‏ כמעט כל מקום בחברה בת־זמננו נגוע אנוּשות בזיהום.‏ אין־ספור בתי־חרושת גורמים זיהום חמור ביצרם טונות של פסולת.‏ פסולת רעילה שאינה מטופלת כראוי וכן שפכי־נפט מאיימים להרוס איזורים נרחבים של כדור־הארץ,‏ ובהפכם אותם בלתי ראויים למגורים.‏

המלחמות תורמות גם הן לזיהום הסביבה.‏ בעוד העולם צופה באימה,‏ פרצה מלחמת המיפרץ בשנת 1991,‏ והוסיפה מימד חדש.‏ כוחות עירקיים הציתו תוך כוונה תחילה כ־600 בארות־נפט,‏ והפכו את כוויית ”‏לחזון של אש גיהינום”‏,‏ כפי שתיאר זאת עיתון אירופאי.‏ כתב־העת הגרמני גיאו הגדיר תופת זו בתור ”‏הפגיעה החמורה ביותר באיכות־הסביבה שאי־פעם נגרמה על־ידי האדם”‏.‏

עם תום המלחמה,‏ הוחל מיד במיבצע ניקיון.‏ כיבוים של בארות־הנפט הבוערים בלבד,‏ הצריך חודשים ארוכים של עמל רב.‏ אירגון הבריאות העולמי דיווח שהזיהום ההולך וגדל בכוויית עלול לגרום לעלייה של עשרה אחוזים בשיעור מקרי המוות באיזור.‏

פחות מסוכן אך מרגיז ביותר

לצד כל מקרה רציני ובולט לצד כל שערוריה של זיהום הסביבה,‏ ישנן אלפי פגיעות קטנות יותר.‏ ’‏אמני הגרפיטי’‏ ומשחיתים למיניהם הם אמנם מזהמים פחות מסוכנים,‏ אולם גם הם גוזלים מן הכוחות הטמונים בכוכב־הלכת ארץ להפוך לגן־עדן.‏

במקומות אחדים ציורי הגרפיטי על קירות כה נפוצים,‏ עד כי האזרחים הפכו עיוורים לקיומם ובקושי מבחינים בהם.‏ הללו נמצאים על קרונות הרכבת התחתית,‏ על קירות בניינים ועל תאי טלפון.‏ ציורי־גרפיטי אינם עוד נחלתם של קירות של שירותים ציבוריים.‏

ערים רבות מלאות בבניינים מוזנחים ונטושים.‏ חצרות ובתים לא־מטופחים מכערים רובעי מגורים.‏ חוות שיכלו להיראות שובות־עין,‏ מכוסות בערימות של אשפה,‏ גרוטאות ומכונות נטושות הפזורות בכל עבר.‏

בחוגים מסוימים,‏ אנשים מתייחסים באדישות לנקיונם האישי ולהופעתם החיצונית.‏ מראה פרוע ולבוש מרושל נעשו אורח־חיים מקובל — ואף אופנתי.‏ אלה המעריכים סדר וניקיון נחשבים למיושנים חסרי־תקנה.‏

איזו משימה עצומה!‏

איזה מיבצע ניקיון עצום יידרש כדי להפוך את החופים,‏ היערות וההרים במשכננו הארצי לאותם גני־נוי המצוירים על־גבי חוברות תיירות בוהקות — זאת בנוסף למה שיידרש לעשות בערים,‏ בעיירות,‏ בחוות ובחייהם של בני־אדם עצמם!‏

התייר שהוזכר בפתח מאמרנו שמח למראה צוות הניקיון שהופיע מאוחר יותר ופינה את שאריות הפסולת הגדולות יותר.‏ אולם,‏ הם הותירו שברי זכוכית,‏ פקקי בקבוקים,‏ תוויות של פחיות,‏ ובדלי סגריות רבים מספור.‏ לכן,‏ גם לאחר מיבצע הניקיון,‏ נותרו שפע ראיות לכך שפני־השטח נראו יותר כמזבלה מאשר גן־עדן.‏

מיבצע ניקיון חובק־עולם להצלת כדור־הארץ בטרם יהפוך כולו לגל־אשפה,‏ ידרוש את חיסולן של כל העקבות שנותרו מפגעים אלה.‏ היש תקווה כלשהי שניקיון מעין זה יתבצע אי־פעם?‏ אם כן,‏ כיצד?‏ מי יבצעו?‏ מתי?‏